בוטן
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | Arachis |
| מין: | אגוז אדמה |
| שם מדעי | |
לינאוס, 1753 | |
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 4.26 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 570 קק"ל |
| חלבונים | 25.09 ג' |
| פחמימות | 20.91 ג' |
| שומן | 47.58 ג' |
| שומן רווי | 7.329% |
| שומן חד בלתי רווי | 21.414% |
| שומן רב בלתי רווי | 16.5% |
| כולסטרול | 0 מ"ג |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 0 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.6 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.3 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 12.9 מ"ג |
| ‑ ויטמין B5 | 1.8 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.34 מ"ג |
| ‑ ויטמין B9 | 246 מק"ג |
| ‑ ויטמין C | 0 מ"ג |
| ‑ ויטמין D | 0 מ"ג |
| ‑ ויטמין E | 6.6 מ"ג |
| ברזל | 2.09 מ"ג |
| סידן | 62 מ"ג |
| מגנזיום | 184 מ"ג |
| מנגן | 2 מ"ג |
| זרחן | 336 מ"ג |
| אשלגן | 332 מ"ג |
| נתרן | 1 מ"ג |
| אבץ | 3.34 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 8.7 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
אֱגוֹז אֲדָמָה, המכונה בוטן בשפה יום יומית, הוא זרעו האכיל של הצמח ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea). על אף שמו, "אגוז האדמה" אינו אגוז על פי הגדרתו הבוטנית, אלא קטנית (ואף שמו המקובל בערבית הוא "פול סודני"). בערכו התזונתי דומה הבוטן לאגוז, שכן כמחציתו שומן וכרבעו חלבון. שמם המקובל של אגוזי האדמה, "בוטנים", ניתן להם בטעות, מכיוון שבמקורות משמש שם זה לציון הפרי של האלה האמיתית (אלת הבוטנה; פיסטוק).
גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבוטנים גדלים מתחת לאדמה בתוך תרמיל עצי, כאשר כל תרמיל מכיל לרוב זוג זרעים. מגדלים אותו בארצות שאקלימן חם למדי.
הצמח נמנה עם משפחת הפרפרניים, אחת משלוש תתי-משפחות של משפחת הקטניות, ומוצאו מאמריקה הדרומית.
צמחי אגוז האדמה הם חד-שנתיים. העלים מורכבים משני זוגות עלעלים; הפרחים קטנים וצהובים. לאחר ההפריה מתכופפים העוקצים הנושאים את השחלה המופנית כלפי מטה, ונועצים את הפרי המתפתח בתוך האדמה. מתפתח תרמיל (המכונה "קטנית"), ובו זרע אחד עד שלושה.
גידול אגוזי האדמה מצליח בעיקר בקרקעות קלות או חוליות, שכן אם הקרקע נוקשה או טינית[1], אז יכבד על הפירות לחדור ולהתפתח בתוכה. אף על פי כן אפשר לקבל יבולים גדולים גם באדמות כבדות, בתנאי שהן תחוחות, והגידול עולה יפה אף בקרקעות הלס בנגב בישראל.
שימוש למאכל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוטנים נאכלים קלויים (מכונים "פיצוחים"), מבושלים במי-מלח, או ללא עיבוד כלל. הם משמשים לייצור חטיפים (דוגמת "במבה" או "קבוקים"), ממרחים (כמו חמאת בוטנים) ומוצרי מזון נוספים. השמן המופק מהם משמש לעיתים לטיגון והשמן המופק מזרעי הצמח תופס מקום נכבד בייצור מרגרינה.
בוטנים קלויים בציפוי אפוי פריך מכונים בעברית "קבוקים" או "בוטנים אמריקאיים" והם חטיף פופולרי בישראל.
הזנת בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתהליך סחיטת הבוטנים להפקת שמן, נותרת הכוספה המשמשת כמזון לבהמות משק Animal feed. הכוספה עשירה בחלבונים, שמנים ותאית. היא מכילה כ-50% חלבון, כ-5-7% שמן (אם השמן הופק בכבישה מכנית, וכ-1% במיצוי כימי),
וכ10-15% תאית. הכוספה עשירה גם בויטמינים מקבוצת B ומינרלים שונים כגון, אשלגן, מנגזיום, זרחן, וסידן ובמינרלי קורט של אבץ, נחושת, מנגן וברזל. כוספת הבוטנים מעשירה באופן משמעותי את המזון לבעלי חיים במשק האדם, משפיעה באופן משמעותי על תנובת החלב, איכות הבשר ותפוקת הביצים.
בטבע, ציפורי בר ומכרסמים ניזונים מבוטנים המהווים עבורם מקור לאנרגיה וחלבונים.
סכנות ואלרגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלרגיה לבוטנים
ישנם אנשים הסובלים מאלרגיה חריפה לבוטנים. במקרים קיצוניים אכילת בוטן יחיד (או אף שאיפת אבק מבוטנים) עלולה להוביל לתגובה קשה ואף למוות. האלרגיה לבוטנים קיימת גם בקרב פעוטות וילדים קטנים, דבר מסוכן במיוחד משום שבוטנים הם מרכיב מרכזי בחטיפים ומאכלים מתוקים שונים. לפיכך, במוסדות חינוכיים ובפעוטונים רבים דואגים לברר אם אחד מהילדים אלרגי לבוטנים ובמקרה כזה דואגים לחטא את הסביבה מבוטנים, ואף להדריך את שאר הילדים שלא להביא עימם חטיפים ומאכלים שעלולים להכיל בוטנים. ניתן לטפל באלרגיה בדרכים שונות, כגון, טיפול באבקת אלרגן בוטנים.
רמת הרגישות לבוטנים בישראל נמוכה יחסית ועומדת על 017% לעומת הרגישות העולמית העומדת על 1.4%. ייתכן והסיבה טמונה בכך שפעוטות נחשפים לחטיף על בסיס בוטנים במבה בצעירותם, חשיפה המפחיתה את הרגישות לאלרגן זה.[2]
שמן בוטנים אינו מכיל את כל החלבונים הקיימים בבוטן עצמו (שלא כמו חמאת בוטנים המשמרת את רובם), כך שמעט מאוד אנשים אלרגיים אליו.
בוטנים עלולים להזדהם בעובש Aspergillus flavus, המייצר את הרעלן המסרטן אפלטוקסין. מחלקת החקלאות של ארצות הברית בודקת כל מטען בוטנים טריים, ומשמידה אותו אם הוא נגוע בעובש זה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגוז האדמה בוית ממיני הבר A. duranensis אוA. ipaensis לראשונה בדרום אמריקה לפני כ-7,500 שנה, בשטחי ארגנטינה
ובוליביה של ימינו. הוא הופץ צפונה עד למרכז אמריקה שם גילו אותו הספרדים, שהפיצו אותו באירופה.
האזכור למין בשם זה במזרח התיכון בתנ"ך באלף השני לפני הספירה: ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.”[3] איננו אפשרי, חרף פירוש המובא באבן עזרא (שם) שמפרש "בטנים – מין אגוזים", וכאמור הבוטן קרוי "אגוז אדמה", כיוון שמוצאם של הבוטנים הוא מדרום אמריקה. הפירוש המקובל לבוטן התנ"כי הוא פרי אלת הבוטנה -הפיסטוק.
הבוטנים הובאו לראשונה לסין במאה ה-17 על ידי סוחרים פורטוגזים. ג'ורג' וושינגטון קרבר חקר את השימוש בבוטנים ופירט כ-300 מוצרים שבהם ניתן להשתמש בבוטנים. הדבר גרם לגידול משמעותי בגידולי בוטנים בדרום ארצות הברית. בשנות ה-80 עלתה הפופולריות שלהם בסין, והחל מ-2006 הפכה סין למובילה עולמית בייצור בוטנים, לפני הודו וארצות הברית. רוב התצרוכת היא לשוק הסיני ובעיקר לייצור שמן.
הבוטן הפך למאכל נפוץ באפריקה ומשם הגיע, יחד עם הבאת העבדים, לארצות הברית, והפך פופולרי שם, ובשאר ארצות המערב (לרוב לא התפשטה החקלאות של מרכז אמריקה צפונה מדרום אזור מקסיקו).

גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שדה אגוזי אדמה בנגב המערבי
- שתיל אגוז אדמה מקרוב
- מוכרת בוטנים
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קבוקים/בוטנים אמריקאיים – חטיף בוטנים פופולרי בציפוי פריך
- חמאת בוטנים – ממרח עשוי בוטנים קלויים
- במבה – חטיף תירס בטעם בוטנים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוטן, באתר ITIS (באנגלית)
בוטן, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
בוטן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- בוטן, באתר Tropicos (באנגלית)
בוטן, באתר GBIF (באנגלית)- בוטן, באתר The Plant List (באנגלית)
בוטן, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- plant/groundnut בוטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ טינית
- ↑ Doctors - אלרגיה לבוטנים: השפעת החטיפים, באתר Doctors
- ↑ ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק י"א