ג'וליה דונלדסון

ג'וליה דונלדסון

ג'וליה דונלדסון בתוכנית ילדים ונוער של פסטיבל ברלין לספרות בינלאומית, 2011
לידה	16 בספטמבר 1948 (בת 75) לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
עיסוק	סופרת, מחזאית, שחקנית
מקום לימודים	אוניברסיטת בריסטול, בית הספר לבנות קמדן
שפות היצירה	אנגלית
תחום כתיבה	ספרות מקור, פרוזה, וספרות נוער
נושאי כתיבה	סיפורי ילדים, סיפורים בחרוזים
יצירות בולטות	טרופותי, טרמפ על מטאטא
תקופת הפעילות	מ-1993
צאצאים	Alastair F. Donaldson
פרסים והוקרה	פרס ספר הילדים של נסטלה (1999) Kiddo Leespluim (2003) חבר במסדר האימפריה הבריטית מפקדת במסדר האימפריה הבריטית
www.juliadonaldson.co.uk

מחווה לספריה של ג'וליה דונלדסון בלונדון.

ג'וליה קת'רין דונלדסון (באנגלית: Julia Donaldson; נולדה ב-16 בספטמבר 1948) היא סופרת, מחזאית ושחקנית אנגלייה, חברת מסדר האימפריה הבריטית.

היא מפורסמת בעיקר בשל הסיפורים המחורזים שלה לילדים, במיוחד אלו המאוירים על ידי המאייר אקסל שפלר, אשר כוללים בין היתר את הספרים "טרופותי" ו"טרופותי הבת", "טרמפ על מטאטא", "לקוף יש בעיה" ו"איש עץ". בתחילת הקריירה הספרותית שלה כתבה שירים עבור תוכניות טלוויזיה לילדים, אך עברה להתרכז בעיקר בכתיבת ספרים לילדים מאז שהמילים לאחד השירים שכתבה: "A Squash and a Squeeze", התגבשו לכדי ספר ילדים בשנת 1993. מתוך 184 יצירותיה שפורסמו, 64 מתוכן הם ספרים שזמינים כיום לרכישה בחנויות הספרים. שאר 120 היצירות מיועדות לשימוש חינוכי בבתי ספר, וכוללות, בין היתר, ערכות פונטיות ללימוד קריאה, המהוות חלק מתוכנית עצי קריאה של אוקספורד.

ביוגרפיה

ילדותה

דונלדסון (שם נעורים: שילדס) נולדה בשנת 1948 וגדלה בהמפסטד, שבלונדון. לדונלדסון אחות צעירה בשם מרי. המשפחה התגוררה בבית ויקטוריאני בן שלוש קומות ליד המפסטד הית. הוריה, אחותה וחיית המחמד שלהם (החתול ג'פרי) התגוררו בקומת הקרקע, דודתה ודודה (ומאוחר יותר גם ילדיהם, ג'יימס וקייט) התגוררו בקומה הראשונה, וסבתה בקומה השנייה. הוריה של דונלדסון, ג'יימס (הידוע בתור ג'רי) ואליזבת, נפגשו זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, אשר הפרידה ביניהם לתקופה של שש שנים. האב ג'רי, בוגר לימודי פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, עבר את רוב תקופת מלחמת העולם השנייה כשבוי מלחמה, שם הידע שלו בשפה הגרמנית הקנה לו תפקיד של מתורגמן. האם אליזבת, גם כן דוברת גרמנית טובה עם תואר אוניברסיטאי בשפות, שירתה במהלך המלחמה בשירות הצי לנשים.

לאחר המלחמה התאחדו אליזבת וג'יימס מחדש ונישאו, ובשנת 1950 הם קנו את הבית בהמפסטד יחד עם אימו של ג'רי, אחותו בטא ובעלה כריס (שני הגברים נפגשו במחנה השבויים). כאשר דונלדסון הייתה בת שש, חלה אביה בפוליו ולאחר מכן היה מרותק לכיסא גלגלים, אם כי עדיין ניהל אורח חיים פעיל ועבד כמרצה בבית החולים Maudsley של המכון לפסיכיאטריה, שם היה חלוץ בתחום המחקרים הגנטיים שעשו שימוש במודלים של תאומים זהים שגדלו בנפרד.

האם אליזבת עבדה במשרה חלקית כמזכירה וסייעה למנהלת שלה, לזלי מינשין, בתרגום שירי לידר מגרמנית לאנגלית. ג'וליה דונלדסון גדלה בבית של מוזיקה ושירה: האם אליזבת שרה במקהלה החברתית של המפסטד, האב ג'רי ניגן בצ'לו ברביעיית חובבים, ושני ההורים היו חברים פעילים במועדון המוזיקה המקומי. 

שירה הייתה חלק משמעותי בחייה של דונלדסון החל משלב מוקדם בחייה; כשהייתה בת חמש קיבלה במתנה מאביה את ספר "אלף השירים", וסבתה הכירה לה את היצירות בחרוזים של אדוארד ליר. דונלדסון למדה בבית הספר היסודי ניו אנד ולאחר מכן בבית הספר לבנות בקמדן. במהלך הילדות וההתבגרות היא שיחקה, שרה בקבוצת הילדים האופראית, וכן למדה נגינה בפסנתר.

כבת להורים רב-לשוניים וכבעלת כישרון לשפות, למדה דונלדסון צרפתית וגרמנית בבית הספר ולאחר מכן גם איטלקית, כך שבהגיעה לגיל 19 הייתה בעלת שליטה טובה בכל שלוש השפות האלו.

לימודים אקדמיים

דונלדסון למדה דרמה וצרפתית באוניברסיטת בריסטול (1967-1970) וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה. במהלך שהותה שם היא פעלה בהפקות מחלקתיות ולמדה ניגון על גיטרה. בשנת 1968, לקחו היא וחברתה מורין פרקיס חלק בהצגה "אני לא מגדל אייפל" עם מוזיקה שהולחנה על ידי קולין סל, פסנתרן צעיר ומוכשר שלמד ספרדית ופורטוגזית בבריסטול. מלקולם דונלדסון, סטודנט לרפואה שניגן בגיטרה והיה שחקן חובב ונלהב, היה השותף לדירה של קולין סל ובא לראות את ההצגה. מיד לאחר מכן נוצר חיבור בין השלושה שהחלו לשיר בפאבים באזור אוניברסיטת בריסטול בתחילת שנת 1969. לאחר מכן עברו דונלדסון ופרקיס להתגורר בפריז לתקופה של כשישה חודשים במסגרת קורס לתואר, שם שרו וניגנו בגיטרות עבור קהל מזדמן בבתי קפה. מלקולם הצטרף אליהם בקיץ והשלישייה ביצעה שירים של אמנים שונים, בין היתר של הביטלס, ושירים ממחזות זמר כגון "שיער".

במהלך שהותם בפריז אותרו חברי הקבוצה על ידי יזם צרפתי יזם אשר בחן אותם באודישן, אשר הסתיים אמנם בלא-כלום, אך עבורו הלחינה דונלדסון שיר, והייתה זו בעצם הפעם הראשונה בה הלחינה שיר כלשהו (מלבד שירים שהלחינה בתקופת ילדותה).

עד סוף שנת 1969 הפכו ג'וליה ומלקולם ללהיט. הם החלו להופיע באירועים חברתיים שונים של האוניברסיטה, ובשנת 1970 הם ביקרו בארצות הברית, טיילו מהחוף המזרחי למערבי ועצרו בסיאטל ובסן פרנסיסקו. כשחזרו ניגן הזוג במסעדות והחלו להשתתף באירועים מגוונים, כאשר דונלדסון מלחינה שירים במיוחד עבור אירועים אלו.

בשנות השבעים

הזוג המשיך להופיע ברחבי אירופה בתקופות החגים, בעיקר בצרפת ובאיטליה, ודונלדסון כתבה שירים בצרפתית ובאיטלקית. היא עבדה כמזכירה בהוצאה לאור, אך גם קיבלה מרחב פעולה ניכר ושימשה כעורכת זוטרה. בסופי שבוע לקחו היא ומלקולם חלק בקבוצת תיאטרון רחוב, מה שבסופו של דבר היווה השפעה מתמשכת על האינטראקציה של דונלדסון עם ילדים בהופעות שלה עצמה כסופרת ילדים.

בני הזוג התחתנו בספטמבר 1972 בהמפסטד. תמונה של החתונה נמצאת בתצוגה במקום בו התחתנו עד היום. לאחר נישואיה עבדה דונלדסון כמזכירה ב"רדיו בריסטול", שם מלבד תפקידה כמזכירה קיבלה גם משבצת שידור שבועית בה שימשה כמפיקה/עורכת. בשנת 1974 עבר הזוג לברייטון, שם התמנתה דונלדסון לעורכת בהוצאה לאור מקומית. זמן קצר לפני כן שלחה קלטת של שירים לטלוויזיה לילדים של ה-BBC, ובין השנים 1974 ל-1978 כתבה באופן קבוע עבור תוכנית ילדים בטלוויזיה, כאשר השירים שלה בוצעו על ידי שחקנים ומוזיקאים שונים. 

ג'וליה ומלקולם היו מעורבים בסצנת מוזיקת הפולק של המועדונים בברייטון וביצעו, בין היתר, שירים שנכתבו על ידי ג'וליה, כאשר לעיתים קרובות נכתבו שירים אלו בתוך ימים ספורים בלבד. 

דונלדסון כתבה שני מחזות זמר לילדים, וביצעה אותם יחד עם צוות קטן בהופעות הן בלונדון והן בברייטון. 

בשנים 1976–1977 למדה דונלדסון בבית הספר לחינוך של ברייטון להכשרת אקדמאים להוראה ועבדה במשך שנתיים כמורה לאנגלית בברייטון עד לידתו של המיש, בנם הראשון של הזוג בשנת 1978. הזוג עבר להתגורר בליון שבצרפת למשך שנה (1979-1980) ולאחר מכן שבו לברייטון. לאחר חזרתם נולד בנם השני, אליסטייר, בשנת 1981.

בשנות השמונים

בשנת 1983 עברה המשפחה בת ארבע הנפשות לבריסטול, שם קיבל מלקולם משרה בבית החולים של בריסטול. ג'וליה דונלדסון כתבה ושרה כמה שירי נושא לתוכניות שונות, ביצעה כמה תפקידי משחק בתיאטראות חובבים ובתיאטרון רחוב, וכתבה שירים למחזה קהילתי. היא התנדבה בשעת-קריאה בבית הספר של בנה הבכור וחיברה מחזות קצרים עבור קבוצות קריאה, בהם הילדים מחליפים תפקידים עד שכל ילד הגיע לכדי קריאת המחזה בשלמותו. גישה זו הקנתה לילדים ביטחון בקריאה בקול רם והייתה מהנה עבורם, ואילו דונלדסון שמרה את המחזות האלו לשימושים אפשריים בעתיד.

בשנת 1989 מונה מלקולם למרצה בכיר בתחום בריאות הילד והמשפחה באוניברסיטת גלאזגו, והמשפחה, שמנתה כעת חמש נפשות, בעקבות לידתו של הבן ג'סי בשנת 1987, עברה להתגורר בבירסדן.

בשנות התשעים

בגלאזגו חזרה דונלדסון לכתוב שירים עבור ה-BBC, ובין 1990 ל-1994 כתבה עבור תוכניות שונות.

בשנת פרסמה 1993 פרסמה ספר ילדים ראשון שהיה מבוסס על שיר שכתבה בשנות השבעים, עם איורים מאת המאייר הגרמני אקסל שפלר, שחי בלונדון. פרסום ספר זה היה אירוע חשוב עבור דונלדסון, משום שגרם לה להבין שכישרון הכתיבה שלה יכול להיות מיושם על כתיבת סיפורים, מה שנתן לה את הביטחון לפתוח את המגירה בה אחסנה משחקי ילדים שיצרה, ולשלוח דוגמאות מתוכם למוציא לאור. בין השנים 1993 ל-1999 כתבה בהרחבה, כולל מחזות כגון "יום הולדת בהפתעה", המיועד לכיתות הצעירות, ומחזות לבני נוער כמו גם כתיבה מחדש של סיפורים מסורתיים. במהלך תקופה זו החלה לבקר בבתי ספר ובספריות, כאשר לפעמים הייתה מלווה במלקולם דונלדסון והגיטרה שלו.

טרופותי (The Gruffalo)

בשנת 1995, במהלך חיפוש רעיונות לסדרה חינוכית של מחזות המבוססים על סיפורים מסורתיים, נתקלה דונלדסון בגרסה של סיפור סיני המספר על ילדה קטנה שנמלטת מנמר המאיים לטרוף אותה בטענה שהיא מלכת הג'ונגל, ומזמינה אותו ללכת מאחוריה. הנמר בורח. דונלדסון חשה כי ניתן לפתח סיפור זה ליותר מאשר פריט חינוכי וחזרה אליו לאחר מכן כבסיס אפשרי לספר מצויר לילדים. היא החליטה להפוך את הילדה לעכבר, ובחרה בשועל, ינשוף ונחש כיצורי יער. גם לאחר מספר שינויים, "טרופותי" נראה היה בלתי אפשרי לכתיבה, אבל בעידודו של בנה, אליסטייר דונלדסון, המשיכה דונלדסון עם הרעיון שלה. עוד שינוי של הטיוטה המקורית נעשה על ידי בנה ג'סי (שנקרא עכשיו ג'רי). 

"טרופותי" נשלח להוצאה בשנת 1995. דונלדסון שלחה את הטקסט למאייר אקסל שפלר ובתוך ימים ספורים קיבלה דונלדסון הצעה לפרסמו. הספר פורסם בשנת 1999 וזכה להצלחה אדירה.

"טרופותי" זכה לפופולריות רבה גם בישראל, בתרגום של רימונה די-נור ובהוצאת ספרית מעריב.

מופעים לילדים

מראשית שנות התשעים ביקרה דונלדסון באינטנסיביות בבתי ספר ובספריות, והרחיבה את הטכניקות שנלמדו בבריסטול ובברייטון כדי לעודד ילדים לשחק ולשיר יחד איתה. בעקבות הפרסום של "טרופותי" היא הוזמנה לפסטיבלי ספרים ולירידים שונים.

מופע טיפוסי שלה מורכב מארבעה סיפורים (פחות או יותר מילה במילה) ומשירה של שלושה או ארבעה שירים (בעיקר מאחד משלושת אלבומי השירים של דונלדסון). המופעים שלה תמיד כוללים אלמנט חזק של השתתפות הקהל, כאשר ילדים (ולעיתים גם ההורים שלהם) מוזמנים לבמה להציג חלקים מהסיפורים. מלקולם דונלדסון כמעט תמיד לוקח חלק במופעים אלו ולעיתים קרובות מצטרפים אמנים אחרים, כולל בני משפחה (אחותה מרי, ילדיהם והאחייניות), יחד עם שחקנים, סופרים ומאיירים נוספים.

בשנות ה-2000

טרופותי (The Gruffalo) זכה להצלחה מיידית, והמשיך לזכות במספר פרסים גם בתחילת שנות ה-2000. לאחר מכן הוא תורגם ליותר מ -50 שפות, נמכר ביותר מ-13 מיליון עותקים ברחבי העולם, ועובד לבמה ולסרט. אחרי טרופותי פרסמה יחד עם שפלר סדרה נוספת של ספרים: לקוף יש בעיה (2000), טרמפ על מטאטא (2001), הענק הכי גנדרן בעולם (2002), הלוויתן והשבלול (2003), טרופותי הבת (2004), וספרו האהוב של צ'רלי קוק (2005).

מאז פרסום טרופותי, דונלדסון עבדה גם עם מאיירים אחרים, ביניהם לידיה מונקס, דייוויד רוברטס וניק שאראט, שאייר גם שני ספרי שירים מאת דונלדסון, מיונז מיזיזי וריגל ושאגה. לידיה מונקס איירה את טרילוגיית הנסיכה מראלה, סדרת ספרים לבני 7-10 על נערה המהווה את שיקוף המראה של ילדה רגילה בשם אלן.

דונלדסון גם הופיעה במשותף עם המאיירים שלה, במיוחד אקסל שפלר ולידיה מונקס. היא המחיזה את ספריה לא רק באנגלית אלא גם בגרמנית, במספר סיורים ובפסטיבל ברלין. בשנת 2007, ערכה סיבוב הופעות עולמי, והופיעה בברמודה, ניו זילנד, אוסטרליה, הונג קונג, סינגפור, קוריאה ואמריקה.

דונלדסון ערכה סדרה Plays to Read של מחזות ללא יותר מ-6 דמויות אותם ניתן לעלות בכיתה. הסדרה כללה 36 מחזות של ג'וליה דונלדסון, ויויאן פרנץ', סטיב סקידמור, ג'יין ויליס וכמה מחבים בריטים נוספים.

באפריל 2020, בעקבות מגפת הקורונה, יצרה יחד עם אקסל שפלר, סדרת איורים של הדמויות המוכרות שלה מתרגלות ריחוק חברתי, שוטפות ידיים או עושות התעמלות בתוך ביתן במסגרת הסגר. היא עשתה זאת כדרך לסייע לילדים להבין את התקנות ולהפיץ את המסר של חשיבותן מבלי שייראו כהטפה.

פרסים 

ג'וליה דונלדסון קיבלה תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בריסטול בשנת 2011, ותואר נוסף מאוניברסיטת גלאזגו בשנת 2012. היא קיבלה MBE בשנת 2011 עבור תרומתה לתחום הספרות.

חיים אישיים

בעלה של דונלדסון הוא רופא ילדים העובד בגלאזגו, סקוטלנד, בני הזוג התגוררו בבירסדן, מזרח דבונשייר. בשנת 2014 עברו בני הזוג להתגורר במערב סאסקס.

האמיש (1978–2003), בנה הבכור של ג'וליה, סבל מבעיות פסיכיאטריות, כולל פסיכוזה קשה בגיל 17, ומספר אפיזודות חוזרות לאחר מכן. הוא התאבד בשנת 2003, כאשר היה בן 25. הבן השני, אליסטייר, נשוי ואב לבן ולבת ועובד כמרצה בתחום מדעי המחשב באוניברסיטת אימפריאל קולג' בלונדון. הבן השלישי, ג'סי, נשוי ואב לשני בנים, עובד סוציאלי בדנדי, סקוטלנד.

יצירתה בעברית

רבים מספריה תורגמו לעברית וזכו להצלחה, רובם תורגמו על ידי רימונה די-נור. ספרי טרופותי יצאו לאור בהוצאת מעריב ושאר הספרים ראו אור בהוצאת כנרת. הספר טרופותי זכה להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים הישראלי ובעקבותיו יצאו לאור בארץ מוצרים נלווים נוספים. ספר זה זכה גם לעיבוד מוזיקלי להצגה ומוצג בהפקה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בשנת 2017.

ספרים שתורגמו לעברית

• טרופותי, איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2000
• "טרופותי הבת", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2005
• "טרמפ על מטאטא", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת מעריב, 2002
• "הענק הכי גנדרן בעולם", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2004
• "לקוף יש בעיה", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2004
• "לשועל אין גרבים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2005
• "הלויתן והשבלול"איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2006
• "הספר הכי מרתק", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2007
• דובי אחד כבר לא לבד, איורים: אנה קרי. תרגמה מאנגלית: רימונה די-נור. הוצאת כנרת
• "הענקים והאישפיצים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2010
• הודעה חשובה לסילונית הסנונית, איורים: פאם סמי, תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ, הוצאת כנרת, 2009
• "הנסיכה מראלה", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008
• "הנסיכה מראלה והנעליים המכושפות", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008
• "הנסיכה מראלה והסוס המעופף", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008
• "דגיג", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2008
• "הטרול", איורים: דייוויד רוברטס, תרגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2010
• "ג'ק ועץ ההוקוס פוקוס", איורים: דייוויד רוברטס, תרגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2010
• חנונוזאור רקס, איורים: דייוויד רוברטס. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן. 2009
• "איש עץ", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2010
• "זוג", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2011
• "חפרפרת אחת בגינה", איורים: ניק שרט, תרגום: יעל גובר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן.2011
• "אני הוא עכברוע", איורים: אקסל שפר. תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013
• חיפושית חיפושית מה שמעת?, איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די-נור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013.
• "ארנב חרוזים", איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
• בובות של נייר, איורים:רבקה קוב, תרגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2017
• "זוג והרופאים המעופפים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2017
• "דובי פה ושם", איורים:רבקה קוב, תרגום: רימונה די־נור, הוצאת מודן, 2017
• "דחליל דחלילה חתן וכלה", איורים:אקסל שפלר, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017
• "חמישה מכוערים", איורים:אקסל שפלר, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת 2018
• "*נחשה בחופשה", איורים: האנה שואו, תרגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2019
• "מה עוד ראית, חיפושית?", איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וליה דונלדסון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'וליה דונלדסון (באנגלית)
• ג'וליה דונלדסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• תמר רותם, עכבר העיר, סוף טוב, לא הכל טוב, באתר הארץ, 1 במרץ 2009 - ריאיון
• האתר הרשמי של "טרופותי", באתר מקמילן ספרי ילדים (באנגלית)
• ריאיון עם ג'וליה דונלדסון, באתר scottishbooktrust.com (באנגלית)
• ג'וליה דונלדסון (1948-), דף שער בספרייה הלאומית