לדלג לתוכן

דב הייקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב הייקינד
לידה 30 ביוני 1950 (בן 74)
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה קווינס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דב הייקינדאנגלית: Dov Hikind, נולד ב-30 ביוני 1950) הוא פוליטיקאי ושדרן רדיו יהודי אורתודוקסי אמריקאי, בעל דעות שמרניות. שימש חבר בית הנבחרים של מדינת ניו יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית, במשך שלושים ושש שנים, ינואר 1983 - דצמבר 2018. התפרסם בשל שורת התבטאויות בוטות בנושאים שונים, ובמיוחד כנגד מי שהוא רואה בהם אויבי מדינת ישראל והיהדות, לרבות מנהיגי מפלגתו ובכלל זאת נשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1950 בויליאמסבורג שבברוקלין, ניו יורק, לזוג יהודים, ניצולים יחידים למשפחותיהם שהושמדו בשואה, מאיר ופרידה הייקינד. האב השתייך לחסידות ויז'ניץ.

למד בישיבות ויז'ניץ ובעלז ואחר כך בישיבת תורה ודעת ובמקביל סיים לימודי תואר ראשון מקווינס קולג' ושני במדע המדינה מברוקלין קולג' ואף החל לימודים לדוקטורט, אך לא סיים.

בראשית פעילותו הפוליטית חבר הייקינד לארגון הליגה להגנה יהודית של הרב מאיר כהנא ובשנות השבעים נלחם והפגין בין השאר למען שחרור יהודי ברית המועצות וסוריה, ועוד.

בנובמבר 1982 נבחר לראשונה מטעם המפלגה הדמוקרטית, כאחד מ-150 חברי בית הנבחרים (הבית התחתון) של מדינת ניו יורק ומאז נבחר בהתמדה וברצף במשך 18 מערכות בחירות, עד וכולל בחירות נובמבר 2016. כיהן כיו"ר תת-הוועדה לענייני זכויות האדם בבית הנבחרים של מדינת ניו יורק. מחוז הבחירה שלו היה המחוז ה-48 בברוקלין, הכולל בתוכו את בורו פארק ואוכלוסייתו מורכבת בעיקר ממצביעים יהודים, לרוב שמרנים דתיים, רובם חסידים ומיעוטם ליטאים, וכן יהודים יוצאי ברית המועצות.

לקראת הבחירות בארצות הברית (2018) הודיע על פרישה בשל הנטייה הגוברת שמאלה של מפלגתו הדמוקרטית ותמיכתה במועמדים אנטי ישראלים ואנטישמים[1].

החל מסוף שנות התשעים ומזה למעלה מעשרים שנה יש לו תוכנית רדיו שבועית, מדי מוצאי שבת, בתחנת רדיו נוצרית - שמרנית בניו יורק - WMCA, בה הוא משמיע את דעותיו בענייני היום. הוא גם מרבה להתארח בתוכניות רדיו וטלוויזיה אמריקאיות שונות.

הייקינד היה בין מנהיגי המתנגדים בארצות הברית לביקורו של הנשיא רונלד רייגן בקברי חיילים נאצים בביטבורג, גרמניה המערבית, ב-1985, ואף נסע לשם להפגין. הוא גם נסע לאוסטריה ב-1986, להפגין שם נגד בחירתו של קורט ולדהיים לנשיאות מדינה זו, לאחר שנחשף עברו הנאצי של ולדהיים. ב-1991 היה בין מנהיגי היהודים שדרשו לבוא חשבון עם הפורעים האפרו - אמריקנים, במהומות קראון הייטס.

ב-1985 מחבלים פלסטינים בראשות אבו עבאס רצחו יהודי אמריקאי נכה בשם ליאון קלינגהופר על סיפונה של ספינת הנוסעים אקילה לאורו. ב-1996 נודע כי אבו עבאס מצא מקלט בתחומי הרשות הפלסטינית. הייקינד עתר לבג"ץ, בשמם של מאות אלפי היהודים תושבי אזור הבחירה שלו, בבקשה שיורה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד את אבו עבאס לדין פלילי באשמת רצח ולחלופין, שיצווה על מעצרו לצורך הסגרתו לארצות הברית. משיב נוסף בעתירה היה שר הביטחון, לגביו ביקש הייקינד שהוא יורה לכוחות הביטחון למנוע את עזיבתו של אבו עבאס משטח הרשות הפלסטינית. העתירה נדחתה בהיעדר "זכות עמידה" של העותר ובשל היותה מוקדמת מדי[2] ואבו עבאס נמלט בעקבות זאת מתחומי הרשות הפלסטינית, לעיראק של סדאם חוסיין. הוא נתפש שם ב-2003 בעקבות כיבוש עיראק על ידי האמריקאים ומת בכלא ב-2004.

הייקינד לחם והצליח לשנות את מדיניות משמר החופים האמריקאי, כך שתותר חבישת כיפה, גם במדים.

בתחומי החברה מתבטאת שמרנותו של הייקינד בין השאר בהתנגדות לאפליה מתקנת בעסקים, בחינוך ובשרות הציבורי. הוא אף פרסם מחקר, במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה לזכויות האדם, על ההשפעות הרעות של מדיניות זו. בעקבות ריבוי מעשי ואיומי הטרור וכנגד הדעה ה"נכונה" מבחינה פוליטית הוא העביר חקיקה שאיפשרה לכוחות השיטור של ניו יורק לשקול גם שיקולי מוצא אתני בזיהוי חשודים בטרור.

על אף השתייכותו המפלגתית, ובשל דעותיו השמרניות, הייקינד מוצא עצמו לעיתים קרובות במרכז שדה הלחימה הפוליטי, בין המפלגה הרפובליקנית לדמוקרטית, תומך לעיתים במועמדי האחת למשרה מסוימת ולעיתים במועמדי יריבתה. בבחירות למשרת מושל מדינת ניו יורק למשל, הוא תמך בג'ורג' פטאקי הרפובליקני, במירוץ הראשון שלו, בו זכה במשרה ב-1994. גם בבחירות לראשות עיריית ניו יורק, הוא תמך ב-2001 במועמד היהודי רפובליקני (שהפך אחר כך לעצמאי), שאכן נבחר אז לראשונה לראשות העיר, מייקל בלומברג, ושב ותמך בו גם ב-2005. בבחירות האחרונות ב-2009 הוא תמך ביריבו של בלומברג, המועמד הדמוקרטי ביל תומפסון. גם בבחירות לנשיאות הוא תמך בשתי מערכות הבחירות האחרונות ביריביו הרפובליקניים של הנשיא אובמה (ג'ון מקיין בבחירות הראשונות ומיט רומני בשניות) ולפני כן תמך בנשיא הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש. ביולי 2023 הודיעו הוא ואשתו רשמית על עזיבתם את המפלגה הדמוקרטית ועל הצטרפותם למפלגה הרפובליקנית.

תומך ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייקינד תומך בישראל והוביל והשתתף במספר רב של משלחות תמיכה אמריקאיות בה. בין השאר, במלחמת לבנון השנייה הוא הוביל משלחת תמיכה, שבאה לעזור לתושבי הצפון, ב-2013 הוא ארגן עצומה עליה חתמו כמאה מחוקקים וסנטורים אמריקאים שונים, הקוראים לנשיא ארצות הברית ברק אובמה לשחרר את ג'ונתן פולארד[3], ועוד.

במאבק בין הצד ימני של המפה הפוליטית ללצידה השמאלי של המפה הוא תומך בצד הימני היה בין מובילי המחאות נגד הסכמי אוסלו ונגד יצחק רבין, טרם הירצחו. רעייתו שושנה, מנהלת את “קרן הפיתוח” של אגודת ידידי עטרת כוהנים, שבאמצעותה הועברו במרוצת השנים מיליוני דולרים לרכישת קרקעות ומבנים ליהודים במזרח ירושלים[4]. בתקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות הוא ביקר בישראל בראשות משלחת תמיכה בתושבי גוש קטיף והביע התנגדות לנסיגה החד צדדית ובעקבות ביצוע ההתנתקות אף קנה אישית, בית ביהודה ושומרון[5]. ב-2007 היה הנואם המרכזי ובין מארגניה של הפגנה גדולה בברוקלין נגד כוונות ראש ממשלת ישראל דאז אהוד אולמרט לחלק את ירושלים[6].

הייקינד ממשיך גם כיום לבקר בישראל לעיתים תכופות בראש משלחות שונות ולהביע את תמיכתו בהתיישבות היהודית[7]. בביתר עילית, גן ציבורי נקרא על-שמו, בכיכר "אור לציון".

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לשני, גר בברוקלין ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דב הייקינד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]