דליה דנון

דליה דנון
לידה	28 בספטמבר 1945 (בת 78); תל אביב, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
תחום יצירה	אוצרת, חוקרת
בן או בת זוג	שי דנון
צאצאים	גילי דנון
מספר צאצאים	2

דליה דנון (נולדה ב-28 בספטמבר 1945) היא חוקרת, אוצרת עצמאית, מתמחה באמנות מודרנית ואמנות ישראלית. ניהלה את "גלריה דנון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליה דנון נולדה בתל אביב, לרחל לבית פרקש ושלום לבית הופטמן. אביה, ממייסדי קן בית"ר בצ'כיה אשר שימש כמפקדו, סייע בארגון עלייתם הבלתי לגאלית של שלוש מאות מחברי התנועה לארץ ישראל. בשנת 1939, בדרכם לארץ ישראל, גורשה האנייה לקפריסין. לאחר ששהו כשלושה חודשים במחנות המעצר, עלו בני הזוג ארצה, לשכונת שפירא בתל אביב. שם, נולדו דליה ואחיה הבכור שלמה. בהמשך עברה המשפחה לחולון. בשנת 1969 נישאה לשי דנון, שחקן תיאטרון הבימה. לזוג נולדו הבנים דני וגילי והמשפחה התגוררה בחולון. בשנת 1992 עברה המשפחה לתל אביב. עד ראשית שנות ה-90, עבדה בתחום החשבונאות. ב-2006, בעקבות מותם של בנה ובעלה תוך שנה אחת, הגיעה דליה להחלטה שהדרך היחידה להתמודד עם הכאב, תהיה באמצעות עיסוק באמנות, אוצרות וניהול גלריה דנון.

בשנת 1991 החלה את לימודיה בפקולטה לאומנות באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2011 סיימה את התואר השני בתולדות האמנות. עבודת המאסטר שלה, עסקה בקבוצת אמני אקלים שפעלו בארץ מאוקטובר 1973 ועד לתחילת מלחמת לבנון הראשונה, 1982.

דליה עבדה כאסיסטנטית של פרופסור גילה בלס בתערוכה "ריאליזם חברתי בשנות ה-50 אמנות הפוליטית בשנות ה-90", שהוצגה במוזיאון חיפה לאמנות ב-1998, והמשיכה לעבוד לצידה של פרופסור בלס בתערוכה פנחס אברמוביץ - "מעגלי יצירה" מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה. אוגוסט 1994. כמו כן, השתתפה במחקר לספרה של בלס ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006.

דליה גם הייתה עוזרת מחקר של ד"ר רות מרקוס לקורס על אמניות יוצרות בישראל משנת 1920 עד 1970.

גלריה דנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 נפתחה "גלריית דנון", ברחוב בן יהודה בתל אביב, בניהול בעלה שי. בתחילה, הציגה הגלריה תערוכות של אמנים בראשית דרכם. ב-1981 עברה הגלריה לרחוב פרוג בתל אביב, והציגה תערוכות של אמנים ותיקים יותר, ביניהם משה רוזנטליס, יחיאל סגל, רות שלוס, שמשון הולצמן, יעקב וכסלר ומרסל ינקו.

בשנת 1994 עברה הגלריה לקומה הראשונה של המבנה ברחוב פרוג. תערוכת הפתיחה בחלל החדש הוקדשה לצייר רוברט בזה. במהלך השנים השתתפה הגלריה בירידי אמנות בחוץ לארץ. כמה מן האמנים שלה, הציגו בגלריות בבירות אירופה.

לאחר פטירתו של שי ב-2006, החליטה דליה על כיוון חדש לגלריה, גלריה שתפנה לקהלים צעירים יותר, שילוב של אמנים מדור הביניים עם אמנים בראשית דרכם ועריכת תערוכות יחיד עם תערוכות קבוצתיות.

התערוכה הראשונה בגלריה המחודשת הייתה תערוכה של דוד אבידן, שהתבססה על עבודות מאוסף הגלריה, ומהארכיון של אבידן. חלק נכבד מהעבודות של אבידן היו מתערוכה שאבידן הציג בגלריה ב-1981, ולא זכתה למבקרים רבים. לעומת זאת, התערוכה החדשה זכתה לתהודה רבה, ומשכה קהל רב.^[^{דרוש מקור]}

החל משנת 2006, ועד לסגירת הגלריה ב-2010 הפעילה דליה וניהלה את "גלריית דנון" תוך שינוי אופייה.

פעילות עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סגירתה של הגלריה ממשיכה דליה לפעול כאוצרת עצמאית, ומציגה תערוכות רבות בחללים שונים. מ–2015, היא אוצרת בגלריה מקום לאמנות בקריית המלאכה בתל אביב. דנון פעילה בעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, שהוקמה על ידי ד"ר רות מרקוס, וחברה בוועד המייסד שלה. במסגרת העמותה אצרה סדרת מפגשי אמנות ותרבות בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב.

בנה דני, יליד 1971, היה עורך דין שסיים בבגרותו לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת סאסקס, אנגליה, ועבד כעורך דין בתל אביב. בהמשך, חי בהובוקן בניו ג'רזי, שם עבר את בחינות הלשכה של ניו יורק וניהל את משרד הנדל"ן "Urban Sanctuary". ב-6 במאי 2005, דני נפטר בגיל 34 ועשרה חודשים לאחר מותו, נפטר אביו שי ממחלת הסרטן.

ב-2007, נקרא האולם המרכזי בבית האמנים בתל אביב על שמם של דני ושי דנון, בן ואב שנפטרו בתוך שנה אחת. בספריית תיכון "קוגל", הוקמה פינת הנצחה לזכרו של דני, בוגר בית הספר.

ב-2012 פרסמה דליה את הספר "שניהם" לזכרם של בעלה ובנה. האמן, הקולנוען והמשורר גילי א. דנון הוא בנה.

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 - קו הגוף כקו הנוף, גלריה דנון, דיטה לירון.
2003 - דינה סתר, גלריה דנון.
2004 - רותי סגל, גלריה דנון.
2004 - חוה שרף, גלריה דנון.
2005 - אלבום משפחתי, גלריה דנון, אוצרות משותפת עם אירית לוין.
2006 - דוד אבידן, גלריה דנון, אוצרות משותפת עם אירית לוין.
2007 - אנה פסטרנק, גלריה דנון.
2007 - מבט נמוך, גלריה דנון, אריה ברקוביץ'.
2008 - תבליט זיכרון, דבק ספרים, גלריה דנון, אביבית בלס ברנס.
2008 - עשן ואפר, גלריה דנון, בלו סימיון פיינרו.
2008 - אם זכרוני אינו מטעה אותי, גלריה דנון, ענת מיכאליס.
2008 - שולי בר נבון.
2009 - מבטים על דיוקן, גלריה דנון, תערוכה קבוצתית.
2009 - דורון יהלום, גלריה דנון.
2011 - אורבני > אורגני , אילנה ירון, בית האמנים, תל אביב.
2012 - אי ילדות, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
2013 - טבע (לא) דומם, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
2014 - ססיליה, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
2014 - מרחב מחיה, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ורדה גנוסר.
2015 - קיר אמנית, ורדי בוברוב, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2015 - X9, איה חוברס, איילת ריזה, ברכה גיא, גדי צדר, חגית קזינייץ, טסי כהן-פפר, לוסי אלקוויטי, לילי פישר, שחר סריג, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2016 - X9, אודליה אלחנני, אנה פרומצ'נקו, ברכה גיא, דורית טייכמן, דליה זרחיה, דרור בן עמי, יובל אצילי, נעה רז מלמד, סיוון כהן, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2016 - כל הנותר, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ורדה גנוסר.
2016 - Objects of desire/True Story, גלריה ויטרינה, במכון הטכנולוגי בחולון, גרי גולדשטיין.
2016 - קונטרה פונקט, הגלריה בקיבוץ כברי, אורית טוכמן ויונתן אולמן.
2016 - אולי ביום שני ואולי ביום שלישי, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תערוכה קבוצתית.
2016 - אופק חדש לאופקים חדשים, המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד, אוצרים: גילה בלס, דליה דנון, יניב שפירא.
2017 - בדרך, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
2017 - מהלכות שנים, גלריה בנימין, שרית אכטנברג.
2017 - שתיקה, מיכל לויט, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2017 - Happily Ever After, הגלריה בסדנה לאמנות יבנה, תערוכה קבוצתית.
2018 - יצורים מופלאים, דרורה שנברג, סדנת האמנים, יבנה.
2018 - "10 קחרות אמן", אודליה אלחנני, אורית שיראזי, אנה פרומצ'קו, גלית ראוכוורברג, דורית טייכמן, לילי שר, נגה יודקוביק-עציוני, ניר מצליח, רני פרדס, שולי נבון. מקום לאמנות, תל אביב.
2018 - "עזובה", הילה ליזה בז'ה, מקום לאמנות, תל אביב.
2018 - "זה מכבר", אורה ראובן, איריס נדל, גוני חרל"פ, ורדה כרמלי, יהודית שרייבר, מאיר כהן לוי, מלי דה קאלו, משה ראוס ונורית ירדן. סדנת האמנים, יבנה.
2018 - אותו הים, בית האמנים, דנה אריאלי.
2018 - קורה, בית האמנים, רוני ראובן.
2018 - חדוה ראובן, בית האמנים.
2019 - Recompose, הגלריה לאמנות בקיבוץ גבעת חיים איחוד, פנינה רייכמן ושחר קורנבליט.
2019 - והספינה עדיין שטה, בית האמנים, קבוצתית.
2019 - "9X", איה חורבס, גליה זמיר, דובי קדמון, דליה זרחיה, דפנה שתריאל, ורוניק ענבר, טובה אלדד, יונתן אולמן, לילי כהן פרח-יה. מקום לאמנות, תל אביב.
2019 - "9X", אורה בריל, איילת ריזה, אנה פרומצ'נקו, גילי נתן, הילה ליזר בז'ה, זיוה כספי, מאירה פורת, נעה רז מלמד וסיוון כהן. מקום לאמנות, תל אביב.
2019 - "8X", אודליה אלחנני, אורית שירזי, אלי דינר, אסנבי, ג'וזיאן ונונו, רתם רשף ושחר סריג. מקום לאמנות, תל אביב.
2020 - "סף המציאות", הרי ברון, בית האמנים באלחריזי, תל אביב.
2020 - מארגים, מקום לאמנות בקריית המלאכה, קבוצתית.
2021 - העולם מלא זכירה ושכחה, צילה פרידמן וגרי גולדשטיין, תערוכה זוגית, הגלריה לאמנות בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
2021 - ארבע עונות, הסדנא לאמנות ביבנה.
2021 - פוליפוניה ב-12 קולות, הגלריה החדשה, אצטדיון טדי, ירושלים.
2021- אסופה, שחר קורנבליט, הגלריה העירונית- גורדון, ראשון לציון.
2022- אפל היער, אסד עזי, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2022- הומאז', תערוכה קבוצתית, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב.
2022- קו/ מחשבה, תערוכה קבוצתית, גלריה בעין הוד.
2022 - "והסופה כבר שככה", תערוכה קבוצתית, גלריה עירונית, רחובות.
2022 - "מאוזן חלקית", אריה ברקוביץ', מקום לאמנות, תל אביב.
2022 - "TAKE ME INTO THE VOID", אורית אדר בכר ופנינה רייכמן, מקום לאמנות, תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דליה דנון בוויקישיתוף

מגלים אוצרות // דליה דנון, באתר מגזין פורטפוליו, 15 באפריל 2019
ססליה, סרטון אירוע פתיחת תערוכה, צילום ועריכה גילי דנון

דליה דנון, ברשת החברתית אינסטגרם
העולם מלא זכירה ושכחה, כתבת וידאו, צילם וערך, גילי דנון
והספינה עדיין שטה, סרטון תערוכה, צילום ועריכה גילי דנון
פוליפוניה ב-12 קולות קטלוג.
פוליפוניה ב-12 קולות, סרטון תערוכה, צילום ועריכה גילי דנון