הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו
 | |
| הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו (2004) | |
| ישיבה תיכונית | |
|---|---|
| השתייכות | יהדות יוגוסלביה |
| תקופת הפעילות | 16 באוקטובר 1928 – 6 באפריל 1941 (12 שנים) |
| מייסדים | הרב ד"ר מוריץ לוי |
| שכבות לימוד | 4, 5 |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה התיכונית | ד"ר מוריץ לוי |
| באחריות | משרד הדתות של ממלכת יוגוסלביה ואגוד הקהילות היהודיות |
| סגל | מרדכי צבי אורבך, יעקב מאסטרו, פראניו פוליאנץ, אברהם פאפו, אלברט סוזין, יצחק ישראל |
| תלמידים | |
| 60 | |
| מיקום | |
| מיקום |
רחוב צ'מלושה (Ćemaluša) סרייבו,  בוסניה והרצגובינה |
| מדינה |
 ממלכת יוגוסלביה |
| קואורדינטות | 43°51′33″N 18°25′21″E / 43.85917°N 18.42250°E |
  | |
הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו (בבוסנית: Jevrejski Srednji Teoloski Seminar U Sarajevu) היה מוסד לימודי ייחודי שפעל במתכונת של ישיבה תיכונית בעיר סרייבו אשר בממלכת יוגוסלביה בין 1928–1941 והכשיר רבנים, ממלאי מקום לרבנים, חזנים, מורים ושוחטים מקרב קהילות יהדות יוגוסלביה אשכנזים וספרדים. במבנה פעל בית כנסת בו נוהלו תפילות הן בנוסח הספרדים והן בנוסח אשכנז תוך שירת חזנות ומקהלה.
תולדות הסמינר
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה האוסטרו-הונגרית הייתה תקופה של שינוי ופריחה בחיי הקהילה הספרדית בסרייבו. השינוי הוביל לעימות בין הדור הצעיר שבניו יצאו ללימודים גבוהים בעיקר בווינה לבין הדור הוותיק והשמרני. בתקופה קצרה של שלושה עשורים התחולל שינוי מהותי בחיי הקהילה הספרדית, שלא חל בכל התקופה הארוכה בת מאות השנים בה שלטו העות'מאנים בסרייבו. בתקופה העות'מאנית התבסס חינוך ילדי הקהילה על המֶלְדָארִי. במלדארי למדו ילדים בגילאי 4 – 12 אשר ישבו על מחצלות בכיתה צפופה. הלימודים נוהלו בלאדינו והתבססו על שינון. לאחר חצי יום לימודים הועסקו התלמידים כשוליות בקרב אומנים מבני הקהילה. רמת ההשכלה בקרב ילדי הקהילה הייתה נמוכה לעומת קהילות מערב אירופה, וכמעט ולא אפשרה ללומדים לרכוש השכלה גבוהה. ב-1910 הוכפפו המלדארים למשרד החינוך האוסטרו-הונגרי ולתוכנית הלימוד הוכנסו תכנים כלליים בנוסף לתכני הדת. שובם לעיר של רבנים מקרב הקהילה שרכשו השכלה בבית המדרש לרבנים בווינה כגון מוריץ לוי ויעקב מאסטרו עוררה טלטלה בממסד הרבני והובילה לחילופי דורות גם בתוכו. ב-1913 עזב את סרייבו הרב אברהם מרקאדו רומנו מראשי הממסד הרבני "הישן" ועלה לארץ ישראל.[1]
הקמת הסמינר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1917 התמנה ד"ר מוריץ לוי לרב הראשי של יהודי סרייבו. לוי סיים את בית המדרש לרבנים בווינה ורכש תואר דוקטור באוניברסיטת וינה. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה וכינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים עברו יהודי יוגוסלביה תהליך חילון מהיר. לא הייתה מערכת השכלה גבוהה בתחומי יהדות וצעירי הקהילה פנו בהמוניהם להשכלה כללית. כן היה חוסר במערכת להכשרת בעלי תפקידים קהילתיים כגון חזנים ומורים, ובכלל זה מחסור בספרי לימוד. הקהילות השונות נאלצו לפנות לבעלי תפקידים מחוץ ליוגוסלביה ואלו הועסקו בעלויות גבוהות מאוד. ב-1921 הוקמה בסרייבו עמותת "דגל התורה" ובה למדו בחברותא צעירים משכילים מקרב הקהילה, והיא נתמכה כלכלית על ידה. ב-1923 הגישו ד"ר מוריץ לוי וחברי העמותה לאגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה הצעה להקים סמינר תאולוגי בעיר, שיקבל תלמידים מכל רחבי יוגוסלביה ויכשיר אותם לתפקידי רב, חזן, שוחט וממלא מקום רב. הוצעה תוכנית ארבע שנתית שכללה תוכני לימוד אוניברסליים ולימודי יהדות. ההצעה אושרה והוקמה ועדה לבחינת יישום ההצעה. ב-16 באוקטובר 1928 נפתח הסמינר. בכל מחזור למדו 20 תלמידים. המחזור הראשון היה ארבע שנתי, והחל מהמחזור השני הייתה תוכנית הלימוד חמש שנתית וכללה שנת התמחות בתפקידים הקהילתיים השונים והסמכה לתפקיד. אף מוסד אחר ביוגוסלביה לא הציע תוכני יהדות מתקדמים כמו הסמינר בסרייבו.[1][2]
הסמינר שכן במבנה הממוקם ברחוב צ'מלושה בסרייבו. המבנה כלל כיתות לימוד ופנימייה בת מספר חדרים. בקומה הראשונה שכן בית הכנסת שפעל במקום קודם לכן וסופח לסמינר כחלק ממנו. מתחת לבית הכנסת במרתף שכן אולם ספורט של תנועת הנוער "בר כוכבא" ובו התקיימו שיעורי החינוך הגופני בסמינר. המתקן פעל עד אפריל 1941, עת נכבשה יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית.[1]
תוכני הלימוד, סגל המורים והתלמידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית הארבע שנתית כללה את תוכני הלימודים: עברית, סרבו-קרואטית, גרמנית או צרפתית, תנ"ך, תלמוד, קודקס שולחן ערוך, מדרש, היסטוריה של עם ישראל, פדגוגיה, גאוגרפיה, היסטוריה כללית, חינוך גופני, מוזיקה וחזנות. התפילות ופרקי החזנות נלמדו בנוסח הספרדים ובנוסח אשכנז. הסמינר היה תחת פיקוח של המשרד לענייני דתות של ממלכת יוגוסלביה, ותוקצב על ידי ממשלת יוגוסלביה בתקציב שנתי של 20,000 דינרים יוגוסלביים וכן על ידי אגוד הקהילות היהודיות. ניתנה גם תמיכה אישית של קהילות ספציפיות באמצעות מלגות לימודים לתלמידים מבני הקהילה.[2]
לרקטור המוסד מונה ד"ר מוריץ לוי אשר לימד גם היסטוריה של עם ישראל ונביאים. בסגל ההוראה נמנו ד"ר הינקו אורבך שלימד תנ"ך וקודקס שולחן ערוך, יעקב מאסטרו שכונה "המורה", בוגר בית המדרש לרבנים בווינה שלימד עברית ותנ"ך, ד"ר פראניו פוליאנץ (בסרבו קרואטית: Franjo Poljanec) שלימד סרבו-קרואטית, ד"ר אברהם פאפו שלימד גרמנית, וד"ר אלברט סוּזין שלימד מוזיקה.[2]
התלמידים מחוץ לסרייבו התגוררו בפנימייה שבסמינר, והתלמידים מסרייבו התגוררו בביתם בעיר. במחזור הראשון 1928–1932 למדו תלמידים מסרייבו, בלגרד, ביטולה, טראווניק, ספליט, צ'ורוג, סובוטיצה וסטארה פאזובה(אנ'). מבין תלמידי מחזור זה ניתן למנות את הרב פרופסור סולומון גאון, לימים מרצה בישיבה יוניברסיטי ומשה קסורלה לימים הרב הראשי של טולוז. המחזור השני מ-1932 ועד 1937 היה חמש שנתי. השנה האחרונה כללה התמחות בתפקידים השונים ובמסגרתה בוצעו גם סמיכה לרבנות או הסמכה להוראה. במחזור זה למדו תלמידים מסרייבו, בלגרד, נובי פאזאר, פרישטינה, ביטולה, קוטינה, סנטה, שטיפ, וינקובצי, זאגרב, ספליט וממלכת אתיופיה. מבין תלמידי המחזור ניתם למנות את צדיק דאנון לימים הרב הראשי ליהודי יוגוסלביה, צבי הלפגוט ומנגיסטו סנבטו בן קהילת ביתא ישראל מגונדר. למחזור שהחל ב-1938 ואמור היה להסתיים ב-1943, למדו תלמידים מסרייבו, בלגרד, שטיפ, נובי פאזאר, אוסייק, ווקובאר, ביילובאר, אולובו(אנ') וסובוטיצה.[2]
הקשר עם קהילת ביתא ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1931 הגיע לבלגרד מגונדר סנבטו מנגיסטו[3] בן קהילת ביתא ישראל, אחד מתלמידיו של יעקב פייטלוביץ'. אחיו יצחק מנגיסטו למד באותה העת באירופה. סנבטו ענד על צווארו לוחית ועליה מוטבע שמו של יצחק אלקלעי הרב הראשי של יהודי יוגוסלביה. סנבטו הובא על ידי בני הקהילה לרב אלקלעי ומסר לו מכתב מיעקב פייטלוביץ' ובו הסבר שסנבטו הוא יהודי מגונדר ובקשה שישלח ללימודים בסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו. לצורך לימודיו היה עליו ללמוד סרבו-קרואטית ובמהלך השנה למד את השפה ומתואר כי שלט בה היטב. ב-1932 הגיע ללימודים בסמינר בסרייבו. הוא תואר כתלמיד מצטיין, אתלט, ומקובל בקרב חבריו. יהודי סרייבו כינו אותו שבתאי בן שבתאי ופרסו את חסותם עליו. במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה נכבשה ממלכת אתיופיה על ידי איטליה הפשיסטית וסנבטו התייצב בקונסוליה האיטלקית בסרייבו והצהיר על נאמנות לשלטון החדש, עניין שעורר עימות מול חבריו לכיתה שאהדו את היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. סנבטו מנגיסטו סיים את לימודיו בהצטיינות, הוסמך כמורה למקצועות היהדות וב-1937 שב לאתיופיה. לאחר סיום לימודיו בסמינר בסרייבו כתב סנבטו מכתב ליעקב פייטלוביץ' ובו הודה לו על שהוציא אותו מעבדות רוחנית לחירות רוחנית.[2][4]
בית הכנסת שבתוך הסמינר (Il kal de los Mudus)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת בית הכנסת וראשית פעולתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1900 הגיע לסרייבו הרב והחזן אברהם קאפון (1853, רוסצ'וק, האימפריה העות'מאנית – 1930, וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה) וחולל שינוי בחיי הקהילה הספרדית. קאפון היה בעל השכלה אקדמית רחבה בספרות ובמוזיקה בנוסף להשכלתו הרבנית.[5] ב-1903 מונה על ידי הקהילה לרב ולחזן בית כנסת חדש שהוקם במרכז העיר. קאפון ניהל את התפילות בסגנון הדומה לנאולוגי. התפילות נוהלו כדיאלוג בין החזן למקהלה. קהל המתפללים נדרש להתפלל בשקט והמקום כונה בלאדינו בלעג על ידי זקני הקהילה: Il kal de los Mudus – קהל האילמים. בית הכנסת הפך לאטרקציה לצעירי הקהילה. בהמשך בוטלה עזרת הנשים במקום והגברים והנשים התפללו יחדיו באולם התפילה. אירוע זה גרם למהומה רבתית בקרב הקהילה, זקני הקהילה החרימו את המקום, ובשיאו של העימות ב-1910 פוטר הרב קאפון ממשרתו בקהילה.[6] מספר שנים מאוחר יותר הגיע למקום הרב שבתאי ג'אין וכיהן כגבאי וממלא מקום רב בית כנסת. גם הרב ג'אין נקלע לעימות עם ראשי הקהילה הספרדית על רקע גישותיו הליברליות ולבסוף פוטר באמתלה שהוא אינו בקיא מספיק בתנ"ך. בהמשך, ועד 1927 כיהן כרב בית הכנסת מרדכי אלטרץ.[1]
לאחר הקמת הסמינר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקמת הסמינר הפך בית הכנסת חלק אינטגרלי ממנו. חלונות בית הכנסת פנו לסמטה פנימית ולא לרחוב הראשי (צ'מלושה). המבנה היה צנוע וכלל אולם תפילה, עזרת נשים אשר שכנה בצידו המזרחי, באותו המפלס והובדלה מאולם התפילה על ידי מעקה עץ. ארון הקודש שכן בצידו המערבי של החדר. בית הכנסת נפתח לקהל מתפללים מחוץ לסגל המוסד ותלמידיו רק בחגי ישראל ומועדיו. בשאר הימים שימש בית הכנסת את תלמידי המוסד במהלך לימודי הדת והחזנות. בעת מלחמת העולם השנייה לאחר הפלישה ליוגוסלביה, פסק השימוש במקום.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 vedrana Gotovac, sinagoge u Bosni I Hercegovini ,Muzej grada Sarajeva, Sarajevo, 1987, page 31-33 (בבוסנית), תרגום לעברית: מוני גאון.
- ^ 1 2 3 4 5 הסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו, באתר elmundosefarad (בבוסנית).
- ^ תמונתו של סנבטו מנגיסטו, בדף הפייסבוק של "אתיופדיה".
- ^ מנחם ולדמן, מאתיופיה לירושלים, הוצאת משרד החינוך והתרבות, ירושלים, 1991, עמודים 20, 132.
- ^ אברהם קאפון, באתר sefardiweb.com (בספרדית).
- ^ Philip V. Bohlman, Jewish Musical Modernism, Old and New, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2008, עמודים 77-76.