טורקיה במלחמת העולם השנייה
 דגל טורקיה | |
| צד בעימות | חלק מבעלות הברית הצטרפה בסוף המלחמה |
|---|---|
| תאריך כניסה לעימות | 23 בפברואר 1945 |
| תאריך סיום העימות | 8 במאי 1945 |
| אירועי הסיום | כניעת גרמניה הנאצית |
| ראש המדינה |
איסמט אינני (נשיא) |
| נתוני המדינה | |
| אוכלוסייה | 17,820,950 |
| נתוני הצבא | |
| גודל הצבא | 194 אלף חיילים |
| חיל האוויר | 370 מטוסים, 450 טייסים |
| תוצאות המלחמה | |
| אבדות בנפש | אין אבדות |
  | |
במהלך רוב מלחמת העולם השנייה הייתה הרפובליקה הטורקית נייטרלית, אך בשלהי המלחמה, כאשר הסתמנה ירידת מעמדם וכוחם של מדינות הציר, הצטרפה לצד בעלות הברית. טורקיה לא נטלה חלק פעיל במלחמה, אם כי לאחריה נהנתה מסיוע אמריקאי כחלק מתוכנית מרשל, במסגרתה הושקעו בטורקיה כ-300 מיליון דולר.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם הראשונה הצטרפה האימפריה העות'מאנית למעצמות המרכז ונלחמה לצד גרמניה. כתוצאה מכך הייתה אחת האימפריות הגדולות שנהרסו בשל המלחמה. לאחר המלחמה הוקמה טורקיה המודרנית. אף על פי שהמדינה נתונה לרוב לתשומת לב מועטה בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, לטורקיה הייתה חשיבות רבה במהלך המלחמה.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימפריה העות'מאנית הצטרפה למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, בעיקר כדי לזכות בחזרה בשטחים שאבדו לידי הרוסים. בתקופה בה נכנסה האימפריה העות'מאנית למלחמה, הייתה החזית המערבית במלחמת חפירות סטטית, אולם הגרמנים השיגו ניצחונות גדולים נגד הרוסים בחזית המזרחית.
העות'מאנים הכריזו מלחמה על רוסיה ב-29 באוקטובר 1914. הפעולה הראשונה במלחמה הייתה הפגזה טורקית-גרמנית של נמלי הים השחור הרוסים. רוסיה, בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה במהירות על האימפריה העות'מאנית (2–5 בנובמבר). המתקפה העות'מאנית הראשונה כוונה נגד הרוסים בקווקז והתרחשה בדצמבר. לאחר הצלחות ראשוניות, איבדו הרוסים שטחים רבים באוגוסט. תחנונים רוסיים לסיוע היו מהגורמים העיקריים של המתקפה של מדינות ההסכמה בגליפולי (15 בפברואר). הכוחות הטורקיים בגליפולי, היו תחת פיקודו של מוסטפא כמאל אטאטורק, שלימים ייסד את הרפובליקה הטורקית. לאחר הפסדים כבדים, נסוגו מדינות ההסכמה מגליפולי.
לאחר מכן, החלו הטורקים להפסיד בקרבות והמצב החל להידרדר. בשנת 1917 נכבשה ארץ ישראל בידי הבריטים ובהמשך נכנעה האימפריה העות'מאנית למדינות ההסכמה ובהסכמי השלום פורקה לכמה מדינות.
טורקיה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורקיה המודרנית שנוסדה לאחר המלחמה, הייתה המדינה היחידה מקרב מעצמות המרכז שלא קיבלה את הסכם השלום שנכפה עליה בידי מדינות ההסכמה. הגבולות הנוכחיים של טורקיה נקבעו רק בשנת 1923, בוועידת לוזאן, לאחר סיום מלחמת העצמאות של טורקיה. בהנחייתו של מוסטפא כמאל אטאטורק נוצרה מדיניות מודרניזציה, רפורמה ותיעוש. בנוסף הוא גם התקדם בהפיכת החברה הטורקית לחילונית והפחית את התפקיד הדומיננטי של האסלאם. בנוסף, בשפה הטורקית, הוחלף הכתב הערבי לכתב לטיני לשפה הטורקית. כשאטאטורק מת בשנת 1938, הייתה טורקיה בדרך לייסוד דמוקרטיה פרלמנטרית בסגנון מערבי.
הנשיא אינני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנשיא אטאטורק מת באיסטנבול ב-10 בנובמבר 1938. הדבר גרם לצער רב ברחבי המדינה ואטאטורק הפך לסמל לאומי. האספה הלאומית של טורקיה בחרה להחליף את אטאטורק בבן בריתו הראשי - איסמט אינני. לתפקיד ראש הממשלה התמנה ג'לל באייר שכיהן כראש ממשלה כבר תחת שלטון אטאטורק והמשיך בתפקיד זה. שני האנשים הללו הנהיגו את טורקיה במלחמת העולם השנייה.
צבא טורקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938 מנה צבא טורקיה בתקופות שלום 174,000 חיילים ו-20,000 קצינים שיצרו 11 גייסות. בצבא היו 23 חטיבות, מהן חטיבת שריון אחת, 3 חטיבות פרשים ו-7 חטיבות גבול.[1] עם זאת הצבא הטורקי היה מיושן ברובו ולא השתווה למדינות אחרות באירופה מבחינה איכותית.
כמדינה נייטרלית: ספטמבר 1939-פברואר 1945
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיא טורקיה אינני, שזכר את מוראות מלחמת העולם הראשונה, היה נחוש לשמור על טורקיה מחוץ למלחמה. בדעתו החזיק גם אטאטורק קודם לכן, והשניים סברו כי יש להילחם אך ורק במקרה בו טורקיה תותקף ישירות.
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חתמה טורקיה על ברית צבאית עם בריטניה וצרפת ב-1939 נוכח הפלישה הגרמנית לפולין. עם זאת לטורקיה היה סכסוך עם צרפת על השליטה במדינת האטיי אשר סופחה על ידי טורקיה ב-23 ביוני 1939.
בברית הצבאית היה סעיף הפוטר כל מדינה מקיום התחייבותה בברית, כל עוד שהדבר עלול לגרום לסכסוך עם ברית המועצות. בעת הפלישה הגרמנית לצרפת, היה הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בתוקף, וטורקיה, שחששה מסכסוך עם ברית המועצות, הסתמכה על עובדה זו כעילה לאי קיום התחייבותה במסגרת הברית הצבאית עם בריטניה וצרפת.
מהצד הגרמני, חולשתה של גרמניה הייתה במקורות דלק. טורקיה איימה על שדות הנפט בקווקז והייתה יכולה להיות בעלת ברית חשובה במהלך המתקפה של הגרמנים בקווקז ב-1942. היטלר היה מאוד מעוניין בכניסת טורקיה למלחמה, ובדומה לברית עימה במלחמת העולם הראשונה, היו קשרים בין שתי המדינות. לגרמנים היה הרבה מה להציע לטורקים, במיוחד ללאומנים הפאן-טורקיים. ביולי 1942 כבש הוורמאכט את הקווקז. הדבר סיפק הזדמנות ללאומנים הטורקיים לערער על השלטון בטורקיה. הגרמנים חשבו שהם רצו להצטרף למלחמה. בנקודה זו קיימת מחלוקת, אך התבוסה הגרמנית בסטלינגרד מנעה בסופו של דבר את כניסת טורקיה למלחמה לצד מדינות הציר.
בנוסף, הבריטים ניסו לשכנע את טורקיה להצטרף לבעלות הברית, אולם ערב מבצע ברברוסה חתמה טורקיה על חוזה ידידות עם גרמניה. בהודעה שהוציאו שתי המדינות נכתב כי שתי המדינות מעוניינות בשיתוף פעולה כלכלי מתמשך. הגרמנים בפרט היו מעוניינים בעפרות הכרומיט הטורקיות. הגישה הגרמנית לעפרות הייתה מוגבלת ועל כן עלתה חשיבות העפרות הטורקיות. במהלך המלחמה קנו בעלות הברית את העפרות מידי טורקיה, בעיקר כדי למנוע את מכירתן לגרמניה. טורקיה הבטיחה לסגור את מצרי הבוספורוס והדרדנלים למשלוח סיוע לברית המועצות, אולם בסופו של דבר, נותרה טורקיה נייטרלית עד שלהי המלחמה.
בצד בעלות הברית: פברואר 1945-מאי 1945
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהפסיקה את מכירות הכרומיט למדינות הציר, ניתקה טורקיה את יחסיה עם מדינות הציר באוגוסט 1944 ובפברואר 1945 הכריזה מלחמה על גרמניה ובעלות בריתה, לאחר שבעלות הברית הזמינו את טורקיה להשתתף באו"ם. חיילים טורקים מעולם לא לחמו במלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תוכנית מרשל
לאחר המלחמה התקרבה טורקיה לצד המערבי והצטרפה לנאט"ו ב-1952. בנוסף נהנתה טורקיה מתוכנית מרשל, ובמסגרתה הושקעו בטורקיה כ-274 מיליון דולר, על אף שלא ניזוקה מהמלחמה. בנוסף טורקיה הצטרפה לאו"ם ב-24 באוקטובר 1945, לאחר שהוזמנה להצטרף לארגון בידי בעלות הברית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Why didn't Germany attack Turkey during WW2? (באנגלית)
- World War II: Turkey (באנגלית)
- Turkey in WWII (באנגלית)
- How did Turkey keep out of WWII? (באנגלית)
- TURKEY AND THE JEWS OF EUROPE DURING WORLD WAR II (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דאגלס ארתור הארוורד, ההיסטוריה של טורקיה, גרינווד, 2001-01-01