ברזיל במלחמת העולם השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברזיל במלחמת העולם השנייה
ברזילברזיל
דגל ברזיל
האנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה בריו דה ז'ניירו
האנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה בריו דה ז'ניירו
צד בעימות חלק מבעלות הברית
תאריך כניסה לעימות 22 באוגוסט 1942
העילה למלחמה הטבעת אניות סוחר ברזילאיות בידי צוללות גרמניות
תאריך סיום העימות 8 במאי 1945
אירועי הסיום כניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה
ראש המדינה ז'טוליו ורגאס
נתוני המדינה
אוכלוסייה 40 מיליון איש
נתוני הצבא
גודל כוח המשלוח 25,300 חיילים
תוצאות המלחמה
אבדות בנפש 451 לוחמים וטייסים

בתחילת מלחמת העולם השנייה שמרה ברזיל תחת שלטונו של ז'טוליו ורגאס על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה ולחמה לצד בעלות הברית. סמוך לאחר המתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941 החלה ברזיל לשתף פעולה בהדרגה עם בעלות הברית. ב-22 באוגוסט 1942, לאחר החרפת מערכת היחסים של ברזיל עם מדינות הציר, ברזיל הכריזה מלחמה על מדינות הציר ובזאת החלה את השתתפותה האופרטיבית במלחמת העולם השנייה ושיגרה במהלך המלחמה את כוח המשלוח הברזילאי בן ה-25,300 חיילים שהשתתף במערכה באיטליה.

טרם המתקפה על פרל הארבור (ספטמבר 1939–דצמבר 1941)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שמרה ברזיל על נייטרליות וקיימה מסחר עם בעלות הברית ומדינות הציר כאחד. אמנם נראה היה כי "המדינה החדשה" תחת שלטונו של ורגאס נוטה יותר לצד הפשיסטי באירופה ששלט בפורטוגל וספרד אולם היה זה רושם חיצוני בלבד, ונציגי המשטר קיימו שיתוף פעולה עם הקומוניסטים בברזיל, אף על פי שרשמית פעילותם הייתה אסורה.

הצטרפותה למלחמה (דצמבר 1941–מאי 1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המתקפה על פרל הארבור

ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסים יפניים את הבסיס האמריקני בפרל הארבור. למחרת היום הכריזה ארצות הברית על כניסה למלחמה נגד יפן. שלושה ימים מאוחר יותר הכריזה מלחמה גם על גרמניה. לארצות הברית הייתה השפעה רבה על מדינות אמריקה הלטינית (למשל "רפובליקות הבננות").

בשנת 1941 התירה ממשלת ברזיל לארצות הברית להקים בשטחה בסיסי חיל אוויר וצי. ארצות הברית הקימה מספר שדות תעופה מתוך הבנה כי זמן קצר לאחר תום המלחמה בסיסים אלו יועברו לידי ברזיל. בסיסים אלו סייעו לכוחות הלוחמים בצפון אפריקה והיו בסיס שילוח פטרולים אוויריים שאבטחו את הדרכים הימיות בדרום האוקיינוס האטלנטי. כלכלת ברזיל התגייסה גם היא למאמץ המלחמתי, בעיקר באזור סאו פאולו, למאמץ המלחמתי ומינרלים שונים, כמו גם גומי, שאותם הפיקו עשרות אלפי "חיילי גומי" באמזונאס, דבר שסייע לתעשיית המלחמה האמריקנית. התגברות שיתוף הפעולה עם בעלות הברית גרם לממשלת ברזיל לנתק את יחסיה עם מדינות הציר ב-28 בינואר 1942.

ביולי 1942 ברזיל הבליגה כאשר שלוש עשרה ספינות סוחר ברזילאיות הותקפו ומאה אנשים נהרגו. הרודן ורגאס החליט לנהוג במדיניות של איפוק כלפי מדינות הציר כדי למנוע מעורבות ישירה במלחמה. בנוסף, בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור והצהרות המלחמה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית כנגד ארצות הברית, ברזיל עזרה להשפיע על מדינות אמריקה האחרות לנתק את יחסיהן עם מדינות הציר. בתגובה גרמניה ואיטליה הרחיבו את לוחמת הצוללות שלהן נגד מדינות אלו ובכך הגדילו את המתיחות בין ברזיל למדינות הציר האירופאיות. במחצית הראשונה של 1942 צוללות גרמניות הטביעו ספינות סוחר ברזילאיות וכוחות של חיל הים הברזילאי רדפו אחרי צוללות אלו. באוגוסט אותה שנה הצוללת הגרמנית U-507 הטביעה חמש ספינות סוחר ברזילאיות ביומיים, דבר שגרם לשש מאות אזרחים הרוגים ופרצה סערה לאומית. והדבר גרם לכעס וזעם בברזיל ובייחוד בריו דה ז'ניירו החלו אנשים לפגוע בבעלי עסקים ממוצא גרמני. לבסוף הכריזה ברזיל מלחמה על מדינות הציר ב-22 באוגוסט 1942.[1]

הסיבות לכניסת ברזיל למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן רשמי, המדינה נכנסה למלחמה נגד גרמניה הנאצית ובעלות בריתה בגלל הטבעת ספינות סוחר ברזילאיות בידי צוללות גרמניות, דבר שגרם לסערה ציבורית נרחבת. עם זאת, יש לקחת בחשבון את ההשפעה של ארצות הברית על מדינות דרום אמריקה. דוגמה לכך היא כניסת כל מדינות היבשת למלחמה בגרמנים בשלב מסוים של המלחמה, לאחר הכרזת המלחמה של ארצות הברית.[2]

כוח המשלוח הברזילאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון התעמולה האמריקני לברזילאים בעד תמיכה בבעלות הברית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוח המשלוח הברזילאי

במהלך מלחמת העולם השנייה שלחה ברזיל כוח משלוח גדול שכלל כ-25,300 חיילים עם כוחות רגלים, ארטילריה ואוויר. הכוח נלחם בחזית האיטלקית בשנים 1944-1945."הדיוויזיה הברזילאית הראשונה" של ה-FEB הוצבה תחת פיקוד קבוצת הארמיות ה-15 הבריטית - אמריקנית. יחידות חיל הרגלים של הכוח אורגנו כיחידות אמריקניות בכל מובן, לרבות הלוגיסטיקה, שכללה יחידות דואר ושירותי בנקאות.[3]

המערכה באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית האיטלקית

מיד לאחר שהוכרזה המלחמה החל גיוס חיילים בברזיל כדי ליצור כוח שיוכל להצטרף למלחמה באירופה. גיבוש הכוח ארך שנתיים תמימות ובתחילת יולי 1944 נשלחו לאירופה 5,000 החיילים הראשונים, שלחמו בעיר נאפולי. כוחות נוספים המשיכו להגיע עד פברואר 1945. מאחר שהמדים הברזילאים לא תאמו לאקלים האיטלקי, בשבועות הראשונים עסקו הכוחות בקבלת מדים אמריקנים ואימונים.

בתחילה הברזילאים עסקו בעיקר בסיורים, אך בנובמבר 1944 החלו הברזילאים למלא את תפקיד החיילים הצרפתים והאמריקאים שהועברו לצרפת והחלו לפעול כדיוויזיה לכל דבר. הכוחות כבשו את העיירות מאסארוסה וקמאיורה ולאחר מכן את מונטה פראנו ושלטו בעמק נהר הסרצ'יו, זאת ללא היתקלות בהתנגדות אמיתית של הגרמנים.

הכוח המשיך לפעול במורדות האפנינים, במזג אוויר קשה בקווי ברנהרדט וקו גוסטב. כאשר תם החורף יצאו הכוחות להתקפה על הגרמנים יחד עם כוחות נוספים והכוח הברזילאי עסק בפינוי שדות מוקשים, תוך ירי מרגמות גרמניות ובסוף החודש כבשו הברזילאים את מונטה קסטלו והקרב על העיירה היה הקרב המפורסם ביותר בקרבות הכוח. בשלהי המלחמה החלו הברזילאים ללכוד מספר הולך וגדל של חיילי אויב וביניהן כוח של 20,000 חיילים גרמנים. זו הייתה הדיוויזיה היחידה בחזית האיטלקית שנכנעה במהלך המלחמה בשלמותה לבעלות הברית. ב-2 במאי הגיעו הכוחות לטורינו ונפגשו עם חיילים צרפתים והכוחות המשיכו לרדוף אחר החיילים הגרמנים הנסוגים. באותו היום פורסמה הידיעה כי היטלר התאבד ולאחר מכן החלו להיכנע כל הכוחות הגרמנים שלחמו באזור.

היחידה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס קרב מסוג P-47 במוזיאון המשלוח, קוריטיבה, ברזיל

ב-18 בדצמבר 1943 הוקמה היחידה האווירית של חיל המשלוח, מ-350 מתנדבים, מהם 43 טייסים בוגרי חיל האוויר הברזילאי ("Força Aérea Brasileira"). הכוח נשלח לפנמה לאימונים.

על אף תאונת אימונים שהביאה להרוגים הראשונים מקרב הכוח, הוכרז הכוח ככשיר ב-11 במאי 1944, וצויד במטוסי קרטיס P-40. הכוח שימש להגנת אזור תעלת פנמה.

ב-22 ביוני נשלח הכוח לארצות הברית לשם הסבה למטוסי P-47D ת'נדרבולט. ב-19 בספטמבר נשלחה הקבוצה לאיטליה. שם הגיעה לליבורנו וצורפה לקבוצת מטוסי הקרב ה-350 של חיל האוויר של ארצות הברית, שהוקמה ב-1942 על אדמת בריטניה, לחמה בצפון אפריקה ולאחר מכן סייעה בפלישת בעלות הברית לאיטליה. הקבוצה קיבלה תג יחידה משלה, ועליו סמל היען שהיה לסמלם ולכינויים של הטייסים הברזילאים.

הטייסים הברזילאים נטלו חלק בכל פעולות קבוצת מטוסי הקרב ה-350, וזאת באופן עצמאי. בשלב זה היה כוחו של הלופטוואפה באיטליה מזערי, ומטוסי ה-P-47 שימשו הן כמטוסי קרב והן כמפציצים, מטוסי סיור, ומטוסי סיוע למטרות הקרקע של הארמייה החמישית של צבא ארצות הברית, לה היו מסופחים כוחות הקרקע של ה-FEB.

ב-16 באפריל 1945 החלה הארמייה החמישית במתקפה גדולה בעמק הפו. בשלב זה מנתה הטייסת 25 טייסים, שכן כמה מהטייסים נהרגו, כמה הופלו ונפלו בשבי, וכמה הוכרזו כבלתי כשירים מבחינה רפואית. כל טייס טס בממוצע בשתי משימות מדי יממה.

ב-19 באפריל נשבר קו החזית הגרמני, ועובדה זו נצפתה לראשונה על ידי מטוסי הסיור הברזילאים, דבר שאיפשר את הקמת ראש הגשר של בעלות הברית מצדו השני של נהר הפו, בטרם יחצו אותו הכוחות הגרמנים. בפעולה זו סייעו גם המטוסים הברזילאים בפעולות הפצצה וריכוך באזור שיועד לצליחה. 22 באפריל 1945 היה היום שבו פעלו הכוחות באופן המוצלח ביותר, הפציצו שיירות גרמניות, אסדות ונקודות מבוצרות גרמניות באזור הצליחה, כאשר הטייסים ביצעו 44 גיחות והשמידו מעל מאה כלי רכב. יום זה מצוין עד היום בצבא הברזילאי כ"יום הטייס הברזילאי". בפעולות אלו ניזוקו שני מטוסים, ואחד הופל.

בסך הכול ביצעה הטייסת 445 משימות, שכללו 2,550 גיחות אישיות ו-5,465 שעות טיסה, בין 11 בנובמבר 1944 ו-4 במאי 1945. הפיקוד הטקטי האווירי ה-22 הכיר בכך שעל אף שהיחידה טסה רק 5% ממספר הגיחות במסגרת היחידה, בין 6 ל-29 באפריל 1945, היא השמידה אחוזים רבים וניכרים יותר מן המטרות. ב-22 באפריל 1986 העניק שגריר ארצות הברית בברזיל, ומפקד חיל האוויר של ארצות הברית, לטייסי היחידה שנותרו בחיים, ציון לשבח מטעם נשיא ארצות הברית. פרט ליחידות של צבא ארצות הברית, ולשתי טייסות אוסטרליות, לא ניתן ציון לשבח זה לאף יחידה אחרת.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה הודח ורגאס מתפקידו לאחר 15 שנות שלטון בידי צבא ברזיל. לאחר המלחמה נפתחה תקופת "הרפובליקה השנייה" עד שנת 1964, בה הועברה הבירה לעיר ברזיליה, עיר שתוכננה בשטח מדינת גויאס.

את הישיבה המיוחדת הראשונה של ארגון האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 פתח הנציג הברזילאי אוסוולדו ארניה, כגמול סמלי על חלקה של ברזיל במלחמת העולם השנייה כספקית חומרי גלם חיוניים, ובעיקר על שליחת כוח המשלוח הברזילאי. מאז, את כל ישיבה מיוחדת של ארגון האומות המאוחדות פותח הנציג הברזילאי כמסורת.

האנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה (ריו דה ז'ניירו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה

ב-1960 נחנכה אנדרטת הנצחה לחיילים הברזילאים שלחמו במלחמת העולם השנייה ונפלו בקרב, בעיר ריו דה ז'ניירו. בניית האנדרטה ארכה שלוש שנים וכוללת שלוש יצירות אמנות:

  • פסל מתכת - לזכר חיל האוויר הברזילאי, פרי יצירתו ז'וליו קאטלי פיליו.
  • פסל גרניט לזכר החיילים משלוש הזרועות (ים, אוויר ויבשה), פרי יצירתו של אלפרדו סשיאטי.
  • ציורו של אניסיו מדיירוש, עשוי אריחים שחוברו יחדיו לזכר החללים, אנשי הצבא ואזרחים כאחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]