יוחנן פריד
הרב יוחנן פריד בהקפות שניות בבית הרב קוק | |
לידה |
26 באוגוסט 1941 (בן 83) ד' באלול תש"א ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | |
מקום פעילות | בית מאיר, ירושלים |
תפקידים נוספים | יו"ר בית הרב קוק, רב מושב בית מאיר, ראש האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך |
רבותיו | הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן (הנזיר), הרב משה דימנטמן |
בן או בת זוג | נורית פריד |
הרב יוחנן פריד (נולד ד' באלול תש"א, 26 באוגוסט 1941) הוא יו"ר בית הרב קוק, בעבר רב מושב בית מאיר וראש האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד וגדל בירושלים ליצחק ולאסתר לבית נתנזן. אביו הוא נכדו של הרב נפתלי שוארץ. בתיכון למד בבית הספר לנערים "מזרחי" בירושלים (לימים: תיכון הימלפרב). החל מכיתה י"א, בעקבות המלצת הרב שלמה זלמן אוירבך ובתיווכו של מורו הרב שמחה הכהן קוק, למד אחרי הצהרים בישיבת מרכז הרב בהסדר מיוחד עם הרב צבי יהודה הכהן קוק.[1] לאחר התיכון למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה ושירת בנח"ל. לאחר מכן למד במרכז הרב אצל הרצי"ה. השלים לימודי הוראה ב"מכון שבדרון" להוראה ולחינוך בירושלים, והוסמך לרבנות במכון הרי פישל ועל ידי מועצת הרבנות הראשית.
הרב פריד לימד תנ"ך ומחשבת ישראל בקריית נוער שבירושלים, במדרשית נעם ובמדרשיית עמליה. בשנת תש"ל נקרא על ידי הרב צבי יהודה הכהן קוק לעמוד בראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה יחד עם הרב אריה שטרן, ועסק בהכנת התשתית לפעולות המכון ולפרסומיו וכן בעריכת כמה מן המסכתות שיצאו במסגרת המכון. מאוחר יותר – הקים לבקשת הרב צבי יהודה מרכז לימודי-תרבותי להנחלת מורשת הרב קוק בבניין ההיסטורי שבו גר הרב הראי"ה קוק, בית הרב קוק. במשך כעשרים שנה שימש במקביל כרב בית הכנסת "תקוותנו" בשכונת רוממה בירושלים.
פרסם מאמרים בנושאים הלכתיים-תורניים, במחשבת החסידות ובמשנת הרב קוק. בשנת תש"ן הוציא הרב יוחנן פריד את הכרך הרביעי של אורות הקודש, שנערך עוד בימי הרב הנזיר, ונשאר בכתב יד, וכלל את המאמרים של מוסר הקודש. בשנת תשנ"ה (1995) הוציא לאור את הספר "מזמורי תהילים ואורות הקודש", העוסק בקישורים בין כתביו של הרב קוק למזמורי התהילים. בשנים תש"ס–תשס"א הוציא לאור ספרי לקט מתוך כתבי החסידות בשם "נפשי יצאה בדברו", "מן היין המשומר" ועוד. מספר שנים שימש כר"מ למחשבת ישראל בישיבת שבות ישראל.
הרב פריד נמנה עם מייסדי גוש אמונים ושימש כדוברו הראשון במשך שלוש שנים. לאחר מכן גויס לצה"ל מחדש על ידי השר עזר וויצמן והרמטכ"ל רפאל איתן והקים את הענף ליהדות וציונות במפקדת קצין חינוך ראשי של צה"ל. פיתח תוכניות חינוכיות בנושאי יהדות וציונות והטמיען במערכת ההדרכה של הצבא. שירת בצבא הקבע במשך כ-7 שנים והשתחרר בדרגת סא"ל.
במשך עשרים ושש שנה עמד הרב פריד בראש האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, ובמקביל כיהן משנת תשנ"ה ועד שנת תשע"ה כרב מושב בית מאיר.
הרב פריד הקים ומשמש כראש בית המדרש לנשים "בת בי רב" של מכון לנדר. זכה בפרס ירושלים לתרבות יהודית.
הרב פריד מעורב בפרויקטים חינוכיים הפונים גם לציבור החילוני בישראל. בין היתר הוא משמש כרב מצעד החיים מאז ייסודו של המפעל[דרוש מקור].
בשנים תשע"ח–תשע"ט ערך את העלון 'לאורו', העוסק במשנת הראי"ה קוק.
בשנת תשפ"ב הוציא לאור (במסגרת "בית הרב") כרכים של "הראי"ה בפרשה" שהוא אוסף בן 700 עמודים של כ-300 דרשות לפרשות השבוע בהסתמך על כתבי הראי"ה קוק שנכתבו על ידי רבנים, חוקרים ותלמידים מבוגרים וצעירים.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו היא הרבנית נורית פריד, בתו של הרב ברוך רקובר, אב"ד חיפה, והיא נינתם של הרב יוסף חיים זוננפלד ראש ומנהיג העדה החרדית בירושלים, ושל שמחה מנדלבוים, מיקירי ובוני ירושלים. הגב' פריד היא מחנכת ומורה ותיקה ללימודי היהדות וכן יוצרת התפקיד ומקימת המכון להכשרת טוענות רבניות.
לבני הזוג שישה ילדים:
- ינון – בעל משרד עו"ד באשדוד ומתגורר עם משפחתו ביד בנימין.
- תמר – מורה לחינוך מיוחד ומתגוררת עם משפחתה ביישוב שלפים בעמק בית שאן.
- אחיה – סמנכ"ל בחברת ויזה-כאל וגר עם משפחתו במזכרת בתיה.
- ישי – מנהל בחברת היי-טק וגר עם משפחתו בפרדס חנה.
- יצחק – לומד ב"מרכז הרב" מתגורר בירושלים עם משפחתו.
- הדר – נשואה לאל"ם גולן ואך, ומתגוררת בקיבוץ בית רימון בגליל.
אחיו, מנחם, מראשוני מתיישבי גוש עציון, לשעבר חבר קיבוץ כפר עציון ומקים היישוב נווה דניאל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על יוחנן פריד בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של יוחנן פריד, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של יוחנן פריד באתר רמב"י
- עפרה לקס, רב תרבותי, באתר ערוץ 7, 24 בינואר 2008
- כל הכתבות על יוחנן פריד, באתר ערוץ 7
- יוחנן בן יצחק פריד (1941-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמחה רז והילה ולוורשטיין, משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 110–111.