האזור מאופיין בתנודות הטמפרטורות הקיצוניות שלו, עם חורפים קרים במיוחד וקיץ חם מאוד. רוחות, משקעים אטמוספיריים, מי תהום ותנודות טמפרטורות יצרו סוגים שונים של מדבריות: חול, חימר, מדבריות גבס ואבן כמו גם מדבריות מלח. בסביבה קיצונית זו התפתח מגוון רחב של חי וצומח המותאם אבולוציונית לתנאים אלו. המדבריות הם ביתם של צמחים אנדמיים רבים, חרקים רבים, זוחלים, דו-חיים ועופות מקננים. הם גם מקום מנוחה חשוב לעופות נודדים. טוראן הוא גם משכנם של יונקים בסכנת הכחדה כמו צבי הזפק, הסאיגה וכבש אוריאל. גם אוכלוסיות משמעותיות של נמרי שלג, צבועים מפוספסים ורחמים נמצאים במדבריות. יערות עצי חמד שחור (אנ') באזור מייצגים מבלע פחמן (אנ')[א] בעל משמעות גלובלית במערכת האקלים. כמו כן, ייחודי בעולם הוא תהליך הסוקצסיה, היוצר את המדבר הצעיר ביותר בעולם – מדבר אראלקום (אנ') - באמצעות אכלוס מחדש של האדמה שנחשפה בהתייבשות ימת אראל על ידי החי והצומח.[3]
נופו של הפארק הלאומי מגוון ובתי הגידול המגוונים גורמים לכך שניתן למצוא כאן מגוון גדול של מיני בעלי חיים. ניתן למצוא יעלים וכבשי בר ענקיות באזורים ההרריים במזרח. המישורים היבשים המרכזיים הם ביתם של צבי הזפק, פראים וסוסי פרז'וואלסקי.
האזור שכולל את האיים לשעבר ברסאקלמס וקסקקולן בימת אראל ואת הדלתה של יובל לשעבר של הנהר סיר דריה, משמש להגנה על הפראים, אנטילופות הסאיגה וצבי הזפק שחיים כאן. גם צבעוני בורשצ'וב (Tulipa borszczowii), שיחי שבטוט (Calligonum) וסבך חמד שחור (אנ') צפוף נמצאים כאן.[4]
מגוון הנופים של השמורה נקבע על פי מיקומה. כך, היא כוללת את השפלה המרכזית ואת זאוונגוז-קראקום, וכן בחלקה את שרשרת אגמי המים המלוחים של אונגוז של אפיק הנהר העתיק של אמו דריה, שחוצה את מדבר קאראקום לכל רוחבו ממזרח למערב. מגוון הנופים משפיע על הרכב הצומח והצמחייה באזור.[5]
השמורה שוכנת על מישור חמרה, מדי פעם גבעות - רמת גפלנקיר. בנוסף למיני צמחים אנדמיים ונציגים אחרים של בעלי החיים, יש באזור אוכלוסייה של מינים נדירים של פרסתנים דוגמת כבש אוריאל, צבי הזפק וסאיגה. גם את גירית הדבש אפשר למצוא כאן.[5]
הנוף של השמורה צחיח, עם דיונות חול רחבות בגובה של כ-15–20 מטר ואורך של 8–10 מטר באזורים רבים, שטחים נרחבים של דיונות חול ושקעים דמויי עמקים.[6]חמד שחור (אנ'), נדיר ברוב חלקי מרכז אסיה מכסה כ-4.5% משטח השמורה.
מקביל לפארק הלאומי דרום אוסטיורט והוא אחד הפחות מושפעים מפעילות אנושית באוזבקיסטן. הדבר קשור במיקומו הגאוגרפי, חוסר הנגישות שלו, הריחוק מהיישובים אנושיים והפסקת התוכנית לפיתוח רמת אוסטיורט שנגרמה מפיצול ברית המועצות. לפיכך, המתחמים הטבעיים של האזור נותרו במצב יציב. הטריטוריה מהווה מרכז רבייה למינים טיפוסיים ונדירים של צמחים ובעלי חיים.
אתר מורשת עולמית
קזחסטן
טורקמניסטן
אוזבקיסטן
.jpg)
