היינריך הראשון, מלך גרמניה – הבדלי גרסאות
מ מיותר |
←חייו: הרחבה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
היינריך הוכתר לדוכס סקסוניה בשנת [[912]] לאחר מותו של אביו, והמשיך את דרכו בחיזוק הממלכה בסדרת עימותים עם דוכסות פרנקוניה השוכנת מדרום. |
היינריך הוכתר לדוכס סקסוניה בשנת [[912]] לאחר מותו של אביו, והמשיך את דרכו בחיזוק הממלכה בסדרת עימותים עם דוכסות פרנקוניה השוכנת מדרום. |
||
בשנת [[918]] לאחר מותו של קונרד הראשון, מלך פרנקוניה המזרחית נבחר היינריך לשלוט גם על ממלכת פרנקוניה בהמלצתו של קונרד עצמו . על פי המסורת עסק באותה העת בתיקון רשתות הצייד לציפורים וכך זכה לכינוי "ה[[צפרות|צפר]]". היינריך התעקש, בצעד לא אופייני ובלתי מקובל בתקופתו, שלא לקבל את ברכת ה[[כנסייה]] וכוהני הדת למינוי, אלא להתמנות בתמיכתו של העם. |
בשנת [[918]] לאחר מותו של קונרד הראשון, מלך פרנקוניה המזרחית נבחר היינריך לשלוט גם על ממלכת פרנקוניה בהמלצתו של קונרד עצמו . על פי המסורת עסק באותה העת בתיקון רשתות הצייד לציפורים וכך זכה לכינוי "ה[[צפרות|צפר]]". ברצונו לשמר את המסורת ה[[שבטים גרמאניים|גרמאנית]] של בחירת מלך על ידי אסיפת העם, לשם קבלת לגיטימציה עממית לשלטונו, על אף הצעתו של ה[[ארכיבישוף]] הריגר ממינץ להכתירו בחסות הכנסייה, היינריך התעקש, בצעד לא אופייני ובלתי מקובל בתקופתו, שלא לקבל את ברכת ה[[כנסייה]] וכוהני הדת למינוי, אלא להתמנות בתמיכתו של העם. באסיפת האצולה (הרייכסטג) של 919, שנערכה בפריצלר (Fritzlar) קיבלה על עצמה האצולה את היינריך כמלך. לאחר הכתרתו קיבל היינריך את תמיכתו של דוכס [[שוואביה]] אשר נשבע לו אמונים. בשנת [[921]] לאחר שהביס בקרב את ארנולף, דוכס בוואריה זכה לאמונים גם מצידו. בשנת [[923]], על רקע מלחמת האזרחים , פלש היינריך הראשון לצרפת באיזור [[לוריין]] וסיפח את האיזור לממלכתו. |
||
בשנת 921 פלשו ה[[מגיארים]] לגרמניה ולאיטליה. הכוחות הגרמנים לא הצליחו לעמוד בלחץ הצבאי, והיינריך נאלץ לשלם כופר לפולשים על מנת להמנע מפשיטות חוזרות ונשנות שלהם לשטחים אשר בשליטתו. בדרך זו הצליח היינריך לשמר תקופת שלום במשך 10 שנים אשר בהן פעל לביצור הערים ושיפור האיכות והכח הצבאי אשר עמדו לרשותו. יחד עם זאת הרחיב את תחום ממלכתו באמצעות כיבוש שטחים נוספים באיזור [[ברנדנבורג]] ונהר ה[[אלבה]] התחתי. בשנת [[929]] צירף תחת שליטתו גם את איזור [[בוהמיה]], ובשנים שלאחר מכן גם שטחים באיזור נהר ה[[אודר]] התחתי, תוך שהוא זוכה לתמיכת הנסיכים המקומיים וגובה מהם מיסים לאוצר הממלכה תמורת הגנה. |
בשנת 921 פלשו ה[[מגיארים]] לגרמניה ולאיטליה. הכוחות הגרמנים לא הצליחו לעמוד בלחץ הצבאי, והיינריך נאלץ לשלם כופר לפולשים על מנת להמנע מפשיטות חוזרות ונשנות שלהם לשטחים אשר בשליטתו. בדרך זו הצליח היינריך לשמר תקופת שלום במשך 10 שנים אשר בהן פעל לביצור הערים ושיפור האיכות והכח הצבאי אשר עמדו לרשותו. יחד עם זאת הרחיב את תחום ממלכתו באמצעות כיבוש שטחים נוספים באיזור [[ברנדנבורג]] ונהר ה[[אלבה]] התחתי. בשנת [[929]] צירף תחת שליטתו גם את איזור [[בוהמיה]], ובשנים שלאחר מכן גם שטחים באיזור נהר ה[[אודר]] התחתי, תוך שהוא זוכה לתמיכת הנסיכים המקומיים וגובה מהם מיסים לאוצר הממלכה תמורת הגנה. |
||
גרסה מ־19:40, 15 בפברואר 2011
היינריך הראשון (בגרמנית: Heinrich I; 876 – 2 ביולי 936) המכונה גם היינריך הצפר (Heinrich der Vogler) היה קיסר גרמניה משנת 919 ועד למותו בשנת 936. היינריך הראשון היה מייסד השושלת האוטונית של מלכי גרמניה וראשון השליטים של ממלכת פרנקיה המזרחית.
חייו
היינריך הראשון נולד בסקסוניה-אנהלט כבנו של אוטו הראשון, דוכס סקסוניה, והדויגה, בתו של היינריך דוכס פרנקוניה. היינריך נישא פעמיים, כאשר נישואיו השניים היו לבתו של רוזן ווסטפאליה. הוא עסק רבות בהקמת מוסדות דת ולאחר מותו הוכרז כקדוש.
היינריך הוכתר לדוכס סקסוניה בשנת 912 לאחר מותו של אביו, והמשיך את דרכו בחיזוק הממלכה בסדרת עימותים עם דוכסות פרנקוניה השוכנת מדרום. בשנת 918 לאחר מותו של קונרד הראשון, מלך פרנקוניה המזרחית נבחר היינריך לשלוט גם על ממלכת פרנקוניה בהמלצתו של קונרד עצמו . על פי המסורת עסק באותה העת בתיקון רשתות הצייד לציפורים וכך זכה לכינוי "הצפר". ברצונו לשמר את המסורת הגרמאנית של בחירת מלך על ידי אסיפת העם, לשם קבלת לגיטימציה עממית לשלטונו, על אף הצעתו של הארכיבישוף הריגר ממינץ להכתירו בחסות הכנסייה, היינריך התעקש, בצעד לא אופייני ובלתי מקובל בתקופתו, שלא לקבל את ברכת הכנסייה וכוהני הדת למינוי, אלא להתמנות בתמיכתו של העם. באסיפת האצולה (הרייכסטג) של 919, שנערכה בפריצלר (Fritzlar) קיבלה על עצמה האצולה את היינריך כמלך. לאחר הכתרתו קיבל היינריך את תמיכתו של דוכס שוואביה אשר נשבע לו אמונים. בשנת 921 לאחר שהביס בקרב את ארנולף, דוכס בוואריה זכה לאמונים גם מצידו. בשנת 923, על רקע מלחמת האזרחים , פלש היינריך הראשון לצרפת באיזור לוריין וסיפח את האיזור לממלכתו.
בשנת 921 פלשו המגיארים לגרמניה ולאיטליה. הכוחות הגרמנים לא הצליחו לעמוד בלחץ הצבאי, והיינריך נאלץ לשלם כופר לפולשים על מנת להמנע מפשיטות חוזרות ונשנות שלהם לשטחים אשר בשליטתו. בדרך זו הצליח היינריך לשמר תקופת שלום במשך 10 שנים אשר בהן פעל לביצור הערים ושיפור האיכות והכח הצבאי אשר עמדו לרשותו. יחד עם זאת הרחיב את תחום ממלכתו באמצעות כיבוש שטחים נוספים באיזור ברנדנבורג ונהר האלבה התחתי. בשנת 929 צירף תחת שליטתו גם את איזור בוהמיה, ובשנים שלאחר מכן גם שטחים באיזור נהר האודר התחתי, תוך שהוא זוכה לתמיכת הנסיכים המקומיים וגובה מהם מיסים לאוצר הממלכה תמורת הגנה.
בשנת 933 הסתיים הסכם השלום עם המגיארים והיינריך סרב להמשיך ולשלם את תשלומי הכופר. ההונגרים אשר ניסו לחדש את התקפותיהם על השטחים הגרמנים, נתקלו הפעם בכוח התנגדות משמעותי, ובשנת 933 הובסו בקרב ריאד שנערך בקרבת הנהר אונסטרוט, והתקדמותם נעצרה. היינריך ניצל את הכוח הצבאי המרוכז שעמד לרשותו והמשיך להתקדם ולספח טריטוריות נוספות בכיוון צפון עד לחוף הים הבלטי.
מורשתו
היינריך הראשון ראה בממלכתו אוסף של נסיכויות עצמאיות מבחינה מנהלתית אשר כפופות לו, כאשר הוא עצמו "ראשון בין שווים" והעדיף את עיקרון הניהול המבוזר של ממלכתו על פני ניהול ריכוזי. הוא איפשר לדוכסים הכפופים לו בסקסוניה, שוואביה, פרנקוניה, בוואריה ולותרנגיה לנהל מדיניות פנים מינהלתית עצמאית בשטחים הנתונים לשליטתם. עם זאת תחום מדיניות החוץ היה נתון לשליטתו הבלעדית והוא נחשב למנהיג הצבאי העליון של כל הכוחות הצבאיים של הנסיכויות השונות.
היינריך נפטר משבץ מוחי בשנת 936. לעת הזו היו כבר כל השבטים הגרמאנים מאוחדים תחת שלטון מרכזי אחד בראשותו. בנו אוטו ירש אותו כקיסר גרמניה, ובנו השני הוכתר כדוכס בואריה.
היינריך הראשון זכה לחידוש תשומת הלב הציבורית ולהתעניינות באמצע המאה ה-19, בעקבות דמותו שהופיעה באופרה לוהנגרין מאת ריכרד ואגנר.
