שושלת ג'ואו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־05:24, 27 בינואר 2013

תבנית:שכתוב שושלת ג'וֹאוּ (סינית: 周, פיניין: Zhōu; מבוטא כ"צ'ואו", IPA: ‏[ʈʂoʊ̯]) הייתה שושלת מלכים סינית ששלטה מ-1045 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס, אף כי חלק ניכר מתקופת שלטונה הייתה סין לכודה בתקופת המדינות הלוחמות ושליטתה של השושלת הייתה מלאה רק בזמן שושלת ג'ואו המערבית, עד ל-771 לפנה"ס.

שושלת ג'ואו עלתה לשלטון בשנת 1046 לפנה"ס כאשר מנהיגי השושלת ניצחו בקרב מויה את מלכה האחרון של שושלת שאנג ובכך השתלטו על סין, והוחלפה בסוף דרכה על ידי שושלת צ'ין.

שושלת ג'ואו היא השושלת שזמן שלטונה הרציף הוא הארוך ביותר בין כל השושלות ששלטו בהיסטוריה של סין. זו הייתה התקופה בה הגיעה סין לשיאי ייצור הארד ועברה לתקופת הברזל, התפתח הכתב מצורה עתיקה של הכתב לכתב המהווה את הבסיס לכתב הסיני העכשווי. בשלהי שלטונה של השושלת התפתחה הפילוסופיה הסינית הקלאסית. הפילוסופים הנחשבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההגות הסינית ובעלי השפעה כלל עולמית פעלו בתקופת שושלת זו. בהם קונפוציוס, מייסד הקונפוציאניזם ולאו דזה מייסד הטאואיזם.

מנדט השמים

ערך מורחב – מנדט השמים

בני שושלת ג'ואו היו כפופים למלכי שתי השושלות שקדמו להם, שושלת שיה השושלת הראשונה ושושלת שאנג - השושלת השנייה.

שליט ג'ואו המלך ג'וֹאוּ ווּוָאנְג טבע את מושג 'מנדט השמים' על פי גישה זו, זכות השלטון ניתנת לבני אדם ישרים ולא לרעים ולמושחתים, מכאן זכותה של שושלת קיסרית חדשה להפיל שושלת קיימת. על בסיס פילוסופיה זו יצאו וואנג ודודו העוצר למלחמה נגד השלטון הקיים.

בשנת 1046 לפנה"ס הצליחו בני ג'ואו להכניע את אחרון קיסרי ש'אנג בקרב מוּיֵה. קרב מויה נערך במרכז האנאן, בין יותר מחצי מיליון חיילי שאנג (חלקם הגדול עבדים, ולא כולם נאמנים), לבין קצת יותר מ 50,000 חיילי ג'ואו. במהלך הקרב ערקו כ 170,000 חיילי שאנג לשורות ג'ואו, מהלך שמוטט את מעט המשמעת והמורל שהיו לצבא שאנג, לאחר העריקה הקרב נסתיים בתבוסת השאנג. כל חיילי שאנג הנאמנים נהרגו בקרב, או חוסלו אחריו (כ-350,000 איש). לאחר הקרב נמלט מלך שאנג האחרון לארמונו, ענד את כל תכשיטיו, העלה את עצמו באש ונשרף למוות.

תקופת שליטה ראשונה - שושלת ג'וֹאוּ המערבית

מלכי שושלת ג'וֹאוּ המערבית

השנים	שם המלך/עוצר	שנות שלטונו
1046-1043 לפנה"ס	ג'וֹאוּ ווּוָאנְג	3
1042-1021 לפנה"ס	ג'וֹאוּ צֶ'נְגוָאנְג	21
1020-996 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קָאנְגוָאנְג	24
995-977 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גָ'אווָאנְג	18
976-922 לפנה"ס	ג'וֹאוּ מוּוָאנְג	54
922-900 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גונְגוָאנְג	22
899-892 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יִיוָאנְג	7
891-886 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂיָאווָאנְג	5
885-878 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יִיוָאנְג	7
877-841 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לִיוָאנְג	36
841-828 לפנה"ס	גונְגהֶה	עוצר שהחזיק בשלטון 13 שנה
827-782 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שׂוֵ'אנוָאנְג	45
781-771 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יוּאוּוָאנְג	10

העברת הבירה

לאחר תפיסת השלטון העבירה שושלת ג'ואו את עיר בירתה מערבה, סמוך לעיר שי-אן של ימינו, על גדות הנהר הצהוב, בהדרגה התרחבה שליטתם דרומה אל עמק נהר היאנגצה. תהייה זו ההגירה הראשונה מני רבות בסין מצפון דַרומה.

שושלת ג'ואו המערבית

מ-1122 לפנה"ס ועד ל-771 לפנה"ס שלטה שושלת ג'ואו המערבית,זו התקופה בה שילטון הג'ואו היה מלא (לא נומינלי) על שטח סין. בתקופה זו שלטו בסין 11 מלכי ג'ואו (כמלכי סין),בנוסף שלט עוצר במקום המלך בין השנים 841 לפנה"ס עד 821 לפנה"ס.

פלישות מצפון-והזזת הבירה

המצב החמיר בשל פלישות מצפון-מערב, דוגמת הפלישה של הצִ'ין, שכפתה על ג'ואו להעתיק את בירתה מזרחה, ללְווֹיָאנְג.

תקופת שליטה שנייה - שושלת ג'ואו המזרחית

שושלת ג'ואו המזרחית

בתקופת שושלת ג'ואו שלטו 25 מלכי ג'ואו שמתוכם היו 24 מלכים סינים (מתוך 35 המלכים של כלל השושלת). שילטון שושלת ג'ואו המזרחית נחלק לשתי תקופות עיקריות:

מ770 לפנה"ס ועד 481 לפנה"ס תקופת האביב והסתיו.
מ480 לפנה"ס ועד 221 לפנה"ס תקופת המדינות הלוחמות.

מלכי שושלת ג'וֹאוּ המזרחית בתקופת האביב והסתיו

השנים	שם המלך/עוצר	שנות שלטונו
770-720 לפנה"ס	ג'וֹאוּ פִּינְגוָאנְג	50
719-697 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווָאןוָאנְג	22
696-682 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גְ'ווָאנוָאנְג	14
681-677 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שִׂיוָאנְג	4
676-652 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווֵיוָאנְג	24
651-619 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂיָאנְגוָאנְג	32
618-613 לפנה"ס	ג'וֹאוּ צִ'ינְגוָאנְג	6
612-607 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קוָאנְגוָאנְג	5
606-586 לפנה"ס	ג'וֹאוּ דִינְגוָאנְג	20
585-572 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גְ'ייֵנוָאנְג	13
571-545 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לִינְגוָאנְג	26
544-521 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גִ'ינְגוָאנְג	23
520 לפנה"ס	ג'וֹאוּ דָאווָאנְג	שנה
519-476 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גִ'ינְגוָאנְג	43

האביב והסתיו

ערך מורחב – תקופת האביב והסתיו

כאשר שושלת ג'ואו הדיחה את שושלת שאנג, השליטים החדשים הקצו מהשטחים הכבושים החדשים לבני משפחתם הקרובה, בני ברית וחברים. כמו כן, הוקצו שטחים גם לצאצאי שושלת שאנג ושליטים מקומיים בעלי כוח אשר הותר להם להחזיק בשטחים שהיו בידיהם. שטחים אלו ניתנו על ידי השלטון כאחוזות פאודליות. כתוצאה מכך סין חולקה למספר רב של ישויות פוליטיות, קטנות מאוד ברובן. דבר זה הביא בסופו של דבר לתקופה המכונה האביב והסתיו (722-481 לפנה"ס).

מלכי שושלת ג'וֹאוּ המזרחית בזמן המדינות הלוחמות

שנה	שם המלך/עוצר	שנות שלטונו
475-469 לפנה"ס	ג'וֹאוּ יְוֵּ'אנגוָאנְג	6
468-442 לפנה"ס	ג'וֹאוּ גָ'אנדִינְגוָאנְג	26
441 לפנה"ס	ג'וֹאוּ אָיוָאנְג	פחות משנה
441 לפנה"ס	ג'וֹאוּ סְהוָאנְג	פחות משנה
440-426 לפנה"ס	ג'וֹאוּ קָאווָאנְג	14
425-402 לפנה"ס	ג'וֹאוּ וֵיילְיֵהוָאנְג	23
401-376 לפנה"ס	ג'וֹאוּ אָנוָאנְג	25
375-369 לפנה"ס	ג'וֹאוּ לְיֵהוָאנְג	6
368-321 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שְׂייֵנוָאנְג	47
320-315 לפנה"ס	ג'וֹאוּ שֶׁנגִ'ינְגוָאנְג	5
314-256 לפנה"ס	ג'וֹאוּ נָאנוָאנְג	58
255-249 לפנה"ס	ג'וֹאוּ חְווֵיוָאנְג	6

תקופת המדינות הלוחמות

ערך מורחב – תקופת המדינות הלוחמות

תקופת המדינות הלוחמות היא תקופה בהיסטוריה של סין, שהחלה בשנת 480 לפנה"ס והסתיימה בשנת 221 לפנה"ס באיחודה של סין על ידי שושלת צ'ין.
רשמית, בתקופת מלחמת המדינות הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'ואו המזרחית. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת שושלת האן.

דעיכתה של שושלת ג'ואו המזרחית

רשמית, בתקופת מלחמת המדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה, תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. כשמת מלך ג'ואו המזרחית האחרון בשנת 256 לפנה"ס,בנו (יורשו) לא נטל לעצמו את התואר מלך סין, וזאת 35 שנה לפני נטילת התואר קיסר סין על ידי מלך צ'ין.

טכנולוגיה

חקלאות

החקלאות הייתה מפותחת מאוד בתקופת ג'ואו, עיבוד הקרקעות התבסס על שיטה פיאודלית, הממשלה המרכזית אגרה את עודפי התבואה במחסנים לתקופות של בצורת ורעב.

תרבות

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ידיעת הקריאה והכתיבה

עם התפשטותם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא-וכתוב אשר הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים עד לאותה תקופה. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית.

חופש מחשבה פילוסופיות ודתות

כתוצאה מהביזור השלטוני, וריסוק מעמד האצילים, ההשכלה התפשטה ברחבי סין, והדבר עודד את חופש המחשבה בקרב שכבות שעד אותה תקופה לא עסקו בחקר הסובב אותם. כמו כן חלה התפתחות טכנולוגית, מעבר לברזל מהברונזה ארד. ותקופה זו היוותה את עידן של פריחה פילוסופית בסין.

תופעה זו, המכונה "מאה אסכולות החשיבה" (諸子百家), התבטאה בצמיחת תנועות הגות חשובות כגון הקונפוציאניזם, הדאואיזם, הלגאליזם והמוהיזם. לאחר זמן מה הפכו הפילוסופיות השונות כגון קונפוציזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.

כששושלת שאנג הופלה על ידי שושלת ג'ואו, מושג פוליטי, דתי ופילוסופי חדש קם, שנקרא "ההרשאה השמיימית". אמרו כי הרשאה זו נלקחה כאשר המנהיג נעשה לא ראוי לתפקידו, ורעיון זה הצדיק את עלייתם של הזו. העדויות הארכאולוגיות מתקופה זו מעידים על גידול באוריינות ועל תזוזה מסוימת מהאמונה בשאנג די, כאשר פולחן האבות נעשה מקובל יותר, עם אוריינטציה גשמית יותר.

בערך ב-500 לפנה"ס, כששלטון הזו נחלש וסין עברה לתקופת "הסתיו והאביב", החלה התקופה הקלאסית של הפילוסופיה הסינית

קונפוציוס

גדול הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.
על פי המסורת נולד קונפוציוס בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ וכיום שייכת לנציבות ג'ינינג, בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. בזכותו של קונפוציוס נחשבת תקופת שושלת ג'ואו לתקופה חשובה מאוד בתולדות סין.