יהושע אייזיק שפירא

הרב יהושע יצחק שפירא (תקס"א-ד' בטבת תרל"ג) נודע כאב"ד סלונים וכמחבר ספרים תורניים. כונה ר' אייזל חריף על שכלו החריף ולשונו החדה. מעשים רבים מסופרים עליו בהקשר זה.

מראשית חייו עד הרבנות

נולד בגלובקה שבליטא לר' יחיאל. בגיל 9 כבר היה בקי בש"ס ומפרשיו והתקבל לישיבה הגבוהה במינסק ששכנה ב"בית המדרש של בלומקה". במינסק סיים את שני התלמודים, הבבלי והירושלמי, 69 פעמים, ונודע בכינוי "העילוי מגלובוקה".

התארס כבר בגיל 12 ונשא לאישה את בתו היחידה של ר' יצחק פיין ממינסק, ידיד של אביו. בגלל ירידתו מנכסיו של חותנו, נאלץ להפסיק את שקידתו בלימוד התורה ושימש כמלמד עד שקיבל בתקצ"ב את משרת ראש ישיבת מינסק.

כרב קהילה

הוא נענה להפצרות יהודי קלווריה לכהן כרב הקהילה. בתחילת כהונתו הייתה בעיה שהוא עדיין לא היה בקיא בספרי ההלכה והפוסקים, אך בתוך כשנה למד בעל פה את השולחן ערוך ובמשך הזמן היה בקיא גם בספרות זו.

כיהן מאוחר יותר כרבה של קוטנא, אך עזב בגלל מחלוקות עם החסידים שהוא היה ממתנגדיהם החריפים, ובתר"ט החל לכהן כרבה של טיקטין. לאחר שהרב דוב בריש אשכנזי, מחבר "נודע בשערים" על הש"ס, עבר לכהן כרבה של לובלין החליפו ר' אייזל חריף כרבה של סלונים.

היה דרשן מחונן שאמר דרשותיו בניגון כדרך המגידים שסובבו בין הקהילות היהודיות, אך לא הטיף למוסר בדרשותיו, בניגוד למגידים הללו. דגל בלימוד ישר ללא פלפולים.

אף שהתנגד בחריפות לחסידות ונראה ממעשיות שפורסמו עליו שזלזל בר' אברהם וינברג הראשון, שהיה הרבי מסלונים במקביל לשנות רבנותו בעיר, שניהם היו בידידות רבה.

השיא את בתו לרב יוסף שלופר (בן הרב צבי הירש) שהיה אחריו ראב"ד סלונים, מחבר "מרכבת יוסף" ו"פורת יוסף" על הש"ס. הרב יוסף שלופר למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב, ור' אייזל חריף הגיע בתקופה שלמד שם למצוא בה חתן לבתו. הוא שאל שאלה חמורה בסוגיה שלמדו ואמר שמי שיתרץ אותה יהיה חתנו. רבים מהתלמידים ניסו לתרץ את הקושייה, אך לא הצליחו. לאחר זמן מסוים נואש ר' אייזל למצוא תלמיד שיתרץ את הקושייה והלך. התלמיד יוסף שלופר רץ אחריו ושאל אותו מה התירוץ של הקושייה, כי הוא משתוקק לדעת את התירוץ הנכון. אז אמר לו ר' אייזל חריף שאותו הוא יקח כחתן לבתו בזכות אהבת התורה שבו. וחתנו זו הפך בפני עצמו לגאון ידוע בדורו.

תקופת חייו של הרב יהושע אייזיק שפירא על ציר הזמן
ציר הזמן

ר' אייזל חריף בספרות היהודית העממית

התפרסם רבות באמרות חריפות ושנונות שהופיעו במקורות רבים בעברית וביידיש כגון:

• אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד.
• מאיר צבי פרוש, חד וחלק : אוצר חידודים, דברי בדיחה ופרפראות, משל גדולי ישראל ומפי העם (ארבעה כרכים), בהוצאת "ספריית אוצר", תל אביב תשל"א-תש"ם.
• הרב מאיר יואל ויגודר, רוח חכמים (אמרות חוכמה ופתגמים מרבנים גדולים מפורסמים), ירושלים, תרצ"ג. הרב ויגודר הוסיף לספר קונטרס "דבר בעטו" שבו אמרות כאלו משלו, וקונטרס דברי תורה בשם "מנחת יהודה" (שם אביו יהודה ליב) שהוא מעט מחיבורו "מנחת עני" על התפילות של כל השנה.
• הרב שמואל אליעזר שטראוס, גן שמואל על חומש בראשית, ברוקלין, תש"ה; וגן שמואל על חומש שמות, ברוקלין תש"ז. כולל מאמרים בעניינים שונים על כל פרשה, ואמרות חריפות ושיחות של רבנים מותאמות לכל עניין.
• הרב יחזקאל שרגא ברנדסדורפר, אוצר פתגמים ושיחות : לקט מעשיות של רבנים ואדמו"רים (שלושה כרכים), בהוצאת המחבר, ירושלים תשל"ג-תשמ"א (הכרך השני יצא בתשל"ו).
• הרב יחזקאל שרגא ברנדסדורפר, לקט מאוצר החסידות, דפוס קריית נוער - מגמה לאומנויות הדפוס, ירושלים תשל"ו. כולל מעשיות קצרות גם מרבנים שאינם מתנועת החסידות.
• הרב משה הכהן גורדון, ויקהל משה על התורה (שני כרכים), ברוקלין תשט"ז. בספר דרשות על פרשות השבוע ומדור "מדי דברי בו" שבו אמרות וחידודים של רבנים חשובים ותולדות חייהם בקיצור. החלק הראשון על חומשי בראשית ושמות, והשני על חומשי ויקרא ובמדבר ודברים.
• הרב ד"ר אהרן רוזמרין, געדאנק און חכמה, ניו-יורק, תשט"ו (1954). כולל דברי חז"ל, דברי תורה וחוכמה מרבנים ובהם משלים וחידודים.
• אברהם אנגלשר, דער יודישער אוצר : א זאמלונג פון גלייכווערטלעך פון אלע גדולי ישראל (שיחות חולין שנעשו על טהרת הקודש), דפוס "קדם", ורשה תרצ"ז-תרצ"ח. יצא גם בדפוסי צילום בניו יורק תש"י; ובהוצאת "יהדות", בני ברק תשכ"ו.
• ‫מ' רייצסזון, פון ר’ אייזעלע’ס מויל, בהוצאת "גמילות-חסדים-קאסע", סלונים תרצ"א. משיחותיו ואמרותיו של ר' אייזל חריף.

דוגמאות לחידודים המיוחסים לו

• על המלמד שלו בילדותו שהיה מבירז' שבליטא שהיה אמנם תלמיד חכם גדול אך לא מצא חן בעיניו, אמר: "מי שלא למד אצל המלמד מבירז' אינו יודע ללמוד והמלמד מבירז' בעצמו הרי לא למד אצל המלמד מבירז' ומשום כך איננו יודע ללמוד!"
• לאחר שהוסיפו לשמו את הכינוי "חריף" אמר כי הכינוי הוא ראשי תיבות "חתן רבי יצחק פיין" והוסיף כי חותנו עשהו לחריף ואילו חותנתו עשתה אותו לבקי היות שמיררה את חייו בבית ובזכותה עשה לילות כימים בבית המדרש.
• "רבי אייזל חריף חלה, והביאו אליו רופא מפורסם מווילנה. בדקו הרופא ואמר: 'אין עצה לנגד חרבו השלופה של מלאך-המוות'. לא היו ימים מועטים ואותו רופא מפורסם פגש את רבי אייזל מתהלך ברחובותיה של וילנה. תחילה תהה, ואחר-כך ניגש לרבי אייזל ואמר לו: 'רבי, ברוך המקום, שעשה לך נס והבראת'. החזיר לו רבי אייזל: 'בשתיים טעית: לא הבראתי, אלא מתי, ולא לי נעשה נס, אלא לך נעשה נס. ומעשה שהיה כך היה. כשמתי ועליתי לשמים שמעתי גוזרים שם גזירה: 'כל הרופאים לגיהנום', ואף אתה היית בכלל. נכמרו רחמי עליך והעידותי לפני פמליה של מעלה, שאתה אינך רופא כלל, ומיד הוציאו אותך מן הגזירה." ("ספר הבדיחה והחידוד", "רופאים וחולים", 916)
• "רבי אייזל היה אומר: 'למה נקרא שמם רופאים? ללמדך, שהם דומים לרפאים: מה מתים אינם יודעים מאומה, אף הם אינם יודעים מאומה." (שם 917)
• "הוא היה אומר: 'למה נקראת הלשון הלטינית לשון מתה? משום שהרופאים, שותפיו של מלאך-המוות, משתמשים בה'." (שם 918)
• "רבי אייזל חריף היה אומר: 'למה נקראו בעלי-עגלות? ללמדך, שאם אתה נופל בידי אחד מהם, מיד ניתן עליך עול גלות: כשאתה מבקש לנסוע הוא אינו זז ממקומו, וכשאתה מבקש לנוח הוא טורדך ומכריחך לנסוע'." (שם, "אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים", 146)
• "שאלו לרבי אייזל חריף: 'מפני מה עשירים מקדימים נדבה לעני בעל-מום ואינם מקדימים נדבה לעני תלמיד-חכם?' השיב רבי אייזל: 'הדין עימהם, משום שכל עשיר יכול לחשוש, שמא ייעשה גם הוא עני בעל-מום, ואינו יכול לחשוש, שמא ייעשה עני תלמיד-חכם'." (שם, "עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים", 215)
• "אשה באה לרבי אייזל חריף ולבה עגום עליה: חלום חלמה, שבנה יחידה נשתגע. פתר לה רבי אייזל: 'בנך יתעשר, שכל העשירים משוגעים הם'." (שם, 218)
• "ערב-פסח נכנס רבי אייזל אצל עשיר קמצן לבקש נדבה בשביל עניים לצורכי-החג. סירב הקמצן ולא נענה לו, ובשעת-מעשה עמד ובדק כיסיו משום חשש של פירורי-חמץ. אמר לו רבי אייזל: 'רבי פלוני כיסיך שלך אינם טעונים בדיקה.' תמה הלה: 'רבי, מה בין כיסי שלי לכיסיהם של אחרים?' החזיר לו רבי אייזל: 'זה עתה ענה פיך בך, שאין אתה יהודי אלא עד הכיס!'." (שם, 322)
• "כל ימיו היה רבי אייזל חריף מקנתר את החסידים ואת אדמו"ריהם, אף-על-פי שהוא גופו בנו של חסיד היה. פעם אחת קינתרו החסידים אותו ואמרו לו: 'בוא וראה, שכוחו של אדמו"רנו גדול מכוחך שלך. אתה רב בסלונים ואין אתה בעל-מופת, ואילו רבי אברהם אדמו"ר הוא בסלונים ובעל-מופת הוא'. החזיר להם רבי אייזל: 'כך נאה לי וכך נאה לו'. כתוב בתורה: "כי יקום מקרבך נביא או חולם חלום, ונתן לך אות או מופת". וקשה: היה לו לכתוב "אות ומופת", ולא "אות או מופת". אלא ללמדך: כל שיודע אות אינו יודע מופת, וכל שיודע מופת אינו יודע אות'." (שם, "צדיקים ורביים, חסידים ומתנגדים", 636)
• על החסידים אמר שבצדק הם לובשים את האבנט מעל המעיל כי הם כמו ספר תורה פסול שאת החגורה שלו שמים על המעיל ולא על הספר עצמו (כפי שזה בספר תורה כשר).
• "רבי אייזל חריף יצא לרחוב וראה חברי ה'חברא קדישא' שבים מבית-הקברות ורגליהם כושלות מחמת שיכרות. תמה ואמר: 'הללו מעולם האמת הם באים, ורגליים אין להם כשקר'." (שם, "אכלנים ושתיינים", 876)
• "שאלו לרבי אייזל חריף: 'ילמדנו רבנו, מה טעם סידר רבי במשנה "חרשׁ, שוטה וקטן", ולא סידר את השוטה בתחילה או בסוף?' השיב רבי אייזל: 'ללמדנו, שכל מקום שמצויים שניים, נכנס השוטה באמצע'." (שם, "טפשים שוטים ומשוגעים", 1149)

ראו גם בקישור החיצוני הרביעי עוד מעשיות בר' אייזל חריף.

חיבוריו

• עמק יהושע - ספר הכולל שני חלקים: חלק א' הוא שו"ת וחלק ב' הוא דרשות לשבתות ומועדים. יצא לראשונה בוורשה תר"ב. ובהדפסות נוספות בירושלים-ניו יורק תרפ"ה (מהדורת תרפ"ה בהיברובוקס), בפיוטרקוב תרנ"ו עם חידושים מבניו הרבנים משה שפירא ויששכר בר שפירא והספד על ר' אייזל בשם "עמק הבכא" של הבן הרב משה שהביא את החיבור לבית הדפוס (מהדורה זו הודפסה שוב בירושלים תשכ"ו ותשל"ד והובאה לדפוס בפעמיים האלו בידי זלמן שפירא, נין המחבר).
• נועם ירושלמי - מהפירושים החשובים על הירושלמי. כולל ארבעה כרכים שיצאו לראשונה בוילנה תרכ"ג-תרכ"ט: על סדר זרעים בתרכ"ג, על סדר מועד בתרכ"ו, על סדר נשים בתרכ"ח ועל סדר נזיקין בתרכ"ט. בירושלים תשכ"ח יצא דפוס צילום ראשון בשני כרכים (זרעים-מועד ונשים-נזיקין), ובירושלים תשנ"ב יצא דפוס צילום בידי זלמן שפירא.
• נחלת יהושע - חלק ראשון שו"ת וחלק שני דרשות וחידושים ודברי מוסר. יצא לאור בוורשה תרי"א. יצא דפוס צילום בירושלים תש"ל בהוספת מפתחות שנערכו על ידי ישראל קלפהולץ, ונוסף בירושלים תשל"ח שבו נוספו גם חידושים ותשובות בסוף. נכדו, זלמן שפירא (בן יחיאל), הביא את החיבור לבית הדפוס בדפוסי הצילום.
• עצת יהושע - ביאור על האגדה במסכת בכורות דף ח' בעניין השאלות ששאלו "סבי דבי אתונא" את רבי יהושע בן חנניה ותשובותיו. יצא לראשונה בוילנה תרכ"ח. בירושלים תשכ"ט יצא דפוס צילום יחד עם "מרבה עצה" ו"מרבה תבונה", וכך גם בברוקלין תשנ"ו בתוספת 24 עמ' שבהם מפתח חדש.
• מרבה עצה - ביאור של אגדות רבה בר בר חנה ועוד אגדות מהש"ס. יצא לאור בוילנה תר"ל. יצאו שני דפוסי צילום בירושלים תשכ"ט וברוקלין תשנ"ו יחד עם "עצת יהושע" ו"מרבה תבונה", כשבברוקלין נוספו 25 עמ' שבהם מפתח חדש.
• מרבה תבונה - מוסר. יצא לאור בוילנה תרל"ב. יצאו שני דפוסי צילום בירושלים תשכ"ט וברוקלין תשנ"ו יחד עם "עצת יהושע" ו"מרבה עצה", כשבברוקלין נוספו 24 עמ' שבהם מפתח חדש.
• אבי הנחל - דרשות לשבתות ומועדים. יצא לאור בקניגסברג תרט"ו. יצאו דפוסי צילום בירושלים תשל"ב (נכדו זאב שפירא הביא החיבור לבית הדפוס), ובניו-יורק תשס"ג יחד עם "שפת הנחל".
• שפת הנחל - דרשות לשבתות וימים טובים. יצא לאור בקניגסברג תרי"ט. יצא דפוס צילום בירושלים תשל"ג בתוספת מפתחות כשנכדו זאב שפירא הביא את החיבור לבית הדפוס, והדפסה זו הודפסה שוב בניו-יורק תשס"ג.

ילדיו

• הרב משה שפירא - מחבר "פני משה" על מסכת פסחים (יצא במקור בוילנה תרל"ב ובדפוס צילום בתשל"ה כשנכדותיו הביאו את החיבור לבית הדפוס) ועל הגדה של פסח (יצא במקור בורשה תרנ"ה ובדפוסי צילום בירושלים תשמ"ב וכן בתשנ"ד בידי "ספריית בני תורה'" של "המוסד לעידוד לימוד התורה", וגם ניו-יורק תשנ"ח כרוך יחד עם הגדה עם ביאור "מים אדירים" של הרב ישראל מרדכי [בן הרב זאב יוסף] טונקלנג); "ברכת משה על הנ"ך (יצא לאור בפיוטרקוב תרס"ט ובדפוסי צילום בבני-ברק) תשל"ו ובניו-יורק תשנ"ג); 'דרשות מהר"ם' עם שו"ת בסופו (יצא בפיוטרקוב תר"ס ובדפוס צילום מוקטן ובהדפסה מצומצמת בירושלים תשמ"ב), וכן חיבר הערות וחידושים על "עמק יהושע" של אביו, בשם "שפת העמק".
• הרב יששכר בר שפירא - חידושיו צורפו להדפסת תרנ"ו של "עמק יהושע" שהביא לבית הדפוס אחיו הרב משה.
• יחיאל שפירא - בנו זאב שפירא הביא לבית הדפוס כמה מחיבורי סבו ר' אייזל.
• אשת הרב יוסף שלופר.

לקריאה נוספת

• אסתר רפאלי, רֵבּ אַייזְל חָרִיף, חייו ואמרי פיו, אסתר רפאלי, הוצאת "דבורה", ירושלים תש"ע. המחברת היא בת נינו שכתבה ספר מקיף עליו, על משפחתו והסובבים אותו. היא כללה בו את דור תלמידי הגר"א, רבותיהם של רבותיו, ועד לצאצאיו בימינו. הספר כולל מפות וצילומים ונספחים שונים, ובהם לוחות גנאלוגיים של צאצאי ר' אייזל חריף עד היום.
• יהודה ליב לוין, רבי אייזל חריף, הוצאת "נחליאל", ירושלים תשל"א.

קישורים חיצוניים

• ר' יהושע אייזיק שפירא חריף באתר MyTzadik.com
• פרסומיו של ר' יהושע יצחק שפירא, בקטלוג המאוחד של הספריות בישראל
• לא תלך רכיל בעמך, סיפור מעשה עם ר' אייזיל חריף במדור "מעשה שהיה" בגרסה המקוונת של העלון "שיחת השבוע", גיליון 957, פרשת קדושים, כ"ז בניסן תשס"ה (6 במאי 2005)
• הפרק "גדולים ומפורסמים" ב"ספר הבדיחה והחידוד, על ר' אייזל בסיפורים 3354-3335.