משתמש:טוקיוני/טיוטה

תבנית:השלמה תור הזהב של האסלאם (בערבית: العصر الذهبي للإسلام) הוא כינוי לתקופה שבין המאה ה-8 לספירה ועד למאה ה-13 לספירה, או המאה ה-16 לספירה שבה אימפריות מוסלמיות נהנו משגשוג צבאי, עוצמה כלכלית ופריחה תרבותית בתחומים רבים הכוללים את האומנות, האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה האסטרונומיה והפיזיקה. בתקופה זאת אימפריות מוסלמיות שלטו על כל המזרח התיכון, מרכז אסיה, כל צפון אפריקה וספרד. תחת שליטים מוסלמים נבנו מוסדות לימוד כגון בית החוכמה בבגדד, וכן האוניברסיטאות הראשונות. מלומדים מוסלמים שקדו על איסוף ותרגום לערבית של כתבי היד החשובים של התרבויות העתיקות (של יוון, פרס, הודו וסין), למדו, פירשו והרחיבו אותם וכן פיתחו ענפי ידע חדשים כמו האלגברה והאופטיקה. בתקופה זאת פעלו תחת שלטון איסלאמי מספר רב של אנשי אשכולות שנחשבים לענקי התרבות האנושית והכוללים את אבן סינא הנחשב לאבי הרפואה המודרנית, אבן אל-היית'ם שייסד את האופטיקה המודרנית, עומר כיאם, פירדוסי ורבים אחרים.

מקור המונח ותיארוך התקופה

השימוש במונח 'תור הזהב של האסלאם' החל במאה ה-19 עם התפתחות זרם האוריינטליזם באירופה אשר שאב השראה מאומנויות האיסלאם. אין הגדרה רשמית לפירוש המונח, יש המייחסים אותו רק לזמן ותקופה מצומצמת - בגדאד בשיאה של השושלת העבאסית, ויש המשתמשים במונח לתיאור תקופה נרחבת הרבה יותר. את ראשית תור הזהב של האיסלאם נהוג לייחס לתחילתה של השושלת העבאסית (שנת 786 לספירה), אך את ניצני תור הזהב אפשר למצוא קודם לכן: לדוגמא הפריחה של האדריכלות האיסלאמית החלה קודם לכן והתבטאה בין היתר בבניית כיפת הסלע בירושלים (שנת 691 לספירה) תחת בית אומיה. נהוג לייחס את סוף תור הזהב לשנה 1258 שבה נכבשה בגדאד בירת האימפריה העבאסית על ידי המונגולים, ואולם חוקרים מציינים שתאריך זה הוא בו זמנית גם מאוחר, וגם מוקדם מידי, שכן מצד אחד השושלת העבאסית החלה להתפורר זמן רק לפני המאה ה-13, ומנגד הפריחה התרבותית האיסלאמית המשיכה להתחולל מחוץ לבגדאד, לדוגמא בקהיר תחת השושלת הפאטמית, באנדלוסיה עד כיבושה בשנית 1492, בהודו תחת האימפריה המוגולית, ובמזרח התיכון תחת האימפריה העות'מאנית שתקופת הזוהר שלה נמשכה עד סוף המאה ה-17.

רקע היסטורי

על פי המסורת המוסלמית בשנת 610 לספירה (על פי האמונה האיסלמית), במערה ליד מכה התגלה לפני מוחמד מלאך וציווה עליו 'קרא!'. מהתגלות זאת נולדה דת חדשה, האסלאם, והציווי 'קרא!' הפך למצווה הראשונה של הקוראן. תחת מוחמד התאגדו שבטים רבים אשר השתלטו על כל החג'אז ובשנים שלאחר מותו בשנת 637 התפשטו מעבר לחג'אז, השתלטו על כל שטחי ההאימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים של האמפריה הביזאנטית ושלטו למעשה על רב המזרח התיכון, פרס ושטחים נרחבים בצפון אפריקה. בתקופת שלטון בית אומיה (661-750) הפכה דמשק לעיר הבירה של האימפריה שהגיעה לשיא גודלה כאימפריה מאוחדת, ושלטה על כל המזרח התיכון, צפון אפריקה, ספרד, והגיע עד לפאתי סין במזרח. תחת השלטון האומיי נבנו מונומנטים איסלאמיים מרשימים הכוללים את כיפת הסלע בירושלים, והמסגד האומיי בדמשק (אשר שימשה כבירת החליפות). בנוסף החל, בצורה מצומצמת, מפעל האיסוף ותרגום של כתבים לערבית.

בשנת 750 פרצה המהפכה העבאסית ובית עבאס עלה לשלטון. העבאסים העבירו את מרכז השלטון של האימפריה מדמשק לעיראק, ובשנת 762 ח'ליף אל-מנצור ייסד את העיר בגדאד אשר שימשה כבירת האימפריה. בגדאד צמחה במהרה והפכה לאחת הערים הגדולות בעולם, עם אוכלוסיה של מעל למיליון נפש. בתקופת שלטון בית עבאס למדו המוסלמים את טכנולוגיות יצירת הנייר, אשר פותחה בסין. סברה רווחת היא שהמוסלמים למדו את הטכנלוגיה מסינים שנלקחו בשבי בקרב טאלאס (751), שבו כוחות מוסלמיים התגנשו בכוחות של שושלת טאנג הסינית.

תקופת הח'ליפות של הארון א-רשיד אשר שלט בשנים 786-809 נחשבת לתקופת השיא של טור הזהב. תקופה זאת הינה הרקע לקובץ הסיפורים הפופולרי אלף לילה ולילה שבהם מככבים א-ראשיד, בנו אל-מאמון וכן חברי משפחת ברמק העוצמתית. תחת הפטרונות של א-רשיד ושל משפחת ברמק, הגיעו בתקופה זאת לבגדאד מלומדים מכל רחבי האימפריה המוסלמית, והחל מפעל של איסוף של כתבי עת מהתרבויות הפרסיות, יווניות ומתרבות הודו, הבאתם לבגדאד - תרגומם לערבית, והמשך המחקר. א-רשיד הקים בבגדאד את בית החוכמה שהיוה ספריה, מכון תירגום ומחקר. בית החוכמה זכה לחיזוק משמעותי בימי שלטונו של אל-מאמון (בנו של א-רשיד) אשר היה מלומד בפני עצמו והשקיע משאבים רבים בפיתוח ענפי תרבות ומדע רבים, ולכן רבים רואים בו את מייסד בית החוכמה.

מלומדים מוסלמים תרו את האימפריה בחיפוש אחר כתביהם של מלומדים פרסיים הודים ויוונים, אותם הם תירגמו לערבית והפכו לזמינים לנחלת הכלל. המלומדים לא הסתפקו בתרגום אלא המשיכו את המחקר. מרכזים מתחרים לבגדאד מבחינה מחקרית שכנו בקהיר, במרוקו בקורדובה, וכן במרכז אסיה בערים בוכרה, ובין מרכזי המחקר המרכזיים ניתן לציין גם את קהיר ומרוקו. מלומדים מוסלמים הגיעו להישגים יוצאי דופן ברפואה (ובין הרופאים המפורסמים של התקופה ניתן לציין גם את הרמב"ם), כגון המצאת סוגים רבים של ניתוחים. בתקופה זו נעשו התפתחויות חשובות בתחומים כגון האלכימיה, שממנה התפתחה הכימיה המודרנית, ובאלגברה- אבו ג'עפר מוחמד אל-ח'ואריזמי אף זכה לכינוי "מייסד האלגברה", אף שהתבסס גם על יסודות מוקדמים לא מוסלמיים. בפיזיקה המדענים האיסלמיים המציאו את האופטיקה, עשו מחקרים רבים באסטרונומיה, בדינמיקה - וכמו כן נתנו דגש רב ליצירת שיטה מדעית מבוססת ניסוי.

אנשי הרוח של תור הזהב

• בנו מוסא - פעלו במסגרת בית החוכמה בבגדאד בתקופת אל-מאמון והחליפים שאחריו.
• אל-ראזי (865-925) רופא. פעל תחת השושלת הסאמאנידית ברי, ובבגדאד.
• אל-כנדי (873-801) פילוסוף, פעל במסגרת בית החכמה.
• אל-ח'ואריזמי (780-845) נחשב למיסד האלגברה, פעל במסגרת בית החכמה בבגדד.
• אל-פאראבי (872-951), פילוסוף, 'המורה השני'. פעל בעיקר בבגדאד.
• אל-סופי (אנ') אסטרונום, פעל תחת השושלת הבויהית.
• פירדוסי (934-1020) המשורר הלאומי הפרסי, פעל תחת השושלת הסאמאנידית.
• אבן אל-היית'ם (965-1040) פעל בקהיר תחת השושלת הפאטמית, מייסד האופטיקה.
• אבן סינא (980-1037), רופא, פילוסוף ומדען, 'המורה הראשון'. פעל במסגרת האימפריה הסאמאנית, ואם התפוררותה נדד במרכז אסיה וברח מפני מחמוד מע'זנה.
• אל-בירוני (973-1048) פעל במסגרת האימפריה הסאמאנית, ותחת מחמוד מע'זנה.
• עומר כיאם (1048-1131) מתמטיקאי, פילוסוף ומשורר.
• אל-ע'זאלי (אלגאזלי) (1058-1111) פילוסוף הידוע בתור מי שהטיף להפרדה בין דת למדע ופילוסופיה. בעל בנישפור תחת השושלת הסלג'וקית.
• אבן רושד (1126-1198) פילוסוף פעל באנדלוסיה.
• רמב"ם (1135-1204) פעל בקורודובה ואח"כ בקהיר תחת השושלת האיובית.
• א-טוסי (1201-1274) אסטרונום, פעל תחת השלטון המונגולי.
• אבן אל נפיס (אנ') ביולוג
• אבן בטוטה (1304-1369) נוסע וחוקר מוסלמי.
• אבן ח'לדון (1332-1406) היסטוריון וסוציולוג, פעל בטוניס, גרנדה, אלג'יר וקהיר.