אל-בירוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבו רייחאן אל-בירוני
ابوریحان محمد بن احمد البیرونی
הפסל של אל-בירוני במשרד האו"ם בווינה
הפסל של אל-בירוני במשרד האו"ם בווינה
לידה 973
כאת' שבח'ווארזם, בתקופה המודרנית: אוזבקיסטן
פטירה בערך 1050
ע'זני כיום באפגניסטן
שם לידה محمد بن احمد البيروني עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימריה הסמאנית, השושלת הע'זנווית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים כאת', גרגאן, ע'זני
פעילות בולטת גיאולוגיה, פיזיקה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה השוואתית, אסטרונומיה, כימיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, רפואה, פסיכולוגיה, פילוסופיה אסלאמית, תיאולוגיה אסלאמית
תקופת כהונה תור הזהב האיסלאמי
השקפה דתית אסלאם, פלג סוני, אשערי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבו רייחאן מוחמד אבן אחמד אל-בירוני (פרסית :ا بوریحان بیرونی, ערבית: أبو الريحان البيروني) (נולד - 973, חי-עד בערך 1050),[1] הידוע בשם אל-בירוני, היה חוקר ואיש אשכולות ממוצא איראני ח'וואראזמי בתקופת תור הזהב האסלאמי. הוא נודע כ "מייסד האינדולוגיה ", "אבי הדת ההשוואתית ", "אבי הגיאודזיה המודרנית", והאנתרופולוג הראשון.[2]

אל-בירוני נחשב לאחד המלומדים המוסלמיים החשובים בתקופת ימי הביניים, תחומי הבקיאות שלו היו פיזיקה, מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעי הטבע. בנוסף הוא נודע גם כהיסטוריון, כרונולוג ובלשן. הוא למד כמעט את כל המדעים של ימיו וזכה בשפע פרסים על מחקריו הבלתי נלאים בתחומי ידע רבים.[3]

כמשפיע בזכות עצמו, אל-בירוני הושפע מחוקרים של עמים אחרים, כמו היוונים, מהם שאב השראה כשפנה ללימודי הפילוסופיה. היה בלשן מוכשר, היה בקיא בח'ווארזמית, פרסית, ערבית, סנסקריט, וידע גם יוונית, עברית וסורית. הוא בילה את רוב חייו בע'זני, אז בירת האימפריה הע'זנווית, במרכז-מזרח אפגניסטן של ימינו.[1]

בשנת 1017, אל-בירוני נסע לתת-היבשת ההודית (האזור התרבותי הנוגע כיום באזור פקיסטן והודו) ולאחר שחקר את האמונה ההינדית המקומית הוא כתב חיבור על התרבות ההודית בשם "ההיסטוריה של הודו" (טקיק מא-לי-אל-הינד, Taḥqīq mā li-l-hind). יחסית לתקופתו הוא היה סופר חסר פניות לגבי המנהגים והאמונות של עמים שונים. תיאורו המדהים של הודו המוקדמת של המאה ה-11 והאובייקטיביות המדעית שלו זיכו אותו בהוקרה ובתואר "המוסמך" (אל-אוסטאד, al-Ustadh).[4]

רקע היסטורי וגאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חליפות בית עבאס בשיא כוחה

במאה השמינית לספירה האימפריה המוסלמית הגדולה של בית עבאס הייתה בשיא פריחתה. הח'ליפים הראשונים שלה ייסדו בבגדד את בית החוכמה, שהיה לאחד מסמלי תור הזהב של האימפריה המוסלמית. בספרייה של בית החוכמה תרגמו משכילים ערבים לשפתם כתבי יד מדעיים מיוון, הודו, פרס ועוד. זה היה מרכז מחקר תוסס וחדשני, שבו פעלו הוגי דעות חשובים. לקראת סוף המאה העשירית נחלש כוחה של הח'ליפות העבאסית במרכז אסיה. האזור כולו היה נתון לחוסר יציבות פוליטית עקב מאבקי שלטון בין כמה בתי מלכות פרסיים. השליטים מקומיים קבעו במידה רבה את סדר היום. חלקם השכילו ליצור מרכזי השכלה וידע חלופיים לאלה של הח'ליפות וראו בטיפוח קהילת מדענים שתפעל תחת חסותם סמל סטטוס וראייה לעוצמת שושלתם. היו אלה דמדומי תור הזהב של האסלאם,[5]

מפת ח'ווארזם-טרנסאוקסן

ח'ווארזם הוא האזור הפורה של דלתת נהר האמו דריה במקום שבו הוא נשפך בעבר למה שהיה לפני שיובשה, ימת ארל. האזור מהווה נווה מדבר רחב ממדים באמצע הרמה המדברית של מרכז אסיה. דרום ח'ווארזם שוכן בטורקמניסטן של המאה ה-20 וצפונה שוכן באוזבקיסטן. היא הייתה תחת שלטון מוסלמי החל מהמאה ה-7 לספירה עד למאה ה-13 שבה נכבשה על ידי המונגולים. במאה ה-10 היא הייתה אימפריה מקומית וידעה חוסר יציבות וחילופי שלטון של שושלות שונות: השושלת האפריגית, השושלת המאמונית, השושלת הסאמאנית והשושלת הע'זנווית. הדת הנפוצה בה הייתה אסלאם.[6] השפה הח'ווארזמית האיראנית שהייתה שפת האם של אל-בירוני, וחלק מהתרבות של ח'ווארזם העתיקה, שרדה במשך כמה מאות שנים לאחר האסלאם עד לטורקיפיקציה של האזור. היא שימשה רקע להשתמרות דמותו ומשנתו של אל-בירוני.[7][8]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני נולד סמוך לגבול הצפון מזרחי של האימפריה, בפריפריה של העיר כאת', בירת ממלכת השושלת האפריגית שבח'ווארזם.[1] בהתאם לכך, שמו נגזר מהמילה הפרסית "פרבר" (bērūn או bīrūn). העיר, הנקראת כיום בירוני, היא חלק מהרפובליקה האוטונומית של קאראקלפקסטן בצפון מערב אוזבקיסטן.[9]

את עשרים וחמש השנים הראשונות לחייו בילה אל-בירוני בח'ווארזם, תחת חסותו של הח'ווארזם-שאה, המושל מהשושלת האפריגית, אבו נאסר מנצור (Abu Nasri Mansur ibn Ali ibn Iraq al-Jaʿdī), מתמטיקאי בזכות עצמו.[3] בח'ווארזם למד אל-בירוני תורת משפט אסלאמית, תאולוגיה, דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה, יוונית ופילוסופיה הוא התעסק ברוב תחומי המדעים, כולל פיזיקה.[1] השושלת האפריגית, הופלה על ידי השושלת היריבה המאמונית ב-995.

חוסר יציבות ואולי אהדתו וקשריו עם השושלת האפריגית, אילצו את אל-בירוני לברוח ולבקש חסות תחת השושלת הסאמאנית האימתנית יותר, ששלטה על האדמות המזרחיות העצומות של האסלאם, וכללו את מה שהיום הוא מזרח איראן וחלק גדול מאפגניסטן. הוא נקלט בבירת השושלת הסאמאנית, בוכרה, אז תחת השליט הסאמאני מנצור בן נוח.[3][1] בבוכרה, הוא התכתב עם אבן-סינא, והתקיימו חילופי דעות בין שני החוקרים הללו.[1]

ארבעה כיוונים וחלוקות פוליטיות של איראן מאת אל-בירוני

בשנת 998, הוא הסתפח לחצר של האמיר קאבוס אבן וושמגיר (שלט 977–981 ו-997–1012) מהשושלת הזיארית שליט טבריסטן (אנ') וגרגאן, שלחופי הים הכספי, כיום בבאקו. שם, כנראה בסביבות שנת 1000, הוא כתב את יצירתו החשובה הראשונה, "העקבות שנותרו ממאות השנים האחרונות", שתורגם גם כ"כרונולוגיה של אומות קדומות", או "מראות העבר" (al-Athar al-Baqqiya 'an al-Qorun al Khaliyyaala).[10][11] העבודה הכילה היסטוריה וכרונולוגיה מדעית (מאוחר יותר הוא ביצע כמה תיקונים בספר). על פי אל-בירוני, השושלת האפריגית נוסדה על ידי אפריג בשנת 305, שירש את השושלת האגדית למחצה של "הסיאבושידים", שנוסדה על - ידי המלך האיראני האגדתי, קאי חוסרואו (אנ'). עם זאת, ממצאים ארכאולוגיים סובייטיים נרחבים, בעיקר מטבעות מראים שלפני הופעת שושלת האפריגית, ח'ווארזם הייתה חלק מהאימפריה הפרתית.[12] בחצר האמיר אל-בירוני פגש באבן סינא. הוא ביקר גם בחצרו של השליט בן השושלת הבוונדית (אנ') אל-מרצובן (אנ'), שהחצר שלהם בגרגאן הפכה למפורסמת בזכות אנשי המדע שנקבצו אליה.[1]

בשנת 1017 מחמוד מע'זני תפס את המלוכה והפך את עז'ני לבירת השושלת. רוב החוקרים, כולל אל-בירוני, נלקחו לע'זני.[13] אל-בירוני התמנה לאסטרולוג החצר.[14] בגיל 44 הוא ליווה את מחמוד בפלישותיו להודו, וחי בה כמה שנים.[14] אל-בירוני התוודע לכל מה שקשור להודו. במהלך תקופה זו כתב את מחקרו על הודו, אותו סיים אותו בסביבות 1030.[15] לצד כתיבתו, תוך כדי חלקו במשלחות, הקפיד אל-בירוני להרחיב את לימודיו לתחום המדע. הוא ביקש למצוא שיטה למדידת גובה השמש, ויצר למטרה זו רביע מאולתר.[14] אל-בירוני הצליח להתקדם רבות במחקריו על רקע המסעות התכופים ברחבי ארצות הודו.[16]

אל-בירוני שייך לזרם הסוני האשערי,[17][18] אך הוא קשור גם לתאולוגים מאתורידיים. עם זאת, הוא היה ביקורתי מאוד כלפי המועתזילה, במיוחד מתח ביקורת על אל-ג'היז ועל זורקאן.[19][20] הוא התכחש לדעותיו של אבן-סינא ביחס לנצחיות היקום.[21][22][23]

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסעותיו הרבים ובתרגומיו תרם אבו אל-ריחאן אל-בירוני תרומה חשובה לידע האנושי ולחקר העולם, הגאוגרפיה והתרבויות של זמנו.[5] מתוך 146 הספרים שנכתבו על ידי אל-בירוני, 95 מוקדשים לאסטרונומיה, מתמטיקה ולנושאים קשורים, כגון גאוגרפיה מתמטית. הוא גם כתב עבודות חשובות בתחום ההיסטוריה, האנתרופולוגיה והכרונולוגיה.

אסטרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ברוני חי בתקופת תור הזהב האסלאמי, כאשר הח'ליפים העבאסים קידמו מחקר אסטרונומי,[24] משום שלמחקר כזה היה מימד דתי בנוסף למימד המדעי שכן באסלאם פולחן ותפילה דורשים ידע מדויק של הכיוונים של המקומות הקדושים, ואותם ניתן לקבוע רק באמצעות שימוש בנתונים אסטרונומיים.[14]

בביצוע מחקריו, אל-בירוני השתמש במגוון טכניקות שונות התלויות בתחום המחקר המסוים בו עסק. בהתאם לכך עבודתו העיקרית בתחום האסטרולוגיה, היא בעיקר חיבור אסטרונומי ומתמטי. על פי הצהרתו:”התחלתי בגיאומטריה והמשכתי לאריתמטיקה ולמדע המספרים, אחר כך למבנה היקום ולבסוף לאסטרולוגיה שיפוטית, שכן אין אחד הראוי לסגנון ולתואר אסטרולוג שאינו בקיא באלו המדעים.”[25]

דף מהספר Altafhim נמצא בספרייה של המוזיאון ומרכז המסמכים של הפרלמנט האיראני

ספרו בנושא,"ספר הדרכה ביסודות אמנות האסטרולוגיה", (Kitab al-Tafhim li Awa'il Sina'at al-Tanjim,כיתב-אל-תפהים) נכתב בערבית ובפרסית בע'זני בשנת 1029.[26]

בראשית מחקרו הוא הניח את היסודות לפרק האחרון בנושא, על פרוגנוסטיציה אסטרולוגית, שעליה הוא מעביר ביקורת. הוא היה הראשון שעשה את ההבחנה הסמנטית בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה,[27] ובעבודה מאוחרת יותר הוא כתב הפרכה של האסטרולוגיה, בניגוד ליחסו למדע הלגיטימי של האסטרונומיה, שבו הוא מביע תמיכה חזקה. יש הטוענים שהסיבות שלו להפרכת האסטרולוגיה מתייחסות לשיטות בהן השתמשו אסטרולוגים אסלאמיים המבוססות על פסאודו-מדע ולא על אמפיריציזם, וכן לקונפליקט בין השקפותיהם של האסטרולוגים לאלו של התאולוגים של האסלאם הסוני.[28]

איור מעבודותיו האסטרונומיות של אל-בירוני, המסביר את השלבים השונים של הירח, ביחס למיקום השמש.

אסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא כתב פרשנות נרחבת על האסטרונומיה ההודית בעבודתו שהיא בעיקר תרגום של עבודתו של אריאבהאטה, (טאהקיק מא לי-ל-הינד - Taḥqīq mā li-l-Hind), שבו הוא מזכיר כי פתר את עניין סיבוב כדור הארץ ביצירה "מפתח לאסטרונומיה" (Miftah-ilm-alhai'a) על אסטרונומיה. יצירה זו לא שרדה:

סיבוב כדור הארץ אינו פוגע בשום אופן בערכה של האסטרונומיה, שכן ניתן להסביר את כל ההופעות בעלות אופי אסטרונומי על פי תיאוריה זו כמו אחרת. עם זאת, ישנן סיבות אחרות שהופכות את זה לבלתי אפשרי. שאלה זו קשה ביותר לפתרון. הבולטים מבין האסטרונומים המודרניים והעתיקים כאחד חקרו לעומק את שאלת תנועתו של כדור הארץ, וניסו להפריך אותה. גם אנחנו חיברנו ספר בנושא בשם מפתח אסטרונומיה, בו אנו חושבים שהתעלינו על קודמינו, אם לא במילים, בכל האירועים הקשורים לעניין.

"מפתח לאסטרונומיה" של אל-בירוני (מיפתח-אילם-אלהאי'א)

תרומתו העיקרית של בירוני לאסטרונומיה היא בעבודתו "הקאנון המסאודי של האסטרונומיה" (al-Qānūn al-masʿūdī fi’l-hayʾa wa’l-nojūm), המכסה את אותו תחום כמו האלמגסט של האסטרונום היווני תלמי, אך מציג חומר חדש. רוב המושגים התאורטיים המקוריים של בירוני נמצאים בעבודה זו. בדומה לאלמגסט, גם הקאנון מכיל נגזרות תאורטיות של פרמטרים אסטרונומיים, כמו גם פונקציות טבלאיות כדי להקל על חישוב מיקומם של כוכבי לכת. בכך היא שונה מעבודותיהם של רוב קודמיו ובני דורו של בירוני שעסקו רק בבניית טבלאות אסטרונומיות המתאימות לחישוב מיקומם של כוכבי לכת, בדרך כלל ללא כל דיון בגזירת הפרמטרים שעליהם התבססו הטבלאות.[24] בעבודה זו, אל-בירוני הבחין בניגוד לתלמי, כי האפסיד של השמש (הנקודה הגבוהה ביותר בשמיים) ניידת ואינה קבועה.[29]

אל-בירוני ניהל התכתבות ממושכת ולעיתים ויכוח סוער עם אבן-סינא, לגבי תנועות ספירות שמימיות. אל-בירוני תוקף שוב ושוב את הפיזיקה השמימית של אריסטו: הוא הראה בניסוי פשוט שמצב הריק חייב להתקיים' טענתו של אריסטו נגד מסלולים אליפטיים של ספירות שמימיות, על הבסיס שתנועתם תיצור ואקום מסומנת על ידי אל בירוני כטיעון חלש ביותר. הוא תוקף את הטיעון שהספירות השמימיות הן קבועות.[21] אל-בירוני הבחין גם כי כוכבי הלכת סובבים במסלולים אליפטיים לכאורה, במקום במסלולים המעגליים שתוארו על ידי היוונים, אולם הוא לא הצליח להסביר כיצד הם פועלים.[29]

בכתביו של אל-בירוני קיים תיאור האצטרולב של אל-סיזי (אנ').[30] (אסטרונום בן המאה ה-10). אל-סיזי, החזיק בדעה בת זמנו שכדור הארץ הוא מרכז היקום, הוא מידל את מערכת השמש על פי הרעיון שכדור הארץ מסתובב על צירו ובכך הסביר את מה שנראה כתנועת הספירות השמימיות. בתיאורו של אל-בירוני, יש ביקורת מרומזת לגבי קביעה זו של תנועה.[29]

אצטרולב

אל-בירוני כתב חיבור על האצטרולב ובו ניסה לתעד ולסווג את כל השיטות הידועות בעבר עבור שימושי האצטרולב. הוא הוסיף תיאור משל עצמו, כיצד להשתמש בו כדי לדעת את השעה וכמד גובה בתצפיות. דיאגרמה מסוימת אחת של מכשיר בעל שמונה הילוכים יכולה להיחשב כאב קדמון של אצטרולבים ושעונים מוסלמים מאוחרים יותר.[14] לאחרונה, נתוני ליקוי הירח של אל-בירוני שימשו את האסטרונום הבריטי ריצ'רד דנטורן בשנת 1749 כדי לסייע בקביעת תאוצת הירח, והנתונים שלו לגבי זמני שוויון וליקויי הירח שימשו כחלק ממחקר של סיבוב כדור הארץ בעבר.[31][24]

מתמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאל-בירוני לא כתב טקסטים על אלגברה או על גאומטריה ועבודותיו האריתמטיות לא שרדו, הוא הציג מושגים מתמטיים חדשים בעבודות שונות. לדוגמה, בקאנון, במהלך דיון שהוקדש לפונקציות הטריגונומטריות המשמשות באסטרונומיה, הוא הגדיר את המספר האי-רציונלי פאי (л) כתוצאה מחלוקה של שני מספרים אחרים (היקף המעגל והקוטר), בעוד שקודמיו, כולל המחברים היוונים, הגדירו אותו כיחס גאומטרי.[24]

בתחום הטריגונומטריה ניתן למצוא את תרומותיו העיקריות בספר "חיבור על אסטרונומיה", (Ketāb maqālīd ʿelm al-hayʾa) שבו התרכז בעיקר ביישומים של טריגונומטריה ספרית באסטרונומיה וסיפק סיווג מפורט של משולשים ספריים ופתרונותיהם.[24]

ב"מסה ממצה על צללים" (Ketāb fī efrād al-maqāl fī amr al-ẓelāl), פיתח עוד יותר את ההגדרות הטריגונומטריות המוכרות ויישם אותן על פרקטיקות דתיות כגון קביעת זמני תפילה ומציאת הכיוון של מכה.[24]

בספר השלישי של הקאנון, הוא הציג משפטים טריגונומטריים שווי ערך לאלה הקשורים לסכומים ולהבדלים של זוויות. בהקשר אחרון זה הוא פיתח את הפתרון שלו למשוואה האלגברית של המעלה השלישית כחלק מניסיון לחשב את הסינוס של 1°. שיטת האיטרציה המשמשת בחישוב זה מתוחכמת לא פחות משיטות שפותחו על ידי מתמטיקאים תאורטיים מודרניים. יתר על כן, בעבודות אלה, אל-בירוני לא רק הגדיר את כל הפונקציות הטריגונומטריות המשמשות כיום, אלא גם דן בשיטות חישובן ממעגל עם רדיוס R = 1 (שעדיין משמש למטרה זו). הוא גם יישם שיטות מפותחות לחלוטין של אינטרפולציה מסדר שני לחישוב ערכי הביניים של פונקציות אלה, ובכך הפגין הבנה ברורה של יחסים פונקציונליים.[24]

במקומות אחרים בקאנון, אל-בירוני הפגין תחכום דומה בטיפול ביחסים פונקציונליים על ידי מניפולציה של משוואות השמש והירח כך שהפונקציות יהיו תמיד חיוביות. לעומת זאת, יחסים אלה נעו בין חיובי לשלילי באלמגסט של תלמי. הוא חישב גם את צלעו של מתושע, בעיה שנבעה מניסיונו לחתוך זווית כדי לחשב את ערך הסינוס של 1°. חישוביו הניבו את משוואת המעלה השלישית 1 + 3x = x3. שאותה פתר על ידי בדיקה של הצבת שורש. הוא חיבר ספר על הוצאת שורשים (שלמרבה הצער לא היה קיים). ההיבט החשוב ביותר של עבודה זו היה טמון ביכולתו של בירוני לחרוג מהגישה הגאומטרית הקפדנית של היוונים כדי להתמודד עם הבעיה של חיתוך זווית ובהכרתו בכך שפתרונות אלגבריים בעלי הדיוק הרצוי.[24]

בתחום האנליזה הנומרית וטכניקות הקירוב, בקאנון הוא ערך חישוב של פונקציות הסינוס והטנגנס. הטבלאות שלהן דרשו ממנו לפתח סכמת אינטרפולציה הכוללת הבדלים מסדר שני, שכן הוא היה מודע לכישלון של אינטרפולציה ליניארית פשוטה להסביר הבדלים קיצוניים בערכים פונקציונליים.[24]

הפרכת היקום הנצחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לחסידי האסכולה האשערית המאוחרים כגון אל-ע'זאלי, אל-בירוני מפורסם בהגנה נחרצת על עמדת הרוב הסוני כי ליקום יש התחלה, בהיותו תומך נלהב של יצירה יש מאין (אנ') (לטינית-creatio ex nihilo): "החומר אינו נצחי אלא נוצר על ידי אלוהים בנקודה קוסמית ראשונית".

הוא סתר בעיקר את הפילוסוף אבן-סינא וניהל אתו התכתבות מסיבית בנושא.[21][32]

מדבריו: ”אנשים אחרים מחזיקים באמונה הטיפשית, שלזמן אין כלל סיום”[33]

בנוסף הוא הצהיר כי אריסטו, שבטיעוניו השתמש אבן-סינא, סתר את עצמו כאשר קבע שליקום ולחומר יש התחלה בעוד הוא נאחז ברעיון שהחומר הוא קדם נצחי. במכתביו לאבן-סינא, בהמשך הוא הציג את הטיעון של אריסטו, שיש שינוי בבורא. בהמשך הוא טען כי קביעה שיש שינוי בבורא פירושה שיש שינוי בתוצאה (כלומר שיש שינוי ביקום) וכי היקום שנוצר לאחר שלא היה, הוא שינוי כזה (ולכן לטעון שאין שינוי, כלומר שאין התחלה – פירושו שאריסטו מכחיש את קיום היוצר)

אל-בירוני היה גאה בעובדה שהוא קיבל את אחת העדויות הטקסטואליות של הדת מבלי להיות מושפע מפילוסופים יוונים כמו אריסטו.[21]

פיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני תרם להחדרת שימוש בשיטות מדעיות לתורת המכניקה של ימי הביניים.[34] הוא פיתח טכניקות ניסוי לקביעת צפיפות חומרים, תוך שימוש בסוג מסוים של שיווי משקל הידרוסטטי.[14] שיטתו של אל-בירוני לשימוש בשיווי המשקל ההידרוסטטי הייתה מדויקת, והוא הצליח למדוד צפיפות של חומרים רבים ושונים, כולל מתכות יקרות, אבני חן ואפילו אוויר. הוא כתב בהרחבה על נושא הצפיפות, כולל סוגי הצפיפות השונים ואופן מדידתן.[35] עבודתו בנושא הייתה בעלת השפעה רבה ומאוחר יותר שימשה מדענים כמו גלילאו וניוטון במחקריהם.[36]

גאוגרפיה וגיאודזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים הממחיש שיטה שהוצעה ושימשה את אל-בירוני להערכת הרדיוס וההיקף של כדור הארץ

תפיסותיו של בירוני לגבי צורתו הכדורית של כדור הארץ ולגבי התפלגות המאפיינים הגאוגרפיים על פניו הן אלה של מדענים יוונים, ובמיוחד של תלמי, כפי ששונו על ידי גאוגרפים מוסלמים מוקדמים יותר. הוא מסביר את התיאוריה של האסטרונומים היוונים לגבי כדור הארץ, אך מוסיף לדיון מידע חדש וכמה טיעונים שהוא מצא על התפלגות היבשה והים על פני שטחו. במהלך הדיונים הללו, הוא מתייחס לשינויים באקלים ובתנאי השטח המבוססות על בחינה מדוקדקת של מאובנים, צדפים וסטרטיגרפיה. בהודו הוא מתאר את התיאוריות של כדור הארץ הן של הפוראנס (אנ') והן של האסטרונומים ההודים.[37]

דאגתו העיקרית של אל-בירוני בתחום הגאוגרפיה הייתה מיקומם של מקומות קרובים זה לזה, קביעת קווי הרוחב והאורך שלהם, וחישוב האזימוט שלהם כדי למקם את הקיבלה (כיוון מכה).[37]

אל-בירוני פיתח טכניקה חדשה למדידת הפרש קווי האורך בין שתי ערים נתונות: הוא התכתב עם אבו אל-וואפה של-בוז'אני (אנ'), (אסטרונום בן המאה ה-10 שפעל מבגדד) שהיה במרחק 2000 ק"מ מערבה, בבגדאד, כדי לתאם את תצפית בו זמנית על ליקוי ירח. ב-24 במאי 997, על פי ספרו של אל-בירוני, הכרונולוגיה, הם זיהו ליקוי, מדדו את משכו ואת זווית הירח בשמיים כדי לחשב את קו האורך של כאת' בדיוק חסר תקדים.[29]

בספרו "קודקס מסודיקוס"(1037), הוא הגה והיציג שיטה חדשנית לקביעת רדיוס כדור הארץ באמצעות תצפית על גובה הר. דבר שנעשה על ידי מדידת זווית הגובה של האופק מראש הר והשוואתה לזווית הגובה של האופק ממישור סמוך. הוא ביצע את המדידה במבצר ננדנה בפינד דאדן חאן (עיר בחבל פנג'אב (פקיסטן) )[37] תוך שימוש בטריגונומטריה כדי לחשב את רדיוס כדור הארץ באמצעות מדידות של גובה גבעה ומדידה של נסיגת גובה האופק מראש אותה גבעה.[38] הרדיוס המחושב שלו עבור כדור הארץ של 6322.74 קילומטר היה גבוה ב-2% מהרדיוס הממוצע בפועל של 6192.43 קילומטר.[14] (ההערכה שלו ניתנה כ-12,803,337 אמות, כך שדיוק האומדן שלו בהשוואה לערך המודרני תלוי באיזו יחידת המרה משתמשים לאמות. אורכה המדויק של אמה אינו ברור. עם 45.72 סנטימטר ההערכה שלו תהיה 5793.64 קילומטר ואילו עם אמה של 55.88 סנטימטר, האומדן שלו תהיה 6759.24 קילומטר.[32] ) בעיה משמעותית אחת בגישה זו היא שאל-בירוני לא היה מודע לשבירה אטמוספירית ולא התחשב בכך. הוא השתמש בזווית נסיגה של 34 דקות קשת בחישובים שלו, אבל השבירה יכולה בדרך כלל לשנות את זווית הנסיגה הנמדדת בכ-1/6, מה שהופך את החישוב שלו למדויק רק בטווח של כ-20% מהערך האמיתי.[39]

ב"קודקס מסודיקוס", אל-בירוני שיער את קיומו של גוש יבשתי לאורך האוקיינוס העצום שבין אסיה לאירופה, או מה שמכונה היום האמריקות. הוא טען לקיומו על סמך הערכותיו המדויקות של היקף כדור הארץ וגודלו של הגוש אפרו-אירואסיה, שלדעתו משתרע על פני שתי חמישיות מהיקף כדור הארץ, בנימוק שהתהליכים הגאולוגיים שהולידו את אירואסיה, קרוב לוודאי שהולידו אדמות באוקיינוס העצום שבין אסיה לאירופה. הוא גם העלה תאוריה שלפחות חלק ממסת היבשה הבלתי ידועה תמצא בקווי הרוחב הידועים שבני אדם יכולים להתגורר בהם, ולכן יהיה מיושב.[40][5]

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני כתב פרמקופאה," ספר על הפרמקופאה של הרפואה", (Kitab-al-Saydanah fi Al-Tibb, בתעתיק - כיתב אל-סיידלה פי אל-טיב). הוא מציג מילים נרדפות לשמות תרופות ולרעלים בסורית, פרסית, יוונית, בלוצ'ית (אנ'), אפגנית, כורדית וכמה שפות הודיות. הוא מזכיר בעבודה זו 1197 תרופות. הוא גם הגדיר את הקשר בין רוקחות ורפואה.[41][42][43]

ב-1045, אל-בירוני הגדיר רוקח כ”איש מקצוע המתמחה באיסוף כל התרופות, בחירת הטוב ביותר מתוכם, פשוט או מורכב, ובהכנת מרפא טוב מהם, תוך שימוש בשיטות ובטכניקות המדויקות ביותר, כפי שמומלץ על ידי מומחים באמנויות הריפוי.”[44]

מינרלוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשכבר היה בן שמונים הקדיש אל-בירוני ספר בשם "סך הידע על אבנים יקרות" (כתאב אל-ג'מאהר פי מרפת אל-ג'וואהר) למינרלוגיה. בעבודה זו, הוא הקדיש כ-200 עמודים לתיאור אבנים יקרות ומינרלים אחרים. חיבוריו החלוציים על מינרלוגיה וגאולוגיה היו הרבה יותר שימושיים, מהמצוד של האלכימאים אחר זהב.

הודות למנגנון שבנה בעצמו, הוא הצליח לקבוע את הכבידה הספציפית של מספר מסוים של מתכות ומינרלים בדיוק יוצא דופן. הוא השתמש באיזון הידרוסטטי כדי לקבוע את הצפיפות והטוהר של מתכות ואבנים יקרות וסיווג אבני חן לפי מה שנחשב בעיניו לתכונות הפיזיקליות העיקריות שלהן, כמו משקל סגולי וקשיות, במקום הנוהג הנפוץ בתקופה ההיא, של סיווגם לפי צבע.[43]

באחת מעבודותיו טען כי המדבר היה מכוסה בעבר על ידי הים. הוא תמך בתזה שנויה במחלוקת זו על-ידי תיאורים מפורטים של מאובנים שהשתמרו בצורה מושלמת, של דגים ויצורים ימיים אחרים, ובכך סלל את הדרך לפלאונטולוגיה.

היסטוריה וכרונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסה המרכזית של אל-בירוני על היסטוריה פוליטית, "ספר השיחה הלילית על ענייני ח'ווארזם " (כיתב אל-מוסמרה פי אקבר ח'ווארזם) ידועה כעת רק מהציטוטים ב"תולדות מס'אודי" (טאריחי מס אודי) של ההיסטוריון הפרסי בו המאה ה-11, באיהאקי (אנ'). בנוסף לכך, דיונים שונים באירועים היסטוריים ובמתודולוגיה נמצאים בקשר לרשימות המלכים של אל-בירוני ב"כרונולוגיה של אומות קדומות" (אל-אתאר) ב-קאנון, במקומות אחרים באל-אתאר, באל-הינד, ומפוזרות גם בשאר יצירותיו.[45]

פוליו של עותק מהמאה ה-17 של מוחמד רמדן אבן מוחמד אל זא'עירג'י, מתוך "כרונולוגיה של אומות קדומות" המקביל לעמודים 14 (שורה 20) עד 15 (שורה 11) בתרגומו לאנגלית של C. Eduard Sachau משנת 1879

המתודולוגיה שלו לקביעת נכונות ההיסטוריה באה לידי ביטוי באל-אתאר: לאסוף מסורות רבות ככל האפשר בנוגע לנושא, להכפיף אותן להערכות חסרות פניות של סבירותן, לדחות את אלה המנוגדות להיגיון או לטבע, ולהשוות את השאר בחיפוש אחר הפתרון האמין והעקבי ביותר. הוא הכיר בכך שמשימה זו לעולם לא תוכל להתבצע במלואה, הן בשל מגבלות הזמן והמשאבים העומדים לרשות ההיסטוריון והן בשל אובדן או השחתה של חומר רלוונטי רב, אך חשב שזו חובתו לעשות את הניסיון לטובת החוקרים העתידיים.[45] ב"כרונולוגיה של אומות קדומות" שלו הוא ניסה לקבוע במדויק את אורכן של תקופות היסטוריות שונות.[14]

התעקשותו של אל-בירוני על כך שההיסטוריון ישמור על חוסר משוא פנים בהתמודדות עם שתי מסורות היסטוריות סותרות ניכרת ביותר בחקירותיו על השקפות יהודיות ונוצריות שונות של הכרונולוגיה של התנ"ך. שני הצדדים מקבלים ביקורת על המתודולוגיה ההיסטורית שלהם.[45]

אל-בירוני תיאר את לוחות השנה, התרבות והדת של הבודהיסטים, היהודים, הנוצרים, המוסלמים, המניכאים ובני תרבויות נוספות. הוא ניסה לאחד בדיוק כרונולוגי מלא בין לוחות השנה של העמים השונים. לשם כך הוא בחן שוב ושוב את הנחות היסוד המתמטיות והגאוגרפיות שעל פיהן נקבעו החגים בתרבויות שצמחו באזורים גאוגרפיים שונים.[5][14]

חקר ההיסטוריה של הדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני נחשב לאחד מברי הסמכה המוסלמים החשובים ביותר בחקר ההיסטוריה של הדתות.[17] הוא ידוע כחלוץ בתחום הדת ההשוואתית במחקריו בהם סקר בין היתר את האמונות: הזורואסטריות, היהדות, ההינדואיזם, הנצרות, הבודהיזם והאסלאם. במחקריו, הוא הניח את קיום עליונות האסלאם: ”הבאנו כאן תיאור של הדברים האלה כדי שהקורא יוכל ללמוד על ידי הטיפול ההשוואתי של הנושא עד כמה נעלים מוסדות האסלאם, ועד כמה הניגוד הזה מוציא בבהירות רבה יותר את כל המנהגים והשימושים השונים מאלה של האסלאם, בזהמה המהותית שלהם.” אולם הוא שמח מדי פעם להביע הערצה לתרבויות אחרות, וציטט ישירות מהטקסטים הקדושים של דתות אחרות כשהגיע למסקנותיו.[46] הוא השתדל להבין אותם בתנאים שלהם במקום לנסות להוכיח שהם טועים. התפיסה הבסיסית שלו הייתה שכל התרבויות הן לפחות קרובי משפחה רחוקים של כל התרבויות האחרות מכיוון שכולן מבנים אנושיים. ”במקום זאת, נראה שאל-בירוני טוען הוא שיש מרכיב אנושי משותף בכל תרבות שהופך את כל התרבויות לקרובי משפחה רחוקים, זרים ככל שייראו זו לזו” (Ataman, Kemal (2008). Understanding Other Religions: Al-Biruni's and Gadamer's "Fusion of Horizons".)[47]

לגבי ההינדים, אל-בירוני מחלק אותם למעמד משכיל ובלתי משכיל. הוא מתאר את המשכילים כמונותיאיסטים, המאמינים שאלוהים הוא אחד, נצחי וכל יכול ונמנעים מכל צורות של עבודת אלילים. הוא מכיר בכך שהינדים חסרי השכלה סגדו למספר רב של אלילים, אך מציין שאפילו חלק מהמוסלמים (כגון ה ג'ברייה (אנ')) אימצו מושגים אנתרופומורפיים של אלוהים.[48]

אנתרופולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני כתב על העמים, המנהגים והדתות של תת היבשת ההודית. לדברי אכבר ס. אחמד, (אנתרופולוג וחוקר אסלאם פקיסטני-אמריקאי, סופר, משורר, מחזאי, קולנוען ודיפלומט לשעבר), הוא עסק בתצפיות על קבוצה נתונות רבות משתתפים של אנשים, למד את שפתם ולמד את הטקסטים העיקריים שלהם בדומה לאנתרופולוגים מודרניים. הוא הציג את ממצאיו באובייקטיביות ובנייטרליות תוך שימוש בהשוואות בין-תרבותיות. אכבר ס. אחמד טוען כי אל-בירוני יכול להיחשב כאנתרופולוג הראשון,[49] יש לציין שקיימים אחרים שמתנגדים לקביעה זו וטוענים כי אל-בירוני יכול להיחשב בדוחק כאנתרופולוג במובן המקובל.[50]

אל-בירוני תיעד את רשמיו מהודו כשהתלווה אל צבא כיבוש פרסי של הסולטן הראשון של שושלת ע'זני, מחמוד מע'זני, שממלכתו הגיעה בשיאה מצפון מערב איראן עד חבל פנג'אב בהודו ושהביא חורבן ומוות על צפון הודו. אל-בירוני מונה לאסטרולוג המלכותי, ונדרש מתוקף תפקידו להתלוות למלך במסעות כיבושיו. בספרו תיאר בפרוטרוט את המערכת המעמדית הקשוחה של הקאסטות בצפון הודו, את תצורות הלבוש הטקסיות, את הגאוגרפיה ואת האסטרונומיה שעליה התבסס לוח השנה ההודי. הוא גם ניצל את מסעותיו כדי ללמוד סנסקריט, והשתמש בידע הזה כדי לתרגם כתבי-יד מדעיים.[5]

אינדולוגיה - חקר תת-היבשת ההודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהילתו של אל-בירוני כאינדולוג נשענת בעיקר על שני טקסטים: האחד הוא תרגום מסנסקריט לערבית של היוגה סוטרות של פטנג'לי, בשם "ספר פטנג'לי " (Tarjamat ketāb Bātanjalī fi’l-ḵalāṣ men al-ertebāk)[51]

כבר תרגמתי שני ספרים לערבית, אחד על המקורות ותיאור כל הנבראים, שנקרא SchhJchya, והשני על שחרור הנשמה מכבלי הגוף, שנקרא Patanjali. שני ספרים אלה מכילים את רוב מרכיבי האמונה של ההינדים, אך לא את כל הכללים האחידים הנגזרים מהם. אני מקווה שהספר הנוכחי יאפשר לקורא לוותר על שני הספרים הקודמים האלה, ועל ספרים אחרים מאותו סוג.

Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030.

והשני, היצירה האנציקלופדית על הודו בשם " מחקר ביקורתי על מה שההודים מספרים, בין אם זה מקובל על ההיגיון או סותר אותו" הידוע בשם "אל-הינד" (Taḥqīq mā li-l-Hind min maqūlah makbūlah fī al-ʿaql aw mardhūlah,تحقيق ما للهند من مقولة مقبولة في العقل أو مرذولة) שבעבורה זכה לעיקר פרסומו, בה חקר כמעט כל היבט של החיים ההודים, כולל דת, היסטוריה, גאוגרפיה, גאולוגיה, מדע ומתמטיקה.[52]

המוקד העיקרי של אל-בירוני במהלך מסעו בהודו, לא היו ההיסטוריה הצבאית והפוליטית: הוא החליט דווקא לתעד את ההיבטים האזרחיים והמדעיים של החיים ההינדיים, תוך בחינת תרבות, מדע ודת. הוא חקר את הדת בהקשר תרבותי עשיר. הוא מבטא את מטרתו ברהיטות פשוטה:[53]

אני לא אביא את הטיעונים של יריבינו כדי להפריך אותם, כי אני מאמין שהם לא נכונים. הספר שלי אינו אלא תיעוד היסטורי פשוט של עובדות. אציב בפני הקורא את התיאוריות של ההינדים בדיוק כפי שהן, ואזכיר בקשר אליהן תיאוריות דומות של היוונים כדי להראות את היחסים הקיימים ביניהם.

Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030.

דוגמה לניתוח של אל-בירוני היא ההסבר שלו לסיבה בגינה הינדים רבים שונאים מוסלמים:

אל-בירוני מציין בתחילת ספרו כיצד התקשו המוסלמים ללמוד על הידע והתרבות ההינדית.[16] הוא מסביר שההינדואיזם והאסלאם שונים לחלוטין זה מזה. יתר על כן, ההינדים בהודו של המאה ה-11 סבלו מגלי התקפות הרסניות על רבות מעריה, וצבאות אסלאם לקחו עבדים הינדים רבים לפרס, דבר שלטענתו, תרם לכך שההינדים הפכו לחשדנים כלפי כל הזרים, לא רק כלפי המוסלמים. ההינדים ראו במוסלמים אלימים וטמאים, ולא רצו לחלוק איתם דבר.[51]

עם הזמן זכה אל-בירוני להתקבל בברכה על ידי חוקרים הינדים. הוא אסף ספרים ולמד עם חוקרים ההינדים אלה על מנת לשלוט בסנסקריט, לגלות ולתרגם לערבית את המתמטיקה, המדע, הרפואה, האסטרונומיה ושאר תחומי האמנויות כפי שנהגו בהודו של המאה ה-11. הוא קיבל השראה מהטיעונים שהציעו חוקרים הודים שהאמינו שכדור הארץ חייב להיות בצורת כדור, שלדעתם הייתה הדרך היחידה להסביר באופן מלא את ההבדל בשעות האור לפי קווי רוחב עונות השנה והמיקומים היחסיים של כדור הארץ כלפי הירח והכוכבים. במקביל, אל-בירוני גם מתח ביקורת על סופרים הודים, שלדעתו השחיתו ברישול מסמכים הודיים תוך יצירת עותקים של מסמכים ישנים יותר. הוא גם העביר ביקורת כלפי ההינדים על מה שראה אותם עושים ולא עושים, למשל מצא שהם חסרי סקרנות לגבי היסטוריה ודת.

אחד ההיבטים הספציפיים של החיים ההינדיים שאל-בירוני למד היה לוח השנה ההינדי. הלמדנות שלו בנושא מציגה נחישות ומיקוד רב, שלא לדבר על המצוינות בגישתו למחקר המעמיק שביצע. הוא פיתח שיטה להמרת תאריכי הלוח ההינדי לתאריכים של שלושת לוחות השנה השונים שהיו נפוצים בארצות האסלאם בתקופתו, היווני, הערבי/מוסלמי והפרסי. אל-בירוני רתם אסטרונומיה לקביעת השיטות שלו, המאפשרות להמיר תאריכים ושנים בין לוחות השנה השונים, שנקטו במשוואות מתמטיות מורכבות וחישובים מדעיים.[54]

אל - הינד (Taḥqīq mā li-l-Hind)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריכת הספר המתורגם לאנגלית

כתיבת הספר בערבית בידי אל-בירוני הושלמה ב-1030. הוא תורגם לגרמנית ולאחר מכן לאנגלית על ידי אדוארד סי. סכאו, (מזרחן גרמני שפעל בתחילת המאה ה-20).[55]

שנים-עשר הפרקים הראשונים של אל-הינד, מספקים סקירה של מושגים הינדיים על אלוהים, בריאה, גלגול נשמות, ישועה ועבודת אלילים. הגישה ההינדית לאלוהים, לבריאה ולישועה זוכה לשבחים נדיבים, תוך השוואה חיובית למושגים שצמחו מיוון העתיקה ומהאסלאם הקלאסי. (הדבר אינו נכון לגבי גלגול נשמות).

בפרק השביעי אנו מוצאים את ההערכה הארוכה והמתועדת ביותר של בירוני לגבי אמונות הינדיות.

כמעט שני שלישים מהספר (48 מתוך 80 פרקים) סוקרים את הישגי המדע ההודי במספר תחומים.

שבעה-עשר הפרקים האחרונים עוסקים בנוהגי פולחן, בעיקר טקסי חניכה וקבורה אך גם קורבנות חובה וכללי תזונה, צום, עלייה לרגל וקיום מצוות פסטיבלים.[52]

הספר אינו מגביל את עצמו לתיעוד מייגע של קרבות מכיוון שאל-בירוני מצא שהתרבות החברתית חשובה יותר. העבודה כוללת מחקר על מגוון רחב של נושאים של התרבות ההודית, כולל תיאורים של מסורותיהם ומנהגיהם. למרות שניסה להתרחק מההיסטוריה הפוליטית והצבאית, אל-בירוני אכן רשם תאריכים חשובים וציין אתרים ממשיים שבהם התרחשו קרבות משמעותיים. בנוסף, הוא תיאר סיפורים על שליטים הודים וסיפר כיצד הם שלטו על עמם במעשיהם המועילים ופעלו למען האינטרסים של האומה. הפרטים שהעלה קצרים, ובעיקר כוללים רשימה של שליטים, מבלי להתייחס לשמותיהם האמתיים, והוא לא תיאר את הפעלים של כל אחד בתקופת שלטונו, מה שתאם עם מטרתו לנסות להתרחק מההיסטוריה הפוליטית. אל-בירוני תיאר גם את הגאוגרפיה של הודו ביצירתו. הוא תיעד גופי מים שונים ותופעות טבע אחרות. תיאורים אלה שימושיים להיסטוריונים המודרניים של ימינו מכיוון שהם מסוגלים להשתמש במחקר של אל-בירוני כדי לאתר אתרים מסוימים בהודו של ימינו. ההיסטוריונים מסוגלים לבצע התאמות בעוד שנראה כי אזורים מסוימים נעלמו והוחלפו בערים שונות. ניתן לאתר מבצרים וציוני דרך שונים, מה שמעניק לגיטימציה לתרומתו של אל-בירוני להיותם שימושיים אפילו בהיסטוריה ובארכאולוגיה המודרנית.

התיאור קר הרוח של ההינדואיזם של אל-בירוני ראוי לציון לתקופתו. הוא הצהיר שהוא היה אובייקטיבי לחלוטין בכתביו, נשאר חסר פניות כפי שהיסטוריון ראוי להיות. אל-בירוני תיעד הכל על הודו בדיוק כפי שזה קרה. אבל, הוא ציין כיצד חלק מדיווחי המידע שמסרו לו ילידי הארץ אולי לא היו אמינים מבחינת דיוק מוחלט. הוא ניסה להיות ישר ככל האפשר בכתיבתו.[16] אדוארד סי. סכאו, משווה את גישתו זו של אל-בירוני ל”אי קסום של מחקר שקט וחסר פניות בעיצומו של עולם של חרבות מתנגשות, ערים בוערות ומקדשים נשדדים”.[56][57]

כתיבתו של אל-בירוני הייתה פואטית מאוד, מה שעשוי להפחית מעט מערכה ההיסטורי של היצירה בזמנים המודרניים. היעדר תיאור הקרבות והפוליטיקה מוליך לאיבוד לחלוטין את החלקים האלה בתמונה. עם זאת, רבים השתמשו בעבודתו של אל-בירוני כדי לבדוק עובדות היסטוריות ביצירות אחרות שאולי היו מעורפלות או שתקפותן הוטלה בספק.[16]

יצירה ביבליוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בירוני אסף לקטלוג מפורט, "איגרת בדבר רשימת ספרי מוחמד ב. זכריה אל-ראזי" (Resāla fī fehrest kotob Moḥammad b. Zakarīyāʾ al-Rāzī). ביצירה, שני חלקים. בחלק הראשון מפורטות עבודותיו של אל-ראזי הכוללים 184 כותרים המחולקים ל-11 קטגוריות: רפואה, מדעי הטבע' לוגיקה, מתמטיקה ואסטרונומיה, פירושים, תמציות פילוסופיה, מטאפיזיקה, תאולוגיה, אלכימיה, כפירה, ושונות. אחריו מציג בירוני טבלה כרונולוגית של רופאים יוונים מאסקלפיוס ועד גלנוס, ואחריה הערות קצרות על תולדות הרפואה.

החלק השני כולל את רשימת היצירות הספרותיות של אל-בירוני עד לסוף שנת 1036. הוא מפרט 103 כותרים המחולקים ל-12 קטגוריות: אסטרונומיה, גאוגרפיה מתמטית, מתמטיקה, היבטים אסטרולוגיים ומעברים, מכשירים כרונומים אסטרונומיים, כרונולוגיה, כוכבי שביט, קטגוריה ללא כותרת, אסטרולוגיה, אנקדוטות, דת וספרים שכבר אינם ברשותו.[23]

לאחר תיאור תחזיות של אסטרולוגים לגבי אורך חייו וחלום שחלם בשנת השישים ואחת לחייו, הוא מוסיף עוד עשרה כותרים של יצירות שלו ואחריו עשרים וחמישה כאלה שנכתבו בשמו.[58]

קיימת רשימה של כ-146 יצירות של אל-בירוני. אלה כוללים 35 ספרים על אסטרונומיה, 4 על אצטרולבים, 23 על אסטרולוגיה, 5 על כרונולוגיה, 2 על מדידת זמן, 9 על גאוגרפיה, 10 על גיאודזיה ותורת המיפוי, 15 על מתמטיקה, 2 על מכניקה, 2 על רפואה ופרמקולוגיה, 1 על מטאורולוגיה, 2 על מינרלוגיה ואבני חן, 4 על היסטוריה, 2 על הודו, 3 על דת ופילוסופיה, 16 יצירות ספרותיות, 2 ספרים על כישוף ו-9 ספרים לא מסווגים.[59]

מבחר מחיבוריו הקיימים בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין כל 146 היצירות השל אל-בירוני, רק 22 שרדו, ורק 13 מהן פורסמו.[59]

  • "אל-הינד" או "מחקר ביקורתי על מה שההודים מספרים, בין אם זה מקובל על ההיגיון או סותר אותו" (Taḥqīq mā li-l-Hind, בערבית - تحقيق ما للهند من مقولة معقولة في العقل أو مرذولة, בתעתיק - קיטב אל-בירוני פי טהקיק מא לי-אל-הינד) - תמצית הדת והפילוסופיה של הודו. אדוארד.סי. סכאו. תרגם את הספר לגרמנית ולאחר מכן לאנגלית בשם Indica או Alberuni's India (הודו של אל-בירוני (אנ')) הספר פורסם ב־1910.[60][51]
  • "ספר הדרכה ביסודות אמנות האסטרולוגיה", (Kitab al-Tafhim li Awa'il Sina'at al-Tanjim, cgrch, בערבית - كتاب التفهيم لأوائل صناعة, בתעתיק - כיתאב-אל-תפהים לי-עוואיל סינאת אל-טנג'ים),[3] מבוא מקיף לעקרונות האסטרולוגיה. הטקסט כתוב בפורמט של שאלות ותשובות, והוא עוסק במדעים הדרושים לאסטרולוג: גאומטריה, אריתמטיקה, תורת המספרים, ואסטרולוגיה שיפוטית. נכתב בערבית ובפרסית.[26],[61] תורגם מעותק בפרסית שנמצא במוזיאון הבריטי על ידי רמזי ר. רייט (אנ') בשנת 1934.[62]רוב יצירותיו של אל-בירוני נכתבו בערבית, השפה המדעית של תקופתו. את Kitab al-Tafhim כתב בפרסית ובערבית כאחד, מה שמצביע על שליטתו בשתי השפות. זהו מהחשובים בעבודות המדע המוקדמות בפרסית, ומהווה מקור עשיר לפרוזה וללקסיקוגרפיה פרסית. הספר מכסה את ה - קוודריביום (אנ') בצורה מפורטת ומיומנת.[63]
  • "כרונולוגיה של אומות קדומות או הסימנים הנותרים של מאות שנים" (Kitab al-Āthār al-Bāqīyah ‘an al-Qurūn al-Khālīyah, בערבית - الآثار الباقية عن القرون الخالية' בתעתיק - כיתאב-אל-אתאר אל-בקייה אן אל-קורון אל-קהאלייה) - מחקר השוואתי של לוחות שנה של תרבויות וציוויליזציות, המכיל מידע מתמטי, אסטרונומי והיסטורי (כולל מספר פרקים על כתות נוצריות, שרד גם פרק המתאר את החגים לוח השנה המלכיתי.[64] קיים תיאור מקיף ומדעי של לוח השנה היהודי.[3]). תורגם לאנגלית תחת השם Chronology of Ancient Nations או העקבות שנותרו ממאות השנים האחרונות על ידי אדוארד סי. סכאו ב-1879.[65]
  • "הקאנון המסאודי של האסטרונומיה" ( Al-Qānūn al-Masʿūdi, בערבית قانون مسعودي, בתעתיק - אל-קורון מסאודי), אנציקלופדיה לאסטרונומיה, גאוגרפיה והנדסה, המוקדשת למסאוד, בנו של הסולטן הע'זנווי, מחמוד מע'זני.[3][24] בתרגום מערבית היה מעורב פאול קראוס עד סמוך למותו ב-1944.[66]
  • " ספר על הפרמקופאה של הרפואה", (Kitab-al-Saydanah fi Al-Tibb, בערבית - كتاب العيدانة في طب, בתעתיק - כיתב אל-סיידלה פי אל-טיב), עבודה על תרופות ורפואה.[3][43] תורגם על ידי מקס מאירהוף (גר') בשיתוף פעולה עם פאול קראוס ב-1943.[66] ספר זה היה ידוע למזרחנים רק בתרגומו לפרסית עד שוולידי טוג (Zeki Velidi Togan), חוקר טורקי ממוצא רוסי, גילה את הטקסט הערבי המקורי בבורסה בשנת 1926. העבודה פורסמה (בהעתק מצולם של כתב יד אחד) ותורגמה לאנגלית על ידי צוות חוקרים מהקרן הלאומית חמדרד בקראצ'י בניהולו של חכים מוחמד סעיד (1973). כרך שני, המכיל מבוא ארוך ופרשנות, יצא לאור על ידי ד"ר סמי חמארנה ממכון הסמית'סוניאן בחסות אותה קרן.[67]
  • "סך הידע על אבנים יקרות" (The Book Most Comprehensive in Knowledge on Precious Stones, בערבית الجماهر في معرفة الجواه, בתעתיק - כתאב אל-ג'מאהר פי מרפת אל-ג'וואהר), מדריך גאולוגיה על מינרלים ואבני חן. הספר תורגם לאנגלית ב-1936 ולרוסית ב-1968.[43]
  • "ספר ממצה על האצטרולב" (Exhaustive Book on Astrolabes, בערבית - استئاب الوجوه المكنة في صنع الأسرار, בתעתיק - Istīʿāb al-wujūh al-mumkinah fī ṣanʿat al-asṭurlā) ספר זה מפרט את כל השימושים השונים של החלקים של האצטרולב. בספר, הוא מקיים דיון על האצטרולב שהומצא על ידי בן זמנו אבו סעיד אחמד אל-סיזי, שהניח שהסיבוב היומי לכאורה של הספירות השמימיות נובע מתנועת כדור הארץ ולא מתנועת הספירות השמימיות עצמן. אל-בירוני העיר בקצרה שאף על פי שתנועת כדור הארץ אפשרית בהחלט, זוהי בעיה של פילוסופים של הטבע, ולא של מתמטיקאים, שביניהם הוא מנה את עצמו. הוא פוטר זאת כהרהור לא מעשי.[3]. כמו כן קיימים שני טקסטים בערבית שלא פורסמו ותורגמו בסוף 2019 על ידי החוקר האירני, Pouyan Rezvani במסגרת עבודת גמר שלו לקבלת תואר Ph.d.[68][14]
    • "המסה על פתיחת הדרך לשימוש בסוגים שונים של אצטרולבים" (Treatise on Opening the Way towards Using the Different Kinds of Astrolabes, בערבית - مقالا في التجديد إلى الاستقلال فنون, בתעתיק - Maqāla fī al-Taṭrīq ilā Istiʿmāl Funūn al-Usṭurlābāt), מדריך משתמש מתקדם, המכיל מידע רקע, וכולל תיאור של אצטרולבים סטנדרטיים כמו וגם כמה אצטרולבים לא סטנדרטיים.
    • "ממימוש הפוטנציאל של האצטרולב במציאות" (Book on Bringing what is in the Potentiality of the Astrolabe into Actuality, בערבית - كتاب إخراج في قوات الأسطرلاب إلى الفل, בתעתיק - Kitāb Ikhrāj mā fī Quwwat al-Usṭurlāb ilā al-Fiʿl). מדריך משתמש יסודי לאצטרולב סטנדרטי מסוגים שאסטרונומים אסלאמיים אחרים מימי הביניים גם כן כתבו.
  • "היסטוריה של מחמוד מע'זני ואביו" - . (History of the Time of Sultam Maḥmūd And His Father, בערבית - طارق أيام السلطان محمود وأخبار أبيهي, בתעתיק - Tārikh ayyām al-sulṭān Maḥmūd wa akhbār abīhī)[23]
  • "היסטוריה של ח'ווארזם" - (,Book of conversation concerning the affairs of Khawarezm, בערבית - كتاب الممرضة في أخوار خواريز,בתעתיק - Ketāb al-mosāmara fī aḵbār Khawarez) מס.150 ברשימת הביבליוגרפיה של אל-בירוני.[23]
  • "איגרת בדבר רשימת ספרי מוחמד ב. זכריה אל-ראזי" (A message in the index of books of Muhammad bin Zakaria Al-Razi, בערבית - رسالة في فهرست كتب محمد بن زكريا الرازي, בתעתיק - Resāla fī fehrest kotob Moḥammad b. Zakarīyāʾ al-Rāzī). קטלוג מפורט של יצירות ראזי ושל יצירותיו של אל-בירוני.[69]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומה והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוענים שאל-בירוני מדד את קוטר כדור הארץ בצורה מדויקת יותר מכל אדם אחר לפני המאה ה-17, שיער את קיומן של צפון ודרום אמריקה כיבשות מיושבות, והמציא את השיטה הראשונה של חישוב תאריכים בעולם. נאמר עליו שהוא ייסד הן את האסטרונומיה והן את הטריגונומטריה כתחומי חקירה עצמאיים וקידם את תחום הטריגונומטריה הכדורית. מעטים התעלו עליו בקביעתם שהמתמטיקה יכולה לייצג נאמנה את המציאות. באמצעות נוסחה שלא הופיעה שוב עד המאה ה-17, הוא המציא את הדוגמה הראשונה לחשבון של הפרשים סופיים, בעזרת מכשירים פשוטים אך מתוחכמים ביותר בתכנונו שלו, כמו גם מתודולוגיות חדשות בגאומטריה ובחשבון. נטען כי הוא השתמש באותה שיטה חדשנית כדי להרחיב את הפרמטרים של העולם הידוע ואף שיער את קיומם של צפון ודרום אמריקה כיבשות מיושבות. כמו כן זוקפים לזכותו של בירוני את המצאת הרעיון של כבידה סגולית ושקילת מינרלים ברמת דיוק שלא עלתה עליה עד העת החדשה. יתר על כן, הוא היה חלוץ בתחומי האנתרופולוגיה התרבותית והסוציולוגיה והרחיב במידה רבה את חקר ההיסטוריה של המדע, ההידרוסטטיקה והמחקר ההשוואתי של הדת. נמצא מי שטען שהוא היה הראשון שהכניס את פילוסופיית היוגה ההודית למזרח התיכון ולעולם המערבי. כמה מומחים טוענים כי הוא המציא את הרעיון של זמן עולמי משולב והיסטוריה עולמית וכי הוא הקדים את האירופים של הרנסאנס בבניית כדור הארץ של העולם ובהצעת תיאוריה של אוקיינוגרפיה. חידושיו בכל התחומים הללו שילבו מתמטיקה מתוחכמת עם הערכה של השפעת השפה, הדת והתרבות על חיי האדם.[70]

למרות הישגיו, לא הפך שמו לשם מוכר בכל בית. (שמו היה קשה לציטוט ולהיגוי במערב. נטו לקצר את שמו ל"אלברוניוס").[70] עבודתו לא שמשה אסמכתא ולא והוזכרה על ידי חוקרים. מירב עבודותיו לא נשמרו.[71][59]

מאות שנים מאוחר יותר הראג' הבריטי, בחן מחדש את כתביו על הודו.[72]

יחד עם זאת, בעידן המודרני, בירוני זכה לשבחים כ"דה וינצ'י בן המאה ה-11", "אחד המלומדים הגדולים בכל הזמנים", "מבשר הרנסאנס", "תופעה בתולדות לימוד המזרח", "גאון אוניברסלי", ובפשטות, "המאסטר". בשנת 1927, ג'ורג' סרטון, כימאי יליד בלגיה, שהיה חלוץ המחקר השיטתי של ההיסטוריה של המדע, הכריז עליו כ"אנדרטה הטובה ביותר ללימודי האסלאם".

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הולדתו ה-1050 של אל-בירוני (973 – 1050 בקירוב), נרשם במשותף ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו 2022–2023 כחוקר ואיש אשכולות איראני בתור הזהב האסלאמי, עבור איראן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן.[73] כמו כן, נערכה לכבוד יום הולדתו, בחודש ספטמבר 2023 תערוכה "אבו ריחן בירוני: מסעות גאוגרפיים ואינטלקטואליים" במטה אונסק"ו בפריז. הושע שם קונצרט של המשלחת האוזבקית לכבודו.[74]

לכבודו נקראים מכתש הירח אל-בירוני מכתש הירח אל-בירוני (אנ')[75]והאסטרואיד אל-בירוני 9936 (אנ').

האי בירוני באנטארקטיקה נקרא על שמו של אל-בירוני.

ביוני 2009, איראן תרמה ביתן למשרד האומות המאוחדות בווינה - המוצב ברחבת הזיכרון המרכזית של המרכז הבינלאומי של וינה.[76] הוא נקרא ביתן המלומדים, ומציג את פסליהם של ארבעה חוקרים איראנים בולטים: אבן-סינא, אבו ריהן בירוני, זכריה ראזי (אל-ראזי) ועומר חי'אם.[77]

פסל לכבודו של אבו ריחן בירוני עומד לקום במתחם אוניברסיטת ג'מיה מיליה איסלמיה (אנ') (JMI) בניו דלהי, בהודו.[78]

עיר הולדתו של המדען, כאת', נקראה על שמו בשנת 1957.[79]

רחובותיהן של ערים רבות באוזבקיסטן: חיווה, אורגנץ' (עיר גדולה במחוז ח'ווארזם באוזבקיסטן), בוכרה, סמרקנד, תרמז, טשקנט, פרגנה, אנדיז'ן, גוליסטן נושאים את שמו של אל-בירוני.[79]

המכון ללימודי המזרח בטשקנט והמכון הטכנולוגי של טשקנט נקראים על שמו של אבו ריחן בירוני.[79][80]

בטשקנט קיימת תחנת מטרו "בירוני"[79]

אנדרטה של אל-בירוני במשהד שבאירן

אנדרטאות של בירוני מותקנות בטשקנט (אוזבקיסטן), במשהד ובטהראן (איראן).[79]

בשנת 1973 נערכו באוזבקיסטן אירועים שהוקדשו ליום השנה ה-1000 להולדתו של אל-בירוני.[79]

הארכאולוג הסובייטי, ס. פ. טולסטוב, שהוליך משלחת חקר ח'ווארזם העתיקה, הקדיש את ספרו "בעקבות עקבות הציוויליזציה הח'ווארזמית העתיקה" לבן ח'ווארזם אבו ריחן אל-בירוני.[79]

בחודש יוני 2023 נערכה בעיר חיווה אולימפיאדה בינלאומית בכימיה, לנוער, על שם אבו ריחן בירוני[81]

באיראן חוגגים מהנדסי מדידות ביום הולדתו של אל-בירוני.[70]

בתרבות עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט על חייו של אל-בירוני, "אבו ריחן ברוני", יצא למסכים בברית המועצות בשנת 1974.[82]

בדרמה ההיסטורית ההודית, " הודו: חקירה (אנ') " (באנגלית: India: An Exploration, בשפת המקור: בהרט אק חוג'), הסוקרת היסטוריה בת 5,000 שנה של הודו מראשיתה ועד עצמאותה מהבריטים בשנת 1947 (הסדרה בת 53 פרקים מבוססת על הספר "גילוי הודו" (1946) מאת ג'. נהרו, והופקה על ידי דורדרשאן, אחד מארגוני השידור הגדולים בהודו), השחקן אירפאן חאן גילם את אל-בירוני. (אפיזודה 24).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-בירוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 C. Edmund Bosworth, , “BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN i. Life, Encyclopædia Iranica IV/3, February 1, 2010, עמ' 274-276
  2. ^ Ahmed, Akbar S., “Al-Beruni: The First Anthropologist.”, RAIN 60, Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland, 1984, עמ' 9-10 doi: 10.2307/3033407
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Al-Bīrūnī | Persian Scholar, Astronomer, Mathematician & Geographer | Britannica, www.britannica.com, ‏2023-11-24 (באנגלית)
  4. ^ Michio Yano, Bīrūnī: Abū al‐Rayḥān Muḥammad ibn Aḥmad al‐Bīrūnī (עמ' 131-133), islamsci.mcgill.ca, ‏2007
  5. ^ 1 2 3 4 5 איש האשכולות הנודד של העולם המוסלמי, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, ‏2021-04-23
  6. ^ Uzbekistan - Early History, Silk Road, Samarkand | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  7. ^ Josef W. Meri, Medieval Islamic Civilization: A-K, index, Taylor & Francis, 2006, עמ' 112, ISBN 978-0-415-96691-7. (באנגלית)
  8. ^ Encyclopaedia Iranica Foundation, CHORASMIA iii. The Chorasmian Language, iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ Lola Gulyamova, The Geography of Uzbekistan: At the Crossroads of the Silk Road, Springer Nature, 2022-12-02, עמ' 22,42, ISBN 978-3-031-07873-6. (באנגלית)
  10. ^ Eduard Sachau Muḥammad ibn Aḥmad Bīrūnī, Chronologie orientalischer Völker: Von -, Brockhaus, 1878. (בgerman)
  11. ^ Muhammad ibn Ahmad Biruni, Eduard Sachau, The chronology of ancient nations; an english version of the Arabic text of the Athâr-ul-Bâkiya of Albîrûnî, or "Vestiges of the past", London, Pub. for the Oriental translation fund of Great Britain & Ireland by W.H. Allen and co., 1879
  12. ^ Encyclopaedia Iranica Foundation, Welcome to Encyclopaedia Iranica (עמ' 743-745), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ Edward Stewart Kennedy In Frye, R. N.; Fisher, William Bayne (eds.), "The Exact Sciences".. The Cambridge History of Iran. Vol. 4., כרך 4, Cambridge: Cambridge University Press, 1975, עמ' 394, ISBN 978-0-521-20093-6
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Amelia Carolina Sparavigna, The Science of Al-Biruni, International Journal of Sciences 2, 2013-12-27, עמ' 52–60 doi: 10.18483/ijSci.364
  15. ^ Waardenburg, Jacques, ed., Muslim Perceptions of Other Religions: A Historical Survey ISBN, Oxford: Oxford University Press, 1999, עמ' 27, ISBN 978-0-19-535576-5
  16. ^ 1 2 3 4 M. S. Khān, Al-Bīrūnī and the political history of India, Oriens 25-26, 1976-07-04, עמ' 86–115 doi: 10.1163/18778372-02502601007
  17. ^ 1 2 François de Blois, BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN vii. History of Religions, Encyclopaedia Iranica Foundation Vol. IV, Fasc. 3, 2000, עמ' 283-285
  18. ^ Akhtar, Zia, "Constitutional legitimacy: Sharia law, secularism and the social compact", Indonesia Law Review 2(1), 2011, עמ' 107–127(111) doi: 10.15742/ilrev.v1n2.84 S2CID 153637958.
  19. ^ "Abu Rayhan al-Biruni". Islam Wiki (באנגלית). נבדק ב-2023-12-18.
  20. ^ Fozilov Golibjon Faculty of Social Sciences of the National University of Uzbekistan named after Mirzo Ulugbek, GENIUSES OF THE EASTERN RENAISSANCE, INTERDISCIPLINE INNOVATION AND SCIENTIFIC RESEARCH CONFERENCE British International Science Conference, עמ' 140
  21. ^ 1 2 3 4 Rafik Berjak,Muzaffar Iqbal, IBN Sina--Al-Biruni correspondence, Islam & Science Publisher: Center for Islam & Science Vol. 1, Issue 1, 2003
  22. ^ Codingest, Abū Rayḥān Al-Bīrūnī: A Polymath of 11th Century, Islamonweb English, ‏2022-10-03 (באנגלית)
  23. ^ 1 2 3 4 Pavriz Azkaei, Abu-Ryhan e Biruni, jphogendijk.nl, 1915, עמ' 9-19
  24. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 George Saliba, BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN iii. Mathematics and Astronomy, Encyclopedia Iranica 4, Jan. 2000, עמ' 277-279
  25. ^ Islamic Astrology and Astronomy of Al-Biruni, www.renaissanceastrology.com
  26. ^ 1 2 Al Biruni, Book of Instruction in the Elements of the Art of Astrology - Kitab al-Tafhim li Awa'il Sina'at al-Tanjim -
  27. ^ S. Pines, The Semantic Distinction between the Terms Astronomy and Astrology according to al-Biruni, Isis 55, 1964-09, עמ' 343–349 doi: 10.1086/349868
  28. ^ Noonan, George C, Classical Scientific Astrology, Tempe, Arizona: American Federation of Astrologers, 2005, עמ' 32, ISBN 978-0-86690-049-2
  29. ^ 1 2 3 4 Richard Covington, Rediscovering Arabic Science, Aramco World Vol. 58, no. 3, 2007
  30. ^ Seyyed Hossein Nasr, An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines, University of New York Press State, 1993, עמ' 135–136, ISBN 0-7914-1516-3
  31. ^ Stephenson, F. Richard, Historical Eclipses and Earth's Rotation., Cambridge: Cambridge University Press., 2008, עמ' 45, 457, 491–493, ISBN 978-0-521-05633-5
  32. ^ 1 2 Vibert, Douglas A, "Al-Biruni, Persian Scholar, 973–1048" Bibcode:1973JRASC..67..209D. ISSN 0035-872X., Journal of the Royal Astronomical Society of Canada. 67, 1973, עמ' 209–211
  33. ^ Muhammad ibn Ahmad Biruni, Eduard Sachau, Alberuni's India. An account of the religion, philosophy, literature, geography, chronology, astronomy, customs, laws and astrology of India about A.D. 1030, London : K. Paul, Trench, Trübner & Co., ltd., 1910, עמ' 277
  34. ^ Hamid Wahed Alikuzai, A Concise History of Afghanistan in 25 Volumes, Trafford Publishing, 2013-10, עמ' 154, ISBN 978-1-4907-1446-2. (באנגלית)
  35. ^ Rozhanskaya, Mariam; Levinova, I. S., "Statics". In Rushdī, Rāshid (ed.). Encyclopedia of the History of Arabic Science., Psychology Press, 1996, עמ' 274–298, ISBN 978-0-415-12411-9.
  36. ^ Hannam, James, God's Philosophers: How the Medieval World Laid the Foundations of Modern Science., 2009, ISBN 978-1-84831-150-3
  37. ^ 1 2 3 Pingree, David, Bīrūnī, Abū Rayḥān: iv. Geography., Encyclopædia Iranica., 2000b, עמ' 279-281
  38. ^ היקף כדור הארץ, באתר history-maps.com
  39. ^ Huth, John Edward., The Lost Art of Finding Our Way, Cambridge, Massachusetts:: Harvard University Press, 2013, עמ' 216-217, ISBN 978-0-674-07282-4
  40. ^ Starr, S. Frederick, So, Who Did Discover America? | History Today, www.historytoday.com, ‏December 2013
  41. ^ E. Kujundzić, I. Masić, Al-Biruni--a universal scientist, medical archiv 53, 1999, עמ' 117–120
  42. ^ Martin Levey, Early Arabic Pharmacology: An Introduction Based on Ancient and Medieval Sources, Brill Archive, 1973, עמ' 145, ISBN 978-90-04-03796-0. (באנגלית)
  43. ^ 1 2 3 4 Anawati, Georges C., "Bīrūnī, Abū Rayḥān v. Pharmacology and Mineralogy"., Encyclopædia Iranica. Vol. IV, Fasc. 3, 2000, עמ' 281-282
  44. ^ David W. Tschanz, The Islamic Roots of Modern Pharmacy, aramcoworld, 2016
  45. ^ 1 2 3 David Pingree, BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN vi. History and Chronology, encyclopedia iranica Vol. IV, Fasc. 3, 2000, עמ' 282-283
  46. ^ Kamaruzzaman, Kamar Oniah, "Al-Biruni: Father of Comparative Religion", Intellectual Discourse 11 2, 2003
  47. ^ Kemal Ataman, Understanding Other Religions: Al-Biruni's and Gadamer's "fusion of Horizons", CRVP, 2008, עמ' 60, ISBN 978-1-56518-252-3. (באנגלית)
  48. ^ Ataman, Kemal, "Re-Reading al-Biruni's India: a Case for Intercultural Understanding". Islam and Christian-Muslim Relations., Routledge. 16 (2), 2005, עמ' 141–154. doi: 09596410500059623. S2CID 143545645_
  49. ^ Ahmed, Akbar S., "Al-Beruni: The First Anthropologist". (): 9–10.., RAIN. Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland 60, 1984, עמ' 9-10 doi: doi:10.2307/3033407‏, 3033407. JSTOR JSTOR 3033407.
  50. ^ Tapper, Richard, ""Islamic Anthropology" and the "Anthropology of Islam"". ISSN 0003-5491., Anthropological Quarterly 68 (3), (1995)., עמ' 185–193 doi: doi:10.2307/3318074‏, 3318074. JSTOR JSTOR 3318074.
  51. ^ 1 2 3 Biruni, Muhammad ibn Ahmad, 973?-1048; Sachau, Eduard, 1845-1930, Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030., London: K. Paul, Trench, Trübner & Co., ltd., 1910, עמ' 64
  52. ^ 1 2 Lawrence, Bruce B, "Bīrūnī, Abū Rayḥān: viii. Indology"., Encyclopædia Iranica. Vol. IV, Fasc. 3, 2000, עמ' 285-287
  53. ^ al-Biruni; Sachau, Eduard (1910). Sachau, Eduard (ed.), Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030, London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co., 1910, עמ' 64
  54. ^ Kennedy, E.S.; Engle, Susan; Wamstad, Jeanne, "The Hindu Calendar as Described in Al-Biruni's Masudic Canon"., Journal of Near Eastern Studies. 24 (3):, 1965, עמ' 274–284. doi: doi:10.1086/371821. S2CID 161208100.
  55. ^ Sunar, Lutfi, Eurocentrism at the Margins: Encounters, Critics and Going Beyond. Routledge. pp. 88, 89., May 2016, עמ' 88-89, ISBN 978-1-317-13996-6
  56. ^ al-Biruni; Sachau, Eduard, Sachau, Eduard (ed.), Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030. (volume 1; volume 2), London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co, 1910, עמ' 27
  57. ^ Lutfi Sunar, Eurocentrism at the Margins: Encounters, Critics and Going Beyond, Routledge, 2016-05-05, עמ' 88, ISBN 978-1-317-13996-6. (באנגלית)
  58. ^ David Pingree, BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN ii. Bibliography, Encyclopædia Iranica 4-3, 2000, עמ' 276-277
  59. ^ 1 2 3 Celebrating Al-Biruni: A Muslim Genius and Polymath | Page 2 of 2, About Islam, ‏2023-05-20 (באנגלית אמריקאית)
  60. ^ Noémie Verdon, Cartography and cultural encounter: conceptualisation of al-Hind of Arabic and Persian writers from the 9th to 11th c. A.D., 2015-01-01
  61. ^ Kitāb al-tafhīm li-awā’īl ṣinā‘at al-tanjīm كتاب التفهيم لأوائل صناعة التنجيم Bīrūnī, Muḥammad ibn Aḥmad بيروني، محمد بن أحمد, Qatar Digital Library, ‏2014-05-16 (ב־)
  62. ^ M. Gaster R. Ramsay Wright tr., [http://dx.doi.org/10.1017/s0035869x00084446 Elements of Astrology. By Abu'l-Rayhan Al-biruni The Book of Instruction in the Elements of the Art of Astrology. (Reproduced from Brit. Mus. MS. Or. 8349.)], Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain & Ireland, 2 68, London: Luzac and Co., 1936-04, עמ' 340–341 doi: DOI: https://doi.org/10.1017/S0035869X00084446
  63. ^ Nasr, Seyyed Hossein, An introduction to Islamic cosmological doctrines : conceptions of nature and methods used for its study by the Ikhwān al-Ṣafāʾ, al-Bīrūnī, and Ibn Sīnā, Albany: State University of New York Press, 1993, עמ' 111, ISBN 978-07914-1-515-3
  64. ^ R. GRIVEAU., 4, Patrologia orientalis.., כרך 10, Canada, Robarts – University of Toronto: Paris Firmin-Didot, 1907, עמ' 291–312
  65. ^ Eduard Sachau Muḥammad ibn Aḥmad Bīrūnī, Chronologie orientalischer Völker: Von, Brockhaus, 1878. (בgerman)
  66. ^ 1 2 Thomas F. Glick, From the Sarton papers: Paul Kraus and arabic alchemy, מגזין קרונוס 2-2, 1999, עמ' 234-236
  67. ^ Georges C. Anawati, BĪRŪNĪ, ABŪ RAYḤĀN v. Pharmacology and Mineralogy, Encyclopaedia Iranica, 3 4, עמ' 281-282
  68. ^ Kaveh Niazi, Pouyan Rezvani (Editions, Translations and Commentary). Two Treatises on the Astrolabe by Abū Rayḥān Bīrūnī (d. ca. 1050), Abstracta Iranica [Online] 42-43, 2021, עמ' 9 doi: https://doi.org/10.4000/abstractairanica.55257
  69. ^ b. Zakariya ar-Razi ed. Paul Kraus, Epître de Beruni contenant le répertoire des ouvrages de Muhammad, Paris: J.P. Maisonneuve, 1936. (בצרפתית)
  70. ^ 1 2 3 Oxford University Press, Ibn Sina, Biruni, and the Lost Enlightenment, World History Encyclopedia (באנגלית)
  71. ^ Oxford University Press, Ibn Sina, Biruni, and the Lost Enlightenment, World History Encyclopedia (באנגלית)
  72. ^ BBC Radio 4 - In Our Time, al-Biruni, BBC (באנגלית בריטית)
  73. ^ 1050th birth anniversary of "al-Biruni" in the UNESCO World Heritage List, ireland.mfa.gov.ir (באנגלית)
  74. ^ The exhibition "Abu Rayhan Biruni: Geographical and Intellectual Journeys" at the UNESCO Headquarters in Paris, UNESCO, ‏6 September 2023
  75. ^ Elijah E. Cocks, Josiah C. Cocks, Who's who on the moon : a biographical dictionary of lunar nomenclature, Greensboro : Tudor Publishers, 1995, עמ' 6, ISBN 978-0-936389-27-1
  76. ^ "Monument to Be Inaugurated at the Vienna International Centre, 'Scholars Pavilion' donated to International Organizations in Vienna by Iran". United Nations Information Service Vienna. 5 ביוני 2009. נבדק ב-11 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Permanent mission of the Islamic Republic of Iran to the United Nations office – Vienna". Ministry of Foreign Affairs of the Islamic Republic of Iran. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Daryo uz, Uzbek scholar Abu Rayhan Beruni's statue to grace Jamia Millia Islamia university in India, Daryo.uz, ‏2023-02-09 (באנגלית)
  79. ^ 1 2 3 4 5 6 7 usto, AL BERUNI – S.U.Umarov Physical-Technical Institute of the Academy of Sciences of the Republic of Tajikistan, ‏2020-08-05 (באנגלית אמריקאית)
  80. ^ Oic Ircica, IRCICA’s participation in the 80th Anniversary Celebration of Biruni Institute of Oriental Studies | IRCICA, www.ircica.org, ‏2023-11-14 (באנגלית אמריקאית)
  81. ^ About – Abu Reikhan Beruniy International Chemistry Olympiad (באנגלית אמריקאית)
  82. ^ Abbasov, Shukhrat; Saidkasymov, Pulat; Shukurov, Bakhtiyer; Khamrayev, Razak (14 באפריל 1975). "Abu Raykhan Beruni". IMDb. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)