לי גרנט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:IMDb בקישורים חיצוניים בערכים בהם יש תבנית:פרופילי קולנוענים (תג) (דיון)
אין תקציר עריכה
שורה 25: שורה 25:
בגיל 4 הופיעה כ[[בלרינה]] ב[[מטרופוליטן אופרה]] שב[[ניו יורק]]. בילדותה הירבתה ללמוד ריקוד ומשחק.
בגיל 4 הופיעה כ[[בלרינה]] ב[[מטרופוליטן אופרה]] שב[[ניו יורק]]. בילדותה הירבתה ללמוד ריקוד ומשחק.


גרנט ביססה את מעמדה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] כשחקנית דרמטית, וזכתה לביקורות חיוביות עבור תפקידה כשופ ליפטר במחזה "סיפורו של בלש". על תפקידה הראשון בקולנוע, בגרסה הקולנועית של [[ויליאם ויילר]] משנת [[1951]], קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר במסגרת [[פסטיבל קאן]] וכן מועמדות ל[[פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר]] ולפרס [[גלובוס הזהב]]. גרנט הייתה נשואה לתסריטאי [[ארנולד מאנוף]] ונולדה להם בת אחת, השחקנית [[דינה מאנוף]]. מאנוף היה בין מוחרמי הרשימה השחורה,בתקופת מקקארתי וגם הקריירה של גרנט - שלא הייתה קומוניסטית - נפגעה כתוצאה מכך.
גרנט ביססה את מעמדה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] כשחקנית דרמטית, וזכתה לביקורות חיוביות עבור תפקידה כשופ ליפטר במחזה "סיפורו של בלש". על תפקידה הראשון בקולנוע, בגרסה הקולנועית של [[ויליאם ויילר]] משנת [[1951]], קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר במסגרת [[פסטיבל קאן]] וכן מועמדות ל[[פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר]] ולפרס [[גלובוס הזהב]]. גרנט הייתה נשואה לתסריטאי [[ארנולד מאנוף]] ונולדה להם בת אחת, השחקנית [[דינה מאנוף]]. מאנוף היה בין מוחרמי הרשימה השחורה, בתקופת מקקארתי וגם הקריירה של גרנט - שלא הייתה קומוניסטית - נפגעה כתוצאה מכך.


לאחר מכן התפרסמה עם הופעות משניות בדרמה הפרובוקטיבית המבוססת על הנובל "מרפסת", ובקומדיות "להתגרש בסטייל אמריקאי", "ערב טוב גברת קמפבל" ו"[[עמק הבובות (סרט)|עמק הבובות]]".
לאחר מכן התפרסמה עם הופעות משניות בדרמה הפרובוקטיבית המבוססת על הנובל "מרפסת", ובקומדיות "להתגרש בסטייל אמריקאי", "ערב טוב גברת קמפבל" ו"[[עמק הבובות (סרט)|עמק הבובות]]".
שורה 33: שורה 33:
הייתה שותפה לסרט "נטישה" אשר תיאר את משימת החלל "[[אפולו 11]]", בה הצוות האמריקאי הראשון דרך על אדמת [[הירח]].
הייתה שותפה לסרט "נטישה" אשר תיאר את משימת החלל "[[אפולו 11]]", בה הצוות האמריקאי הראשון דרך על אדמת [[הירח]].


ב-[[1970]] זכתה גרנט להערכה עבור תפקידה בדרמה הקומית "בעל הבית" בתור ג'וייס אנדרס, אמו של אלגר, בן עשירים ([[בו ברידג'ס]]) אשר מחליט לרכוש בניין מגורים ברובע עני בברוקלין בו גרים בעיקר שחורים. בעקבות התפקיד הייתה גרנט מועמדת בפעם שלישית לגלובוס זהב ומועמדת פעם שנייה לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. שנה לאחר מכן זכתה בפרס אמי השני שלה בזכות הופעתה בסרט "The Neon Ceiling".
ב-[[1970]] זכתה גרנט להערכה עבור תפקידה ב[[דרמה קומית|דרמה הקומית]] "בעל הבית" בתור ג'וייס אנדרס, אמו של אלגר, בן עשירים ([[בו ברידג'ס]]) אשר מחליט לרכוש בניין מגורים ברובע עני בברוקלין בו גרים בעיקר שחורים. בעקבות התפקיד הייתה גרנט מועמדת בפעם שלישית לגלובוס זהב ומועמדת פעם שנייה לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. שנה לאחר מכן זכתה בפרס אמי השני שלה בזכות הופעתה בסרט "The Neon Ceiling".


ב-[[1975]] זכתה גרנט בפרס האוסקר לשחקנית המשנה, על תפקידה בתור פלישיה קארפ בקומדיה "שמפו". על תפקידה בסרט הייתה גרנט גם מועמדת בשלישית לגלובוס הזהב.
ב-[[1975]] זכתה גרנט בפרס האוסקר לשחקנית המשנה, על תפקידה בתור פלישיה קארפ בקומדיה "שמפו". על תפקידה בסרט הייתה גרנט גם מועמדת בשלישית לגלובוס הזהב.

גרסה מ־19:24, 20 באפריל 2018

תבנית:במאי ליולה האסקל רוזנטלאנגלית: Lyova Haskell Rosenthal; נולדה ב-31 באוקטובר 1927) היא שחקנית קולנוע ובמאית יהודייה-אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1975 על תפקידה בסרט "שמפו". זכתה בשני פרסי אמי והייתה מועמדת לשלושה אוסקרים נוספים.

ביוגרפיה

גרנט נולדה בשם ליולה האסקל רוזנטל בניו יורק סיטי. היא בתם של מהגרים יהודים ממזרח אירופה - וויטה שהיא מורה במקצועה ואברהם וו. רוזנטל. שמה, לי גרנט, מורכב משני שמות של גנרלים ממלחמת האזרחים האמריקאית. בגיל 4 הופיעה כבלרינה במטרופוליטן אופרה שבניו יורק. בילדותה הירבתה ללמוד ריקוד ומשחק.

גרנט ביססה את מעמדה בברודוויי כשחקנית דרמטית, וזכתה לביקורות חיוביות עבור תפקידה כשופ ליפטר במחזה "סיפורו של בלש". על תפקידה הראשון בקולנוע, בגרסה הקולנועית של ויליאם ויילר משנת 1951, קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר במסגרת פסטיבל קאן וכן מועמדות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ולפרס גלובוס הזהב. גרנט הייתה נשואה לתסריטאי ארנולד מאנוף ונולדה להם בת אחת, השחקנית דינה מאנוף. מאנוף היה בין מוחרמי הרשימה השחורה, בתקופת מקקארתי וגם הקריירה של גרנט - שלא הייתה קומוניסטית - נפגעה כתוצאה מכך.

לאחר מכן התפרסמה עם הופעות משניות בדרמה הפרובוקטיבית המבוססת על הנובל "מרפסת", ובקומדיות "להתגרש בסטייל אמריקאי", "ערב טוב גברת קמפבל" ו"עמק הבובות". הופעתה הבולטת ביותר בשנות ה-60 הייתה במותחן זוכה חמישה פרסי האוסקר "כחום הלילה", מהסרטים הראשונים שהחלו לעסוק בבעיית הגזענות בחברה האמריקאית. בסרט גילמה את גברת לזלי קולברט וקיבלה בפעם השנייה מועמדות לפרס גלובוס הזהב.

באמצע שנות ה-60 זכתה גרנט בפרס אמי על תפקידה בסדרת הדרמה "מלון פייטון". הייתה שותפה לסרט "נטישה" אשר תיאר את משימת החלל "אפולו 11", בה הצוות האמריקאי הראשון דרך על אדמת הירח.

ב-1970 זכתה גרנט להערכה עבור תפקידה בדרמה הקומית "בעל הבית" בתור ג'וייס אנדרס, אמו של אלגר, בן עשירים (בו ברידג'ס) אשר מחליט לרכוש בניין מגורים ברובע עני בברוקלין בו גרים בעיקר שחורים. בעקבות התפקיד הייתה גרנט מועמדת בפעם שלישית לגלובוס זהב ומועמדת פעם שנייה לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. שנה לאחר מכן זכתה בפרס אמי השני שלה בזכות הופעתה בסרט "The Neon Ceiling".

ב-1975 זכתה גרנט בפרס האוסקר לשחקנית המשנה, על תפקידה בתור פלישיה קארפ בקומדיה "שמפו". על תפקידה בסרט הייתה גרנט גם מועמדת בשלישית לגלובוס הזהב.

בשנה שלאחר מכן הייתה מועמדת ברביעית לפרס האוסקר וכן ברביעית לפרס גלובוס הזהב עבור הופעתה בדרמה הספרותית הטראגית "מסע הארורים", סיפורם של 973 פליטים יהודים שהועלו על ידי הנאצים על אניית פאר ונשלחו לאמריקה, בניסיון להציג את הנאצים כסובלניים והומניים. בסרט גילמה גרנט פליטה יהודייה בשם לילי רוזן.

ב-1977 הופיעה בסרט האסונות "שדה תעופה 77" ובסרט "אות משמיים 2", סרט ההמשך למותחן האימה הקלאסי.

ב-2001 הופיעה בסרטו של דייוויד לינץ' "מלהולנד דרייב".

פילמוגרפיה נבחרת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לי גרנט בוויקישיתוף

תבנית:פרופילי קולנוענים