אמיר בר-שלום – הבדלי גרסאות
מ הוספת קטגוריה "ילידי xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הלידה בקטגוריה המתאימה. ראו דיון שעבר מהמזנון בשיחת קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-18#קטגוריות. (תג) |
|||
שורה 51: | שורה 51: | ||
{{מיון רגיל:בר שלום, אמיר}} |
{{מיון רגיל:בר שלום, אמיר}} |
||
[[קטגוריה:ילידי 1966]] |
|||
[[קטגוריה:עיתונאים ישראלים]] |
[[קטגוריה:עיתונאים ישראלים]] |
||
[[קטגוריה:עיתונאים עבריים]] |
[[קטגוריה:עיתונאים עבריים]] |
גרסה מ־18:02, 11 בנובמבר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות תקשורת
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות, פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
בר שלום ב-2016 | |
לידה | 17 ביוני 1966 (בן 57) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מעסיק | רשות השידור, תאגיד השידור הישראלי |
אמיר בר-שלום (נולד ב-17 ביוני 1966) הוא עיתונאי, וכתב ופרשן ישראלי, מגיש חדשות השבוע שמשודרת בערוץ כאן 11 בימי שישי, בעבר שימש ככתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי "כאן" וגם ככתב לענייני צבא וביטחון של הערוץ הראשון.
ביוגרפיה
בר-שלום נולד בשם אמיר פרידמן. בנעוריו למד בתיכון רנה קאסן שבירושלים.
עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר מכן שב בר-שלום לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1988 השתלם בקורס מפקדי פלוגות[1] ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגבעתי ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון[2]. במילואים שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שבפיקוד מרכז, והשתחרר מצה"ל בדרגת רב סרן[3].
את דרכו כעיתונאי החל בר-שלום במחלקת הספורט של הערוץ הראשון ואף סיקר את אולימפיאדת סידני. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך לכתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, בערוץ[1]. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "מבט".
עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, מונה בר-שלום לתפקיד הכתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי[4]. מאוקטובר עד לרדת התוכנית בסוף דצמבר 2017 הגיש את התוכנית שבע אקטואלי בערוץ כאן 11.
ב 5 בינואר 2018 החל להגיש את מהדורת חדשות השבוע בימי שישי בערוץ כאן 11.
לבר-שלום תואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה של ארצות הברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
בר-שלום נשוי, לזוג שתי בנות, והם מתגוררים בכפר האורנים. בת הדודה של אביו היא סוכנת המוסד יהודית נסיהו.
קישורים חיצוניים
- יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- אסף כרמל, אמיר בר-שלום וירון דקל מועמדים להגשת "מבט", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
- ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ערן סויסה, זמן פציעות: ראיון עם אמיר בר שלום, באתר nrg, 10 באפריל 2011
- עוזי בנזימן, אין מה לדווח, באתר העין השביעית, 21 בינואר 2015
הערות שוליים
- ^ 1 2 יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- ^ ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ^ ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ^ אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017