משבר האופיואידים בארצות הברית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפות (פסיכדל, לעיתים, היות ש, שהכתה ), קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, החלפה (אף על פי ש, מאוד, היא)
מ ←‏גורמים: תיקון פרמטרים - תיקון הערת שוליים - הוספת שם מחבקר
שורה 14: שורה 14:


== גורמים ==
== גורמים ==
המרכז לבקרת מחלות תיאר שלושה גלים עיקריים בהתפתחות משבר האופיואידים בארצות הברית<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.cdc.gov/drugoverdose/epidemic/index.html|כותרת=Understanding the Epidemic {{!}} Drug Overdose {{!}} CDC Injury Center|אתר=www.cdc.gov|תאריך=19 במרץ 2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}</ref>. הגל הראשון החל בשנות ה-90, כאשר חברות תרופות המייצרות תרופות אופיואידיות, שיווקו אותן באגריסיביות כמשככי כאבים לצורך טיפול בכאבים כרוניים. באותה תקופה, הערכות הן שבערך מאה מיליון אמריקאים סבלו מכאבים כרוניים; עם זאת, תרופות אופיואידיות היו מיועדות לטיפול בכאבים חריפים, שהיו שניים רק לטיפול בהתמודדות עם [[סרטן (מחלה)|סרטן]] או [[מחלה סופנית|מחלות סופניות]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/2718795|הכותב=Busse, Jason|כותרת="Opioids for Chronic Non-Cancer Pain: A Systematic Review of Randomized Controlled Trials".|אתר=|תאריך=אפריל 2018}}}}. רופאים נמנעו ממתן מרשמים לאופיואידים, היות שלא היו ראיות התומכות ביעילות התרופות בטיפול בכאבים כרוניים. כמו כן, התרופות נחשבו לממכרות במיוחד, ורופאים חששו מביקורת על מתן מרשמים בצורה מוגזמת של אופיואידים{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Physicians' attitudes and practices regarding the long-term prescribing of opioids for non-cancer pain|קישור=https://journals.lww.com/pain/Abstract/1994/11000/Physicians__attitudes_and_practices_regarding_the.6.aspx|כתב עת=Pain|שנת הוצאה=1994-11|עמ=201–208|כרך=59|doi=10.1016/0304-3959(94)90072-8|מחבר=Dennis C. Turk, Michael C. Brody, Akiko E. Okifuji}}}}. עם זאת, בשנות ה-80, מאמר שהתפרסם בירחון הרפואי של ניו אינגלד (New England Journal of Medicine; {{אנ|The New England Journal of Medicine}}), אתגר את התפיסות הללו, וקרא לגישה ליברלית יותר ביחס לטיפול בכאבים בעזרת אופיואידים<ref name=":2">{{צ-מאמר|שם=Addiction Rare in Patients Treated with Narcotics|קישור=https://doi.org/10.1056/NEJM198001103020221|כתב עת=New England Journal of Medicine|שנת הוצאה=10 בינואר 1980|עמ=123–123|כרך=302|doi=10.1056/NEJM198001103020221}}</ref>, גישה שבסופו של דבר נתמכה על ידי [[ארגון הבריאות העולמי]]{{הערה|{{צ-ספר|שם=Cancer pain relief : with a guide to opioid availability|קישור=https://apps.who.int/iris/handle/10665/37896|מו"ל=World Health Organization|שנת הוצאה=1996|ISBN=978-92-4-154482-5|מחבר=World Health Organization|שפה=en}}}}. בנוסף, ארגונים רפואיים שונים החלו להעלות מודעות לחשיבות של טיפול בכאבים בקרב מטופלים. בנוסף נעשה קידום אגרסיבי מצד חברות התרופות, אשר התעקשו שהמטופלים לא יתמכרו לתרופות האופיואידיות. כל הגורמים הללו, הביאו לעלייה משמעותית במתן מרשמים לתרופות אופיואידיות. משנת 1990 ועד שנת 1999, גדל מספר המרשמים לאופיואידים מ-76 מיליון בשנה, ל-116 מיליון בשנה, מה שהפך את התרופות האופיואידיות לקבוצת התרופות הנפוצה ביותר במרשמים בארצות הברית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pharmaceutical-journal.com/news-and-analysis/news/number-of-prescriptions-dispensed-by-community-pharmacies-tops-one-billion-for-first-time/20203926.article|הכותב=The Pharmaceutical Journal13 NOV 2017By Graham Clews Graham ClewsCorresponding AuthorGraham Clews is News, Views Editor at The Pharmaceutical Journal|כותרת=Number of prescriptions dispensed by community pharmacies tops one billion for first time|אתר=Pharmaceutical Journal|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://archives.drugabuse.gov/testimonies/2014/americas-addiction-to-opioids-heroin-prescription-drug-abuse|כותרת=America’s Addiction to Opioids: Heroin and Prescription Drug Abuse|אתר=archives.drugabuse.gov|תאריך=14 במאי 2014|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}}}.
המרכז לבקרת מחלות תיאר שלושה גלים עיקריים בהתפתחות משבר האופיואידים בארצות הברית<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.cdc.gov/drugoverdose/epidemic/index.html|כותרת=Understanding the Epidemic {{!}} Drug Overdose {{!}} CDC Injury Center|אתר=www.cdc.gov|תאריך=19 במרץ 2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}</ref>. הגל הראשון החל בשנות ה-90, כאשר חברות תרופות המייצרות תרופות אופיואידיות, שיווקו אותן באגריסיביות כמשככי כאבים לצורך טיפול בכאבים כרוניים. באותה תקופה, הערכות הן שבערך מאה מיליון אמריקאים סבלו מכאבים כרוניים; עם זאת, תרופות אופיואידיות היו מיועדות לטיפול בכאבים חריפים, שהיו שניים רק לטיפול בהתמודדות עם [[סרטן (מחלה)|סרטן]] או [[מחלה סופנית|מחלות סופניות]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/2718795|הכותב=Busse, Jason|כותרת="Opioids for Chronic Non-Cancer Pain: A Systematic Review of Randomized Controlled Trials".|אתר=|תאריך=אפריל 2018}}}}. רופאים נמנעו ממתן מרשמים לאופיואידים, היות שלא היו ראיות התומכות ביעילות התרופות בטיפול בכאבים כרוניים. כמו כן, התרופות נחשבו לממכרות במיוחד, ורופאים חששו מביקורת על מתן מרשמים בצורה מוגזמת של אופיואידים{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Physicians' attitudes and practices regarding the long-term prescribing of opioids for non-cancer pain|קישור=https://journals.lww.com/pain/Abstract/1994/11000/Physicians__attitudes_and_practices_regarding_the.6.aspx|כתב עת=Pain|שנת הוצאה=1994-11|עמ=201–208|כרך=59|doi=10.1016/0304-3959(94)90072-8|מחבר=Dennis C. Turk, Michael C. Brody, Akiko E. Okifuji}}}}. עם זאת, בשנות ה-80, מאמר שהתפרסם בירחון הרפואי של ניו אינגלד (New England Journal of Medicine; {{אנ|The New England Journal of Medicine}}), אתגר את התפיסות הללו, וקרא לגישה ליברלית יותר ביחס לטיפול בכאבים בעזרת אופיואידים<ref name=":2">{{צ-מאמר|שם=Addiction Rare in Patients Treated with Narcotics|קישור=https://doi.org/10.1056/NEJM198001103020221|כתב עת=New England Journal of Medicine|שנת הוצאה=10 בינואר 1980|עמ=123–123|כרך=302|doi=10.1056/NEJM198001103020221|מחבר=Jane Porter}}</ref>, גישה שבסופו של דבר נתמכה על ידי [[ארגון הבריאות העולמי]]{{הערה|{{צ-ספר|שם=Cancer pain relief : with a guide to opioid availability|קישור=https://apps.who.int/iris/handle/10665/37896|מו"ל=World Health Organization|שנת הוצאה=1996|ISBN=978-92-4-154482-5|מחבר=World Health Organization|שפה=en}}}}. בנוסף, ארגונים רפואיים שונים החלו להעלות מודעות לחשיבות של טיפול בכאבים בקרב מטופלים. בנוסף נעשה קידום אגרסיבי מצד חברות התרופות, אשר התעקשו שהמטופלים לא יתמכרו לתרופות האופיואידיות. כל הגורמים הללו, הביאו לעלייה משמעותית במתן מרשמים לתרופות אופיואידיות. משנת 1990 ועד שנת 1999, גדל מספר המרשמים לאופיואידים מ-76 מיליון בשנה, ל-116 מיליון בשנה, מה שהפך את התרופות האופיואידיות לקבוצת התרופות הנפוצה ביותר במרשמים בארצות הברית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pharmaceutical-journal.com/news-and-analysis/news/number-of-prescriptions-dispensed-by-community-pharmacies-tops-one-billion-for-first-time/20203926.article|הכותב=The Pharmaceutical Journal13 NOV 2017By Graham Clews Graham ClewsCorresponding AuthorGraham Clews is News, Views Editor at The Pharmaceutical Journal|כותרת=Number of prescriptions dispensed by community pharmacies tops one billion for first time|אתר=Pharmaceutical Journal|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://archives.drugabuse.gov/testimonies/2014/americas-addiction-to-opioids-heroin-prescription-drug-abuse|כותרת=America’s Addiction to Opioids: Heroin and Prescription Drug Abuse|אתר=archives.drugabuse.gov|תאריך=14 במאי 2014|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-02-07}}}}.


במקביל לעליה בנפח השימוש באופיואידים, נרשמה עליה בבקשה להליכי גמילה מחומרים נרקוטיים, ועלייה בספר מקרי המוות הקשורים בשימוש באופיואידים. מגמה זו המחישה כיצד טיפול רפואי לגיטימי התדרדר במקרים רבים לשימוש יתר, התמכרות, מוות ומסחר לא חוקי בתרופות{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Rethinking Opioid Prescribing to Protect Patient Safety and Public Health|קישור=https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/1391927|כתב עת=JAMA|שנת הוצאה=2012-11-14|עמ=1865–1866|כרך=308|doi=10.1001/jama.2012.14282|מחבר=G. Caleb Alexander, Stefan P. Kruszewski, Daniel W. Webster}}}}. עם העלייה בכמויות, גם העלייה בפוטנטיות של האופיואידים. עד לשנת 2002, אחד מכל שישה מכורים לסמים בארצות הברית, קיבל מרשמים לסמים יותר חזקים ממורפין. עד לשנת 2021, היחס הזה הפך לאחד מכל שלושה{{הערה|{{Cite news|title=America’s opioid epidemic is worsening|url=https://www.economist.com/graphic-detail/2017/03/06/americas-opioid-epidemic-is-worsening|newspaper=The Economist|date=2017-03-06|access-date=2021-02-07|issn=0013-0613}}}}. התרופות הנפוצות ביותר היו אוקסיקודון והידרוקודון.
במקביל לעליה בנפח השימוש באופיואידים, נרשמה עליה בבקשה להליכי גמילה מחומרים נרקוטיים, ועלייה בספר מקרי המוות הקשורים בשימוש באופיואידים. מגמה זו המחישה כיצד טיפול רפואי לגיטימי התדרדר במקרים רבים לשימוש יתר, התמכרות, מוות ומסחר לא חוקי בתרופות{{הערה|{{צ-מאמר|שם=Rethinking Opioid Prescribing to Protect Patient Safety and Public Health|קישור=https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/1391927|כתב עת=JAMA|שנת הוצאה=2012-11-14|עמ=1865–1866|כרך=308|doi=10.1001/jama.2012.14282|מחבר=G. Caleb Alexander, Stefan P. Kruszewski, Daniel W. Webster}}}}. עם העלייה בכמויות, גם העלייה בפוטנטיות של האופיואידים. עד לשנת 2002, אחד מכל שישה מכורים לסמים בארצות הברית, קיבל מרשמים לסמים יותר חזקים ממורפין. עד לשנת 2021, היחס הזה הפך לאחד מכל שלושה{{הערה|{{Cite news|title=America’s opioid epidemic is worsening|url=https://www.economist.com/graphic-detail/2017/03/06/americas-opioid-epidemic-is-worsening|newspaper=The Economist|date=2017-03-06|access-date=2021-02-07|issn=0013-0613}}}}. התרופות הנפוצות ביותר היו אוקסיקודון והידרוקודון.

גרסה מ־12:47, 1 במרץ 2021

מקרי המוות ממנת יתר של אופיואידים לפי מגדר בשנים 1999–2019
מקרי המוות ממנת יתר של אופיואידים לפי מגדר בשנים 1999–2019[1]
שיעור התמותה כתוצאה ממנת יתר של אופיואידים בארצות הברית, לפי סוג, בין השנים 1999–2018
שיעור התמותה כתוצאה ממנת יתר של אופיואידים בארצות הברית, לפי סוג, בין השנים 1999–2018[1]

משבר האופיואידים בארצות הברית הוא תיאור לשימוש היתר בתרופות אופיואידיות, הן במרשם לשימושים רפואיים, והן ממקורות בלתי חוקיים המתרחש בארצות הברית. המשבר החל בארצות הברית בסוף שנות ה-90, כאשר תרופות אופיואידיות נרשמו בתדירות גוברת לטיפול בכאבים, מה שהביא לעלייה כוללת בשימוש באופיואידים בשנים לאחר מכן. משנת 1999 ועד ל-2017, מתו כמעט 400,000 איש כתוצאה ממנות יתר שכללו אופיואידים[2][3][4]. רק ב-2017, מתו 47,000 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר של אופיואידים[5]. נכון להיום, 130 אמריקאים מתים מדי יום בארצות הברית על רקע שימוש באופיואידים[5]. השימוש באופיואידים מהווה מצב חירום בריאותי[6]. מרבית האמריקאים אשר משתמשים בתרופות אופיואידיות, סבורים כי הם משתמשים בהן בצורה תקינה[7].

השימוש באופיואידיים הופך רווח יותר בקרב נשים צעירות לבנות[8][9], ורווח יותר בקרב צעירים[10]. הבעיה נפוצה יותר באזורים כפריים יותר של ארצות הברית. כתוצאה ממשבר האופיואידים, ירדה תוחלת החיים הממוצעת בארצות הברית בשנים 2015–2017[11][12].

בשנת 2011, החל ממשל אובמה להתמודד עם המשבר. בשנת 2016, אישר הנשיא אובמה הקצאת משאבים נרחבת למחקר וטיפול עבור ד"ר תומאס פרידן, מנהל המרכז לבקרת מחלות, שטען כי "אמריקה מוצפת באופיואידים, ונדרשת פעולת חירום"[13]. לאחר מכן, מושלים של מספר מדינות הכריזו על מצב חירום בטיפול במצב בתוך תחומי מדינתם. ב-2017 הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על "מלחמה במשככי כאבים" וטען: "זו מגפה עולמית, וזה דורש מאיתנו להתעמת עם המשבר על כל המורכבויות שלו. בשנה שעברה איבדנו 175 בני אדם ביום, שבעה מדי שעה כתוצאה ממנת יתר. זה גורם המוות הגדול ביותר - יותר מתאונות דרכים ורצח בנשק חם גם יחד"[14].

רקע

אופיואידים הם קבוצה של תרכובות ממכרות מאד, הנקשרות לקולטני האופיואיד במערכת העצבים ובמקומות אחרים בגוף. התרופות האופיואידיות מכילות אופיאטיים (למשל מורפין, קודאין), כאשר הכוונה היא לרוב לאופיואידים סינתטיים כגון אוקסיקודון (אוקסיקונטין, פרקוסט, אנדוסט), הידרוקודון (Hydrocodone; (אנ')) פנטניל ועוד. אופיואידים שימשו כמשככי כאבים, בהיותם אפקטיביים מאוד בשיכוך כאבים חזקים, אך פחות יעילים בטיפול בכאבים כרוניים.

הפוטנטיות והזמינות הרבה של תרופות אופיואידיות, הפכו אותן לפופולריות הן בשימושים רפואיים שונים, וכן כסמים המשמשים לבילוי, הנאה, אופוריה וכדומה. ב-2018, ניתנו 168 מיליון מרשמים לתרופות אופיואידיות בארצות הברית[15]. עם זאת, תרופות אלו מהוות סכנה חמורה מאוד להתמכרות, מנת יתר, וכן השפעות ארוכות טווח נוספות כמו סבילות לתרופה ופיתוח תלות פיזית בשימוש בה. כאשר המשתמשים בתרופה ממשיכים לצרוך אותה מעבר להנחיות הרפואיות שקיבלו, בין אם כדי להפחית כאבים ובין אם לצורך תחושת אופוריה, יש בכך כדי להוות סמן לתחילתה של התמכרות ופיתוח תלות בתרופה האופיואידית[16]. ב-2018 נמצא שיותר מעשרה מיליון אמריקאים השתמשו בתרופות אלו מעבר להנחיות הרפואיות, ויותר מ-47,000 אמריקאים מתו כתוצאה מכך[17].

גורמים

המרכז לבקרת מחלות תיאר שלושה גלים עיקריים בהתפתחות משבר האופיואידים בארצות הברית[18]. הגל הראשון החל בשנות ה-90, כאשר חברות תרופות המייצרות תרופות אופיואידיות, שיווקו אותן באגריסיביות כמשככי כאבים לצורך טיפול בכאבים כרוניים. באותה תקופה, הערכות הן שבערך מאה מיליון אמריקאים סבלו מכאבים כרוניים; עם זאת, תרופות אופיואידיות היו מיועדות לטיפול בכאבים חריפים, שהיו שניים רק לטיפול בהתמודדות עם סרטן או מחלות סופניות[19]. רופאים נמנעו ממתן מרשמים לאופיואידים, היות שלא היו ראיות התומכות ביעילות התרופות בטיפול בכאבים כרוניים. כמו כן, התרופות נחשבו לממכרות במיוחד, ורופאים חששו מביקורת על מתן מרשמים בצורה מוגזמת של אופיואידים[20]. עם זאת, בשנות ה-80, מאמר שהתפרסם בירחון הרפואי של ניו אינגלד (New England Journal of Medicine; (אנ')), אתגר את התפיסות הללו, וקרא לגישה ליברלית יותר ביחס לטיפול בכאבים בעזרת אופיואידים[21], גישה שבסופו של דבר נתמכה על ידי ארגון הבריאות העולמי[22]. בנוסף, ארגונים רפואיים שונים החלו להעלות מודעות לחשיבות של טיפול בכאבים בקרב מטופלים. בנוסף נעשה קידום אגרסיבי מצד חברות התרופות, אשר התעקשו שהמטופלים לא יתמכרו לתרופות האופיואידיות. כל הגורמים הללו, הביאו לעלייה משמעותית במתן מרשמים לתרופות אופיואידיות. משנת 1990 ועד שנת 1999, גדל מספר המרשמים לאופיואידים מ-76 מיליון בשנה, ל-116 מיליון בשנה, מה שהפך את התרופות האופיואידיות לקבוצת התרופות הנפוצה ביותר במרשמים בארצות הברית[23][24].

במקביל לעליה בנפח השימוש באופיואידים, נרשמה עליה בבקשה להליכי גמילה מחומרים נרקוטיים, ועלייה בספר מקרי המוות הקשורים בשימוש באופיואידים. מגמה זו המחישה כיצד טיפול רפואי לגיטימי התדרדר במקרים רבים לשימוש יתר, התמכרות, מוות ומסחר לא חוקי בתרופות[25]. עם העלייה בכמויות, גם העלייה בפוטנטיות של האופיואידים. עד לשנת 2002, אחד מכל שישה מכורים לסמים בארצות הברית, קיבל מרשמים לסמים יותר חזקים ממורפין. עד לשנת 2021, היחס הזה הפך לאחד מכל שלושה[26]. התרופות הנפוצות ביותר היו אוקסיקודון והידרוקודון.

הגל השני של המשבר החל בשנת 2010, והתאפיין בעלייה בשימוש בהרואין ובמקרי מוות ממנת יתר[18]. בין 2005 ל-2012, מספר המשתמשים בהרואין בארצות הברית עלה מ-380,000 ל-670,000. מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש בהרואין ב-2010 עמד על 2,789, עלייה של 50% אל מול הנתון מן השנה שקדמה לה[27][28]. עלייה זו שיקפה את העלייה באספקת הרואין בארצות הברית ואת הירידה במחיר הסם, מה שעודד משתמשים רבים שפיתחו תלות אופיואידים, וכן סבילות לאופיואידים, לעבור מאופיואידים לשימוש בהרואין, כאלטרנטיבה זולה, זמינה ופוטנטית יותר[29]. כמו כן, באותה תקופה, נעשה שינוי בהרכב של אוקסיקונטין, מה שהקשה על היכולת לצרוך את התרופה במינונים גבוהים. עם זאת, ההשפעה של שינוי ההרכב של התרופה על העלייה בשימוש בהרואין אינה ברורה[30].

הגל השלישי של המשבר החל בשנת 2013, ועודנו נמשך עד היום. גל זה התרחש במקביל עם העלייה במקרי מוות כתוצאה מאופיואידים סינתטיים, ובפרט פנטניל שהופק בצורה לא חוקית[31][32]. כתוצאה מן המבנה של מערכת הבריאות בארצות הברית, אזרחים אמריקאים רבים מקבלים את הטיפול הרפואי שלהם דרך חברות ביטוח בריאות פרטיות, אשר לרוב מעדיפות את להפנות את המבוטחים לטיפול תרופתי, על חשבון מימון חלופות טיפול יקרות יותר. לפי פרופ' ג'ודית פיינברג, "מרבית הביטוחים, ובייחוד אלו של חסרי אמצעים, לא מוכנים לשלם על שום דבר מלבד כדורים"[33]. תרופות אופיואידיות במרשם ניתנות ב-40% יותר בארצות הברית מאשר מדינות מפותחות אחרות כמו גרמניה וקנדה[34]. בעוד בשנים 2001 עד 2010 נרשמה עלייה בהתווית מרשמים לתרופות אופיואידיות, באותה תקופה גם נרשמה ירידה במתן משככי כאבים לא-אופיואידים (אספירין, איבופרופן וכדומה)[35], אף על פי שלא נרשם שינוי מגמה כלשהו ברמת הכאב של אזרחי ארצות הברית[36].

כתוצאה מן המגמות המתוארות לעיל, החלו להתפרסם חוות דעת רפואיות שונות, לפיהן אין די ראיות לכך שתרופות אופיואידיות אכן מועילות בטיפול בכאבים כרוניים שלא נגרמו כתוצאה ממחלת הסרטן[37]. החל משנת 2012, מספר המרשמים לתרופות אופיואידיות החל לרדת בכל שנה, אם כי המספרים עדיין גבוהים[38]. ישנם עדיין 58 מרשמים לתרופות אופיואידיות על כל מאה אמריקאים (נכון לשנת 2017). המאפיינים של תחומי שיפוט בהם יש שיעורים גבוים של מרשמים לתרופות אופיואידיות על כל תושב כוללים: ערים קטנות יחסית. ערים עם יותר רופאי שיניים ורופאים על כל תושב. ערים בהן יש אחוז גבוה יחסית של תושבים לבנים. ערים עם אחוז גבוה של אזרחים ללא ביטוח בריאות או מובטלים. ערים בהן יש שכיחות גבוהה באוכלוסייה של אנשים הסובלים מסוכרת, דלקת מפרקים או נכות[39].

היסטוריה

אופיאטים כגון מורפין נמצאים בשימוש בארצות הברית החל מן המאה ה-19, והיו בשימוש בזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית[40][41]. אופיאטים נודעו אז בתור "סם פלא" אשר יכול לשמש בטיפול במגוון מחלות, לרבות הקלה בתסמיני שיעול[42]. חברת התרופות באייר החלה לשווק הרואין בצורה מסחרית בשנת 1898. בשנות ה-20 של המאה ה-20, תכונותיו של הרואין כסם ממכר במיוחד קיבלו הכרה, ורופאים העדיפו שלא לרשום למטופליהם אופיאטים[43]. בשנת 1924 הקונגרס העביר חוק שאסר על מכירה, ייבוא, או ייצור של הרואין (אנ').

בשנות ה-50, התמכרות להירואין הייתה נפוצה בקרב אמני ג'אז, אך לא נפוצה בקרב האמריקאי הממוצע, שראה בכך תופעה מאיימת[44]. הפחד המשיך גם לשנות ה-60 וה-70, אף על פי שהייתה אז בשיח הציבורי התייחסות לקנאביס וסמים פסיכדליים, שהיו בשימוש רחב בפסטיבלים למוזיקה כגון וודסטוק[44].

התמכרות להרואין החלה להגיע לחדשות ולשיח הציבורי בשנות ה-70, כאשר הזמרת ג'ניס ג'ופלין מתה ממנת יתר. במהלך מלחמת וייטנאם וכן לאחריה, חיילים מכורים שבו לארצות הברית מוייטנאם, שם הרואין היה זמין ובהישג יד. ההתמכרות להרואין הפכה נפוצה בקרב משפחות עם הכנסה נמוכה באותה תקופה[44]. בשנת 1971, הקונגרס בארצות הברית פרסם דו"ח על השימוש הנרחב של חיילים המשרתים בוייטנאם, אשר לפי ממצאיו 10%-15% מן החיילים היו מכורים להירואין. הנשיא ניקסון הכריז ששימוש בסמים הוא "אויב הציבור מספר אחד"[45][46]. עד לשנת 1973, היו 1.5 מקרי מוות ממנות יתר על כל מאה אלף איש[44].

תרופות אופיואידיות מודרניות כגון ויקודין ופרקוסט נכנסו לשוק התרופות בשנות ה-70, אולם רופאים חששו לרשום אותן למטופליהם. עד לשנות ה-80, רופאים מטפלים הונחו להימנע מלרשום אופיואידים למטופלים עקב טבעם הממכר. בינואר 1980, התפרסם מכתב בירחון הרפואי של ניו אינגלד (New England Journal of Medicine; (אנ')), אשר כותרתו הייתה "התמכרות אינה נפוצה בקרב מטופלים בתרופות נרקוטיות" (Addiction Rare in Patients Treated with Narcotics; (אנ')[21]. מאמר זה קיבל תשומת לב רבה, והביא לשינוי גישה ביחס לתרופות אופיואידיות. קבוצת חוקרים בקנדה, טענה לאחר מכן כי המכתב הזה תרם תרומה מסוימת למשבר האופיואידים[47]. הירחון הרפואי של ניו אינגלד פרסם ב-2017 הפרכה לאותו מכתב מ-1980, וציין בעיות במתודולוגיה שלו ובמסקנותיו[21]. מחבר המכתב המקורי, ד"ר הרשל ג'יק, טען כי הוא מעולם לא התכוון להצדיק שימוש נרחב באופיואידים[47].

באמצע שנות ה-80, החלה מגפת סמים נוספת של שימוש בקראק שהכתה בערי ארצות הברית. שיעורי המוות מקראק היו חמורים יותר משל אופיואידים, שני מקרי מוות על כל 100,000 בני אדם. עובדה זו גרמה לסגן הנשיא, ג'ורג' בוש ועוזריו דחפו למעורבות של ה-CIA והצבא, במה שמכונה המלחמה בסמים[48]. עם זאת, השיווק המסחרי של אוקסיקונטין באמצע שנות ה-90, התמקד בהפחתת החשש מהתמכרות לאופיואידים[49]. חברת פרדו, אשר קידמה את אוקסיקונטין באגרסיביות, הרוויחה מן השיווק של אוקסיקונטין בלבד כ-30 מיליארד דולרים לאורך השנים[50]. פרדו אירחה למעלה מארבעים כנסי חסות במספר ערים באזור הדרום של ארצות הדרום של ארצות הברית, תחת הסיסמה "שותפים נגד כאבים", ונתנה תמריצים כספיים למשווקיה בכנסים, תוך שהיא הנחתה אותם לומר כי הסכנה להתמכרות לתרופות אופיואידיות היא מתחת לאחוז אחד מן המשתמשים[49]. ב-2016, שיעורי המוות מאופיואידים בניו המפשייר, ווירג'יניה המערבית, היה גבוה במיוחד: 30 מתים על כל מאה אלף איש בניו המפשייר, ו-40 מתים על כל מאה אלף איש בוירג'יניה המערבית[44].

הרואין

4%–6% מקרב אלו העושים שימוש יתר באופיואידים, פונים לעבר שימוש בהירואין. 80% מן המכורים להרואין בארצות הברית, החלו להשתמש בהרואין עקב השימוש באופיואידים[51]. הסיבה לכך שרבים עוברים מאופיואידים להרואין, היא שהרואין מהווה חלופה זולה וזמינה יותר למשתמשים רבים מאשר אופיואידים[52]. נשים מצויות בסיכון גבוה יותר למנת יתר של הרואין מאשר גברים[53].

השימוש בהרואין גובר עם השנים: הערכות הן ש-374,000 אמריקאים השתמשו בהרואין בשנים 2002–2005. ב-2014 לעומת זאת, הערכות הן שלמעלה מחצי מיליון אמריקאים היו מכורים להרואין. ב-2016, קרוב למיליון אמריקאים דיווחו על שימוש בהירואין[54].

אוקסיקודון

אוקסיקודון הוא האופיואיד הנפוץ ביותר לשימוש פסיכואקטיבי בארצות הברית. במחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית מעריכים כי 11 מיליון אמריקאים בשנה עושים שימוש לא-רפואי באוקסיקודון[55].

אוקסיקודון הוצג לראשונה בשוק האמריקאי במאי 1939. בשנת 1996 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בכך שהיא משתמשת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת פרדו שבבעלות משפחת סאקלר[49]. חברת פרדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. עם זאת, במהרה גילו המשתמשים כי ניתן לרסק את הטבליות המיועדות לשחרור מושהה, ואז לשאוף ואף להזריק את החומר לצורך קבלת תחושה הדומה למורפין. למעשה, במחקרים פרטיים של פרדו, נמצא ניתן להפיק ללא קושי אוקסיקודון מן הטבליות של אוקסיקונטין[49].

בשנת 2007, שילמה פרדו 600 מיליון דולרים בקנסות, לאחר שנתבעה בגין פרסומן של טענות שגויות לגבי הסיכונים הכרוכים באוקסיקונטין[56]. ב-2010, שינתה פרדו את הנוסחה של אוקסיקונטין, כך שיהיה קשה במיוחד להפיק אוקסיקודון מן הטבליות של אוקסיקונטין[57]. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) אישר שינוי של הסיווג של התרופה, כעמידה בפני התמכרות, והכיר בפוטנציאל הממכר של התרופה. לאחר מכן, ירד השימוש באוקסיקונטין[58].

ביוני 2017, דרש ה-FDA מיצרני התרופה Opana ER (אוקסימורפון, Oxymorphone; (אנ')) להפסיק לשווק אותה, היות שהסיכונים והנזקים הנובעים מתכונותיה הממכרות, עולים על התועלת הרפואית שיש בתרופה[59].

הידרוקודון

הידרוקודון (Hydrocodone) היא התרופה האופיואידית השנייה בשכיחותה מבין התרופות האופיואידיות אשר ניתנו במרשם כמשכחי כאבים, ואחת מן התרופות היותר ממכרות. בשנת 2011, הגיעו 97,000 מטופלים לחדרי מיון עקב שימוש יתר או שימוש לא רפואי בתרופה. בשנת 2012, מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר שינוי של הסיווג של התרופה, כעמידה בפני התמכרות, והכיר בפוטנציאל הממכר של התרופה[60]. הידרוקון משווקת תחת מותגים שונים, כגון נורקו (Norco) לורתאב (Lortab) וויקודין (Vicodin). הידרוקודון משולבת לעיתים גם בתרופות שאינן אופיואידיות, אפילו בסירופ נגד שיעול[60].

ישנם נתונים סטטיסטיים לפיהם הידרוקודון מדורגת 4 בדירוג התרופות בהן נעשה שימוש-יתר בארה״ב, ואחראית ליותר מ-40% ממקרי החירום הרפואיים אשר נגרמו על רקע אופיואידים[61]. הידרוקודון הייתה תרופת המרשם האופיואידית הנפוצה ביותר בשנים 2007–2015, ו-98% מכל ההידרוקודון בו נעשה שימוש בכל העולם, נצרך בארה״ב[62].

תביעות והסדרים משפטיים

כנגד מספר חברות תרופות מרכזיות המייצרות תרופות אופיואידיות, הוגשו תביעות ייצוגיות בהיקפים גדולים. חברת פרדו פארמה הגיעה להסדר עם מספר מדינות וקהילות בארצות הברית על חלקה בגרימת משבר האופיואידים בסכום של 8.3 מיליארד דולרים[63]. המשפחה מאחורי חברת פרדו, משפחת סאקלר, הואשמה ציבורית אישית באחריות למשבר. עם זאת, החברה הגישה בקשה לפשיטת רגל בעקבות התביעות הרבות[64]. חברת טבע הישראלית נתבעה גם היא, בין היתר הודות לרכישתה של אקטוויס, ששיווקה גם היא תרופות אופיואידיות[65][66]. ב-2019 הגיעה להסכם פשרה בסכום השווה ל-23.5 מיליארד דולרים[67]. כנגד חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון נפסק בבית משפט כי עליה לשלם של 572 מיליון דולר[68].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Opioid Data Analysis and Resources | Drug Overdose | CDC Injury Center, www.cdc.gov, ‏25 בינואר 2021 (באנגלית)
  2. ^ מערכת דוקטורס אונלי, הנזק הכלכלי במשבר האופיואידים בארה"ב: יותר מ-600 מיליארד דולר, באתר דוקטורס אונלי Doctors Only
  3. ^ סערת משככי הכאבים בארה"ב: המשפחה היהודית שתשלם את מחיר משבר התרופות, באתר ynet, ‏28 באוגוסט 2019
  4. ^ Lawrence Scholl, Puja Seth, Mbabazi Kariisa, Nana Wilson, [https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6334822/ Drug and Opioid-Involved Overdose Deaths — United States, 2013–2017], Morbidity and Mortality Weekly Report 67, 4 בינואר 2018, עמ' 1419–1427 doi: 10.15585/mmwr.mm675152e1
  5. ^ 1 2 משבר האופיואידים בארה"ב: סמים חוקיים, שהורגים - מתוך עלון המידע והמחקר, באתר GOV.IL
  6. ^ Underestimated cost of the opioid crisis. נובמבר 2017. מתוך אתר הבית הלבן. להורדה בקישור הבא https://www.hsdl.org/?view&did=806029
  7. ^ Why Do Adults Misuse Prescription Drugs?, www.samhsa.gov
  8. ^ Substance Abuse and Mental Health Services Administration, Center for Behavioral Health Statistics and Quality, Sexual Orientation and Estimates of Adult Substance Use and Mental Health: Results from the 2015 National Survey on Drug Use and Health, www.samhsa.gov (באנגלית)
  9. ^ A new divide in American death: Statistics show widening urban-rural health gap, Washington Post (באנגלית)
  10. ^ "החומר הקטלני שהורג את הצעירים בארה"ב, ואיך הוא לא מגיע לישראל". TheMarker. נבדק ב-2021-02-05.
  11. ^ Tavernise, Sabrina; Goodnough, Abby (2020-01-30). "American Life Expectancy Rises for First Time in Four Years (Published 2020)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-02-08.
  12. ^ The opioid crisis is driving down U.S. life expectancy, new data shows, PBS NewsHour, ‏21 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  13. ^ M. D. Tom Frieden, EXCLUSIVE: CDC Chief Frieden: How to end America's growing opioid epidemic, Fox News, ‏17 בדצמבר 2016 (באנגלית)
  14. ^ "גורם המוות הגדול בארה"ב": טראמפ הכריז על מלחמה במשככי כאבים, באתר וואלה!News, ‏26 באוקטובר 2017
  15. ^ U.S. Opioid Dispensing Rate Maps | Drug Overdose | CDC Injury Center, www.cdc.gov, ‏7 בדצמבר 2020 (באנגלית)
  16. ^ Jacqueline Howard CNN, What's fueling the opioid epidemic?, CNN
  17. ^ Assistant Secretary of Public Affairs (ASPA), What is the U.S. Opioid Epidemic?, HHS.gov, ‏4 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 Understanding the Epidemic | Drug Overdose | CDC Injury Center, www.cdc.gov, ‏19 במרץ 2020 (באנגלית)
  19. ^ Busse, Jason, "Opioids for Chronic Non-Cancer Pain: A Systematic Review of Randomized Controlled Trials"., ‏אפריל 2018
  20. ^ Dennis C. Turk, Michael C. Brody, Akiko E. Okifuji, Physicians' attitudes and practices regarding the long-term prescribing of opioids for non-cancer pain, Pain 59, 1994-11, עמ' 201–208 doi: 10.1016/0304-3959(94)90072-8
  21. ^ 1 2 3 Jane Porter, Addiction Rare in Patients Treated with Narcotics, New England Journal of Medicine 302, 10 בינואר 1980, עמ' 123–123 doi: 10.1056/NEJM198001103020221
  22. ^ World Health Organization, Cancer pain relief : with a guide to opioid availability, World Health Organization, 1996, ISBN 978-92-4-154482-5. (באנגלית)
  23. ^ The Pharmaceutical Journal13 NOV 2017By Graham Clews Graham ClewsCorresponding AuthorGraham Clews is News, Views Editor at The Pharmaceutical Journal, Number of prescriptions dispensed by community pharmacies tops one billion for first time, Pharmaceutical Journal (באנגלית)
  24. ^ America’s Addiction to Opioids: Heroin and Prescription Drug Abuse, archives.drugabuse.gov, ‏14 במאי 2014 (באנגלית)
  25. ^ G. Caleb Alexander, Stefan P. Kruszewski, Daniel W. Webster, Rethinking Opioid Prescribing to Protect Patient Safety and Public Health, JAMA 308, 2012-11-14, עמ' 1865–1866 doi: 10.1001/jama.2012.14282
  26. ^ "America's opioid epidemic is worsening". The Economist. 2017-03-06. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-02-07.
  27. ^ Underlying Cause of Death 1999-2019, wonder.cdc.gov
  28. ^ Results from the 2012 NSDUH: Summary of National Findings, SAMHSA, CBHSQ, www.samhsa.gov
  29. ^ Sarah G. Mars, Philippe Bourgois, George Karandinos, Fernando Montero, “Every ‘Never’ I Ever Said Came True”: Transitions from opioid pills to heroin injecting, The International journal on drug policy 25, 2014-3, עמ' 257–266 doi: 10.1016/j.drugpo.2013.10.004
  30. ^ M. D. Xiulu Ruan, I. I. I. Melville Q. Wyche, M. D. Alan David Kaye, Analyzing the relationship between nonmedical prescription-opioid use and heroin use, Journal of Opioid Management 12, 1 בינואר 2016, עמ' 11–14 doi: 10.5055/jom.2016.0315
  31. ^ R. Matthew Gladden, Fentanyl Law Enforcement Submissions and Increases in Synthetic Opioid–Involved Overdose Deaths — 27 States, 2013–2014, MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report 65, 2016 doi: 10.15585/mmwr.mm6533a2
  32. ^ Cody Colon-Berezin, Michelle L. Nolan, Jaclyn Blachman-Forshay, Denise Paone, Overdose Deaths Involving Fentanyl and Fentanyl Analogs — New York City, 2000–2017, Morbidity and Mortality Weekly Report 68, 2019-01-18, עמ' 37–40 doi: 10.15585/mmwr.mm6802a3
  33. ^ "Why opioids are such an American problem". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-10-25. נבדק ב-2021-02-07.
  34. ^ Erickson, Amanda. "Analysis | Opioid abuse in the U.S. is so bad it's lowering life expectancy. Why hasn't the epidemic hit other countries?". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-02-07.
  35. ^ Matthew Daubresse, Hsien-Yen Chang, Yuping Yu, Shilpa Viswanathan, AMBULATORY DIAGNOSIS AND TREATMENT OF NON-MALIGNANT PAIN IN THE UNITED STATES, 2000–2010, Medical care 51, 2013-10 doi: 10.1097/MLR.0b013e3182a95d86
  36. ^ Gebelhoff, Robert. "Opinion | The opioid epidemic could turn into a pandemic if we're not careful". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-02-07.
  37. ^ Goodnough, Abby (2017-07-06). "Opioid Prescriptions Fall After 2010 Peak, C.D.C. Report Finds (Published 2017)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-02-07.
  38. ^ Home | Time 2 Act Missouri, time2actmissouri.com
  39. ^ Prescription Opioid Data | Drug Overdose | CDC Injury Center, www.cdc.gov, ‏13 במרץ 2020 (באנגלית)
  40. ^ Erick Trickey, Inside the Story of America’s 19th-Century Opiate Addiction, Smithsonian Magazine (באנגלית)
  41. ^ Frontline Pharmacies, Science History Institute, ‏8 ביוני 2011 (באנגלית)
  42. ^ Sabrina Malhi, The devastating effect of opioids on our society, TheHill, ‏26 באוגוסט 2016 (באנגלית)
  43. ^ By Sonia Moghe CNN, Opioid history: From 'wonder drug' to abuse epidemic, CNN Digital, ‏12 במאי 2016 (באנגלית)
  44. ^ 1 2 3 4 5 American Carnage | Christopher Caldwell, First Things (באנגלית)
  45. ^ Interviews - Dr. Robert Dupont | Drug Wars | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
  46. ^ Thirty Years Of America's Drug War | Drug Wars | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
  47. ^ 1 2 "Opioid crisis: The letter that started it all". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-06-02. נבדק ב-2021-02-07.
  48. ^ Scott PD, Marshall J (1991). Cocaine Politics: Drugs, Armies, and the CIA in Central America. Berkeley, CA: University of California Press. p. 2
  49. ^ 1 2 3 4 Art Van Zee, The Promotion and Marketing of OxyContin: Commercial Triumph, Public Health Tragedy, American Journal of Public Health 99, פברואר 2009, עמ' 221–227 doi: 10.2105/AJPH.2007.131714
  50. ^ המשפחה מאחורי ההתמכרות של אמריקה למשככי כאבים, באתר Forbes Israel, ‏20 בדצמבר 2020
  51. ^ National Institute on Drug Abuse, Opioid Overdose Crisis, National Institute on Drug Abuse, ‏27 במאי 2010 (באנגלית)
  52. ^ Andrew Kolodny, David T. Courtwright, Catherine S. Hwang, Peter Kreiner, The Prescription Opioid and Heroin Crisis: A Public Health Approach to an Epidemic of Addiction, Annual Review of Public Health 36, 2015-03-18, עמ' 559–574 doi: 10.1146/annurev-publhealth-031914-122957
  53. ^ Xiwen Huang, Katherine M. Keyes, Guohua Li, Increasing Prescription Opioid and Heroin Overdose Mortality in the United States, 1999–2014: An Age–Period–Cohort Analysis, American Journal of Public Health 108, 2018-1, עמ' 131–136 doi: 10.2105/AJPH.2017.304142
  54. ^ National Institute on Drug Abuse, What is the scope of heroin use in the United States?, National Institute on Drug Abuse, ‏-- (באנגלית)
  55. ^ Luigi Cardia, Gioacchino Calapai, Domenico Quattrone, Cristina Mondello, Preclinical and Clinical Pharmacology of Hydrocodone for Chronic Pain: A Mini Review, Frontiers in Pharmacology 9, 1 באוקטובר 2018 doi: 10.3389/fphar.2018.01122
  56. ^ Meier, Barry (2007-05-10). "In Guilty Plea, OxyContin Maker to Pay $600 Million (Published 2007)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-02-13.
  57. ^ Paul Coplan, MS, ScD, [https://web.archive.org/web/20130614115419/http://www.nascsa.org/Conference2012/Presentations/Coplan.pdf Findings from Purdue’s Post-Marketing Epidemiology Studies of Reformulated OxyContin’s Effects]
  58. ^ Catherine S. Hwang, Hsien-Yen Chang, G. Caleb Alexander, Impact of abuse-deterrent OxyContin on prescription opioid utilization, Pharmacoepidemiology and Drug Safety 24, 2015, עמ' 197–204 doi: 10.1002/pds.3723
  59. ^ Office of the Commissioner, FDA requests removal of Opana ER for risks related to abuse, FDA, ‏24 במרץ 2020 (באנגלית)
  60. ^ 1 2 Luigi Cardia, Gioacchino Calapai, Domenico Quattrone, Cristina Mondello, Preclinical and Clinical Pharmacology of Hydrocodone for Chronic Pain: A Mini Review, Frontiers in Pharmacology 9, 2018-10-01 doi: 10.3389/fphar.2018.01122
  61. ^ Hydrocodone Addiction and Abuse, Addiction Center (באנגלית אמריקאית)
  62. ^ CNN Editorial Research, Opioid Crisis Fast Facts, CNN
  63. ^ "פרשת האופיואידים: פרדו פארמה של משפחת סאקלר תשלם 8.3 מיליארד דולר להסדר". TheMarker. נבדק ב-2021-02-07.
  64. ^ גלובס, שירות (2019-09-16). "קרסה אחרי הסדר בתביעות: פרדו הגישה בקשה לפשיטת רגל". Globes. נבדק ב-2021-02-07.
  65. ^ חזי שטרנליכט, 2,000 תביעות משפטיות בדרך: אקטביס גוררת את טבע עמוק לבוץ של פרשת האופיואידים, באתר כלכליסט, ‏18 ביולי 2019
  66. ^ "הצרות של טבע: כשיצרניות משככי הכאבים שיווקו אותם כמו דוריטוס". TheMarker. נבדק ב-2021-02-07.
  67. ^ חזי שטרנליכט, טבע מאשרת: גובשו הבנות להסדר כולל בהיקף 23.25 מיליארד דולר בפרשת האופיואידים, באתר כלכליסט, ‏21 באוקטובר 2019
  68. ^ "פרשת משככי הכאבים הנרקוטיים: פסיקה תקדימית בארה"ב". TheMarker. נבדק ב-2021-02-07.