מפלגת ש"ס

פתק ההצבעה בקלפי

מפלגת ש"ס או בשמה הרשמי התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה, היא מפלגה חרדית-ספרדית, שקיימת ברמה הארצית החל מהבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984.

היסטוריה

המפלגה הוקמה כמפלגה מוניציפלית (עם רצון להתמודד בעתיד כרשימה עצמאית) בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, שחוו על בשרם אפליה תרבותית וחברתית מצד החרדים האשכנזים. הם התייאשו מהאגף המזרחי בתוך "אגודת ישראל", והחליטו להקים מפלגה אשר תפנה לא רק אל האוכלוסייה החרדית-ספרדית, אלא לכל המזרחים, כולל אלה שאינם שומרים מצוות. למפלגה היו שתי מטרות עיקריות: דאגה לציבור החרדי, ודאגה לציבור המזרחי. שם המפלגה היה התאחדות הספרדים שומרי תורה, והאותיות שנבחרו היו ש"ס, ומכאן ואילך זה היה שמה של המפלגה בפי כל. ראשי המייסדים היו נסים זאב ושלמה דיין (לימים חברי כנסת). חלק מהציבור החרדי-אשכנזי לא ראה בעין יפה את הקמת המפלגה. לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי משמש פטרון פוליטי נוסף. הרב שך היה ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס עד שנת 1990, אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח". המפלגה הצליחה בבחירות המוניציפליות וזכתה בשלושה מנדטים.

לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים, ש"ס הפכה לתנועה ארצית במטרה להתמודד בבחירות לכנסת האחת-עשרה, שנערכו בשנת 1984. בראש הרשימה הועמד הרב יצחק פרץ. מפלגת ש"ס זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות. הצלחת המפלגה תרמה לקרע שנוצר בתוך אגודת ישראל בין הליטאים והחסידים. כתוצאה מקרע זה הורה הרב שך לתומכיו להצביע לש"ס וכך עברו כשני מנדטים מאגודת ישראל לש"ס. כשנה לאחר הבחירות, בשנת 1985, כתוצאה מקרע בין ש"ס הירושלמית לש"ס הארצית, שונה שמה של המפלגה הארצית לש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה.

יו"ר התנועה, הרב פרץ, כיהן כשר הפנים בממשלת האחדות של שמיר ופרס ושר הקליטה בממשלתו של יצחק שמיר. אך על רקע חילוקי דעות עם אריה דרעי, בעקבות התרגיל המסריח שנעשה בניגוד להוראתו של הרב שך, מורו הרוחני של הרב פרץ, הוא פרש מהסיעה וב 25 בדצמבר 1990 הקים סיעת יחיד. במקומו, מונה שר הפנים דאז ומקורבו של הרב יוסף, אריה דרעי, ליו"ר, ובתקופתו הייתה לש"ס השפעה מכריעה על הפוליטיקה הישראלית. לאחר הבחירות בשנת 1992 חברה ש"ס לשמאל והצטרפה לממשלת ישראל העשרים וחמש. אולם בעקבות חתימת הסכמי אוסלו פרשה מהקואליציה.

כמות הקולות של המפלגה עלתה בהתמדה. ב1996 קיבלה 10 מנדטים ובבחירות 1999, זכתה להצלחה סוחפת לאחר שקיבלה 17 מנדטים, רבים מהם על חשבון הליכוד. אולם, דרעי מצא עצמו מחוץ לפוליטיקה באותה שנה עקב הרשעתו בפלילים, וחבר הכנסת אלי ישי מונה ליו"ר במקומו.

בבחירות 2003 קיבלה ש"ס 11 מנדטים והושארה מחוץ לקואליציה, בפעם הראשונה בתולדותיה. בבחירות 2006 קיבלה ש"ס 12 מנדטים, והצטרפה לממשלת אולמרט. לש"ס שלושה שרים בממשלת אולמרט (כולל לראשונה, משרד התקשורת) ויושב ראש המפלגה ישי הינו חבר בקבינט המדיני ביטחוני.

פעילות תקציבית וממשלתית

ש"ס הוקמה על מנת לדאוג לתקצוב הוגן למוסדות החינוך הדתיים הספרדיים, על רקע טענות לקיפוח מתמשך מצד אגודת ישראל האשכנזית. לאור הצלחתה בבחירות בשנת 1984 החלה בהקמת מוסדות נלווים לתנועה, בהם תנועת אל המעיין ורשת בתי הספר של מעיין החינוך התורני.

ש"ס פעלה להעברת תקציבים למוסדות דתיים ברחבי הארץ ולתקצוב רשת החינוך שלה, וכן להגדלת הקצבאות לשכבות החלשות, ובעיקר קצבאות הילדים. לצורך כך היתה שותפה בכל קואליציה מיום הקמתה ועד שנת 2003. התגברות כוחה, שהפכה אותה במספר כנסות ללשון מאזניים קואליציונית, הביאה לטענות מתנגדיה כי היא נוקטת ב"סחטנות פוליטית" של הקופה הציבורית. בהתנגדות לדרישות המפלגות החרדיות בכלל, וש"ס בפרט, בלטה מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, אשר התנתה את כניסתה לממשלה בכך שש"ס לא תהיה שותפה בקואליציה. בכנסת ה-16 זכתה שינוי ב-15 מנדטים, ונכנסה לקואליציה ברשות אריאל שרון במקום ש"ס. בממשלה זו פעלה הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו להורדה דרסטית של הקצבאות. לאחר התפטרות אהוד אולמרט בשלהי הכנסת השבע עשרה, שבה ש"ס לדרוש את העלאת קצבאות הילדים וציפי לבני סרבה לדרישתה והעדיפה ללכת לבחירות.

ש"ס נוטה לבקש לעצמה את משרד הפנים במשא ומתן הקואליציוני, על-מנת שתוכל לקבוע את הטון בסוגיות של דת ומדינה. בנוסף למשרד הפנים, מעדיפה ש"ס לרוב משרדים בעלי אופי סוציאלי כמו הרווחה, הבריאות, השיכון והדתות.

מצע המפלגה

על-פי המצע שלה, מטרותיה של ש"ס הן להביא לכך שלא תהיה אפליה בין ספרדים לאשכנזים, וכן לקרב את הספרדים שומרי-מסורת אל היהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה". כמו כן ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, השמה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה.

בניגוד ליהדות התורה, המפלגה החרדית-אשכנזית, ש"ס מיוצגת בממשלה ועמדותיה קרובות יותר להשקפה הציונית. בנושאים מדיניים עמדתה של ש"ס מתונה יחסית ובהצבעה בכנסת על הסכמי אוסלו א' נמנעו חבריה מלתמוך או מלהתנגד להסכם. עם זאת, מפלגת ש"ס התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 ולתוכנית ההתנתקות.

בטאון ש"ס הוא העיתון יום ליום המביע בדרך כלל את ההשקפה התואמת גם את דעתו של הרב עובדיה יוסף.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

קובץ:Shas.JPG

מודעת בחירות של ש"ס על-גבי אוטובוס, לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, ובמרכזה תמונתו של אלי ישי

הכנסת ה-11 (1984)
4 מנדטים: שמעון בן שלמה^[1] , יעקב יוסף, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ
1. ^

פרש מהסיעה ב-27 בספטמבר 1988 והקים סיעת יחיד. 

הכנסת ה-12 (1988)
6 מנדטים: אריה גמליאל, שלמה דיין, יאיר לוי, יוסף עזרן, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ^[1]

1. ^

פרש מהסיעה ב25 בדצמבר 1990 והקים את סיעת "מוריה - עם ישראל על-פי תורת ישראל". 

הכנסת ה-13 (1992)
6 מנדטים: שלמה בניזרי, אריה גמליאל, אריה דרעי, משה מאיה, יוסף עזרן^[1] , רפאל פנחסי
1. ^

פרש מהסיעה ב-28 בפברואר 1996 והקים סיעת יחיד. 

הכנסת ה-14 (1996)
10 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, אריה גמליאל, נסים דהן, אריה דרעי, יצחק וקנין, דוד טל, אלי ישי, יצחק כהן, רפאל פנחסי

הכנסת ה-15 (1999)
17 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, יצחק גאגולה, אריה גמליאל, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי, דוד טל^[2] , אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, רחמים מלול, משולם נהרי, יצחק סבן, אליהו סויסה, יאיר פרץ, פנחס צברי^[2]

1. ^

 רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.

2. ^

ב-14 בנובמבר 2002 פרש דוד טל מהכנסת על מנת להתמודד על מקום ברשימת הליכוד (לבסוף כשל בכך והתמודד מטעם עם אחד). החליף אותו פנחס צברי. 

הכנסת ה-16 (2003)
11 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי^[2] , אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, יעקב מרגי, משולם נהרי, יאיר פרץ^[2]

1. ^

מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: פנחס צברי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).

2. ^

ב-25 במרץ 2006 פרש יאיר פרץ מהכנסת עקב הרשעתו בקבלת דבר במרמה. החליף אותו עופר חוגי. 

הכנסת ה-17 (2006)
12 מנדטים: אלי ישי, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, אריאל אטיאס, שלמה בניזרי^[2] , דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, יעקב מרגי, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי, מזור בהיינה^[2]

1. ^

מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יאיר פרץ (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן). 

2. ^

ב-27 באפריל 2008 הורשע שלמה בניזרי בעבירה שיש עימה קלון, החליף אותו מזור בהיינה 

הכנסת ה-18 (2009)
11 מנדטים: אלי ישי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי
1. ^

מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: מזור בהיינה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן). 

ראו גם

• הרב יצחק כדורי
• הרב ראובן אלבז

לקריאה נוספת

• אביעזר רביצקי, ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006, ISBN 9651317868.

• ריקי טסלר, בשם השם - ש"ס והמהפכה הדתית, הוצאת כתר, 2003.
• יואב פלד, ש"ס - אתר הישראליות, הוצאת תפו"ח מבית ידיעות אחרונות, 2001.
• Lehmann, David and Batia Siebzehner (2006) Remaking Israeli Judaism: The Challenge of Shas. Oxford University Press, ISBN 1850658196, ISBN 0195306937.

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:סיעה
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים סיעת מפלגת ש"ס ב[[הכנסת ה-{{{2}}}|כנסת ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מספר במילים
סוג לא תואם [ 1 ] ]], באתר הכנסת

• אתר מפלגת ש"ס
• עיקרי מצע ש"ס לבחירות לכנסת ה-17
• גד ברזילי, ש"ס: אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה, באתר ynet

הערות שוליים