קנוט השישי, מלך דנמרק

קנוט השישי
Knud VI

לידה	1163
פטירה	12 בנובמבר 1202 (בגיל 39 בערך)
מדינה
מקום קבורה	כנסיית סנט בנדט, רינגסטד, דנמרק
בת זוג	גרטרוד מבוואריה
שושלת אסטרידסון
אב ולדמר הראשון אם סופיה ממינסק
מלך דנמרק 1182 – 12 בנובמבר 1202 (כ־20 שנה) → ולדמר הראשון ולדמר השני ←

חותמו של קנוט השישי. משנות התשעים של המאה ה-12. הדוגמה המוקדמת ביותר הידועה של סמל דנמרק.

קנוט השישי (בדנית: Knud VI; ‏1163 לערך – 12 בנובמבר 1202) היה מלך דנמרק מ-1182 ועד למותו. הוא היה בנם הבכור של ולדמר הראשון, מלך דנמרק ושל סופיה ממינסק.

חייו

קנוט השישי הוכרז כמלך דנמרק, ראשית כשליט שותף ב-1170 וכשליט יחיד ב-1182 באספת המעמדות של דנמרק. עם בחירתו הוא נאלץ להתמודד עם מרידת איכרים בסקונה. האיכרים סירבו לשלם לבישוף אבסלון את המעשר. הם התכנסו באספה של סקונה ובחרו בהאראלד סקרנג, אחד מידידיו של קנוט, שייצג אותם בפני המלך. המלך סירב לשמוע את סקרנג והחל לכנס צבא כדי להעמיד את האיכרים במקומם. לפני שהיה סיפק בידו לגייס את צבאו, כינסו האצילים של הלנד ושל סקונה את צבאותיהם והביסו את האיכרים בקרב עקוב מדם שהתקיים בדיסייברו. קנוט הגיע עם צבאו והמשיך ללמד את האיכרים לקח בכוח הזרוע. הוא היה כה חסר רחמים כלפיהם עד שהבישוף אבסלון התחנן בפניו לחדול.

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הכריח את אביו של קנוט להכיר בו כאדונו וב-1184 הוא שלח שליח לקנוט ודרש ממנו להכיר בו גם כאדונו. קנוט סירב להשיב ולפיכך שלח הקיסר שליח נוסף להזהירו שוב מה יהיה גורלו אם יסרב להכיר בו. הבישוף אבסלון השיב לשליח בשמו של המלך: "קנוט חופשי כמלך ממש כפי שהקיסר חופשי. יש לו את כל הזכויות על דנמרק כפי שלקיסר יש את הזכויות על האימפריה הרומית הקדושה ולפיכך על הקיסר לא לצפות לשום נאמנות ממקום זה".

כאשר קיבל פרידריך את תשובתו של קנוט הוא רתח מזעם, אך בשל הבעיות מדרום שהיה עליו להתמודד איתם, הוא הורה לוסאל שלו, בוגיסלב הראשון, דוכס פומרניה, לפלוש לדנמרק. בוגוסלב, בהכירו בהזדמנות הגדולה, קיבץ עד מהרה 500 ספינות. הידיעה הראשונה על הפלישה הממשמשת ובאה התקבלה מירומר, נסיך ריגן, שהפליג לזילנד כדי להזהיר את קנוט. המלך היה ביוטלנד, וכך נותר לבישוף אבסלון להורות על גיוסה של כל ספינה פנויה בזילנד, פין, וסקונה, לחבור אליו תוך שישה ימים. אבסלון הפליג לכוון ריגן בראש הצי והמתין שם לבוגיסלב. כאשר זה לא התייצב במקום, שלח אבסלון סיירים להתריע כאשר הצי הפומרני יגיע. הוא הורה לאנשיו לרדת לחוף כדי שהם יוכלו לחגוג את היום השני של חג הפסחא. בעיצומן של התפילות, אחד הסיירים התפרץ לכנסייה וצעק שניתן להבחין באויב מבעד לערפל. "כעת אתן לחרבי לשיר את המיסה לתהילת האל!" הכריז אבסלון כשהוא ניצב ליד המזבח.

הצי הדני הרים עוגן והפליג לתוך הערפל אל עבר הפומרנים. הצי של בוגיסלב לא הצליח להבחין בדנים אלא רק כאשר הם היו קרובים אליהם מספיק כדי לשמוע את זעקות הקרב שלהם. פחד תקף את הפומרנים והם ניסו לברוח, אך הם היו כה קרובים לדנים כך שלא עלה בידם לתמרן את הספינות. האנשים נתקפו בפאניקה וקפצו מספינה לספינה, עד ששמונה מהם טבעו. הדנים קפצו על הספינות של הפומרנים כדי לבזוז אותם כאשר אבסלון צעק להם להניח לשלל ולרדוף אחר הספינות הנמלטות. רק שבעה נענו לקריאתו והוא הכריע את כל הצי הפומרני ולכד 35 ספינות אויב. לאחר תבוסתו של בוגיסלב, ויתר הקיסר על דרישתו בינתיים לשלוט על דנמרק.

קנוט הורה על שתי פלישות לפומרניה וב-1185 הוא כפה על בוגיסלב להכיר בו כאדונו. מאותה עת והלאה ועד שנת 1972 נשאו כל מלכי דנמרק את התואר "מלך הונדים", כחלק מהרשימה של הטריטוריות שעליהם הם שלטו. מקורות מהתקופה מתארים את קנוט כאדם רציני ובעל אמונה דתית עמוקה. הוא בעצמו פיקד על מסע צלב כנגד האסטונים ב-1197.

אחיו הצעיר של קנוט, ולדמר, דוכס דרום יוטלנד, היה רק בן 12 כאשר אביו מת והבישוף ולדמר משלזוויג התמנה להיות עוצר עד שוולדמר יגיע לגיל בו הוא יוכל למשול באופן עצמאי. הבישוף ולדמר היה שאפתן והחל לכנס את תמיכתם של אצילים גרמנים כדי שיתמכו בו במאבקו נגד קנוט. כשהוא מסווה את האינטרסים של עצמו מאחורי האינטרסים של ולדמר הצעיר, זמם הבישוף ולדמר יחד עם אדולף השלישי, רוזן הולשטיין, להדיח את קנוט ולהמליך את עצמו כמלך. כאשר נבחר ולדמר להיות הארכיבישוף של לונד, הוא דיבר באופן חופשי על תוכניותיו. הדוכס ולדמר הצעיר ביקש להיפגש אתו. כאשר הגיע הבישוף רב העוצמה, הורה ולדמר הצעיר לאנשיו לעצור אותו ולשלוח אותו כבול בשרשראות למגדל סובורג שבצפון זילנד למשך 13 השנים הבאות. ב-1199 ניסה הרוזן אדולף לגייס אופוזיציה נגד ולדמר בדרום דנמרק, והדוכס הצעיר תקף את המצודה החדשה של אדולף ברנדסבורג. הוא הביס את צבאו של אדולף בקרב סטלאו ב-1201 ולכד את הרוזן שבילה את שלוש השנים הבאות במגדל סובורג יחד עם הארכיבישוף. כדי לקנות את חירותו, היה על הרוזן למסור את כל אדמותיו מצפון לנהר האלבה לוולדמר ב-1203.

בעת מותו, מלך קנוט על כל השטח מנהר האלבה ועד לחוג הארקטי ומזרחה עד לאסטוניה ושוודיה. דנמרק כמעט והגיעה לממדיה הגדולים ביותר. ואז, ללא התראה מוקדמת, מת ידידו ויועצו של קנוט, הבישוף אבסלון. הוא היה אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של דנמרק. אבסלון נקבר ליד אביו בכנסיית סורו. שנה בלבד לאחר מכן, בגיל 40, מת גם קנוט השישי באופן פתאומי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קנוט השישי, מלך דנמרק בוויקישיתוף

• Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Canute VI.". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
• קנוט השישי, מלך דנמרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)