ולדמר הראשון, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדמר הראשון, מלך דנמרק
Valdemar I
Valdemar 1. den Store.jpg
לידה 14 בינואר 1131
פטירה 12 במאי 1182 (בגיל 51)
וורדינגבורג, דנמרק
מדינה דנמרקדנמרק  דנמרק
מקום קבורה כנסיית סנט בנדט, רינגסטד, דנמרק
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג סופיה ממינסק
שושלת אסטרידסון
כינוי "הגדול"
אב קנוט לאברד
אם אינגבורג מקייב
צאצאים סופיה
קנוט
מריה
מרגרטה
ולדמר
אינגבורג
הלנה
ריצ'זה
כריסטופר
מלך דנמרק
תקופת כהונה 114612 במאי 1182
הקודם סוון השלישי
הבא קנוט השישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדמר הראשון, מלך דנמרקדנית: Valdemar I, ידוע גם כולדמר הגדול, בדנית: Valdemar den Store; ‏ 14 בינואר 113112 במאי 1182) היה מלך דנמרק מ-1146 ועד למותו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדמר היה בנו של קנוט לאברד, נסיך דני אבירי ואהוד, שהיה בנו הבכור של אריק הראשון, מלך דנמרק. אביו של ולדמר נרצח על ידי מגנוס הראשון, ימים ספורים לפני לידתו כחלק ממלמות ירושה. אמו, אינגבורג, בתם של מסטיסלאב הראשון, נסיך קייב ושל כריסטינה, בתו של אינגה הזקן, מלך שוודיה, קראה לו על שם סבה, ולדימיר השני, נסיך קייב.

כיורש לכתר, וכמי שעד מהרה רכש לו יריבים, הוא גודל בחצרו של אציל דני יחד עם בנו, אבסלון, שבעתיד יהיה יועצו הנאמן.

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1146, כאשר מלאו לולדמר 15 שנים, התפטר אריק השלישי, מלך דנמרק וכתוצאה מכך נמשכה מלחמת אזרחים, או ליתר דיוק, מלחמות הירושה. הטוענים לכתר היו: סוון השלישי, בנו של אריק השני; קנוט החמישי, בנו של מגנוס הראשון וולדמר עצמו. נחלתו של ולדמר כללה את שטחי יוטלנד ושלזוויג. שלב זה של מלחמת האזרחים ארך כעשר שנים.

ב-1157 הסכימו שלושת המלכים לחלק את הארץ ביניהם. סוון אירח משתה שלום, בו הוא תכנן לרצוח את יריביו. קנוט נהרג, אך ולדמר הצליח להימלט ליוטלנד יחד עם אבסלון. סוון הוציא עד מהרה פלישה והובס על ידי ולדמר בקרב הערבה האפורה. הוא נהרג במהלך הקרב, ככל הנראה על ידי קבוצת איכרים שחסמו את דרכו במנוסתו משדה הקרב. ולדמר שהיה ליחידי מבין שלושת היריבים ששרד, היה למלך היחיד של דנמרק. כך הסתיימו מלחמות הירושה שנמשכו 26 שנים.

ב-1158 נבחר אבסלון להיות הבישוף של רוסקילדה וב-1177 מונה לארכיבישוף של לונד. ביוזמתו הכריז ולדמר מלחמה על הונדים, שפלשו לחופי דנמרק. הם יישבו את פומרניה ואת האי ריגן שבים הבלטי. ב-1168 כבשו הדנים את בירתם של הונדים, ארקונה, והונדים הסכימו להמיר את דתם לנצרות ולהיות נתונים למרות הדנים. השפעתם של הדנים חדרה לפומרניה.

ולדמר חיזק את גבולותיה של דנמרק: מדרום בנה חומה, וכן בנה כמה מבצרים לחופי הממלכה. אבסלון השתתף במאמץ זה ובנה את המבצר שממנו התפתחה קופנהגן.

ב-1170 הצליח ולדמר להכתיר את בנו קנוט השישי בן השבע למלך שותף וכך להבטיח מעבר חלק של המלוכה. תקופת מלכותו של ולדמר עמדה בסימן עליית כוחה של דנמרק שהגיעה לשיאה תחת מלכותו של בנו השני, ולדמר השני.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדמר נשא לאישה את סופיה ממינסק, אחותו למחצה של קנוט החמישי ובתה של ריצ'זה מפולין, אלמנתו של מלך שוודיה. הם הביאו לעולם את הצאצאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]