כריסטיאן השישי, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריסטסיאן השישי, מלך דנמרק
Christian VI
Christian-VI 1699-1746 Danmark-Norge-Rex.jpg
לידה 30 בנובמבר 1699
קופנהגן, דנמרק
פטירה 6 באוגוסט 1746 (בגיל 46)
ארמון הירשהולם, דנמרק
מדינה דנמרקדנמרק דנמרק-נורווגיה
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
דת לותרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג סופיה מגדלנה מברנדנבורג-קולמבך
שושלת בית אולדנבורג
אב פרדריק הרביעי, מלך דנמרק
אם לואיזה ממקלנבורג-גיסטרוב
צאצאים פרדריק
לואיזה
מלך דנמרק-נורווגיה
תקופת כהונה 12 באוקטובר 17306 באוגוסט 1746 (15 שנים)
הקודם פרדריק הרביעי
הבא פרדריק החמישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כריסטיאן השישי, מלך דנמרקדנית ובנורווגית: Christian VI; ‏30 בנובמבר 16996 באוגוסט 1746) היה מלך דנמרק-נורווגיה מ-1730 ועד למותו. הוא היה הבכור מבין ילדיהם של פרדריק הרביעי, מלך דנמרק ושל רעייתו לואיזה ממקלנבורג-גיסטרוב, שהגיעו לבגרות. כריסטיאן השישי נחשב לאחד המלכים הפחות ידועים של דנמרק, אך הוא היה מדינאי מיומן, וידוע בשל משטרו הסמכותי. הוא המלך הראשון ממלכי בית אולדנבורג שנמנע מכניסה למלחמה. הוא נישא לסופיה מגדלנה מברנדנבורג-קולמבך ובנו היה פרדריק החמישי, מלך דנמרק.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1706 שימשו י.ג. הושלטיין ממקלנבורג וי. ו. שרודר מגרמניה כמוריו. הוא הבין את השפה הדנית, אך לצורכי יום יום הוא דיבר גרמנית. ביומניו מופיעות מדי פעם מילים דניות. חינוכו והידע שהוא רכש היו טובים יותר מאלה של אביו ושל סבו, למרות שהוא לא היה שליט מוכשר יותר מהם.

כנסיך הכתר הותר לו על ידי אביו לבחור את האישה שהוא יינשא לה בכוחות עצמו. במהלך מסע ברחבי אירופה בלוויית מנהל משק הבית שלו, אולריק אדולף הולשטיין, החליט כריסטיאן ללא היסוס להינשא לסופיה מגדלנה, אחת מבנות הלוויה בחצרה של כריסטינה אברהרדין מסקסוניה. סופיה מגדלנה הגיעה ממארקגראף משני של בית הוהנצולרן שמצבה הכלכלי היה ירוד. מחצית מאדמתה הייתה משועבדת ואביה של סופיה מגדלנה מת בצעירותו. היו לה 13 אחים ואחיות והיא נחשבה כשידוך בלתי הולם לנסיך הדני, אך המלך נתן את הסכמתו. במכתביו של כריסטיאן, הוא מתאר את תחושותיו בנוגע לאדיקות העזה של הנסיכה, שהזכירו לו את אדיקותו שלו. השניים נישאו ב-7 באוגוסט 1721, כאשר כריסטיאן היה עדיין נסיך הכתר. טקס הנישואין התקיים בפרץ' (Pretzsch) שסקסוניה.

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן היה ביישן ומופנם מטבעו והתרחק מעין הציבור. הזוג המלכותי החדש חי חיי בידוד ולמרות אדיקותם, הם היו מוקפים בפאר. מעבר לווילונות של הכרכרות הסגורות שלהם, התרחשה אחת התקופות הרודניות הפוריטניות ביותר בתולדותיה של דנמרק.

חצר המלכות של כריסטיאן כאילו קפאה בזמן ונאמר שהיא הייתה "מונוטונית לעייפה". המוזיקה בחצר המלכות הייתה דתית ולא התקיימו בה ריקודים. המלך, מסיבות בריאותיות ודתיות כאחד, ארגן לעיתים רחוקות מסעות ציד או השתתף בהם.

זעמו של כריסטיאן על הביגמיה וההפקרות של אביו והצער הכבד שלו על מותה של אמו, הניעו אותו למהלך השלטוני הראשון שלו: שינוי הצוואה של אביו, שלילת חלק גדול מהירושה מאלמנתו של אביו, המלכה אנה סופיה, אשתו השנייה של פרדריק הרביעי, והגלייתה לאחוזת קלאוסהולם, בית ילדותה.

בעשר השנים הראשונות למלכותו נועץ כריסטיאן לעיתים קרובות עם בן דודו, כריסטיאן ארנסט, רוזן שטולברג-ורניגרודה, שלקח חלק כמעט בכל הנעשה בחצר המלכות, מפיטורי טבחים במטבחה של המלכה ועד למהלכים המדיניים. הוא עודד את המלך לשמור ככל האפשר על הברית עם אנגליה, שהובילה לנישואים בין בתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה לבין בנו הבכור של כריסטיאן, עד שלבסוף, בשנת 1740 לערך, השתנתה העדפתו הפוליטית של הרוזן כלפי צרפת והשפעתו נפסקה. שינוי זה התאים למצב הפוליטי-צבאי בגרמניה, שלא אפשר לו יותר, כנסיך גרמני, להיות יועץ מדיני מחוץ לגבולות האימפריה הרומית הקדושה.

צעדו העיקרי של כריסטיאן במדיניות הפנים הייתה הנהגת משטר הצמיתות (בדנית: Stavnsbånd) ב-1733. היה זה חוק שאילץ איכרים להישאר במקום מגוריהם ולהיות כפופים לאצולה המקומית ולצבא. למרות שהרעיון מאחורי חוק זה היה ככל הנראה להבטיח את קיומו של מספר קבוע של איכרים וחיילים, היחס אליו מאוחר יותר היה כשיעבוד מוחלט של האיכרים הדנים. לפיכך, פגע חוק זה במוניטין של כריסטיאן הרביעי. החוק בוטל ב-1788.

באותה שנה בה חוקק חוק הצמיתות, יצא הזוג המלכותי למסע בנורווגיה. בהגיעם לטרונדהיים ב-18 ביולי, נשא פטר הוייר נאום-שיר לכבודם.

השקפותיו הדתיות האדוקות של כריסטיאן השפיעו כמובן על מדיניותו בנוגע לכנסייה. מעל פני השטח נחל המלך ניצחונות, אך הן האצולה והן פשוטי העם הביעו בחשאי את התנגדותם למלך. לאחר מותו, איבדה האדיקות הדתית את מקור כוחה, אך אין משמעות הדבר שלא הייתה לה השפעה. האדיקות הדתית של כריסטיאן השפיעה רבות על השירה באותה תקופה. תוצאה נוספת של אדיקותו של כריסטיאן הייתה הנהגתו של טקס הקונפירמציה ב-1736.

בנוסף לאדיקות ולייחוס של כריסטיאן, מפעלי בנייה רבים היו קשורים אליו והוא ככל הנראה המלך הדני שעסק בפעולות בנייה הרבות ביותר במאה ה-18. בתחום זה לקחה חלק רב גם רעייתו. בין מפעלי הבנייה שלהם ניתן למנות את ארמון כריסטיאנסבורג (נבנה 1742-1732, נשרף ונבנה מחדש ב-1794), ארמון הירשהולם, בית קיץ בצפון זילנד (נבנה 1739-1737, נהרס 1812) והארמיטאז' (נבנה 1736-1734, עדיין קיים). עבור נסיך הכתר פרדריק, נבנה ארמון הנסיך בקלוובודורנה (נבנה 1744-1743, משמש כיום כמוזיאון הלאומי של דנמרק). מפעלי בנייה אלו מומנו על ידי מיסי המעבר במיצר אורסונד מתוך מטרה להציג לראווה את עוצמתה ואת עושרה של ממלכת דנמרק, אך הם גם הפכו לנטל כלכלי על נתיני הממלכה.

מדיניות החוץ של כריסטיאן הייתה שלווה ודנמרק נשארה נייטרלית. בתחום הסחר הייתה זו תקופה של התקדמות. נוסדו אז חברות ובנקים חדשים. תוכניותיו של כריסטיאן להפוך את בתו היחידה למלכת שוודיה על ידי נישואין ליורש הכתר השוודי, לא צלחו.

חוזה סן אידלפונסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזה סן אידלפונסו משנת 1742, שנחתם בין ספרד לבין דנמרק, היה הסכם של ידידות, מסחר וזכויות שיט, שקבע את התנאים ליחסים המסחריים בין שתי המדינות. חוסה דל קמפיליו אי קוסיו, כנציגו של פליפה החמישי, מלך ספרד ופרדריק לודוויג, ברון דהן, נציגו של כריסטיאן השישי, תיאמו את תנאי ההסכם בארמון המלכותי בסן אידלפונסו ב-18 ביולי 1742. הנקודות העיקריות של ההסכם היו:

  • חופש השיט לציים של שתי המדינות בנמלים של שתיהן, למעט הספינות של ספרד במימי איסלנד, איי פארו, גרינלנד, נורדלנד ופינמרק (החלקים הצפוניים של נורווגיה), שם לא התאפשר שום סחר למעט עם ספינותיה של דנמרק.
  • ספינות סוחר יכלו להיכנס ולסחור באופן חופשי בנמלים של שתי המדינות, על בסיס הצהרה על הסחורות ותשלום מסים בהתאם. חומרי גלם דניים לבניית ספינות היו פטורים ממס בספרד. על יבוא הדגים הדנים לספרד הוטל רק מחצית שיעור המס.
  • ספינות מלחמה של שתי המדינות יכלו להיכנס לנמלים של כל אחת מהן. מוצאן של הסחורות היה חייב להיות מסומן עליהם.
  • איסר הברחת נשק. הגנה משותפת כנגד התקפות שודדי ים.

ההסכם מעולם לא נכנס לתוקף. הרשויות הספרדיות הבינו שסעיף הפטור על המחצית המס שהוטל על יבוא הדגים מדנמרק, סתר הסכמים עם מדינות אחרות, שבמסגרתם ניתנה עדיפות לסחר עם ספרד. ב-1753 בוטל ההסכם.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוגוסט 1746, יום לפני חתונת הכסף שלו, מת כריסטיאן השישי בארמון הירשהולם. הוא נקבר בקתדרלת רוסקילדה. מצבת קבורתו של המלך בסגנון הנאו-קלאסיציזם, שעוצבה ונבנתה על ידי יוהנס וידוולט, הוזמנה על ידי אלמנתו של המלך, שלאחר מותו הודתה לאל על "מלך שאין דומה לו שאתו חייתה 25 שנים של אהבה וחדווה שלא השתנו". מצבת השיש על קברו של כריסטיאן הושלמה ב-1768 אך היא לא הוצבה בקתדרלה אלא רק ב-1777. המצבה כוללת סרקופג ושתי דמויות נשים: "צער" (Sorgen) ו"תהילה" (Berømmelsen). היה זה הסרקופג הראשון בדנמרק שנבנה בסגנון הנאו קלאסי והוא מסמן את ראשיתו של סגנון זה בממלכה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדורות הבאים נודע כריסטיאן השישי כמנהיג הדתי החשוב ביותר. הוא היה אדוק ביותר ובמהלך כל תקופת מלכותו הוא ניסה להקנות את אדיקותו גם לנתיניו. הלחץ הדתי שהוא כפה, יחד עם חוסר קסם אישי, הפכו אותו לאחד המלכים האבסולוטיים הפחות אהודים בדנמרק. היסטוריונים מתקופות מאוחרות יותר ניסו לשקם את המוניטין שלו. הם הביעו את דעתם שהוא לא היה כה חסר סובלנות כפי שהוא תואר ושהוא היה שליט קפדן וחרוץ. הרושם השלילי נותר בכל אופן במשך שנים רבות.

לכריסטיאן השישי הייתה נטייה להתנזר מחברה אנושית. כמו כן, מאז ימי נעוריו, הוא היה חסיד נלהב של טיפולים רפואיים באמצעות הידרותרפיה.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק השלישי, מלך דנמרק
 
סופיה אמליה מבראונשווייג-לינבורג
 
וילהלם השישי, רוזן הסן-קאסל
 
הדוויג סופיה מברנדנבורג
 
יוהאן אלברכט השני, דוכס מקלנבורג
 
אלאונורה מריה מאנהלט-ברנבורג
 
פרידריך השלישי, דוכס הולשטיין-גוטורפ
 
מריה אליזבת מסקסוניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
שרלוטה אמליה מהסן-קאסל
 
 
 
 
 
גוסטב אדולף, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב
 
 
 
 
 
מגדלנה זיבילה מהולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרדריק הרביעי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואיזה ממקלנבורג-גיסטרוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן השישי, מלך דנמרק


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]