ראיין קוגלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראיין קוגלר
Ryan Coogler
קוגלר בכנס הקומיק-קון, סן דייגו, 23 ביולי 2016
קוגלר בכנס הקומיק-קון, סן דייגו, 23 ביולי 2016
קוגלר בכנס הקומיק-קון, סן דייגו, 23 ביולי 2016
לידה 23 במאי 1986 (בן 37)
אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית
סוגה מועדפת סרטי פעולה, סרטי גיבורי-על
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2009 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי, תסריטאי
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בסקרמנטו, בית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה
יצירות בולטות תחנת פרוטוויל, קריד, הפנתר השחור
פרסים והוקרה
  • פרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית (2013)
  • פרס אינדפנדנט ספיריט לסרט בכורה (2014)
  • טיים 100 (2018)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קוגלר בפסטיבל הסרטים בדוביל שבצרפת, 4 בספטמבר 2013
קוגלר נואם בכנס הקומיק קון הבינלאומי בסן דייגו, 22 ביולי 2017

ראיין קייל קוגלר (באנגלית: Ryan Kyle Coogler; נולד ב-23 במאי 1986[1]) הוא במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי אמריקאי. סרטו העלילתי הראשון, תחנת פרוטוויל, זכה בפרס הקהל ובפרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית ב-2013[2]. הוא כתב וביים את הסרט השביעי בסדרת הסרטים רוקי, "קריד" (2015), ואת הסרט "הפנתר השחור" (2018), המבוסס על הדמות הפנתר השחור מחוברות הקומיקס של מארוול קומיקס ושמהווה חלק מהיקום הקולנועי של מארוול.

סרטיו של קוגלר זוכים לשבחים מרובים ולהצלחה מסחרית[3]. ב-2013, הוא נכלל ברשימת 30 האנשים מתחת לגיל 30 המשנים את העולם של מגזין טיים[4]. עם זאת, מבקריו טוענים כי עבודותיו של קוגלר מתמקדים יתר על המידה בתרבויות ובדמויות רבות, בעיקר באדם השחור. לעיתים תכופות משתף קוגר פעולה עם השחקן מייקל בי. ג'ורדן, שהופיע בכל סרטיו, כמו גם עם המלחין לודוויג גרנסון, אשר הלחין את כל סרטיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוגלר נולד ב-23 במאי 1986 באוקלנד שבמדינת קליפורניה. אמו, ג'וזלין (לבית תומאס) הייתה פעילה ציבורית וחברתית בעוד אביו איירה עבד כיועץ בשירות המבחן לנוער. שני הוריו סיימו את לימודיהם באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בהייוורד. לקוגלר שני אחים: נח וקינן[5]. דודו, קלרנס תומאס, הוא דור שלישי למשפחת סוורים באוקלנד, והיה הגזבר לשעבר של איחוד המחסנים החופיים הבינלאומי.

קוגלר גדל והתחנך באוקלנד. בגיל שמונה עברה משפחתו לריצ'מונד, קליפורניה. הוא למד בבית הספר התיכון הפרטי והקתולי סנט מרי באולבני שבקליפורניה, והצטיין במתמטיקה ומדעים. את לימודיו הגבוהים החל במכללת סנט מרי בקליפורניה שבעיירה מורגה. הוא התחבר לקבוצת הפוטבול של המכללה, שהשתתפה בקורס כתיבה יוצרת. המורה של קוגלר בקורס זה שיבח את עבודתו, ועודד אותו להמשיך בכתיבת תסריטים[6].

לאחר שמכללת סנט מרי ביטלה את תוכנית הפוטבול שלה ברץ 2004, הוא עבר למכללה אחרת וזכה במלגת לימודים על מנת לממן את לימודיו באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בסקרמנטו. בסקרמנטו התמקד קוגלר במימון לימודיו ולקח שיעורי קולנוע רבים ככל שיכל לשלב יחד עם אימוני הפוטבול שלו באוניברסיטה. לאחר סיום לימודיו בסקרמנטו החל ללמוד בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שם הכין סדרה של סרטים קצרים[7].

ראשית נתיבתו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו סטודנט בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה ביים קוגלר ארבעה סרטים קצרים, אשר שלושה מהם זכו או היו מועמדים לפרסומים שונים: "נעולים" (2009), שהוקרן בפסטיבל הסרטים טרייבקה וזכו בפרס ההפקה המצוינת על-שם דנה ואלברט ברוקולי; "פיג" (2011), שנכתב על ידי חברו לכיתה, אלכס ג'ורג' פיקרינג, וזכה בתחרות הסרטים הקצרים של HBO בפסטיבל הקולנוע השחור האמריקאי ובפרס DGA לסרט סטודנטים והועמד לסרט הקצר העצמאי הטוב ביותר בטקס פרסי הסליל השחור; ו"פער" (2011), אשר זכה בפרס ג'ק ניקולסון עבור הישג בימתי, ותסריטו נכתב בידי קרול ס. לשוף.

"תחנת פרוטוויל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו הראשון של קוגלר באורך מלא, "תחנת פרוטוויל" (אשר שמו המקורי היה "פרוטוויל" בלבד), מגולל את היממה האחרונה בחייו של אוסקר גרנט, שנורה למוות על ידי שוטר בתחנת הרכבת התחתית בשכונת "פרוטוויל" שבאוקלנד ב-1 בינואר 2009. הסרט פותח והופק על ידי השחקן פורסט ויטאקר, שב-2006 זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. לאחר עליית הסרט לאקרנים, זכה הסרט בפרסים רבים ובשבחים מצד מבקרי אמנות, בהם פרס "הסרט הראשון באורך מלא הטוב ביותר" של פרס אינדפנדנט ספיריט.

בעת שבוע עליית הסרט לאקרנים, ג'ורג' זימרמן, מתנדב היספני במשמר האזרחי, זוכה בידי חבר מושבעים[8] בפלורידה מאשמת רצח הנער האפרו-אמריקאי טרייבון מרטין. הזיכוי הזה הביא לסיומו של משפט מתוקשר שהעלה על פני השטח את המתיחות הגזעית בחברה האמריקאית. "תחנת פרוטוויל", שבסופו ציין כי השוטר שהרג את אוסקר גרנט קיבל עונש קל, הצית מחדש את השסע הגזעי בארצות הברית והפך לסרט מחאה[9]. "תחנת פרוטוויל" גרף למעלה מ-17 מיליון דולר אמריקני ברחבי העולם לאחר שידוריו בבתי הקולנוע. באתר הביקורות "Rotten Tomatoes", קיבל הסרט ציון של 94% המבוסס על 195 ביקורות[10].

"קריד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קריד (סרט)

בחודש יולי 2013 דווח כי אולפני מטרו גולדווין מאייר הציעו לקוגלר לביים את הסרט "קריד". את התסריט לסרט כתב בצוותא עם ארון קובינגטון. הסרט הוא השביעי בזיכיון סרטי רוקי, אך מהווה גם ספין אוף מהסדרה המקורית[11][12][13][14][15].

צילומי הסרט החלו בליברפול ב-19 בינואר 2015, ולאחר מכן המשיכו בפילדלפיה, העיר בה נולד וגדל רוקי. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-25 בנובמבר 2015, יום השנה ה-40 לסצנת הפתיחה של הסרט "רוקי" המקורי. הסרט זכה לשבחי המבקרים שטענו שהוא הסרט הטוב ביותר בסדרה מזה שנים רבות. סטאלון זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בסרט. זו הפעם הראשונה שסטאלון היה מועמד לפרסים אלה מאז "רוקי" הראשון, וזכייתו הראשונה בפרס גלובוס הזהב[16].

"הפנתר השחור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפנתר השחור (סרט)

בחודש ינואר 2016, חתם קוגלר על חוזה לכתיבת וביום הסרט השמונה עשר ביקום הקולנועי של מארוול: "הפנתר השחור"[17][18]. בכך נהפך קוגלר לבמאי והתסריטאי הצעיר ביותר באולפני מארוול[19]. את הסרט, בכיכובו של צ'דוויק בוזמן כפנתר השחור, החלו להפיק בינואר 2017[20], ועלה לאקרנים בראשית 2018. מייקל בי. ג'ורדן, שכאמור הופיע בכל סרטיו של קוגלר, כיכב כאנטגוניסט הראשי בסרט: אריק קילמונגר[21].

עם עלייתו לאקרנים, היה הסרט להצלחה מסחרית מרשימה[22], ההכנסות הגלובליות מהסרט עומדות חצו כשבוע לאחר הקרנתו את רף החצי מיליארד דולר הודות להשקתו בשוק הקולנוע בסין העממית, שם הכניס באותו היום 22 מיליון דולר[23]. בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארצות הברית גרף הסרט שיא של כ-202 מיליון דולר מה שהיווה את הפתיחה החזקה ביותר של סרט שבוים על ידי במאי אפרו-אמריקאי[24]. לאחר שחרורו של הסרט "קמט בזמן" במרץ 2018, הייתה זו הפעם הראשונה בה שני הסרטים המובילים בקופות בוימו על ידי במאים אפרו-אמריקאים: קוגלר, במאי פנתר השחור, ואווה דוברני, במאית "קמט בזמן"[25].

הסרט קיבל מידרוג חיובי של 97% באתר הביקורות Rotten Tomatoes, בהתבסס על 365 ביקורות (353 מהן "טריות" ו-12 "רקובות") בציון של 8.2 מתוך 10. האתר מציין כי הסרט "מעלה את רף סרטי גיבורי-העל לגבהים חדשים בשעה שמספר את אחד הסיפורים המרתקים ביותר ביקום הקולנועי ומציג כמה מהדמויות המציאותיות ביותר[26]. הסרט ניצח בדירוג סרטי גיבורי-על כדוגמת "האביר האפל" ו"איירון מן", שהחזיקו שניהם מידרוג חיובי בן 94%. אתר הביקורות Metacritic העניק לסרט ממוצע משוקלל של 88 מתוך 100 בהתבסס על 55 ביקורות. אתר הסקרים CinemaScore נתן לסרט ציון A פלוס על-פי סקאלת דירוג מ-A פלוס ל-F - הסרט השני באתר לקבל את הדירוג הנ"ל אחרי "הנוקמים". האתר "RelishMix" ציין כי ההאשטאגים של הסרט ברשת החברתית טוויטר שברו שיא ביום עלייתו לאקרנים, עם מעל ל-550 אלף פוסטים[27].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2023, קוגלר, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתם על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן[28]. חותמי המכתב מבקשים מהנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, נטען שם כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות. למעט הבקשה לשחרור בטוח של בני הערובה אין במכתב התייחסות לכאב ולנזק שנגרם לתושבי ישראל בכלל ולישובים הסמוכים לעזה בפרט.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי קולנוע
שנת עליית הסרט לאקרנים שם הסרט תפקיד בסרט פרסים
במאי מחבר מפיק
2013 תחנת פרוטוויל
2015 קריד
2018 הפנתר השחור
קריד 2 (בפועל)
2021 ספייס ג'אם: אגדה חדשה
יהודה איש קריות והמשיח השחור מפיק
2022 הפנתר השחור: ואקאנדה לנצח מועמד לפרס NAACP לבימוי יוצא מן הכלל בסרט קולנוע (2023)
TBA איירון הארט לא לא כן מיני-סדרה עתידית של דיסני+
Wrong Answer כן לא כן

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה סימוכין
2024 פרס גראמי השיר הטוב ביותר שנכתב למדיה חזותית "Lift Me Up" (בתור פזמונאי) מועמדות [29]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראיין קוגלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיין קייל קוגלר, נולד ב-23 במאי 1986 בקליפורניה, באתר מפתח תאריכי הלידה של קליפורניה (באנגלית)
  2. ^ אן תומפסון, Sundance Awards: Both Ryan Coogler Drama ‘Fruitvale,’ Doc ‘Blood Brother’ Nab Grand Jury and Audience Awards UPDATED, באתר IndieWire‏, 27 בינואר 2013
  3. ^ אריק קון, Ryan Coogler is the New Steven Spielberg: ‘Black Panther’ Cements the Rise of Hollywood’s Commercial Auteur, באתר IndieWire‏, 16 בפברואר 2018
  4. ^ שרה בגליי, אלו הם 30 האנשים מתחת לגיל 30 המשנים את העולם, באתר מגזין טיים, 5 בדצמבר 2013
  5. ^ Filmmaker avoids tragic life plotline, באתר Inside Bay‏, 17 בדצמבר 2007 (באנגלית)
  6. ^ The Unbelievable Story Of Ryan Coogler, Who Made The Most Important Movie Of The Year, באתר BuzzFeed‏, 12 ביולי 2013 (באנגלית)
  7. ^ 25 New Faces of Independent Film: Ryan Coogler, באתר Filmmaker Magazine‏, 27 בינואר 2013 (באנגלית)
  8. ^ רויטרס, זוכה מתנדב המשמר האזרחי שהואשם ברצח הנער השחור, באתר הארץ, 14 ביולי 2013
  9. ^ אתר למנויים בלבד נטע אלכסנדר, הסרט שניבא בטעות את האמת, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
  10. ^ תחנת פרוטוויל, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
  11. ^ סקוט מנדלסון, Box Office: 'Creed' Rocks Record-Breaking $1.4M Tuesday, Pixar's 'The Good, באתר פורבס, 29 בנובמבר 2015 (באנגלית)
  12. ^ דניאל קרפס, Hear Future's Knockout 'Creed' Cut 'Last Breath', באתר רולינג סטון, 11 בנובמבר 2015 (באנגלית)
  13. ^ קייטי ריץ', Creed: The Oscar Contender We Should Have Seen Comingf, באתר Vanity Fair‏, 18 בנובמבר 2015 (באנגלית)
  14. ^ ג'ים טודור, Review: CREED (AKA ROCKY VII) Goes The Distance, באתר Twitch Film‏, 24 בנובמבר 2015 (באנגלית)
  15. ^ ג'וש טרי, REVIEW: 'Creed': half-Rocky sequel, half-Rocky spinoff, באתר וושינגטון טיימס, 25 בנובמבר 2015 (באנגלית)
  16. ^ הזוכים הגדולים של גלובוס הזהב: "האיש שנולד מחדש" ומל גיבסון, באתר ynet, 11 בינואר 2016
  17. ^ מארק סטורם, ראיין קוגלר נבחר לביים את "הפנתר השחור", באתר הרשמי של מארוול, 11 בינואר 2016 (באנגלית)
  18. ^ היילי פוטץ', קווין פייגי חושף: ראיין קוגלר יכתוב ויביים את "הפנתר השחור", באתר Collider‏, 11 באפריל 2016 (באנגלית)
  19. ^ קורטני קונלי, איך הפך ראיין קוגלר מאדם שחי במכוניתו ליוצר הסרטים הצעיר באולפני מארוול, באתר CNBC‏, 23 בפברואר 2018 (באנגלית)
  20. ^ מארק סטורם, אולפני מארוול החלו בהפקת הסרט "הפנתר השחור", באתר מארוול, 27 בינואר 2017 (באנגלית)
  21. ^ ברוייס קיט, מייקל בי. ג'ורדן נכנס לקאסט "הפנתר השחור", באתר הוליווד ריפורטר, 13 במאי 2016 (באנגלית)
  22. ^ "הפנתר השחור" שובר שיאים בקופות, באתר ynet, 18 בפברואר 2018
  23. ^ ההכנסות של דיסני מ"הפנתר השחור" יחצו את מיליארד הדולר בפחות מחודש, באתר כלכליסט, 12 במרץ 2018
  24. ^ אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, "הפנתר השחור" הצטרף ל"מועדון מיליארד הדולר", באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2018
  25. ^ Ryan Coogler Praises Ava DuVernay For Making The Impossible Look Easy, באתר הפינגטון פוסט, 12 במרץ 2018
  26. ^ דירוג הסרט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
  27. ^ ‘Black Panther’ Goes Wild: At $242M Superhero Owns 2nd Best 4-Day Opening & Defeats ‘Last Jedi’ – Update, Anthony D'Alessandro, February 20th 2018
  28. ^ J. Kim Murphy, Joaquin Phoenix, Cate Blanchett and More Stars Demand Joe Biden Call for Israel-Gaza Ceasefire: ‘Compassion Must Prevail’, Variety, ‏2023-10-20 (באנגלית אמריקאית)
  29. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
פרס Black Reel לבמאי הטוב ביותר
מלקולם די לי (2000) • ג'ינה פרינס-ביית'ווד (2001) • אנטואן פוקואה (2002) • דנזל וושינגטון (2003) • פ. גארי גריי (2004) • מריו ואן פיבלס (2005) • תומאס קרטר (2006) • ספייק לי (2007) • ג'ינה פרינס-ביית'ווד (2008) • לי דניאלס (2010) • אלברט יוז ואלן יוז (2011) • סטיב מקווין (2012) • אווה דוברני (2013) • סטיב מקווין (2014) • אווה דוברני (2015) • ראיין קוגלר (2016) • בארי ג'נקינס (2017) • ג'ורדן פיל (2018) • ראיין קוגלר (2019) • ג'ורדן פיל (2020) • רג'ינה קינג (2021) • ג'יימס סמואל (2022) • קורד ג'פרסון (2023)
פרס NAACP Image לבימוי יוצא מן הכלל בסרט קולנוע
ג'ון סינגלטון (2006) • ספייק לי (2007) • קאסי למונס (2008) • ג'ינה פרינס-ביית'ווד (2009) • לי דניאלס (2010) • טיילר פרי (2011) • סאלים אקיל (2012) • בן צייטלין (2013) • סטיב מקווין (2014) • אנטואן פוקואה (2015) • ראיין קוגלר (2016) • בארי ג'נקינס (2017) • ג'ורדן פיל (2018) • ראיין קוגלר (2019) • צ'ואיטל אג'יופור (2020) • ג'ינה פרינס-ביית'ווד (2021) • שאקה קינג (2022) • ג'ינה פרינס בית'ווד (2023)
הקודם:
2012: בן זייטלין, חיות הדרום הפראי 		פרס גות'הם לבמאי/ת הפורץ/ת הטוב/ה ביותר
2013: ראיין קוגלר, תחנת פרוטווייל 		הבא:
2014: אנה לילי אמירפור, נערה הולכת הביתה לבדה
הקודם:
2015: כריס רוק – "טופ פייב" 		פרס Black Reel לתסריט (מקורי או מעובד) הטוב ביותר
2016: ראיין קוגלר ואהרון קובינגטון – "קריד" 		הבא:
2017: בארי ג'נקינס – "אור ירח"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראיין_קוגלר&oldid=38461236"