תחותמס השלישי

תחותמס השלישי
	פסל של תחותמס ה-3, במוזיאון בלוקסור
	פסל של תחותמס ה-3, במוזיאון בלוקסור
לידה	1481 לפנה"ס
פטירה	1425 לפנה"ס (בגיל 56 בערך)
מדינה	הממלכה החדשה של מצרים (אנ')
מקום קבורה	KV34
דת	דת מצרים העתיקה
בן או בת זוג	Nebtu; Satiah; Nebsemi; Menhet, Menwi and Merti; Merytre-Hatshepsut
	1479 לפנה״ס – 1425 לפנה״ס; (כ־54 שנים)
	→ חתשפסות אמנחותפ השני ←

תחותמס השלישי (1490 לפנה"ס – 1425 לפנה"ס), בן השושלת ה־18, אחד ממלכיה הבולטים של מצרים העתיקה. בימיו השתרעו גבולות הממלכה מסודאן של ימינו ועד לנהר הפרת. הוא הקים מקדשים רבים.

עלייתו למלכות

תחותמס השלישי נולד לתחותמס השני מפילגש בשם איסיס, אך עם מות המלך היה בעל הדרישה הכי מכובדת לכתר וכך הוכתר כמלך על מצרים בגיל 10 (שנת 1479 לפנה"ס). הוא אורס לאחותו למחצה; ואמה, חתשפסות, לקחה לידיה את ענייני ניהול הממלכה. רק לאחר מותה חזר תחותמס לשלוט במצרים.

יש האומרים כי תחותמס התייחס לתקופת מלכותה של חתשפסות כשלטון בלתי חוקי. הוא מחק את שמותיה המלכותיים והציב את שמותיו במקומם. בנוסף מנה את שנות שלטונו ממותו של תחותמס השני והוסיפן לשנות שלטונו, אם כי גילויים ארכאולוגיים מאוחרים טוענים שמחיקה זו נעשתה רק 20 שנה לאחר מותה.

בתקופת חתשפסות, התרופפה השליטה על שטחי האימפריה. חתשפסות לא יצאה למסעות צבאיים. כאשר עלה תחותמס השלישי לשלטון החל לצאת למסעות צבאיים. בשנת 1482 לפנה"ס יצא תחותמס השלישי למסעו הראשון לאחר שהתייצבה מולו ברית נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. המרד נתמך על ידי ממלכת מיתני. תחותמס עצמו כתב שהמרד התפשט על פני כנען כולה ”מן העיר ירזה ועד קצות תבל” (יֻרְזָה שכנה כנראה בתל גמה של היום).^[1] תחותמס ערך בסך הכול 16 מסעות צבאיים. במסעו השמיני ניצח את מיתני וכבש את סוריה אך לא הצליח לבסס את שלטונו בה. בכנען, לעומת זאת, עבר השלטון במלואו למצרים.

כיבוש מגידו

סצנה מתוך אמדואת קברו של תחותמס השלישי KV34

ערך מורחב – קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)

בתגובה למרד, הצעיד תחותמס את צבאו לעבר מגידו (1457–1458 לפנה"ס). בדרך עצר בעזה ששמרה על נאמנותה. הקרב במגידו היה לקרב המתואר הראשון בהיסטוריה. תיאורו חרוט על אחד המקדשים בכרנך שבמצרים. על פי התיאור שנתפס כאמין למדי, עלה תחותמס בדרך הים, אל עבר מגידו עד שהגיע ליחם, דרומית לגת (הכפר ג'ת של היום, דרומית לחדרה).

ביחם עמדו בפניו שלוש דרכים להגיע למגידו והלאה למיתני.

הדרך הצפונית – ואדי מילק – המפריד בין הכרמל לרמות מנשה (כיום עובר בתוואי דומה חלק מכביש 70), דרך עיר בשם "צפת" שהייתה במקום.
הדרך המרכזית – ואדי עארה – המפריד בין רכס אמיר לרמות מנשה (כיום עובר בתוואי זה כביש 65 מחדרה לעפולה), דרך עיר בשם "ערונה".
הדרך הדרומית – עמק דותן – המפריד בין הרי שומרון לרמות מנשה, דרך העיר "תענך".

תחותמס, לפי תיאורו, עצר באזור חדרה דהיום וכינס ישיבה עם יועציו לבחירת הדרך. יועציו הציעו לו לבחור בוואדי מילק שכן ואדי עארה מוביל הישר אל מגידו, ובוודאי יצפה מלך מגידו מהלך זה. בנוסף טענו היועצים כי ואדי עארה צר בהרבה, וקל יותר להשתמש בו לצורכי מארב. תחותמס סירב לעצת יועציו. הוא גרס כי אם יועציו הבינו את הפוטנציאל בוואדי עארה, בוודאי הבין זאת גם מלך מגידו, ועל כן המארב יהיה בוואדי מילק.

תחותמס עבר דרך ואדי עארה והפתיע את הצבא הכנעני שאכן חיכה בפתח ואדי מילק (בסביבות יקנעם עילית של ימינו). תחותמס הציב את צבאו בין הצבא הכנעני לעיר מגידו. כך תיאר המלך את הקרב:

אז התגבר הוד מלכותו בראש צבאו והם ראו שהוד מלכותו אמנם מתגבר והם ברחו בחיפזון למגידו בפנים מבוהלות. הם עזבו את בתיהם ואת מרכבות הזהב והכסף שלהם. הרי האנשים ממגידו כבר סגרו את העיר בפניהם וכדי למשוך אותם למעלה הורידו להם חבל עשוי בגדים. לולא נתנו החיילים את תשומת לבם לחפצים אשר השאירו היו שוללים בכיבוש את מגידו.

על פי התיאור הביס כליל צבא תחותמס את צבא מגידו. תחותמס הוסיף תיאור מזלזל מעט בצבא אויבו, על חיילים הנמלטים ומועלים לחומת מגידו בחבלים מאולתרים מבגדים. הוא ציין לבסוף שהסיבה שלא כבש את מגידו היא שחייליו החלו לעסוק בביזה, ובכך נתנו זמן לצבא מגידו להיכנס ולהסתגר בעיר. בתום מצור בן שבעה חודשים נפלה מגידו וברית המלכים הכנענים איתה.

תוצאות המלחמה

בכתובת בכרנך מסופר שלאחר הקרב תפס תחותמס 2,238 סוסים, ולאחר כיבוש מגידו הובלו דרומה, כס זהב, בקר וחיטה רבים (בכתובת מצוינים 207,300 כור חיטין שהם כ־800,000 ליטר). המספרים מוגזמים ככל הנראה, והכמות האמיתית עמדה, כנראה, על מחצית או שליש מהשלל שתואר.

בעקבות ניצחונו הקים תחותמס השלישי מערך מנהלי-שלטוני בכנען. הוא השאיר את השלטון הישיר על הערים בידי השלטים המקומיים, אולם מספר ערים הופקעו והוקמו בהם מרכזים שלטוניים ישירים של מצרים. העיר ששימשה כמרכז השלטון המצרי בכנען הייתה עזה, במקביל הופקעו ערים נוספות ביניהן: יפו, בית שאן, ינועם בעבר הירדן, כומידו בבקעת הלבנון, ובחוף הפיניקי צומור ואולזה.^[2]

המשך כיבושי תחותמס

כעבור מספר שנים פנה תחותמס להכנעת מיתני ואף נחל הצלחה, מערכתו האחרונה הייתה כנגד נוביה, שם הכניע שבטים מקומיים רבים, שמאוחר יותר העביד במכרותיו, שהיו לבסיס הכלכלה המצרית מימיו והלאה. לאחר ניצחונותיו הרבים, המיסים והמתנות שנשלחו אליו בידי עמי העולם העתיק העשירו את קופת הממלכה והוא פנה לבניין מקדשים מפוארים. כאשר נפטר בשנת 1425 לפנה"ס נקבר בעמק המלכים ובנו, אמנחותפ השני, ירש את אביו.

בנייה מונומנטלית

תחותמס השלישי היה בנאי גדול ובנה למעלה מ-50 מקדשים, למרות שחלקם אבדו ומוזכרים רק ברשומות כתובות.^[3] הוא גם הזמין את בנייתם של קברים רבים עבור אצילים, שנעשו באומנות גדולה מאי פעם. בתקופתו התחוללו שינויים סגנוניים גדולים בפיסול, בציורים ובתבליטים הקשורים לבנייה, חלק ניכר מהם החל בתקופת שלטונה של חתשפסות.

תחותמס הקדיש לכרנכ יותר תשומת לב מכל אתר אחר. במקדש המרכזי, הוא בנה מחדש את אולם ההיפוסטיל של סבו תחותמס הראשון, פירק את הקפלה האדומה של חתשפסות, ובנה במקומה פילון (אדריכלות) שישי המשמש מבואה למקדש אמון. הוא בנה חומת טמנוס סביב הקפלה המרכזית שהכילה קפלות קטנות יותר, יחד עם בתי מלאכה ומחסנים. מזרחית למקדש הראשי, הוא בנה אולם יובל שבו יחגוג את חג הסד שלו. האולם המרכזי נבנה בסגנון בזיליקה עם שורות של עמודים התומכים בתקרה בכל צד של המעבר. שתי השורות המרכזיות היו גבוהות מהאחרות כדי ליצור חלונות שבהם התקרה מפוצלת. שניים מהחדרים הקטנים יותר במקדש זה הכילו את התבליטים של סקר הצמחים והחיות של כנען שערך במסעו השלישי.^[4]

מזרחית למתחם המקדשים, הוא הקים מקדש נוסף לאתון, שם הוא הוצג כמי שנתמך על ידי אמון.^[5] בתוך המקדש הזה תכנן תחותמס להקים אובליסק ענק. האובליסק תוכנן לעמוד כחלק משניים והוא האובליסק הגבוה ביותר שנחתך אי פעם בהצלחה. עם זאת, הוא לא הוקם עד שתותמוס הרביעי העלה אותו^[6] 35 שנים מאוחר יותר.^[7] מאוחר יותר הוא הועבר לרומא על ידי הקיסר קונסטנטיוס השני וכיום הוא ידוע בתור אובליסק הלטראנו.

בשנת 390 לספירה, הקיסר הרומי הנוצרי תאודוסיוס הראשון הקים מחדש אובליסק נוסף ממקדש כרנכ בהיפודרום של קונסטנטינופול, המכונה כיום אובליסק תאודוסיוס. לפיכך, שני אובליסקים של מקדש כרנכ של תחותמוס השלישי ניצבים ברומא ובקונסטנטינופול, שתי הבירות ההיסטוריות העיקריות של האימפריה הרומית.

תחותמוס גם ביצע פרויקטים לבנייה מדרום למקדש הראשי בין מקדש אמון למקדש מות (אלה מצרית). מדרום למקדש הראשי, הוא בנה את הפילון השביעי בכביש צפון–דרום שנכנס למקדש בין הפילון הרביעי והחמישי. הוא נבנה לשימוש בחג היובל שלו והיה מכוסה בסצנות של אויבים מובסים. הוא הציב פסלי ענק מלכותיים משני צידי העמוד והניח שני אובליסקים נוספים על החזית הדרומית מול השער. בסיס האובליסק המזרחי נותר במקומו, אך האובליסק המערבי הועבר להיפודרום בקונסטנטינופול.^[5] דרומה יותר לאורך הכביש, הוא העמיד את הפילון השמיני, אותו החלה חתשפסות.^[8] ממזרח לכביש, הוא חפר אגם קדוש של 250 על 400 רגל והציב לידו מקדש מצופה אלבסטר. הוא הזמין אמנים מלכותיים לתאר את אוספי החי והצומח הנרחבים שלו בגן הבוטני של תחותמס השלישי המצוי במקדש אמון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחותמס השלישי בוויקישיתוף

תחותמס השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תחותמס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תחותימס ה-3, (1426-1490 לפנה"ס), מלך מצרים, דף שער בספרייה הלאומית
תחותמס השלישי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 106
^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 99
^ Lipinska, Jadwiga. "Thutmose III," p.401. The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Ed. Donald Redford. Vol. 3, pp.401–403. Oxford University Press, 2001.
^ Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.302. Librairie Arthéme Fayard, 1988.
^ ¹ ² Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.303. Librairie Arthéme Fayard, 1988.
^ Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.303. Librairie Arthéme Fayard, 1988.
^ Breasted, James Henry. Ancient Records of Egypt, Vol. II. p. 330. University of Chicago Press, Chicago, 1906
^ Lipinska, Jadwiga. "Thutmose III," p.402. The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Ed. Donald Redford. Vol. 3, pp.401–403. Oxford University Press, 2001.

הקודם: חתשפסות	פרעוני מצרים	הבא: אמנחותפ השני

[1] יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 106

[2] מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 99

[3] Lipinska, Jadwiga. "Thutmose III," p.401. The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Ed. Donald Redford. Vol. 3, pp.401–403. Oxford University Press, 2001.

[4] Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.302. Librairie Arthéme Fayard, 1988.

[Grimal,303-5] ¹ ² Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.303. Librairie Arthéme Fayard, 1988.

[6] Grimal, Nicolas. A History of Ancient Egypt. p.303. Librairie Arthéme Fayard, 1988.

[7] Breasted, James Henry. Ancient Records of Egypt, Vol. II. p. 330. University of Chicago Press, Chicago, 1906

[8] Lipinska, Jadwiga. "Thutmose III," p.402. The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Ed. Donald Redford. Vol. 3, pp.401–403. Oxford University Press, 2001.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]