אבבה ביקילה

ביקילה באולימפיאדת טוקיו (1964)

מאזן מדליות
אתלטיקה
מתחרה עבור   אתיופיה
המשחקים האולימפיים
זהב	רומא 1960	ריצת מרתון
זהב	טוקיו 1964	ריצת מרתון

אבבה ביקילה (7 באוגוסט 1932 - 25 באוקטובר 1973), היה אתלט אתיופי, פעמיים ברציפות אלוף אולימפי בריצת מרתון, ב-1960 וב-1964; האתלט האפריקאי השחור הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית, והראשון שסיים ראשון במרתון האולימפי פעמיים; הראשון בשורה ארוכה של רצים מצטיינים למרחקים ארוכים מאתיופיה ומאפריקה בכלל.

ביוגרפיה

ביקילה נולד בכפר ג'טו, בסמוך לעיר מנדידה. בילדותו היה רועה צאן. ב-1952 התגייס למשמר הקיסרי של היילה סילאסי, לאחר שעשה את דרכו ברגל לבירה אדיס אבבה, מרחק של כ-130 קילומטרים. בעת שירותו במשמר הקיסרי השתתף במשחקי ג'נה (משחק אתיופי הדומה להוקי) וגם בתחרויות אתלטיקה.

ב-1956 השתתף ביקילה בן ה-24 לראשונה באליפות הכוחות המזוינים של אתיופיה, שם הפתיע כשסיים במקום הראשון את ריצת המרתון הרשמית הראשונה שלו. תוצאה זו זיכתה אותו בכרטיס לאולימפיאדת רומא. המאמן השבדי אוני ניסקנן, שבידו הפקידו האתיופים את הכנת הרצים למשחקים האולימפיים, זיהה את כשרונו וקידם אותו.

רומא 1960

גשר באיטליה על שם ביקילה

ניסקנן בחר עבור ביקילה את האסטרטגיה המנצחת ברומא. ביקילה רץ את רוב המרוץ כשהוא צמוד ליריבו העיקרי, ראדי בן-עבדסלם ממרוקו, במרחק רב לפני שאר הרצים. במרחק של כקילומטר מקו הסיום, כשחלפו על פני האובליסק של אקסום (אותו שדדו האיטלקים מאתיופיה), האיץ ביקילה והתרחק מיריבו, בדרך למדליית זהב היסטורית ולשיא עולם חדש - 2:15:16 שעות.

את שיא העולם הזה קבע ביקילה כשהוא רץ יחף. אף אחת מהנעלים שהוצעו לו לא התאימה לרגליו (השטוחות לגמרי) והוא החליט מספר שעות לפני הזינוק לרוץ יחף. לאחר הזכייה אמר שעשה זאת כדי "שהעולם ידע [שארצו] אתיופיה תמיד ניצחה בנחישות ובגבורה". כששב הביתה חיכתה לו קבלת פנים השמורה לגיבורים לאומיים, הן מצד הקיסר והן מצד ההמונים.

בתחילת שנות האלפיים, הוקם בעיר לדיספולי באיטליה גשר להולכי רגל על שם ביקילה לציון זכייתו בזהב ברומא הסמוכה.

טוקיו 1964

ביקילה לא הרבה להתחרות בארבע השנים שבין אולימפיאדת רומא לאולימפיאדת טוקיו. 40 יום קודם לטוקיו לקה במקרה חמור של דלקת התוספתן, באמצעה של ריצת אימון. למרות זאת, הצליח להחלים ולנצח בשנית במרתון האולימפי, כשהוא מקדים בלמעלה מארבע דקות את בזיל היטלי הבריטי ואת קוקיצ'י צובריה היפני, שזכו בכסף ובארד. ארבע שנים לאחר שתמונתו של הרץ היחף התפרסמה ברחבי העולם, הופיעה כעת במקומה דמותו של ביקילה, נועל נעליים, ומבצע תרגילי התעמלות בתום הריצה המתישה, תצוגה שהמחישה את יכולתו הפיזית להמשיך ולרוץ עוד ועוד. כמו כן שבר שוב את שיא העולם (שעבר בינתיים להיטלי) והעמיד אותו על 2:12:11.2.

אחרית ימיו

בשובו לאתיופיה מיפן העניק לו הקיסר במתנה רכב מסוג חיפושית. באולימפיאדת מקסיקו (1968) ניסה להגן שוב על תארו האולימפי, אולם נפצע תוך כדי הריצה ולא הצליח לסיימה. ב-1969 היה מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נותר משותק ברגליו. בשנים לאחר מכן התחרה מעת לעת במרוצים לנכים, כמו גם בענפי ספורט אחרים.

באוקטובר 1973 מת באדיס אבבה בגיל 41 משטף דם מוחי, שנבע מסיבוכים שמקורם בתאונת הדרכים שעבר ארבע שנים קודם לכן. יום אבל לאומי הוכרז באתיופיה עם מותו והוא נקבר בהלוויה ממלכתית בנוכחות הקיסר וקהל עשרות אלפים. על שמו נקרא האצטדיון הלאומי באדיס אבבה.

קישורים חיצוניים

• "אבבה ביקילה - הרץ היחף" באתר הוועד האולימפי הבינלאומי
• "שישים שנה של גיבורים - אבבה ביקילה", TIME

אלופים אולימפיים - ריצת מרתון (גברים)

(1896): ספירידון לואיס • (1900): מישל תאטו • (1904): תומאס היקס • (1906): ויליהאם שרינג • (1908): ג'וני הייז • (1912): קנת' מקארתור • (1920): הנס קולמיינן • (1924): אלבין סטנרוס • (1928): אחמד בוגהרה אל אופי • (1932): חואן קרלוס סבאלה • (1936): סון קי צ'ונג • (1948): דלפו קבררה • (1952): אמיל זטופק • (1956): אלן מימון • (1960): אבבה ביקילה • (1964): אבבה ביקילה • (1968): מאמו וולדה • (1972): פרנק שורטר • (1976): ולדמאר צ'רפינסקי • (1980): ולדמאר צ'רפינסקי • (1984): קרלוס לופז • (1988): גלינדו בורדין • (1992): הוונג יונג צ'ו • (1996): ג'וסיה טוגוואנה • (2000): גזנגה אברה • (2004): סטפנו בלדיני • (2008): סמואל ונג'ירו • (2012): סטיבן קיפרוטיץ'