אולימפיאדת רומא (1960)
| משחקי האולימפיאדה ה-XVII | |
|---|---|
 סמל אולימפיאדת רומא (1960) |
|
| עיר מארחת | רומא, איטליה |
| מדינות משתתפות | 83 |
| ספורטאים משתתפים | 5,338 (4,727 גברים, 611 נשים) |
| תחרויות | 150 תחרויות ב-17 ענפים |
| טקס הפתיחה | 25 באוגוסט 1960 |
| טקס הנעילה | 11 בספטמבר 1960 |
| נפתח רשמית על ידי | ג'ובאני גרונצ'י, נשיא איטליה |
| השביע את המשתתפים | אדולפו קונסוליני |
| הדליק את הלפיד האולימפי | ג'אנקרלו פריס |
| האצטדיון הראשי | סטאדיו אולימפיקו, רומא, איטליה |
| הערים שהתמודדו על האירוח | בודפשט, בריסל, דטרויט, טוקיו, לוזאן, מקסיקו סיטי |
אולימפיאדת רומא (1960) היא האולימפיאדה ה-17 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-25 באוגוסט עד ה-11 בספטמבר 1960. בתחרויות השתתפו 5,338 ספורטאים מ-83 מדינות.
תוכן עניינים |
המכרז האולימפי [עריכה]
בכינוס הוועד האולימפי שנערך בצרפת ב 15 ביוני 1955, הוחלט כי מבין לוזאן, דטרויט, טוקיו, רומא, בודפשט (העיר הראשונה מהגוש המזרחי שהציעה את אירוח המשחקים), בריסל ומקסיקו סיטי תהא זו רומא שתארח את המשחקים.
| המכרז האולימפי 1960 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| עיר | מדינה | סיבוב 1 | סיבוב 2 | סיבוב 3 | ||
| רומא |  איטליה |
15 | 26 | 35 | ||
| לוזאן |  שווייץ |
14 | 21 | 24 | ||
| דטרויט |  ארצות הברית |
6 | 11 | - | ||
| בודפשט |  הונגריה |
8 | 1 | - | ||
| בריסל |  בלגיה |
6 | - | - | ||
| מקסיקו סיטי |  מקסיקו |
6 | - | - | ||
| טוקיו |  יפן |
4 | - | - | ||
רקע [עריכה]
רומא נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים של 1908, אך המשחקים לא נערכו בה אלה הועברו ללונדון. בקונגרס של הוועד האולימפי הבינלאומי שנערך בסופיה הוחלט כי במשחקים אלו תוחלף סירת 12 המטרים בדגם חדש, ההולנדי המעופף, יתקיימו משחקים מקדימים בכדורמים, כדורגל, הוקי וכדורסל על מנת לצמצם את כמות המשחקים והוצא מקצה "הצבי הרץ" מתחרויות הקליעה. בקונגרס מינכן (1959) הוחלט על שילוב ריצת 800 מטרים לנשים. בכינוס זה הוחלט על המנגנון שלימים יקרא הקריטריון האולימפי: לכל מדינה הותרה שליחה של ספורטאי אחד לענף האתלטיקה, ואלתטים נוספים לפי השגה של קריטריונים שנקבעו מבעוד מועד במהלך השנה שקדמה למשחקים.
בכינוס זה נקבע גם כי המשחקים בשנת 1964 יערכו בטוקיו ומשחקי החורף באינסברוק.
בעיות פוליטיות ומדיניות ניצבו בפני הוועד האולימפי גם במשחקים אלה: את בעיית משלחות גרמניה פתר הוועד שוב בעזרת יצירת המשלחת הכלל-גרמנית. בעיות נוספות היו המחלוקות בין צפון לדרום קוריאה והמחלוקות בין סין וטיוואן.
מרוץ הלפיד [עריכה]
הלפיד הודלק באופן מסורתי מקרני השמש באולימפיה שביוון. משם הובל הלפיד בעזרת אצנים לאתונה ומשם לפיראוס. משם, נישא הלפיד בדרך הים על ידי אוניית מפרשים בשם אמריגו וספוצי, והובל לסירקוזה. המרוץ היבשתי המשיך לאורך חופי סיציליה, מיצר מסינה, פומפיאה ומשם לרומא. הלפיד עבר 1500 קילומטרים ביבשה על ידי 1,187 אצנים. לפני טקס הפתיחה ערך הלפיד מרוץ נוסף ברחובות אתונה.
טקס הפתיחה [עריכה]
יום לפני הטקס הוזמנו הספורטאים לקריית הוותיקן וזכו לברכה מהאפיפיור יוחנן העשרים ושלושה. טקס הפתיחה נערך באצטדיון סטאדיו אולימפיקו. אלף יוני שלום הופרחו ושלושה מטחי כבוד נורו. כל כנסיות רומא צילצלו בפעמוניהן כאשר ג'יאנקרלו פאריס הדליק את האש האולימפית.
האירועים הבולטים [עריכה]
- באולימפיאדת רומא הוענקו לראשונה מדליות כשהן מחוברות לשרשרת ולא בתוך קופסה.
- אולימפיאדת רומא הייתה האחרונה שבה השתתפה דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. המדינה הורחקה מהתחרויות לאחר אולימפיאדה זו וחזרה להשתתף, לאחר ביטול האפרטהייד, באולימפיאדת ברצלונה (1992).
אגרוף [עריכה]
- המתאגרף קסיוס קליי (מוחמד עלי) מארצות הברית זכה במדליית זהב.
- סופיה, מלכת ספרד ייצגה את יוון בשיט מפרשיות.
אופניים [עריכה]
- רוכב אופניים קנוט אנמרק ינסן מדנמרק מת במהלך המרוץ לאחר שצרך חומרים אסורים. היה זה המוות השני במשחקים האולימפים, לאחר מותו של אצן מרתון פורטוגזי בשנת 1912.
אתלטיקה [עריכה]
 |
ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת רומא (1960) |
נשים [עריכה]
- האתלטית וילמה רודולף "האיילה השחורה" מארצות הברית זכתה ב-3 מדליות זהב בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר ובריצת שליחות 4x100 מטר, לאחר שהתגברה על מחלת הפוליו בה לקתה.
- האתלטיות היהודיות מברית המועצות: אירינה פרס זכתה במדליית זהב בריצת 80 מטר משוכות ואחותה טמרה פרס זכתה במדליית זהב בהדיפת כדור ברזל ומדליית כסף בזריקת דיסקוס. ורה קרפקינה זכתה במדליית זהב בקפיצה לרוחק.
גברים [עריכה]
- האתלטים האמריקאים גלן דייוויס זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 400 מטר משוכות והגן על תוארו ובריצת שליחים 4x400 מטר. ואוטיס דייוויס זכה אף הוא בשתי מדליות זהב בריצת 400 מטר ובריצת השליחים.
- האתלט אבבה ביקילה מאתיופיה זכה במדליית זהב בריצת מרתון, מדליית הזהב הראשונה של נציג מדינה אפריקנית.
- האתלט אל ארטר מארצות הברית זכה במדליית הזהב השנייה שלו מתוך 4 מדליות זהב בזריקת דיסקוס.
- האתלט לי קלהון מארצות הברית זכה במדליית זהב בריצת 110 מטר משוכות והגן על תוארו.
הוקי שדה [עריכה]
- פקיסטן זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה כששברה את שליטתה המוחלטת של הודו בהוקי שדה, והייתה לנבחרת הראשונה שמנצחת אותה מאז 1928.
התעמלות [עריכה]
נשים [עריכה]
- נבחרת הנשים של ברית המועצות בהתעמלות מכשירים זכתה ב-15 מתוך 16 מדליות זהב אפשריות.
- לאריסה לטינינה זכתה ב-6 מדליות מהן 3 זהב כולל בתחרות הקרב רב אישי ובסך הכל צברה עד לאותה העת 12 מדליות, משתי אולימפיאדות ואותה העת דורגה במקום השני בכל הזמנים ביחד עם האתלט פאבו נורמי מפינלנד, אחרי אדוארדו מנג'רוטי מאיטליה (13 מדליות).
גברים [עריכה]
- נבחרת הגברים של יפן בהתעמלות מכשירים זכתה במדליית זהב הקבוצתית הראשונה שלה מתוך חמש.
- בוריס שאחלין מברית המועצות זכה ב-7 מדליות מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב רב אישי.
- טקאשי אונו מיפן זכה ב-6 מדליות מהן 3 זהב.
כדורסל [עריכה]
- נבחרת הכדורסל של ארצות הברית זכתה בפעם החמישית ברציפות במדליית זהב.
סיף [עריכה]
- ויקטור ז'דנוביץ' מברית המועצות (רומח), ג'וזפה דלפינו מאיטליה (דקר) ורודולף קארפטי מהונגריה (חרב) שהגן על תואריו, זכו בשתי מדליות זהב כל אחד מהם, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.
- אדוארדו מנג'רוטי מאיטליה זכה בשתי מדליות, זהב וכסף ובכך הפך באותה העת לספורטאי המעוטר ביותר בכל הזמנים במשחקים האולימפיים עם 13 מדליות, לאחר ששבר את שיאו של האתלט פאבו נורמי מפינלנד (12 מדליות) מאמסטרדם 1928.
- אלדר גרביץ' מהונגריה זכה במדליית הזהב השביעית מתוך 10 מדליות בהן זכה ב-6 אולימפיאדות.
קיאק [עריכה]
- הקיאקיסט ירט פרדריקסון משבדיה זכה במדליית הזהב השישית שלו.
שחייה [עריכה]
|
ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת רומא (1960) |
נשים [עריכה]
נבחרת ארצות הברית בשחייה לנשים, זכתה ב-5 מדליות זהב מתוך 7 מדליות אפשריות.
- השחיינית כריס וון סלטצה מארצות הברית זכתה ב-4 מדליות מהן 3 זהב, במשחה ל-400 מטר חופשי, במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב ומדליית כסף אחת במשחה ל-100 מטר חופשי.
- השחיינית דון פרייזר מאוסטרליה זכתה ב-3 מדליות, אחת זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בפעם השנייה ברציפות ושתי מדליות כסף במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
- השחיינית לין בורק מארצות הברית זכתה בשתי מדליות זהב, במשחה ל-100 מטר גב ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
- השחיינית אילזה קונרדס אחותו של ג'ון קונרדס אף היא זכתה במדליית כסף, במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי.
גברים [עריכה]
נבחרות השחייה לגברים של ארצות הברית ואוסטרליה זכו כל אחת ב-4 מדליות זהב וב-9 מדליות בסך הכל.
- השחיין מוריי רוז מאוסטרליה זכה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. מדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, מדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי ומדליית ארד במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
- השחיין ג'ון קונרדס מאוסטרליה זכה ב-3 מדליות, מדליית זהב אחת במשחה ל-1500 מטר חופשי ושתי מדליות ארד במשחה ל-400 מטר חופשי ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
- מייקל טרוי מארצות הברית זכה בשתי מדליות זהב, במשחה ל-200 מטר פרפר בשיא עולם חדש ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי בשיא עולם חדש נוסף.
- ג'ף פארל מארצות הברית זכה בשתי מדליות זהב, במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב, בשניהם נקבעו שיאי עולם חדשים.
שיט [עריכה]
- השייט פול אלווסטרום מדנמרק זכה בפעם הרביעית במדליית זהב במפרשית הפין.
- מלך יוון העתידי קונסטנטין ה-II, זכה במדליית זהב במפרשית דרגון.
מדליות [עריכה]
המדינות שגרפו את מרב המדליות:
| מקום | מדינה | זהב | כסף | ארד | סה"כ |
| 1 |  ברית המועצות |
43 | 29 | 31 | 103 |
| 2 | ארצות הברית |
34 | 21 | 16 | 71 |
| 3 | איטליה מארחת |
13 | 10 | 13 | 36 |
| 4 |  גרמניה |
12 | 19 | 11 | 42 |
| 5 |  אוסטרליה |
8 | 8 | 6 | 22 |
| 6 |  טורקיה |
7 | 2 | 0 | 9 |
| 7 | הונגריה |
6 | 8 | 7 | 21 |
| 8 | יפן |
4 | 7 | 7 | 18 |
| 9 |  פולין |
4 | 6 | 11 | 21 |
| 10 |  צ'כוסלובקיה |
3 | 2 | 3 | 8 |
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| המשחקים האולימפיים (קיץ) | |||
|---|---|---|---|
|
