אדולף יופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף יופה בשנת 1924

אדולף יופהרוסית: Адольф Абрамович Иоффе‏ (10 באוקטובר (הלוח היוליאני, 22 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני) 1883 סימפרופול - 17 בנובמבר 1927 מוסקבה) מהפכן, בן בריתו של לאון טרוצקי ומראשי משרד החוץ הסובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף יופה נולד למשפחת סוחר עשיר ממוצא בקראי מזרח אירופה בעיר סימפרופול (אז בתחומי האימפריה הרוסית). לאחר סיום גימנזיה יופה החל לימודי רפואה באוניברסיטת הומבולדט. הוא למד במשך שנתיים 1903-1904. במקביל ללימודים יופה היה פעיל בפעילות מהפכנית. מתחילת הפעילות המהפכנית יופה היה חבר של סיעת המנשביקים.

בעקבות פעילותו במהלך מהפכת 1905 יופה נשלח לסיביר. הוא נמלט והגיע לשווייץ. בשנים 1906-1907 יופה למד משפטים באוניברסיטת ציריך. החל משנת 1908 הוא התבסס בווינה וביחד עם לאון טרוצקי הם החלו בהוצאה לאור של עיתון. מתקופה זו התחיל בריתו עם טרוצקי שנמשך עד סוף חייו. בהיותו בווינה יופה סיים לימודי רפואה והוסמך לרופא. הוא התעניין בפסיכולוגיה והיה בין תלמידיו של אלפרד אדלר.

לאחר מספר שנים בווינה, יופה חזר לתחומי האימפריה הרוסית ובשנת 1912 נעצר באודסה. הוא הוגלה לסיביר תוך הלאמת כל רכוש וללא מגבלת זמן. לאור העדר עזרה רפואית באזור הוא קיבל אישור לעסוק ברפואה בקרב האסירים.

לאחר 1917[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מהפכת פברואר יופה חזר לפטרוגרד והצטרף לקבוצה בהנהגת לאון טרוצקי. כאשר במאי 1917 ולדימיר לנין הציע לקבוצה זו להצטרף לבולשביקים, יופה וטרוצקי תמכו ברעיון וכאשר איחוד הוסדר יופה נכלל כמועמד (חבר ללא זכות הצבעה) לוועד המרכזי של המפלגה. יופה נבחר לעיריית פטרוגרד והיה ראש סיעת הבולשביקים בעירייה. בהתאם לעדויות של טרוצקי, יופה היה פעיל מאוד במהלך הכנות למהפכת אוקטובר בפטרוגרד.

לאחר הפיכה שלטונית, יופה נשלח לעבודה במשרד החוץ, תחת טרוצקי שהיה קומיסר עממי לענייני חוץ. יופה היה יושב ראש משלחת הסובייטית בשיחות לקראת חתימת הסכם ברסט-ליטובסק. כאשר טרוצקי עזב את משרד החוץ, יופה פנה לולדימיר לנין עם בקשה למנות את טרוצקי לקומיסר עממי לענייני הצבא והצי.

באפריל 1918 יופה מונה לנציג סובייטי בגרמניה. בהיותו בגרמניה הוא היה פעיל מאוד בהכנה למהפכה וכתוצאה מכך גורש מהמדינה בנובמבר 1918 יחד עם כול עובדי הנציגות.

בשנת 1921 יופה השתתף בשיחות פיוס עם אסטוניה, לטביה וליטא וחתם על הסכמי שלום עם המדינות הצעירות. בשנת 1921 הוא היה יושב ראש המשלחת הסובייטית בשיחות מסחר עם פולין. בשנת 1922 יופה השתתף בועידת ג'נובה.

בשנת 1922 יופה נשלח למזרח הרחוק והיה שגריר בסין ויפן. בהיותו ביפן הוא חלה בנוירופתיה פריפרית ונשלח לאוסטריה להחלמה. במקביל הוא כיהן במשך שנתיים שגריר בווינה.

מחלה הקשה על יופה להמשיך בפעילות פוליטית. כל זאת על רקע של מאבקי לאון טרוצקי ביוסיף סטלין וההחלשות הדרגתית של השפעת טרוצקי על פוליטיקה סובייטית בעקבות תבוסת האופוזיציה השמאלית. יופה היה ידוע כתומך בטרוצקי. הוועד המרכזי של המפלגה סירב להמשיך לממן נסיעות של יופה לאוסטריה להמשך קבלת טיפול רפואי. בהתאם למכתב של יופה זו הייתה הסיבה העיקרית להתאבדותו. במכתב מפורט שהוא השאיר לטרוצקי, יופה ביקש ממנו להמשיך במאבק ללא פשרות.

יופה נטמן בבית העלמין נובודוויצ'י. בלוויה השתתפו ראשי משרד החוץ ולאון טרוצקי נסע נאום פרידה.

בתקופת הטיהורים הגדולים אשתו של יופה נשלחה ל-20 שנות מחנות עבודה ועלתה ארצה בשנת 1975, בנו הוצא להורג ובתו הייתה במעצר מעל 20 שנים.

אסטוניה ראה ביופה דמות שפעלה לכינון המדינה וכל שנה ממשלת אסטוניה מארגנת טקס ליד קבר של יופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]