דאיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דֶאִיזְם הוא השקפה פילוסופית נונתאיסטית, אודות רעיון האלוהות, הדוגלת בקיומו של גורם ראשוני מטאפיזי דיאולוגי‏[1] לקיומה של המציאות הפיזיקאלית.‏[2] מבחינה אידאולוגית, נהוג לחלק את הדאיזם לקלאסי ומודרני.

הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית, כדי לבסס את טענתו לקיומה של ישות דיאולוגית האחראית, לשיטת האסכולה, לקיום המוכר, בראה אותו בצורתו האופיינית כמערכת טבעית, ושהיא אינה מתערבת (או תתערב אי-פעם) בקיום הזה או בגורל האדם. הדאיזם המודרני לעומת זאת, מתיימר להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים כביכול, וידע, כבסיס לטענה לקיום מניע ראשון, תוך התפלספות תאוסופית ספציפית אל מחוץ לפרדיגמה הנטורליסטית, בעניין מקורה ואופיה של המציאות, ונקיטת עמדה של חוסר וודאות, ולעתים אף חוסר משמעות לגבי הטענה להתערבות מצד גורם ראשוני כזה, במציאות עצמה. אפשר שגורם ראשוני או מקור זה יכונה "אלוהים" (God), אך יש דאיסטים הסולדים מכינוי זה בטענה שהוא מטה או מטעה לחשוב שמדובר באחד מאלוהי הדתות (האברהמיות בפרט), אשר הדאיסטים עצמם, על פי הגדרה רלוונטית, אתאיסטים לקיומם. בניגוד לגרסה הקלאסית שהייתה מוגדרת יחסית, הנחות היסוד האינטגראליות של הדאיזם המודרני גמישות יותר, וייתכנו צורות שונות שלהן במעט. המונח "דאיזם" מתייחס, אלא אם צוין אחרת, לדאיזם מודרני.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח דאיזם מקורו במילה הלטינית לאלוהים, Deus. לראשונה הופיע בדפוס הצרפתי המונח דאיסט (deist) באחד מחיבוריו של התאולוג הקלוויניסט פייר וירט, משנת 1564, שתייג את ההשקפה כצורה של "כפירה איטלקית"‏[3], וכן, בשנת 1621, בעבודתו של הבלשן האנגלי רוברט ברטון; "האנטומיה של המלנכוליה".‏[4]

המונח האנגלי דאיזם (Deism), הופיע לראשונה מאוחר יותר במילון בשנת 1675.‏[5]

מבט הוליסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיסט למעשה מסיק,‏[6] או, לפי גישה אחרת, מבנה, באופן פרסונאלי‏[7] את הגורם הראשוני כמציאות נשגבת, כלומר, אינה חלק מהעולם הטבעי.‏[8] בהמון מקרים תכלול הסקה או הבנייה זו אמונה פוזיטיבית בקיומה של הוויה זו,‏[9] אך ייתכנו גם גרסאות אגנוסטיות להסקה כזו (ראו דאיזם אגנוסטי). דאיסטים נוטים לייחס לאותו גורם ראשוני "מהות" או "מורכבות" שאינה תפישה כלל בתודעה האנושית, וכן מדגישים את הפסיביות הכללית כביכול, לגבי הנעשה בעולם על ידי בני האדם; זה בהתבסס על טיעונים פילוסופיים שונים וידע שנצבר על תפיסות כוזבות לרעיון האלוהות ועל הפרכת רעיונותיהן של דתות מסוימות (בעיקר תאיסטיות). כמו כן, הם סולדים מכל טענה‏[10] בדבר התגלות אלוהית לחיים תבונתיים על ידי שליחים, או נביאים, ומגדירים טענות אלה כשקריות, ואת הטוענים להן כשרלטנים[11]

אמנם, ייתכנו מקרים של אמונה או אגנוסטיות גם כלפי גילום מסוים של שכר ועונש, שאופיו פרו-הומאני ולא דתי, ואף דעות על תפילה כפעולה מדיטטיבית. המסקנה לגבי קיומו של גורם ראשוני מטאפיזי שבדרך-כלל, אין אינטראקציה בינו לאדם, מציבה את הדאיזם כהשקפה הנוגדת את האדאיזם - חוסר או שלילה של האמונה בפרשנות הדאיסטית לאלוהים, ואת הגדרתו הנרחבת של התאיזםאמונה באל במסגרת דתית המציגה אותו באופן מוגדר ושרירותי, לעתים אמביוולנטי, ולרוב משוים,‏[12] ומואנש), שכן ביסוס המסקנה אודות קיום אלוהים במתכונת דאיסטית מתיימר להסתמך על אינטואיציה (התפיסה הקלאסית), או על מה שנראה לפרט הביקורתי כהגיוני וסביר בהיעזר בהתפלספות קיומית, תוך מבט ארוך ביקום וחוקיותו (התפיסה המודרנית); ולא על דוגמה מבוססת כתבים דתיים או התניה חברתית בהקשר תרבותי או דתי, מכאן שהדאיזם מדגיש חשיבותן של הסיבתיות והניסיון האישי לשאלות תאוסופיות (או מטאפיזיות בכלל, אם הן קשורות למסרו), ומתעסק עם אותן אמיתות שהאדם יכול לגרוס מתהליך של מתן סיבה, תוך שאיפה לביקורת עצמית. הדאיזם השפיע על מנהיגי המהפכה האמריקנית והצרפתית.‏[13] דאיזם מהווה לעתים כינוי אחר ל"דת הטבעית" או ל"דת התבונה" כפי שהיא מוצגת בכתבים מעידן האורות במאה ה-18.‏[14]

טרמינולוגיה דאיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאיסטים מכנים את הקונספט האלוהי בכינויים שונים, זאת לצד הימנעות מהאנשתו. כינויים אלה אינם "שמות" אלוהיים כמו אלו הנפוצים בדתות השונות לאלוהים.‏[15] להלן כמה מכינויים נפוצים כאלה:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאלוג בין אריסטו (מימין), ואפלטון (משמאל), באסכולת אתונה. פרסקו מאת רפאל סאנציו

מבחינה קלאסית או תאולוגית טבעית, לדאיזם אין היסטוריה ממשית שכן הוא נתפש כמעין ארכיטיפ, אם כי יש שמחו נמרצות על הצגתו ככזה.

מחשבה דאיסטית נפוצה כבר בעת העתיקה, למשל ברעיון הדמיאורגוסיוונית, δημιουργός), של אפלטון, או בעקרון הלוגוס (λόγος) של הרקליטוס.‏[17]

חוקרי תרבות סין מסוימים הציעו שהמונח הטאואיסטי "דאו", (הקונספט המרכזי בספרו של הפילוסוף הסיני לאו דזה) מהווה התייחסות למושג האלוהות,‏[18] כזה הדומה, למשל, לאלוהים כיסוד האחד, או ללוגוס ההרקליטי.

בעוד שהדאיזם נתפס כהיסק פרסונאלי, או, אסוכלת חשיבה קלאסית, הרי שהתפיסה קיבלה גם ביטויים קולקטיביים: ידוע על קבוצה דאיסטית דה יורה שהתקיימה בחצי האי ערב הטרום אסלאמי, בשם החניפ'ים (حنفاء) אשר נזכרת בקוראן ובחדית' מספר פעמים; עם זאת, הדאיזם התגבש כתנועה באירופה של המאה ה-17 ובמהלך המאה ה-18 הוא צבר פופולריות באמריקה כתנועה מודרנית המכירה בלגיטימיות של המתודולוגיה המדעית הפיזיקאליסטית ומושפעת מהצלחותיה.

כאסכולה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונותיו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס, נקשרו בצמיחת הדאיזם באירופה הקלאסית.

הדאיזם הקלאסי נוסד על פי הרעיון שהיקום נוצר על ידי סוג מסוים של אלוהות, שבהמשך לא התערבה בנעשה בו. בין הגורמים שפתחו צֹהַר לדעה זו:

אקסיומות הדאיזם גובשו בעיקר בעת המהפכה המדעית באירופה של המאה ה-17, ונעשו פופולריות עם ניצני החילון וההארה האנושית בפתח המאה ה-18. הדאיזם נפל בין הפטיש לסדן במאבק בין דוגמטיות דתית לספקנות המדעית שהתהוותה דאז. על-אף שהדאיסטים דחו את הפן האדאיסטי של האתאיזם[21] הם כונו "אתאיסטים", על ידי המחנה התאיסטי-נוצרי. במאות ה-17 ו ה-18, יחס הדאיזם לנצרות לא היה חד-גוני, ובעוד דאיסטים מסוימים רק סלדו ממנה, אחרים הפגינו אנטגוניזם גלוי אליה, ופעלו כאנטי-תאיסטיים כלפי דת זו.‏[22][23]

לורד אדוארד הרברט, ברון שרבורי, "אבי" הדאיזם האנגלי. ציור מאת ויליאם לרקין.

ביקורת בולטת הוטחה בדתות המונותאיסטיות ההאברהמיות המספקות שלוש צורות שונות של התגלות בה ה "אל" כאילו מוסר את "תורתו" לשליח או נביא המהווה מדיום בינו לבני האדם (למשל, משה ומעמד הר סיני, ישו והשליחים, ומוחמד). הווה אומר, כל הדתות המונותאיסטיות (ובנוסף לזה, גם כל הכתות שהתפצלו מהן, כמו למשל מנדעים, מורמונים, ודרוזים) טוענות שאלוהים התגלה בפני מייסד הדת או הכת שלהן, אבל המסר והאירוע שונים זה מזה. לטענתם אין סיבה להניח שאחת מדתות\כתות אלה משקפת צדק היסטורי, ומבחינת הדאיסטים, הן דוגמאות לתהליכים סוציו-אבולוציוניים, ואינן תוצר של מאורעות על-טבעיים.

הדאיסטים הקלאסיים ראו את מוסדות הדת של יומם כמושחתים, ואת הכהונה כגוף אינטרסנטי. חלקם האמינו שהדתות הן עיוות של "דת טבעית" (Natural religion) שהייתה פשוטה במהותה וחינכה לחשיבה נטורליסטית והובילה להומניזם. נטען למשל שלחברות פרהיסטוריות הייתה גרסה של "דת" כזו, והחשיבה האנושית דאז הייתה "טבעית" יותר, (במובן הפרקטי של המונח), ולא כללה צורות-חשיבה דתיות שהתנגשו עם המציאות ושבאופן פרדוקסאלי הופיעו רק מאוחר יותר בציר הזמן האנושי.‏[24]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' וושינגטון, מראשוני הדאיסטים המפורסמים באמריקה

לורד אדוארד הרברט, ברון שרבורי הראשון, (1583-1648), נחשב לאבי הדאיזם האנגלי. ספרו "De Veritate" י(1624), נחשב למסה הדאיסטית הראשונה אשר הטרימה את שגשוגו הזמני של הדאיזם באנגליה בין השנים 1690-1740. באותו זמן פורסם חיבור משפיע נוסף מאת הוגה-הדעות הדאיסטי מת'יו טינדאל, בשם "הנצרות העתיקה כבריאה" (Christianity as Old as the Creation) בשנת 1730, שתרם לחיזוק הדאיזם, והחילוניות באנגליה הדתית של אז. ספרו של טינדאל כונה "התנ"ך הדאיסטי" משום שכלל אסופה של דעות ועמדות שזכו ללגיטימיות בקבוצתו. אחריכן הדאיזם התפשט לצרפת ומשם לגרמניה וליבשת אמריקה, בעיקר בזכות כתביו של וולטייר, שהסכים עם התפיסה.‏[25][26]

ז'אן-ז'אק רוסו ומקסימיליאן רובספייר הפיצו ההשקפה בצרפת. רובספייר אף ניסה ליישמה לפולטיקה (ראו Cult of the supreme Being).

ברון שרבורי נימק עמדתו בחשיבה נייטיביסטית, כלומר, הוא האמין שהתובנה על קיום משהו מטאפיזי בורא היא מעין "מאפיין מולד" שיכול להתגלות באדם, השקפה שספגה ביקורת קשה מהפילוסוףנוצרי) ג'ון לוק, שהציע להחליפה באמפיריציזם פילוסופי, כלומר, התפיסה הדאיסטית לא תובן כתבונה מולדת (שרק צריכה להיות מורגשת אינטואיטיבית ולקבל ייצוג לינגוויסטי בשפה נתונה), אלא, בלבד על ידי ניסיון פילוסופי של ממש.

האבות המייסדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבות המייסדים של ארצות הברית היו ברובם המוחלט חילונים. חלקם הגדירו עצמם דאיסטים ואחרים אחרת, אך השקפותיהם, פרימה פאשי, היו פחות או יותר הומוגניות.‏[27][28][29]

המהפכן המאריקני תומאס פיין, תומך נלהב של הדאיזם ומי שכתב את אחד החיבורים המעצבים של תנועה זו.

קיימת הסכמה שהשקפתם הלא-דתית הייתה המפתח לליברליות האמריקנית. עמדותיהם ניכרו בנאומיהם הפוליטיים, ולדוגמה נמנה את תומאס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין, ג'ורג' וושינגטון, ג'יימס מדיסון, אך גם רבים אחרים.

ג'פרסון נחשב לעתים לאחד מן האבות המייסדים עם הנטיות הדאיסטיות החזקות ביותר. אמנם הגדיר עצמו יוניטריאן אך נראה שנטה לדאיזם, והתנער מהתיאורים העל טבעיים של ישוע בן יוסף והברית החדשה בכלל. ג'פרסון אף הגיש שיכתוב נטורליסטי (ורציונליסטי) של ספר זה (The Jefferson Bible), שהיה משולל מכל הדיווחים הנסיים והעל-טבעיים ואף את אלו העוסקים בתחיית המתים ואלוהותו של הנוצרי (שהם עקרונות מרכזיים בנצרות). בין האבות המייסדים בלט תומאס פיין, אשר היה דאיסט מוצהר ופרסם את הספר הקצר עידן התבונה, בו שטח את משנתו הדאיסטית והמטא-פיזית הפרסונאלית. בספר זה תקף פיין את הדתות המונותאיסטיות כולן, והוחרם על ידי רבים, והיה לו תפקיד משמעותי בדעיכת מעמדו של פיין בפרט בקרב צמרת השלטון האמריקנית, שלא דגלה באג'נדה דאיסטית מוצהרת כי אם בנצרות רפורמית וחילונית.

תנועת ההשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו גם הוגים מתנועת ההשכלה היהודית אשר הושפעו מעקרונות הדאיזם[דרוש מקור], כמו דוד פרידלנדר, שהאמין בדאיזם ובעקרונות הדת הטבעית והאוניברסלית. פרידלנדר טען, כי יש להסיר מן היהדות את התוספות והפסיקות שנוספו לה ברבות השנים על ידי רבנים ופוסקים, מכיוון שהרחיקו אותה, לדעתו, מצורתה המקורית, אשר לטענתו, קרובה יותר לדת הטבעית והמוסרית.

אפיון הדאיזם הקלאסי והמודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהיותו גמיש יחסית, הקונספט הדאיסטי מכיל מגוון עמדות פוטנציאליות (יסודיות יותר או פחות) בנושאים הנחשבים או מתפרשים בקלות, או באופן סטריאוטיפי, כ"דתיים", ואשר שבעים פנים להם:

רעיונות ביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב קשורים בסלידה מן הדת ואנטיתאיזם.

  • דחיית כל הטענות הדתיות המבוססות על כתבי קודש בדבר התגלויות אלוהיות וראייה בהם כאסופה של הונאות, דלוזיות, וטעויות שהצטברו זו על גבי זו. וכן, סקפטיות כלפי דיווחים בעלי אוריינטציה דתית על נבואות, נסים, ותרחישים "מסתוריים" ושלילתם.
  • דחייה של צורת מחשבה דתית שנתפסת כדוגמטית ודמגוגית באופן תמידי.

רעיונות קונסטרוקטיביים (משניים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכרה בלגיטימיות של חשיבה טרנסצנדנטאלית-מטאפיזית, והיסק על גורמים כאלה רק בעזרת ניסיון פילוסופי הגיוני אשר לעתים נעזר בידע מדעי. (הגישה הנייטיביסטית ו\או האינטואיטיבית ננטשה במידה רבה למען גישת הניסיון הפילוסופי כפי הנזכר לעיל), ותמיד תכלול את הנחת היסוד המשותפת לכלל הדאיסטים על קיום צורה מסוימת של אלוהות אבסטרקטית על פי אותם קווים כלליים המיוחסים לה בהגדרות דאיסטיות נפוצות.
  • הומניזם וחשיבה מדעית.

ההיסטוריון פיטר גיי נתן דעתו‏[30] על מאפייני התנועה:

כל הדאיסטים (הקלאסיים) פעלו למעשה כביקורתיים וקונסטרוקטיביסטיים. הם חיפשו להרוס כדי לבנות, ועל ידי היגיון, גרסו את הצורך בפילוסופיה חדשה, בצידודם באבסורדיות של הנצרות. לדאיסטים בהחלט היתה הכשירות לכך; אחד התמחה בכמרים מתעללים, שני חקר את הטבע, ושלישי, בקריאה ביקורתית של כתבי קודש, אמנם פחות משמעותי כוחה של התנועה שלעתים היה חזק - היא שאבה את חוסנה משילוב יוצא דופן של אלמנטים ביקורתיים וקונסטרוקטיביים.

הפילוסוף צ'ארלס טיילור, כותב בספרו "עידן חילוני" (A Secular Age), שמטרת הדאיזם הייתה לבסס מוסר הומניסטי אקסקולסיבי (כלומר, ייחודי לאדם), אונטיקאלי, ללא עגינה מטאפיזיקאלית כל שהיא. לדעתו, היתרון במוסר כזה (כפי שכיבכול ניסו לכונן הדאיסטים) הוא טוהרו מכל אנתרופוצנטריות, והישענותו על כללים אוניברסליים, מסגרת בה בני אדם מונעים ומחוזקים לנועם ורווח משותף.

דעיכת הדאיזם הקלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאסכולת חשיבה, הדאיזם הקלאסי נתפס כזרם שנדעך בסביבות המאה ה-19. חוקר הדאיזם פיטר גיי כותב:‏[30]

אחרי כתיבהם של וולסטון וטינדאל, הדאיזם האנגלי החל לדעוך. בערך ב1730, כל טענות האסכולה כבר הוגשו, או נקלעו לפולמוס. מידת האינטלקטואליות של קברניטי הדאיזם דאז כבר לא הרשימה, והשקפות המתנגדות לו טיפחו רטוריקנים מיומנים אשר קידמוהן. כתביהם של הדאיסטים פיטר אנט, תומאס צ'אב, ותומאס מורגן, היוו משמעות בעיקר לחוקרים - הכל כבר נאמר לפניהם, וטוב יותר.

היסטוריונים תירצו הדעיכה במספר סיבות:

אחרי 1800 המונח "דאיסט" כמעט ולא רווח בשימוש, אמנם, תפיסותיה של האסכולה, לרבדיהן, הוטמעו אל קבוצות ליברליות אחרות, כמו למשל, זרמיי התאולוגיה הבריטיים (המאוחרים, והביקורתיים יחסית), וכן, תרמו לעיצוב היוניטריאניזם. אף שכשל להפוך לתנועה מאורגנת בעת שגשוג השקפותיו העמיתות, ואף שאיבד מכוחו, נשאר הדאיזם על תקן פילוסופיה פרטית, בקרב הוגים ובכלל. ניתן לומר שהדאיזם הקלאסי התפתח אל, או תרם לפיתוחן של השקפות אחרות (ביניהן הדאיזם המודרני עצמו, ונגזרותיו). בהמאה ה-20 אף קמו מספר ארגונים דאיסטיים.‏[35]

הדאיזם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיזם העכשווי (המודרני) מתיימר לאחד הדאיזם של הרנסאנס עם מוסכמות נוכחיות של הפילוסופיה המערבית, ומצבור הידע המדעי באופן הרמוני. ניסיון זה הביא להיווצרותה של קשת העמדות והאמונות הרחבה, תחת הסיווג הדאיסטי.‏[36] ולכך שלרבים מאינדיבידואלים אלה מגוון של תפיסות משניות הנשענות על הנחת היסוד שלהם (שסיבותיה עומדות בפני עצמן).

משום שהדאיזם מדגיש שתאוסופיה ודת אינם קשורים בהכרח, ושולל טענות דתיות, התעניינו בו אנשים מקצוות הספקטרום התאולוגי או הדתי, וחלקם אף ראו לנכון לאמצו, למשל, הפילוסוף של הדת אנתוני פלו, הגדיר עצמו אתאיסט אך בשלב מסוים החל להגדיר עצמו דאיסט. לדבריו, הוא בנה מסקנתו מהחוקיות הפיזיקאלית שלפי תפיסתו הסובייקטיבית, היא פרי תכנונה ויצירתה של מהות נשגבת, שאינה מתאפיינת ביקום עצמו.

שכר ועונש ותפילה בראי הדאיזם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיזם הקלאסי הניח שיחס האדם עם (מה שכונה אז) "אלוהים" היה לא-אישי (Impersonal), מלבד תכנון היקום המוכר במצבו ההתחלתי, ולפחות מאפיינים בסיסיים שלו, כגון הכוונה מסוימת לכך שהאדם (כיחידת חיים תבונית), יווצר.

אחד העקרונות המנחה דאיסטים מדורינו הוא שבניגוד לתיאור הדתי של רעיון האלוהות (שכביכול מכיל סתירות וחוסר עקביות בבחינה אנושית), הרי שהניתוח הדאיסטי אחר במהותו וראוי לטוהר מוחלט מחוסרי עקביות כאלה.

מתוקף האבולוציה הרעיונית, חלק יטו לעמדה איגנוסטית (איגתאיסטית) לגבי מהות האלוהות באופן כללי, ובפרט בעניין טיב יחסה של האלוהות לבני האדם - לפיה היחס אינו בהכרח אישי (Personal) או אבסנטי (Impersonal), אלא טראנס-פרסונאלי (Trans-personal, כלומר, תמיד לא יכול להיות מובן בקוגניציה האנושית, המוגבלת והמוטה); העמדה תניח חוסר משמעות להתפלספות ספציפית זו בטענה שאין להציג הקשר סוריאליסטי בלתי-תפיס בעליל באופן כה מוגדר ואף דואלי. (אך לא תקבע אם מתרחשת או לא מתרחשת התערבות כזו, ומה אופיה). עמדה זו קרובה לקודמתה, הגורסת העדר-התערבות אלוהית בטבע בכל צורה או דרך, אך לא שוללת אותה באופן מוחלט ואף נזהרת מכך, מטעמים אפיסטמולוגיים.

אינדיבידואלים אחרים כן יראו טעם להתפלסף על טיבה הפוטנציאלי של התערבות, וכן ינסו לשער עליו ולהציב תפיסות בהקשר זה. דוגמה למקרים כאלה הן תפיסות ספציפיות אודות "החיים שאחרי החיים" (או נוירותאולוגיות בכלל), המובעת במגוון צורות, ויכולות ללבוש צורה נטורליסטית לכאורה, או מיסטית, גם כזו שכלל אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הדתית (אברהמית או אחרת), ותמיד לא כזאת שמתנגשת עם ידע מדעי קונקרטי או הניסיון האנושי בכלל. בעוד שחלק מהדאיסטים עשויים לטעון שאין בכלל שכר ועונש (או שהעיסוק בו אינו מניב או לא ראוי מחשש לצמצום ואנתרופומורפיזם), יש שיטענו לקיומה של מתכונת מסוימת של גמול על מעשים מסוימים של האדם בחייו, בין אם צורה זו היא מטאפיזיקאלית במסווה טבעית, נוגעת לגלגול קיומי (למשל, אדם שנולד בעת אחת יכה על חטאיו של אדם מעת קודמת, משום ששניהם מייצגים סוג של קיום רוחני מסוים (שאינה דואליסטית), או רוחנית גרידא (מתרחשת בצורה קיומית אחרת לחלוטין מזו המוכרת לאדם ומשוללת קשר לעולם הפיזי), או בצורות אחרות. יששינקטו גישה סינתטית (בין-רעיונית). בקוצו של יוד, רעיונות אלה הן בדרך כלל לא יותר מפרשנויות סובייקטיביות שדאיסט מסוים רק יכול לשער או להאמין בנכונותן מסיבותיו שלו, אם בכלל.

הדאיזם הקלאסי סלד באופן כללי, מתפילות, ואפשר לומר שמסורת זו נמשכת גם כיום בהסתמך על הנחות כגון שהיקום נוצר בצורה ייעודית (בהקשר החוקיות הפיזיקאלית), או, מושלמת, ובקשות או תחנונים אינו ברות השפעה על אופן פעילותו האלמנטארי, ולכן מיותרות. כמו כן, לא ראוי או חסר טעם, לנסות להתקרב או לתקשר עם המהות הנשגבת שכביכול הביאה להמצאות את הקיום המוכר, בדרך של תפילות, כי הוא נוצר במטרה שלא יהיה שיח בין האלוהות לצורות חיים פיזיות ובעלות תודעה תבונית כמו זו האנושית.‏[37] הסייג להנחות אלה הוא הטענה שתפילות ייתכנו כלגיטימיות אך ורק כתפילות הודיה (Affirmative prayer)‏[38] משום שהן נתפסות כאמצעי תכליתי לזיכוך הנפש, או כסוג של מדיטציה.‏[39] לתפילות בקשה המזוהות עם הדתות התאיסטיות לעומת זאת, אופי נסי, ולעתים גם ניסוח קבעני (אלוהים יתן לי !), במקרים רבים לא רציונלי (כמו למשל טכנאי המתפלל תפילה לפרנסה, דבר הכרוך בגרימת נזק למטלטלין ללקוחו הפוטנציאלי), והדבר נתפס כלא-הגיוני, וזוכה לתיעוב בדאיזם.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר ההזדהות הדתית בארצות הברית משנת 2001 (ARIS), שעירב 50,000 משתתפים, דיווח שמספר המשתתפים שהגדירו עצמם "דאיסטים" גדל בשיעור של 717 אחוזים, בין 1990 ל 2001. אם להכליל זאת לכלל תושבי ארצות הברית, ל "דת הגדלה בקצב המהיר ביותר" (התיוג הדתי ניתן מטעמים טכניים ולא נהוג לראות בדאיזם דת). רבבות המשתתפים הם 0.2% לערך, מהציבור האמריקני.‏[40][41]

דיון פילוסופי בדאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנמקות ללגיטימות, או לנכונות כביכול של הדאיזם הן בדרך כלל הטיעונים המטאפיזיים התאולוגיים הנפוצים (או גרסאות שלהם) לקיום אלוהות יחידנית, אומניפרסנטית (כל נוכחת - אינה מאפיין קיומי של עולמות פיזיקאליים ואינה כפופה למרחב, לזמן, ולאנרגיה (ובזה גם לחומר),‏[42] ולמעשה, לכל מאפיין פיזיקאלי שאי פעם היה יכול להתקיים ממנה), אוניברסלית (אין משהו שלא יכול לנבוע ממנה), שהיא בגדר סיבה ראשונית תמידית, והכרחית כביכול, לקיום המציאות הפיזיקאלית המוכרת לנו, לפחות כפי שזו הופיעה במצבה הראשוני (ומציאויות אחרות אם קיימות), ושלא ניתן לתפוש מהותה במונחים אנושיים, עם כי, אפאתית באופן כללי לחי התבוני ביקום. הגדרות כלליות רבות מבקשות להדגיש גם נייטרליות מגדרית שכן דאיסטים לרוב יימנעו מלהציג אלוהות באופן מסוים מהבחינה המגדרית (כגון אלוהים "גברי" או אלוהות "נשית"), וייכן והדבר יקרה מסיבה לשונית-תחבירית, יתרה מכך, בקרב דאיסטים דוברי אנגלית יש המייחסים למונחים שמימיים את התואר הנייטרלי It, להבדיל מ-He/She, הנותנים לו אופן מגדרי.

חלק מהטיעונים לא קבילים על חלק מהדאיסטים עצמם, קל וחומר על פילוסופים של האלוהות בכלל:

תומאס הובס ,‏[43] דאיסט בן המאה ה-17 השתמש בטיעון הקוסמולוגי להצדקת עמדתו, בטענה שלכל תוצאה יש סיבה שקדמה לה, מלבד מה שהוא כינה "אלוהים" אשר יוצא מן הכלל הזה, וממנו יכולות לנבוע מערכות של סיבה ותוצאה שכביכול אינן מסוגלות לרגרסיה אין-סופית. הובס מוסיף לכנותו "סיבת הסיבות"‏[44] דוגמאות נוספת הן הטיעון הטלאולוגי, או הטיעון ממורכבות שלא ניתנת לצמצום בו צידד הדאיסט הידוע אנטוני פלו.

ביקורת נפוצה כלפי דאיסטים היא שהטיעון המרכזי של דאיזם פוזיטיביסטי (דאיזם אמוני, להבדיל מאגנוסטי) היא שטענה זו משקפת את בעיית "אלוהי הפערים" (אלוהי הגאפים, God of the Gaps). דאיסטים פוזיטיביסטיים טוענים לביקורת זו כי סיבה ראשונית שאינה תוצאה היא הכרחית בכל מערכת של סיבה ותוצאה, ולא במערכת ספציפית, ולכן לגיטימי לטעון שבכל תרחיש יקומי בו מתקיימים חיים תבונתיים, תתקיים אמונה כי ישנו מקור ראשוני בלתי-מותנה כזה.

נטורליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיזם קרוב להשקפות נטורליסטיות אחרות (להרחבה על התפיסה הנטורליסטית ראו נטורליזם מטאפיזי) משום הכרתו ביקום עצמון כמערכת מכניסטית במהותה, עם אפיון פיזיקאלי ספציפי, וחוקיות, ‏[45] בעוד האלוהות מובנת יותר כסוכנת (Agent) של היווצרות מצבו הראשוני של היקום (שתמיד תלוי בה ולא ההפך), להבדיל מהיותה מכניזם (Mechanism) אפריורי גרידא, או לחלופין, שלב "מכני" קודם ליקום. עצמו.

דאיזם קלאסי מניח נטורליזם כדרך-הכלל בה מתנהל היקום (מתוקף גריסתו שמהות בוראת אינה מתערבת בהתנהלותו הטבעית). ככלל, נכון המבט גם לדאיזם המודרני התובע אגנוסטיות ו\או אי-עיסוק בעניין ההתערבות המתוארת מסיבות אפיסטמולוגיות כאמור. תנועת הברייטס האוגדת אינטלקטואלים חילוניים שהשקפת עולמם נטורליסטית, מקבלת אליה אנשים בעלי השקפה כזו המגדירים עצמם דאיסטים.‏[46][47] אדם המגדיר עצמו דאיסט אך טוען לאמונה או ל"ידיעה" חד משמעית וכוללת לגבי התערבות אלוהית במציאות (טענה שאינה מאד נפוצה בשיח הדאיסטי המודרני), הרי שאינו משקף את אג'נדת הברייטס, בדומה למקרה בו אדם מגדיר עצמו אתאיסט אך מאמין כי באופן תדיר מתקיימות בעולמינו תופעות על-טבעיות (מופרכות, או בלתי ניתנות להפרכה).‏[48]

פצלים מן הדאיזם העכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיזם שימש כמצע להשקפות שונות, ונעשו נסיונות לשלבו במספר מסגרות שסטו ממנו; האבות המייסדים נתפשים כמי שניסו לכונן סוג של דאיזם נוצרי. עוד מונחים נטבעו בניסיון לתאר את הגישור הפוטנציאלי כביכול בין הדאיזם לתפיסות אחרות; בין היתר, דובר גם על פולידאיזם, דאיזם תהליכי,‏[49] דאיזם מדעי, ודאיזם הומאני.

דאיזם אגנוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיקר מתוקף שאיפתם של דאיסטים לביקורת עצמית, ובדומה לתאיזם אגנוסטי או אתאיזם אגנוסטי, גם הדאיזם יכול ללבוש צורה אגנוסטית, נון-פוזיטיבית (לא-אבסולוטית ו\או רדיקאלית ברמת העמדה), הדוגלת בהיעדר אמונה פונדמנטאלית, או קביעה קוטבית בדבר נכונות התפיסה, אלא, טענה בדבר חוסר וודאות, או, קבלה מובחנת אך מידתית\סיפית, של הניתוח הדאיסטי לרעיון האלוהות. יש מי שלא יגדירו עצמם כך, וישתמשו בהגדרה אחרת, או ינקטו עמדה הסולדת מהגדרות (ראו פוסט-סטרוקטורליזם).

פנדאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנדאיזם[50] משלב דאיזם קלאסי בתפיסתו הפנתאיסטית-קלאסית של שפינוזה. לפי דעה זו, יש להבין את המקור הבורא (המופשט והבלתי-תפיס במהותו) כעצמאי, כל עוד לא ברא יקום זה (או יקום אחר), אך משנוצר, יש להכיר בו כמתנהל על פי חוקים פיזיקאליים וכי הייצוג האלוהי בו הוא לפחות ככלל, נטורליסטי לחלוטין - והוא הטבע למעשה. זה בניגוד לפנתאיזם שלכאורה מבקש לייחס למונחים אלוהות והטבע את אותה משמעות בדיוק (כאשר המונח "אלוהים" הוא הכינוי לסכום כל הקיים באופן טבעי), ולדאיזם האותנטי הרואה ביוצר המציאות משהו עצמאי עם "תודעה" נשגבת אשר כל הצגה טבעית שלה (אדרבא כשמדובר במונחים של זמן), היא צמצום בלתי מתקבל, ואף בלתי סביר שלה.

הפילוסוף של הדת, והפנתאיסט צ'ארלס הרטשורן דקדק באחד מפרסומיו בהבדלים בין פנתאיזם לפנדאיזם, שבא בעקבותו.‏[51]

"דאיזם רוחני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד דוקינס, נכון לדון בהנחות היסוד של הדאיזם
כריסטופר היצ'נס, ממבקרי ההשקפה


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – "רוחני אך לא דתי"

זהו שם כולל לניסיונות קבוצתיים לרוב, ברוח התנועה החדשה, לשבץ לדאיזם אלמנטים רוחניים או דתיים באופן עדין וסינתטי. העושים כן ישענו על עקרונות הדאיזם בדבר אלוהות מטאפיזית, , וכן, יביעו אנטגוניזם כלפי טענות לאלוהות פרטית, התגלות וכיוצא באלה; אך בניגוד לדאיזם האותנטי עשויים לטעון שמלבד אינטואיציה או התבוננות והתפלספות, גם מדיטציה וחוויות של "התייחדות עם הטבע", יכולים להביא או לקרב את האדם לגרוס קיום אלוהות, או קונספטים טלאולוגיים קשורים בכלל.

פנאנדאיזם (Panendeism)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג ספציפי של דאיזם רוחני מנסה לשלבו עם הפנאנתאיזם (ההנחה שהטבע הוא חלק מהאלוהות או גילום שלה), בו נפוץ עקרון ה"מטאפיזיקה חוויתית" (Experiential metaphysics) לפיו התנסות כמו מדיטציה או סוגים מסוימים של תפילה[52] הם דרך לחוות את האלוהות המתגלמת בטבע - ההשקפה קרובה לפרדיגמת הרוח הגדולה הנפוץ בחברות אינדיאנית כמו שבט הסיו (Sioux), ועם האלגונקווין (Algonquian).‏‏[53]

הפלורליזם הדתי הזה של מה שמכונה דאיזם רוחני מהווה סטייה משמעותית מההשקפה הכללית חסרת הדת בכלל, והאנטי-תאיסטי בפרט, המגנה בפיקנטיות כל פסבדו מדע ונטיות אסוטריות.‏[54]

דאיזם וקונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת אלוהים כארכיטקט האחראי לאפיון לכאורה הצפוי ביקום קשרה את הדאיסטים הקלאסיים עם ארגון הבונים החופשיים, המזוהה עם אליטה חילונית וכגוף שפרח גם כן בעידן האורות,‏[55] ואשר חלק בלתי מבוטל מהמשתייכים אליו אכן היו ליברליים, דאיסטים, ויונטריאינים.‏[56]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאיזם ספג ביקורת בעיקר מהוגים תאיסטים, ואתאיסטים.

ההוגים ג'וזף דה מאייסטר ואדמונד ברק קראו תיגר על התפיסה הנפוצה בקרב דאיסטים (ובני השקפות חילוניות אחרות) לפיה רק הרציונליות וההיגיון אוגדים את התשובות לבעיות הקיומיות.

ההיסטוריון פאול הזארד תיאר הדאיסטים של יומו כ "רציונליסטים עם נוסטלגיה לדת, שנתנו לרוח התקופה להפרידם מהאורתודוקסיה אך רצו להאמין שהמדרון עליו דרכו לא היה חלקלק מספיק כדי להובילם לאתאיזם.

בספרו "דילוזיית האלוהים"‏[57] טוען המדען, והאתאיסט-אגנוסטיקן ריצ'רד דוקינס:

האל הדאיסטי, שלעתים נקשר עם האבות המייסדים, הוא בהחלט שיפור מהמפלצת של הברית הישנה. למרבה הצער, הסבירות שהוא קיים, או התקיים אי-פעם, עולה (על הסבירות לקיום אלוהי הברית הישנה) רק בקושי.

באותה פסקה מציע דוקינס שהיפותזת האלוהים מיותרת לכל צורותיה, תוך שהוא מצטט את פתגמו המפורסם של לפלס‏[58] בהקשר זה. לעומת זאת, בדיון מאוחר יותר עם המתמטיקאי הנוצרי ג'ון לנוקס, כנשאל "האם המדע קבר את אלוהים?" השיב דוקינס שתלוי על איזה אלוהים מדובר, ובחלק מתשובתו, שדנה בין היתר בפנתאיזם הפואטי של איינשטיין, התייחס גם לפרשנות הדאיסטית בדברים להלן‏[59]:

"ניקח לדוגמא אל דאיסטי, סוג של "אלוהי הפיזיקאי", אלוהים של מישהו כמו פאול דייויס; המפלג את חוקי הפיזיקה, אלוהים המתמטיקאי, שהניח את הקוסמוס, ולאחר מכן כאילו לקח צעד אחורה, ורק צופה בו. הפרט יכול לטעון טענה מאד הגיונית ומכובדת כזו, שאותה אמנם לא הייתי מקבל אך אני חושב שזה כן דיון רציני שהיה בידינו לערוך".

הסופר כריסטופר היצ'נס מחשיב את התפיסה הדאיסטית כמיושנת, וכלגיטימית רק לראשית זמנה. הוא מציע שרעיונותיו המהפכניים של צ'ארלס דרווין בדבר תורת האבולוציה הביולוגית, כמו גם תגליותיו הקוסמולוגיות של איינשטיין, היוו אלטרנטיבה מספקת לדאיזם במצע של תהליך פיזיקאליסטי אבולוציוני מורכב, המתחיל בהיווצרות ספונטנית היקום מסביבה טבעית שקדמה לו, ובשלב מסוים, גם היווצרות חיים בכדור הארץ (ואולי גם בפלנטות מתאימות אחרות) באופן טבעי, ללא יד מכוונת מטאפיזית כל שהיא.‏[60]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישות או גורם דיאולוגי פירושו מהות מטאפיזית שבראה לפחות את היקום במצבו הראשוני כמתוקנן על ידי חוקים פיזיקאליים, כפי שהיא מוצגת בהגדרות דאיסטיות נפוצות
  2. ^ "Deism", The Encyclopedia of Christian Civilization, 2011, http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/9780470670606.wbecc0408/abstract, rוחזר 2012-10-10, "Deism is a rationalistic, critical approach to theism with an emphasis on natural theology. The Deists attempted to reduce religion to what they regarded as its most foundational, rationally justifiable elements. Deism is not, strictly speaking, the teaching that God wound up the world like a watch and let it run on its own, though that teaching was embraced by some within the movement." 
  3. ^ See the entry for "Deism" in the on-line Dictionary of the History of Ideas.
  4. ^ Burton, Robert (1621), "first-found usage of "deist"", The Anatomy of Melancholy: p. 687, http://books.google.ca/books?id=cPgveWnCdRcC&printsec=frontcover&dq=anatomy+of+melancholy&hl=en&ei=p610, "Coƒin Germans to theƒe men, are many of our great Philoƒophers and Deiƒts" 
  5. ^ Bailey, Nathan (1675). An universal etymological English dictionary. אוחזר ב־2011-04-09. 
  6. ^ לפי משמעות נוספת, גורס
  7. ^ כביכול שכלתני בלבד.
  8. ^ נשגבות (Divinity) היא דיסציפלינה אקדמית העוסקת בחוקר הרעיונות האלוהיים-דתיים וההתפלספות אודות נכונותם ומהותם).
  9. ^ "חזקה" דהיינו, להרחבה ראו אתאיזם חלש וחזק
  10. ^ דתית לרוב
  11. ^ Webster's 1828 Dictionary, 1828, http://1828.mshaffer.com/d/word/deism, rוחזר 2012-10-10, "The doctrine or creed of a deist; the belief or system of religious opinions of those who acknowledge the existence of one God, but deny revelation: or deism is the belief in natural religion only, or those truths, in doctrine and practice, which man is to discover by the light of reason, independent and exclusive of any revelation from God. Hence deism implies infidelity or a disbelief in the divine origin of the scriptures." 
  12. ^ להרחבה ראו הערך העוסק בשם האל ביהדות; "השם המפורש".
  13. ^ Ellen Judy Wilson and Peter Hanns Reill (2004). Encyclopedia of the Enlightenment. 
  14. ^ "Deism", Encyclopedia Britannica, 2012, http://www.britannica.com/EBchecked/topic/156154/Deism, rוחזר 2012-10-10, "In general, Deism refers to what can be called natural religion, the acceptance of a certain body of religious knowledge that is inborn in every person or that can be acquired by the use of reason and the rejection of religious knowledge when it is acquired through either revelation or the teaching of any church." 
  15. ^ להרחבה על נושא זה ראו ערך השם המפורש.
  16. ^ Franklin, Benjamin (1771 (1958)). Autobiography and other writings. Cambridge: Riverside. p. 52.
  17. ^ להרחבה ראו נאופלטוניזם.
  18. ^ "דאו דה צ'ינג", תרגום לעברית מאת יורי גראוזה וחנוך קלעי, מוסד ביאליק (הדפסה שישית, 2007), עמוד 13, דאו כקונספט מונותאיסטי או כ"לוגוס", כישות עליונה, כיסוד אחד, או כאלוהים.
  19. ^ "Windows into China", John Parker, p.25, ISBN 0-89073-050-4
  20. ^ "The Eastern origins of Western civilization", John Hobson, p194-195, ISBN 0-521-54724-5
  21. ^ Justo L. González (1984). The Reformation to the present day. HarperCollins, 190–. ISBN 978-0-06-063316-5. אוחזר ב־2010-08-14. 
  22. ^ (1990) Essays on the context, nature, and influence of Isaac Newton's theology. Springer, 43–. ISBN 978-0-7923-0583-5. אוחזר ב־2010-08-14. 
  23. ^ Orr, John (1934). English Deism: Its Roots and Its Fruits. Eerdmans, 13. 
  24. ^ זוהי דוגמה לתפיסה פרי-אנימיסטית, כמו אחת מאלו הנזכרות ב: "God In Indian Islamic Theology", P.17, מאת Nagendra Kr Singh & N. Hanif
  25. ^ Voltaire. Deism.com (25 June 2009). אוחזר ב־3 August 2009.
  26. ^ Voltaire. W. Dugdale, A Philosophical Dictionary ver 2, 1843, Page 473 sec 1. Retrieved 31 October 2007.
  27. ^ David Liss (11 June 2006). The Founding Fathers Solving modern problems, building wealth and finding God.. Washington Post.
  28. ^ Gene Garman (2001). Was Thomas Jefferson a Deist?. Sullivan-County.com.
  29. ^ Walter Isaacson (March–April, 2004). Benjamin Franklin: An American Life. Skeptical Inquirer.
  30. ^ 30.0 30.1 Deism: An Anthology, p. 13'
  31. ^ 31.0 31.1 "English Deism". The Internet Encyclopedia of Philosophy. 2006. http://www.utm.edu/research/iep/d/deismeng.htm#Hume%27s%20Influence. אוחזר 2009-12-16. 
  32. ^ 32.0 32.1 Mossner, Ernest Campbell (1967). "Deism". The Encyclopedia of Philosophy. Vol. 2. Collier-MacMillan. pp. 326–336. 
  33. ^ או, באנגלית, Prime mover
  34. ^ להרחבה על רפורמיזם דתי ראו יהדות רפורמית.
  35. ^ כגון "איחוד הדאיסטים העולמי" (World union of Deists).
  36. ^ Deism Defined
  37. ^ להרחבה על המונח נפש בהקשר האנושי ראו בעיית גוף-נפש (הבעיה הפסיכופיזית)
  38. ^ כגון תפילות להודיה על שכביכול לא נמנע מאדם הישג מסוים.
  39. ^ דיון והרחבה על סוגי תפילות והשלכותיהן הפוטנציאליות על מרגשו ותפקודו של הפרט מובא בפרק ג' ("טכניקות") בספר "מדיטציה יהודית - מדריך מעשי", מאת הרב אריה קפלן. הספר עצמו אינו עוסק בדאיזם.
  40. ^ ARIS key findings, 2001.
  41. ^ Largest Religious Groups in the United States of America. Adherents.com.
  42. ^ להרחבת הרקע ולהרחבה על מושגים אלה ראו פיזיקה, ומרחב-זמן
  43. ^ Thomas Hobbes, Works, vol. 4, pp. 59–60; quoted in John Orr, English Deism, p. 76
  44. ^ The cause of all causes
  45. ^ [http://moderndeism.com/html/deism_defined.html Deism Defineploo d]. Moderndeism.com. אוחזר ב־2012-09-25.
  46. ^ http://www.the-brights.net/vision/considerations/Brights%20and%20Supers%20compared.pdf
  47. ^ שאלות נפוצות, אתר הברייטס.
  48. ^ עם זאת, על פי גישה נון-דואלית, גם אמונות מסוג זה, לא בהכרח יבטלו את התפיסה הנטורליסטית באופן כללי, של הפרט. דעה זו קיבלה ביטוי בקונספטים כמו פידאיזם, או ברעיונו של המדען סטיבן ג'יי גולד על העדר חפיפה בין תבניות מחשבה אלה (Non-overlapping magisteria).
  49. ^ תמצית ניתוחו של הפילוסוף צ'ארלס הרטשורן בדבר דאיזם תהליכי.
  50. ^ המונח הוצג לראשונה, בחיבורם המשותף של ההוגים הגרמנים מוריץ לצרוס והיימן שטיינטל. Moritz Lazarus and Heymann Steinthal, Zeitschrift für Völkerpsychologie und Sprachwissenschaft (1859), p. 262.
  51. ^ Charles Hartshorne, Man's Vision of God and the Logic of Theism (1964) p. 348 ISBN 0-208-00498-X.
  52. ^ טרנסואלית
  53. ^ Albuquerque Journal, Saturday, November 11, 1995, B-10.
  54. ^ בהם מוטיבים רבים מדתות המזרח דוגמת בודהיזם, והעידן החדש, דוגמת תורת הנסתר (אוקלטיזם).
  55. ^ בנייה חופשית, באנציקלופדיה היהודית הווירטואלית.
  56. ^ Letter of April 19, 1985 to U.S. Bishops Concerning Masonry, Cardinal Bernard Law. See Chapter "Freemasonry as Universal Religion"
  57. ^ Dawkins, Richard, The God Delusion, (Mariner Books:2008), p. 69
  58. ^ W. W. Rouse Ball A Short Account of the History of Mathematics (4th edition, 1908)
  59. ^ דיון בין מבקר הדת ריצ'רד דוקינס לג'ון לנוקס (פרופסור למתמטיקה מאוקספורד) ונוצרי בדתו. הציטוט נאמר בזמן 4:25-5:30.
  60. ^ Hitchens, Christopher (2007). god Is Not Great: How Religion Poisons Everything, P 24, Random House.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתולוגיות דאיסטיות:

  • אנתוני פלו (יחד עם רוי ורגהאס). "יש אלוהים !: איך האתאיסט הידוע לשמצה בעולם שינה את דעתו", 2007.
  • Deism: An Anthology by Peter Gay (Van Nostrand, 1968)
  • Deism and Natural Religion: A Source Book by E. Graham Waring (Frederick Ungar, 1967)
  • The American Deists: Voices of Reason & Dissent in the Early Republic by Kerry S. Walters (University of Kansas Press, 1992), which includes an extensive bibliographic essay

חיבורים המכילים דיונים במהות הדאיזם:

  • English Deism: Its Roots and Its Fruits by John Orr (1934)
  • European Thought in the Eighteenth Century by Paul Hazard (1946, English translation 1954)
  • A History of English Thought in the Eighteenth Century by Sir Leslie Stephen, 2 volumes (1876, 3rd ed. 1902)
  • A History of Freethought: Ancient and modern, to the period of the French revolution by John Mackinnon Robertson (1915)

עבודות נוספות:

  • Early Deism in France: From the so-called 'deistes' of Lyon (1564) to Voltaire's 'Lettres philosophiques' (1734) by C. J. Betts (Martinus Nijhoff, 1984)
  • The Seventeenth Century Background: Studies on the Thought of the Age in Relation to Poetry and Religion by Basil Willey (1934)
  • The Eighteenth Century Background: Studies on the Idea of Nature in the Thought of the Period by Basil Willey (1940)
  • Simon Tyssot de Patot and the Seventeenth-Century Background of Critical Deism by David Rice McKee (Johns Hopkins Press, 1941)
  • The Historical Argument for the Resurrection of Jesus During the Deist Controversy by William Lane Craig (Edwin Mellen, 1985)
  • Deism, Masonry, and the Enlightenment. Essays Honoring Alfred Owen Aldridge. Ed. J. A. Leo Lemay. Newark, University of Delaware Press, 1987.