אוטו וכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אוטו גוסטב פון וֶכְטֶרגרמנית: Otto Gustav Freiherr von Wächter;‏ 8 ביולי 190114 באוגוסט (?) 1949) היה מושל קרקוב וגליציה בתקופת הממשל הנאצי. על אף שנמלט ממשפטי נירנברג, הוכחה אחריותו לרצח עשרות אלפי יהודים בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וכטר נולד בווינה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. מ-1923 היה חבר באס אה, משנת 1930 היה חבר המפלגה הנאצית ומחזיק בתפקידים בכירים בווינה. משנת 1933 הוא היה שטורמפיהרר (סג"מ) באס אס.

וכטר עבד כעורך דין בווינה בשנים 1932–1934. הוא מילא תפקיד מוביל בפוטש האוסטרי ביולי 1934, שהובילה לחיסולו של הקנצלר אנגלברט דולפוס. לאחר שהניסיון להפיכה הנאצית נכשל, ברח לגרמניה והיה משולל אזרחות אוסטרית. הוא נשלח לשרת בדכאו לזמן מה, וב-1935 קיבל תחת אחריותו שלושה מבצעים רצופים.

בעקבות האנשלוס, שימש וכטר בשנים 19381939 במשרת קומיסר "הסילוק" תחת המושל הנאצי של אוסטריה זייס-אינקווארט. הגוף הממשלתי שבראשו עמד, ואשר נקרא על שמו, היה אחראי על פיטורים או סילוק כל הפקידות היהודית באוסטריה.

כמושל קרקוב וגליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אוקטובר 1939 היה וכטר מושל המחוז של קרקוב בדרגת אובר-גרופנפיהרר (אלוף). בדצמבר 1940 הוא הוציא צו לארגן את הרדיפה ואת הגירוש להשמדה של 68,000 יהודי העיר. במרץ 1941 הוציא צו נוסף המורה על שאר 15,000 היהודים לעבור לגטו החדש שנוצר - גטו קרקוב. לדברי חוקר השואה רובין אוניל, וכטר היה בין התומכים הראשיים של השמדת כל היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן (שטחי פולין שלא סופחו לרייך) באמצעות גז. בפגישה בקרקוב עם המושל הכללי הנס פרנק באוקטובר 1941, אמר כי פתרון רדיקלי של "השאלה היהודית" היא בלתי נמנעת.

בשנים 19421944, בעקבות הכיבוש הנאצי של אוקראינה, שירת וכטר כמושל של מחוז גליציה החדש. מעל חצי מיליון יהודים חיו במחוז כשהגרמנים פלשו לאוקראינה. הרצח ההמוני של יהודים החל תחת הכיבוש הצבאי, שנמשך עד השתלטות המינהל האזרחי ב-1 באוגוסט 1941. ממועד זה הוקמו 32 גטאות במחוז גליציה. ב-17 באוגוסט 1942 נידון בכנס בביתו של היינריך הימלר התכנון לגבי גורלם של היהודים באזור לבוב, בו נכחו וכטר וכן אודילו גלובוצניק ופריץ קצמן. עד סוף שנת 1943 כמעט כל האוכלוסייה היהודית נרצחה או נשלחה למחנה ההשמדה בלז'ץ.

וכטר היה גם חסיד נלהב להקמת יחידה אוקראינית של מתנדבים לצבא הגרמני, שהקמתה אושרה על ידי הימלר לאחר התבוסה בסטלינגרד. באפריל 1943 אגף אס אס גליציה נחנך בפומבי וסופח לואפן אס אס. כמעט 100,000 גברים מאוקראינה המערבית התנדבו, 30,000 התקבלו.

בספטמבר 1943, נשלח וכטר לצפון איטליה כ"מפקד הממשל הצבאי מיופה הכוח של הוורמאכט הגרמני באיטליה" ונשאר שם עד 1945.

הסתתרות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, מצא וכטר מקלט באיטליה תחת חסותו של הבישוף האוסטרי אלויס הודאל, הרקטור של מכללת סנטה מריה אנימה ברומא. הוא חי תחת השם אלפרדו ריינהארדט עד מותו בשנת 1949, ובכך הצליח להימלט ממשפטי נירנברג, שבהם אוזכרו בהיעדרו כמה מפעולותיו הפליליות. הוא מת בבית חולים ברומא, "בזרועותיו" של הבישוף הודאל.