מארקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארקה (מחוז)
Marche
Coat of arms of Marche.svg

סמל המחוז
Flag of Marche.svg

דגל המחוז
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מושל ויטו ד'אמברוסיו
נפות במחוז אנקונה
אסקולי פיצ'נו
מצ'רטה
פזארו אה אורבינו
פרמו
ערים במחוז 246
בירת המחוז אנקונה
שטח 9,694 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז
 ‑ צפיפות

1,470,581‏  (נכון ל-2001)
152 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 43°22′32″N 13°6′34″E / 43.37556°N 13.10944°E / 43.37556; 13.10944קואורדינטות: 43°22′32″N 13°6′34″E / 43.37556°N 13.10944°E / 43.37556; 13.10944
מיקומו של מחוז מארקה באיטליה

מארקה (איטלקית: Marche) הוא מחוז באיטליה הגובל במחוז אמיליה-רומאניה בצפון, בטוסקנה וברפובליקת סן מרינו בצפון-מערב, באומבריה בדרום-מערב, באברוצו ובלאציו בדרום-מזרח, ובים האדריאטי במזרח.

בירת המחוז היא העיר אנקונה.

למעט רצועת חוף צרה ומספר עמקים בהם זורמים נהרות, המחוז ברובו גבעי והררי, דבר שגרם לו להיות מחוז מבודד ונידח לאורך ההיסטוריה. בתחילת המאה ה-19 הונחה לאורך רצועת החוף של המחוז מסילת רכבת, בין בולוניה לבין ברינדיזי, אשר פתחה אפשרויות לפיתוח כלכלי של המחוז.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המארקה בשנת 1564

ה"מָ‏ארקַ‏‏‏ה" (ברבים מָ‏ארקֵה") הוא השם המקורי של המָ‏ארקֵה של העיר אנקונה בימי הביניים מארקה, במשמעות של אזור ספר מבוצר Marches. במקביל, היו קיימות מָ‏ארקֵה של קאמרינה (Camerino) ושל פארמו (Fermo). "מָ‏ארקַ‏‏‏ה אנקוניטנה" או ה"מָ‏ארקַ‏‏‏ה" של אנקונה, הוא שם של אחת מארבע פרובינציות שנוסדו בשנים 1198-1216 על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השלישי בשנת שלטונו הראשונה, בתור חלק ממדינת האפיפיור ונשלט בידי ממונה מטעמו - ה"רקטור" ‏‏‏[1].

נמצאו גם מסמכים המעידים על קיום "רקטור" כללי, אשר תאם את הפעילות של הרקטורים מהפרובינציות והיה בקשר ישיר עם האפיפיור. בירת הפרובינציה לא הייתה אנקונה, אלה העיר מַצֶ'רַטָה היום עיירה ובירת נפת מצ'רטה במחוז מארקה באיטליה.

אנקונה באותה הימים הייתה רפובליקה ימית (Repubblica Marinara di Ancona), השנייה בגודלו, אחרי רפובליקת ונציה (Serenissima Repubblica di Venezia) בשליטה על הים האדריאטי. תחום שלטונה היה העיר בלבד ואילו האזור היה ה"מָ‏ארקַ‏‏‏ה" של אנקונה כחלק ממדינת האפיפיור.

מצב זה שרר בין המאה ה-12 לבין שנת 1532.

שמו של האזור שונה מה"מָ‏ארקַ‏‏‏ה" (ביחיד) ל"מָ‏ארקֵה" (ברבים) עם איחוד איטליה במאה ה-19 ואז הייתה למחוז של המדינה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על הר קונרו

שטח המחוז הוא 9,694 קמ"ר והוא משתרע על פני המורדות המזרחיים של הרי האפנינים עד לשפת הים האדריאטי. רוב המחוז הוא גבעות - 68.8% לעומת 23.2% באיטליה - השאר 31.2% - הרים. גובה ההרים אינו עולה על 2,000 מטר מעל פני הים, חוץ מהר ווטורה (Vettore) - בגובה של 2,476 מטר מעל פני הים. האזור נחצה על ידי שלש בקעות מקבילות הנוצרות מהנהרות הבאים: פורלו(Furlo), רוסה (Rossa) וג'נגה (Genga). אורך חוף הים הוא 173 קמ"ר , שטוח וצר, חוץ מאשר בצפון, בו ההרים הגיעו עד לשפת הים (ראו מונטה קנרו לעיל)

מזג האויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים של האזור שונה, מצפון לאנקונה הוא יבשתי בחלקו: בקיץ אקלים חם, הנעשה מתון בשל הרוחות המגיעות מהים. בחורף הטמפרטורה יורדת עד ל-3.8 מעלות צלזיוס, עם פיזור מקובל של ימי גשמים.

מדרום לאנקונה הוא נוטה להיות בעל אופי של אקלים ים תיכוני: בחורף הטמפרטורה יורדת רק עד 7.6 מעלות צלזיוס. באזור ההרים הקיץ נעים ובחורף יש סיכוי לשלג. בגבעות יש תקופות בעלות טמפרטורה נמוכה.

נפות המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפות המחוז

במחוז חמש נפות עם 246 רשויות מקומיות.

הסמל הנפה מספר הערים שטח בקמ"ר אוכלוסייה (2001)‏[2] צפיפות
נפת אנקונה 49 1,940 465,906 237.8
Provincia di Ascoli Piceno-Stemma.png נפת אסקולי פיצ'נו 33 2,087 369,579 151
נפת פרמו 40 784 166,218 219
נפת מצ'רטה 57 2,774 301,701 109
פזארו אה אורבינו 67 2,892 351,216 121

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפיפות אוכלוסיית מחוז מארקה, היא מתחת לממוצע הארצי: בשנת 2008 היו 161.5 תושבים למ"ר לעומת 198.8 - ממוצע ארצי. בנפת אנקונה הצפיפות הגבוהה - 244.6 תושבים לקמ"ר ואילו בנפת מצ'רטה הנמוכה ביותר - 116.1 תושבים לקמ"ר.

בין השנים 1952-1967 הייתה הגירה שלילית מהמחוז - 4.9% עד 10% מהתושבים, הרבה מעל לממוצע הארצי. החל משנת 1981 יש עלייה באוכלוסיית המחוז. לפי אומדן שוהים באזור 115.299 ילידי ארצות זרות - 7.4% מאוכלוסיית מארקה.

יהדות מארקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז היה אחד האזורים המועדפים על יהדות איטליה בימי הביניים. נמל עמוק המים באנקונה משך התיישבות יהודית כבר במאה ה-10. החל מהמאה ה-15 חיו בה אחדים מחכמי ישראל הידועים כמו : רבי עובדיה מברטנורא, הרב יהודה מסר לאון, הרופא אמטוס לוזיטנוס והרב משה בסולה. יהדות אנקונה הגיע לדרגת חשיבות אשר נפלה רק מיהדות רומא[3].

מאנקונה ומרומא התפשטו הבנקאיים היהודיים למרכז איטליה. ברצועת החוף מסביב לאנקונה היו קהילות יהודיות עתיקות כמו בעיר הנמל פאנו שהיו בה יהודים כבר בשנת 1214. בעיר נוספת, בשנת 1334 הילוו לבעל העיר סכום גדול לקניית מבצר העיר. בסניגליה התיישבו יהודים במאה ה-15 הן בשל הנמל וכן היריד המפורסם. ריכוז יהודי גדול היה בעיר אורבינו אשר כלל ישיבה מפורסמת. בראקנטי הייתה ישיבה כבר במאה ה-13. בעיר אסקולי פיצ'נו נחתם הסכם עם יהודים כבר בשנת 1297 והיה זה אחד המקומות הראשונים שבהם הוקם בנק להלוואות. המרכז היהודי החשוב היה של יהדות פזארו בו התיישבו יהודים כבר במאה ה-12.

לאחר העברת המחוז לשליטת מדינת האפיפיור, בשנת 1569, האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו אנקונה ובגטו רומא. היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזארו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. מאז ירדה חשיבות יהדות מארקה עד היום הזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אחד הכמרים (ecclesiastico) נושאי משרה מטעם הכנסייה הקתולית‏
  2. ^ ‏חוץ מאנקונה:2006‏
  3. ^ בצלאל רות, תולדות היהודים באיטליה, הוצאת מסדה, תל אביב 1962