איגנץ זמלווייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגנץ זמלווייס
בקבוק ובו נוזל חיטוי, כחלק תקני של מיטת חולה בבית חולים

איגנץ פיליפ זֶמֶלְוַויְיסגרמנית: Ignaz Philipp Semmelweis, בהונגרית: Ignác Fülöp Semmelweis) ‏(1 ביולי 1818 - 13 באוגוסט 1865) היה רופא אוסטרי-הונגרי, רופא נשים ומחלוצי תחום האפידמיולוגיה. זמלווייס גילה ב-1847 כי רחצת ידיים בחומר מחטא בבתי יולדות מקטינה מאוד את הידבקות היולדות באלח דם (מחלה שכונתה באותה תקופה "קדחת הלידה" ונחשבה לקטלנית), וכונה בעקבות זאת "מציל האמהות".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמלווייס נולד בבודה ב-1 ביולי 1818. הוא היה ילד חמישי לסוחר עשיר ממוצא גרמני. הוא למד בגימנזיום הקתולי של בודה, ולמד באוניברסיטת פשט מ-1835 עד 1837. אביו רצה שיהיה עורך דין צבאי, וזמלווייס נסע לווינה ב-1837 במטרה להירשם ללימודי עריכת דין, אך שינה את דעתו ונרשם ללימודי רפואה. בתום שנת הלימודים הראשונה חזר זמלווייס לפשט והמשיך שם את לימודי הרפואה בין 1839 ל-1841. הוא לא היה מרוצה מהאוניברסיטה המקומית, שלא הייתה מתקדמת דיה, וב-1841 חזר לווינה ולמד בבית ספר אחר לרפואה, ששילב עבודת מעבדה לצד עבודה עם החולים. זמלווייס השלים את לימודיו ב-1844 ועבר במשך חודשיים קורס של מיילדות. בין אוקטובר 1844 לפברואר 1846 עבד עם יוזף שקודה ולמד שיטות לדיאגנוזה ולסטטיסטיקה. אז מונה לאסיסטנט במחלקת היולדות של בית החולים הכללי של וינה, שבו התנסו הסטודנטים לרפואה.

תגליתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-19 הייתה קדחת הלידה נפוצה מאוד בבתי חולים, והתמותה ממנה נעה מ-10% ועד ליותר משליש מהיולדות. זמלווייס היה אחראי על אחת ממחלקות היולדות בבית החולים הכללי בווינה, ששיעור תמותת היולדות בה היה יותר מ-13% (לפי גרסה אחרת - 18%), לעומת 2% בלבד במחלקת היולדות השנייה בבית החולים. למחלקתו היו מוניטין בהתאם, ונשים רבות העדיפו ללדת ברחוב מאשר במחלקה זו.

ב-1847 מת רופא אחר מבית החולים, יאקוב קולצ'קה, ידידו של זמלווייס, מזיהום בחתך שנגרם לאצבעו במהלך נתיחה שלאחר המוות שביצע. הנתיחה שבוצעה בגופתו של קולצ'קה הראתה פתולוגיה דומה לתופעות בנשים שמתו מקדחת הלידה. זמלווייס טען כי יש קשר בין זיהום בגופות שנותחו ובין תמותת היולדות. הוא ערך השוואה בין התמותה בשתי מחלקות היולדות והסיק כי התמותה באחת מהן גבוהה יותר בגלל "חלקיקים" שנשאו הסטודנטים על ידיהם - במחלקה השנייה היו מיילדות ולא רופאים שהדריכו סטודנטים בנתיחת גופות. היה זה לפני גילוי החיידקים כגורמי מחלות, וזמלווייס קבע כי קדחת הלידה נגרמה מזיהום על ידי חומר מסוים. הוא הנהיג נטילת ידיים בחומר מחטא שמכיל סידן תת-כלורי (חומר בעל מבנה מולקולרי הדומה לנתרן תת-כלורי, המרכיב החשוב באקונומיקה) בין נתיחת גופות לבדיקת חולים, ושיעור התמותה ירד ל-2.38% - דומה לתמותה במחלקת היולדות השנייה.

השערתו של זמלווייס לא הייתה פופולרית, שכן לא נתמכה על ידי התאוריות המדעיות דאז, ורמזה לקשר בין קדחת הלידה ובין גופות, רעיון שנתפס כדתי וכאמונה טפלה. בעקבות כך אף כונה בשם "הטיפש מפשט".

ב-1848 הרחיב זמלווייס את הדרישות להיגיינה - הוא דרש לחטא את כל המכשירים שהסתייעו בהם בלידה, ובכך העלים לגמרי את קדחת הלידה ממחלקתו. למרות ההצלחה הדרמטית סירב זמלווייס לפרסם את שיטתו בכתובים, ופרדיננד פון אברה פרסם בשמו שני מאמרים, שלא זכו לתמיכה רבה למרות התרשמותם של הרופאים הבכירים בווינה.

זמלווייס, שהיה ליברל פעיל, פוטר ממשרתו ב-1849 בעקבות הריאקציה האוסטרית לאירועי 1848. ב-1851 עבר לפשט שבהונגריה, כנראה בגלל קשיים כלכליים. הוא היה האחראי על מחלקת היולדות בבית חולים בעיר מ-1851 ועד 1857. נוהלי החיטוי שהנהיג במחלקה הקטינו את התמותה בה מקדחת הלידה ל-0.85%, והדבר הביא לקבלה של שיטתו בכל רחבי הונגריה. בווינה עדיין דחו את רעיונותיו: באותה המחלקה שבה הצליח להיפטר מאלח הדם לגמרי, המריאה תמותת היולדות ל-35% ב-1860.

ב-1861 פרסם זמלווייס את תגליתו בספרו "Die Ätiologie, der Begriff und die Prophylaxis des Kindbettfiebers" ("קדחת הלידה - אטיולוגיה, עקרונות וטיפול מונע"), ושלח עותקים ממנו לרופאים בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. מספר ביקורות צוננות גרמו לו לפרסם מכתבים בעיתונות, שלא סייעו לרעיונותיו להתקבל. ביולי 1865 סבל מהתמוטטות עצבים, או התקף שיטיון או מחלת אלצהיימר. ידידיו הכריחו אותו לנסוע לווינה, ושם אושפז בבית חולים פסיכיאטרי פרטי. לאחר שהתנהג באלימות הוכה נמרצות על ידי אנשי סגל במוסד, ולאחר שבועיים מת מהפציעות שנגרמו לו.

דחיית הממסד הרפואי את ממצאיו של זמלווייס גרמה, במחדל, למותן של אלפי אמהות צעירות. הפרשה הפכה לדוגמה למצב שבו האינרציה של אנשי המקצוע הבכירים גורמת להאטת ההתפתחות המדעית.

ב-1969 שונה שמה של האוניברסיטה לרפואה ומקצועות הבריאות בבודפשט, ומאז היא נקראת על שמו, אוניברסיטת זמלווייס[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורטון תומפסון, זעקת האמהות, עידית, 1954 (תרגום: ש. שניצר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]