אלבורז
הרי אלבורז (בפרסית: البرز) הם רכס הרים בצפון איראן, המשתרע מגבול איראן-ארמניה בצפון-מערב, עובר דרומית לקצה הדרומי של הים הכספי ומסתיים במזרח בנקודת הגבול של איראן עם טורקמניסטן ואפגניסטן. בגובה 5,610 מטרים מהווה פסגת הר דמאונד המשתייכת לשרשרת הרים זו את ההר הגבוה במזרח התיכון.
[עריכה] גאוגרפיה ואקלים
_4.jpg)
הרי אלבורז מהווים חיץ בין דרום הים הכספי ורמת קזוין-טהראן. רוחבם הוא 120-130 ק"מ בלבד והם מורכבים מסלעי משקע מהתקופה הדבונית העליונה ועד האוליגוקן, ובמיוחד מסלעי גיר מתור היורה המשוכבים על ליבת גרניט.
האזורים הגבוהים של הרי אלבורז צחיחים ומכילים עצים מעטים בלבד - אזור אקולוגי המכונה "יער הערבה של רכס אלבורז" (באנגלית: Elburz Range forest steppe). מנגד, המדרונות הצפוניים הפונים לים הכספי מושפעים מהאקלים הממוזג יחסית ומהווים כר פורה להתפתחותו של אזור מיוער בצפיפות המכונה "היערות המעורבים של האזור הכספי-הירכני" (באנגלית: Caspian Hyrcanian mixed forests). בעונת החורף האזור זוכה למשקעי שלג רבים ובזכותם פועלים בו מספר אתרי סקי ונופש. בין האתרים הללו המפורסמים ביותר ממוקמים בדיזין, שמשאכ, דארבנדסאר וטוחל.
[עריכה] ההרים בדת ובתרבות
הזורואסטרים מזהים את הרי אלבורז כמקום משכנו של האל פשותנו (Peshotanu) וכת זורואסטרית מסוימת, ה"עילם-י כשנון" (Ilm-e-Kshnoom) מזהה את פסגת הרכס - הר דמאונד כביתו של אלילם צאחב-י דילאן (בפרסית: "אדון הלבבות"). בשאה נאמה, האפוס הפרסי המפורסם, מדבר פירדוסי על ההרים "כאילו שכנו בהודו". הדבר משקף ככל הנראה שימוש ישן יותר, משום שפסגות רמות גבוהות זכו לשמות דומים ואחדות מהן משמרות אותם עד ליום זה. כך לדוגמה, הוא הר אלברוס בהרי הקווקז, הר אלבריז בקירמן למול מיצרי הומרוז. עד למאה ה-19 פסגה בהרי ההינדו-כוש דרומית לבלח' כונתה כך במפות הצבא הבריטי. כל השמות הללו משקפים יסוד לשוני משותף שמקורו ככל הנראה בהר האגדי הארא ברזיאטי שנזכר בכתבי האווסטה (Harā Bərəzaitī). משמעות השם המקורית בשפות הודו-אירופיות הייתה ככל הנראה "מקום משמר גבוה".
