אליטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליטליה
Alitalia.svg
Alitalia Airbus A320 (EI-DTM).jpg

איירבוס A320 בסכמת צביעה עדכנית
יאט"א
AZ
ICAO
AZA
אות קריאה
ALITALIA
שנת ייסוד 1946
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י,
רומא
בסיס פעולה משני נמל התעופה מילאנו מלפנסה

נמל תעופה מילאנו לינאטה

הנהלה רומא
מועדון הנוסע המתמיד MilleMiglia
צי מטוסים 147 + 19 בהזמנה
מספר יעדים 90 (ב-41 מדינות)
ברית חברות תעופה skyteam
http://www.alitalia.com
בואינג 777-200 של החברה
איירבוס A319 של החברה
מדינות אליהן טסה אליטליה מסומנות בצהוב
אמבראר ERJ-170 של החברה
בואינג 767 של החברה בצביעת SkyTeam

אליטליה (איטלקית Alitalia) היא חברת התעופה הלאומית של איטליה. החברה היא חלק משותפות Skyteam. שמה הוא הלחם של המלה aliאיטלקית "כנפיים") עם שם המדינה איטליה.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1946 והחלה בטיסות סדירות בשנת 1947, בשנה הראשונה הובילה 10,000 נוסעים. בשנת 1990 הובילה חברת אליטליה 25 מיליון נוסעים בשנה. בשנת 1957 התאחדה החברה עם חברת לאי שפעלה גם היא מרומא‏[1].

בנובמבר 2003 זיעזעה החברה את השוק האיטלקי כאשר הודיעה על כוונתה לקיצוצים משמעותיים, ובהם פיטורים של 2,700 עובדים, במהלך שלוש שנים, כחלק מארגון כלכלי מחודש, לקראת מיזוג אפשרי עם אייר פראנס הצרפתית וKLM ההולנדית. בספטמבר 2004 נקלעה החברה לקשיים הכלכליים המשמעותיים ביותר בתולדותיה, כאשר לפי דברי ההנהלה לא היה באפשרות החברה לשלם משכורות ל-5,000 מעובדיה. החברה קיבלה סיוע משמעותי בהלוואות מממשלת איטליה.

במשך שנתיים התנהלו מגעים עם מספר חברות תעופה במטרה למכור את אליטליה אך אלה לא צלחו. באוגוסט 2008 פשטה החברה רגל. מיד לאחר הליך פשיטת הרגל העניקה ממשלת איטליה לתאגיד הבנקאי האיטלקי אינטסה-סאו פאולו מנדט לגייס קבוצת משקיעים איטלקיים במטרה לרכוש את חברת התעופה ולהפריט אותה תוך שמירתה כחברה איטלקית. מטרת ממשלת איטליה בפעולה זו הייתה למנוע מחברות תעופה זרות להשתלט על חברת התעופה הלאומית האיטלקית, נושא שהיה אחת מהנקודות העקריות בקמפיין הבחירות של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, בבחירות לראשות ממשלת איטליה שהתקיימו באפריל 2008. אינטסה-סאו פאולו גיבש קבוצת משקיעים מקרב החברות המובילות באיטליה, בהן הבנק עצמו, קבוצת ריבה (מיצרני הנחושת הגדולים בעולם), פיאג'ו, פירלי, קבוצת בנטון ועוד. קבוצת משקיעים זו הקימה את תאגיד CAI - Compagnia Aerea Italiana במטרה לרכוש ולהפעיל את אליטליה תחת הנהלתם ובעלותם.

עם תום הליך פשיטת הרגל, הודיע באופן רשמי תאגיד CAI כי בכוונתו לרכוש את אליטליה. בספטמבר אישרה ממשלת איטליה את המכירה בסכום שעמד של כ-1.2 מיליארד אירו שמחצית ממנו יועד לתשלום חובות אליטליה על ידי CAI. משקיע מרכזי בקבוצת המשקיעים שהקימה את CAI היה קרלו טוטו, הבעלים של חברת התעופה האיטלקית השנייה בגודלה אייר ואן, שבמסגרת הסכם הרכישה סיכם עם ממשלת איטליה על מיזוג אייר ואן עם אליטליה. מיד לאחר המכירה החלו חברות התעופה לופטהנזה ואייר פראנס-KLM במגעים עם CAI במטרה לרכוש חלק ממניות אליטליה ובסופו של דבר נקנו 25% מהמניות על ידי אייר פראנס-KLM. החברה החדשה החלה לפעול ב-13 בינואר 2009.

ביולי 2010 הכריזו אליטליה, אייר פראנס-KLM ודלתא איירליינס על ברית משותפת בתחום הטיסות הטרנס-אטלנטיות, המאפשרת לארבע החברות להפעיל במשותף כ-250 טיסות טרנס-אטלנטיות מדי יום דרך בסיסי הפעולה המרכזיים שלהן ברומא, פריז, אמסטרדם ואטלנטה תוך שיתוף פעולה הדוק בין החברות.

ביוני 2014 פורסם כי חברת התעופה מאבו דאבי איתיחאד איירווייז, מתכננת לרכוש 49% ממניות אליטליה‏[2].

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לחודש נובמבר 2012, צי המטוסים של חברת אליטליה מורכב הן ממטוסים של אליטליה וחברות הבת שלה והן ממטוסים של חברת אייר ואן טרם האיחוד ביניהן. עם האיחוד 93 מטוסים הצטרפו לצי מאליטליה ו-56 מטוסים הצטרפו מאייר ואן .במסגרת פרויקט חידוש צי המטוסים שהחל במרץ 2009 הוצאו משירות מרבית מטוסי ה-MD-80 וכל מטוסי הבואינג 737. מטוסי ה-MD-80 הנותרים ייצאו משירות באופן הדרגתי עד לשנת 2013. עד לחודש ספטמבר 2011 נמסרו לאליטליה 23 מטוסים מדגם A320, ו-5 מדגם A330 כחדשים ישירות ממפעלי איירבוס. בנוסף, באוקטובר 2011 החלו המסירות של מטוסי האמבראר. כל זאת הוביל לכך שגילם הממוצע של מטוסי אליטליה ירד באופן משמעותי.

צי אליטליה
כלי טיס בשירות בהזמנה נוסעים הערות
J Y+ Y סה"כ
איירבוס A319-100 19 3 משתנה משתנה 138 מסירה בשנים 2011-2013.
איירבוס A320-200 48 משתנה 0 משתנה 165
איירבוס A321-100 22 משתנה משתנה 200
איירבוס A330-200 12 20
28

21
255
181
275
230
בואינג 777-200ER 10 30 24 239 293 כל הצי שודרג לתצורת פנים מחודשת
בומברדיה CRJ-900 1 משתנה משתנה 90 בתהליך יציאה משירות - דגם מחליף אמבראר E-175/190, מופעלים על ידי אליטליה סיטיליין.
אמבראר E-175 15 88 88
אמבראר E-190 5 100 100 מופעלים על ידי אליטליה סיטיליין.

בנוסף לצי המטוסים שבבעלותה, אליטליה מפעילה בחכירה רטובה שני מטוסים נוספים:

ב-23 בפברואר 2011 הודיעה אליטליה, בשיתוף הרשות האיטלקית לתעופה אזרחית, על יצירת עלון הוראות בטיחות בטיסה, ראשון מסוגו בעולם, הכתוב בשפת ברייל ומציג דמויות תבליט תלת ממדיות. עלון זה יכנס לשימוש בכל טיסות החברה לטובת נוסעיה העיוורים.

מחלקות השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הציגה אליטליה שינוי במבנה מחלקות הנסיעה, אשר כיום מחולקות לארבעה:

  • מניפיקה (Magnifica) - מחלקת העסקים בטיסות בין יבשתיות המבוצעות על ידי מטוסי ה-777, 767 ו-A330. מחלקה זו ממותגת ברמת הביניים שמעל למחלקת העסקים ומתחת למחלקה הראשונה של חברות מתחרות.
  • אוטימה (Ottima) - מחלקת העסקים בטיסות לטווח קצר/בינוני המבוצעות במטוסי A319/A320/A321/MD-80.
  • קלאסיקה פלוס (Classica plus) - מחלקת תיירים פרימיום הקיימת בטיסות המופעלות על ידי צי מטוסי ה-A330 וה-777.
  • קלאסיקה (Classica) - מחלקת התיירים הקיימת בכל טיסות החברה ובה רמת השירות נקבעת על פי אורך הטיסה.

פעילות החברה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה מפעילה 3 טיסות יומיות בין נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י לנמל התעופה בן-גוריון. הטיסות מבוצעות במטוסי איירבוס A320, איירבוס A321 (צרי גוף) ואיירבוס A330 (רחב גוף).

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במהלך שש טיסות של חברת אליטליה אירעו חטיפות.
  • אירעו לפחות ארבעה אירועים ידועים של התרסקויות, שבהם היו מעורבים מטוסי החברה: בשנים 1955, 1972, 1978, 1990.

ביחס למספר הטיסות הרב של החברה, נתונים אלה הינם נמוכים, ואין בהם כדי להצביע על רמת סיכון שונה מבחברות טיסה אחרות.

חברות בת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליטליה בוויקישיתוף

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא אליטליה באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ת. לויטה, גוברת ההתחרות בשמי ישראל, מעריב, 29 בספטמבר 1957
  2. ^ Etihad to Buy 49% Stake in Alitalia באתר Wall Street Journal,‏25 ביוני 2014