בואינג 767

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בואינג 767
Hawaiian B767-300ER N584HA 2009-02-01.jpg

בואינג 767-300ER בשירות הוויאן איירליינס
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים רחב גוף
ארץ ייצור Flag of the United States.svg ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 26 בספטמבר 1981
יחידות שיוצרו 1014 (נכון לדצמבר 2011)‏[1]
משתמש ראשי דלתא איירליינס
אמריקן איירליינס
אול ניפון איירווייז
יונייטד איירליינס
מחיר 767-200ER‏ - 144.1 מיליון דולר
767-300ER -‏ 164.3 מיליון דולר
767-300F‏ - 167.7 מיליון דולר
767-400ER‏ - 180.6 מיליון דולר‏[2]

בואינג 767אנגלית: Boeing 767) הוא מטוס נוסעים רחב גוף לטווחים בינוניים-ארוכים.

ביולי 1978, הודיעה חברת בואינג על השקת מטוס נוסעים דו מנועי חדש. מטוס הבואינג 767. המטרה הראשונית הייתה לאפשר הפעלת קווים נוחים יותר בתוך ארצות הברית. לכן נמכרו המטוסים הראשונים מסוג זה לחברות האמריקאיות יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס.

חברות רבות ברחבי העולם רכשו את ה-767, בהן אמריקן איירליינס, הוויאן איירליינס, אל על ועוד רבות אחרות. חברת אל על מחזיקה מטוס כזה משנת 1982.

אחד היתרונות הנוספים אשר עומדים לצד מטוס זה הוא שההכשרה שלו היא כמו של מטוס הבואינג 757 וכך חברות תעופה שהכשירו את הטייסים יכלו לתת להם אפשרות להטיס עוד מטוס.

בינתיים, אף על פי שיצור ה-767 נמשך, בואינג הוציאה דגם מחליף שהוא הבואינג 787 החדש, בעל אותה קיבולת הנוסעים, אך קל יותר, מהיר יותר, חסכוני יותר ובעל טווח טיסה ארוך יותר.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

767-200[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 767-200 בשירות אמריקן איירליינס

767-200 הוא הדגם הראשון למטוס, פיתוחו החל ביוני 1978. טקס ההשקה של המטוס היה ב-4 באוגוסט 1981 טיסת הבכורה של המטוס הייתה ב-26 בספטמבר 1981, והוא נכנס לשירות בחברת התעופה יונייטד איירליינס ב-8 בספטמבר 1982. המטוס האחרון מדגם זה נמסר בפברואר 1994, לאחר שיוצרו 128 מטוסים מדגם זה.

בשנת 1998 החלה בואינג להמיר מטוסי 767-200 המיועדים לנוסעים למטוסי מטען, מטוסים אלו מכונים 767-200SP. בתהליך ההמרה מוסיפים למטוס דלת צדדית מיוחדת למטענים, מחזקים את סיפון המטוס ע"מ שיוכל להתמודד עם מטענים כבדים, ומוסיפים ציוד בטיחותי. משנת 2005 ממירה חטיבת בדק מטוסים של התעשייה האוירית לישראל מטוסים אלו ברישיון בואינג.

767-200 הוא מטוס המיועד לטווחים בינוניים, המסוגל להכיל עד 290 נוסעים. המתחרה של איירבוס לדגם זה היה האיירבוס A310-200.

767-200ER[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 767-200ER של חברת אל על נוחת בנמל התעופה הבינלאומי בוריספיל

767-200ER הוא הדגם הראשון למטוס המיעד לטווחים ארוכים. המטוס הראשון מדגם זה הוזמן בחברת התעופה אתיופיאן איירליינס, אולם החברה האתיופית ביטלה את ההזמנה, והמטוס נכנס לשירות ב-6 במרץ 1984 באל על.

בהשוואה לדגם הראשון במטוס זה הוגדלו דלת המטענים ב-1.75 × 3.40 מטרים, וקיבולת הדלק ב-27.558 ליטרים. באפריל 1998 שבר מטוס מדגם זה את שיא העולם בטיסה למרחק כשטס בטיסה ישירה של אייר מאוריציוס, ממאוריציוס להלפיקס שבקנדה מרחק של 16,162 ק"מ.

מטוס זה נרכש בחברות תעופה גדולות שדרשו מטוס קטן ורחב גוף ליעדים רחוקים. בסה"כ יוצרו 121 מטוסים מדגם זה, ביולי 2011 היו בשירות חברות התעופה 64 מטוסים מדגם זה. המתחרים של איירבוס לדגם זה הם A300-600R ו-A310-300.

767-300[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 767-300 בשירות קונדור איירליינס

767-300 בואינג הכריזה על פיתוח דגם זה בפברואר 1982, דגם זה ארוך ב-6.43 מטרים מה-767-200, בנוסף חוזקו גוף המטוס והכנפיים. משקל ההמראה המקסימלי נשאר זהה ל-767-200. ג'פאן איירליינס הייתה חברת התעופה הראשונה שהזמינה את המטוס ב-29 בספטמבר 1983, טיסת הבכורה של מטוס זה התקיימה בינואר 1986, והוא נכנס לשירות ב-25 בספטמבר אותה השנה.

למטוס זה טווח של 9,700 ק"מ, והוא מיועד לטיסות טרנס אטלנטיות. מטוס זה יכול להכיל בצפיפות עד ל-350 נוסעים במחלקה אחת.

באפריל 2008, החלה בואינג להמיר מטוסי 767-300 למטוסי מטען. מטוסים אלו מכונים 767-300BCF מטוס ראשון מדגם זה נמסר לחברת התעופה היפנית אול ניפון איירווייז ביוני 2008.

למטוס זה היו 104 הזמנות, שסופקו כולם לחברות התעופה. ביולי 2011 היו 101 מטוסים מדגם זה בשירות פעיל. המתחרה של איירבוס לדגם זה הוא האיירבוס A300.

767-300ER[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 767-300ER בשירות אוסטרליאן איירליינס

767-300ER הוא גרסה בעלת טווח ארוך של ה-767-300 המטוס הראשון נכנס לשירות בשנת 1988 בחברת אמריקן איירליינס. הטווח המרבי של ה-767-300ER הינו 11,065 ק"מ. בדומה ל-דגם 300 המטוס יכול להכיל עד 350 נוסעים במחלקה אחת. נכון לשנת 2012, למטוס 580 הזמנות ומתוכן נמסרו 560 מטוסים. המתחרה העיקרי של המטוס הינו ה-A330-200.

767-300F[עריכת קוד מקור | עריכה]

767-300F הינו גרסת המטען של ה-767 (F - Freighter).

ההזמנה הראשונה של ה-767-300F הייתה ב-15 בינואר 1993, המטוס הראשון שנבנה יצא מפס היצור ב-8 במאי 1995, ההמראה הראשונה של המטוס הייתה ב-20 ביוני 1995. המסירה הראושנה של ה-767-300F התבצעה ב-12 באוקטובר 1995, והוא נכנס לשירות 4 ימים לאחר המסירה, ב-16 באוקטובר 1995 בחברת United Parcel Service.

נכון לחודש ינואר 2012 767-300F יש 111 הזמנות ו-65 מתוכן נמסרו.

לדגם המטען טווח טיסה מרבי של 6,025 ק"מ והמשקל המקסימלי שהוא יכול לשאת הינו 100,700 ק"ג.

בחודש אפריל 2008 בואינג החלה להמיר מטוסי 767-300 ל-(767-300BCF (Boeing Converted Freighter, המרה של המטוסים מנוסעים למטען. חברת בואינג, התעשייה האווירית לישראל ווגנר אווירנאוטיק הינן החברות העושות את ההמרה ל-767. כדי להפוך את ה-767 למטוס מטענים הוסיפו לו דלת מטענים וחיזקו את רצפת הסיפון הראשי. בחודש יוני 2008, חברת אול ניפון איירווייז קיבלה את המשלוח הראשון של ה-767-300BCF.

767-400ER[עריכת קוד מקור | עריכה]

767-400ER בואינג הכריזה על דגם זה בשנת 1997 והוא נמסר לראשונה בשנת 2000 לקונטיננטל איירליינס• המטוס נרכש גם ע״י דלתא איירליינס• המטוס יכול להכיל כ240 נוסעים בצורה של מחלקת עסקים ומחלקת תיירים.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

767-200 767-200ER 767-300 767-300ER 767-300F 767-400ER
צוות 2
מספר נוסעים
ממוצע
‏181 (3 מחלקות)
224 (2 מחלקות)
255 מחלקה אחת; (290 אופציונלי)
‏218 (3 מחלקות)
269 (2 מחלקות)
350 (מחלקה אחת)
מטען 245 (3 מחלקות)
304 (2-מחלקות)
375 (מחלקה אחת)
נפח מטען ‏ 81.4 מ"ק ‏ 106.8 מ"ק 438 מ"ק 129.6 מ"ק
אורך ‏48.5 מטר ‏54.9 מ' 61.4 מ'
מוטת כנפיים ‏47.6 מטר 51.9 מ'
שטח כנפיים ‏ 283.3 מ"ר 290.7 מ"ר
גובה ‏ 5.41 מטר
רוחב ‏ 5.03 מטר
רוחב פנימי ‏ 4.72 מטר
קיבולת דלק 63,000 ליטר 91,000 ליטר 63,000 ליטר ‏ 91,000 ליטר
משקל ריק 80,130 ק"ג 82,380 ק"ג 86,070 ק"ג 90,010 ק"ג 86,180 ק"ג 103,870 ק"ג
משקל המראה
מקסימלי
142,880 ק"ג 179,170 ק"ג 158,760 ק"ג ‏ 186,880 ק"ג 204,120 ק"ג
טווח מרבי 7,300 ק"מ 11,825 ק"מ 9,700 ק"מ 11,065 ק"מ 6,025 ק"מ 10,415 ק"מ
מהירות שיוט ‏ 851 קמ"ש (0.80 מאך)
מהירות מקסימלית ‏ 913 קמ"ש (0.86 מאך)
אורך מסלול
מינימלי
‏ 1,710 מ' ‏ 2,410 מ' 2,896 מטר
הנעה (x2) JT9D-7R4
PW4000
תוצרת פראט אנד וויטני
CF6-80A
CF6-80C2
תוצרת ג'נרל אלקטריק
PW4000-94‏ P&W

CF6-80C2‏ GE

JT9D-7R4‏ P&W
PW4000-94‏ P&W
CF6-80A‏ GE
CF6-80C2‏ GE
‏ PW4000-94‏ P&W
CF6-80C2 ‏ GE
RB211-524H‏ RR
PW4000-94‏ P&W
CF6-80C2‏ GE
דחף (x2) GE: ‏50,000 ליברות
(222 kN)
PW: ‏63,300 ליברות
(282 kN)
GE: ‏62,100 ליברות
(276 kN)
PW: ‏50,000 ליברות
(220 kN)
‏PW: ‏ 63,300 ליברות
(282 kN)
GE:‏ 62,100 ליברות
(276 kN)
RR:‏ 59,500 ליברות
(265 kN)
PW:‏ 63,300 ליברות
(282 kN)
GE:‏ 63,500 ליברות
(282 kN)

הזמנות ומסירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סה"כ 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000 1999 1998 1997 1996 1995
הזמנות 1057 13 3 2 28 36 10 15 9 10 8 40 9 30 38 79 43 22
מסירות 1005 11 12 13 10 12 12 10 9 24 35 40 44 44 47 42 43 37
שנה 1994 1993 1992 1991 1990 1989 1988 1987 1986 1985 1984 1983 1982 1981 1980 1979 1978
הזמנות 17 54 21 65 52 100 83 57 23 38 15 20 2 5 11 45 49
מסירות 41 51 63 62 60 37 53 37 27 25 29 55 20 0 0 0 0

המידע מעודכן ליולי 2011.

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2013 המטוס היה מעורב ב 38 תאונות מתוכן 14 מטוסים שאבדו. בסך הכל נהרגו בעטיין של תאונות אלו 569 בני אדם.

ב-23 ביולי 1983, אזל הדלק במטוס 767-200 של אייר קנדה בטיסה 143, הטייס הצליח להנחית את המטוס בדאייה בבסיס חיל אויר נטוש בגימלי, בו התקיימו מירוצים ופיקניקים. על שם הדאיה ועל שם מיקום הנחיתה - נקראת התקרית דאון גימלי. המטוס המשיך לשרת את אייר קנדה. קברניט הטיסה נתן למטוס את השם "הדאון מגימלי".

ב-26 במאי 1991 טיסה 004 של לאודה אייר איבדה את המנוע השמאלי בגלל תקלה והתרסקה ליד בנגקוק, כל 223 האנשים שהיו על המטוס נהרגו.

ב-23 בנובמבר 1996 נחטף מטוס 767-200 בטיסה 961 של אתיופיאן איירליינס מאדיס אבבה בירת אתיופיה לניירובי בירת קניה. החוטפים הכריחו את הטייס לטוס לאוסטרליה, אך הטייס הסביר להם שאין מספיק דלק במטוס. כתוצאה מזה הטייס פנה לאיי קומורו בחשאי ונאלץ לנסות ולהנחית את המטוס על פני המים, מאחר שהדלק במכלי המטוס אזל, בשל השהייה הארוכה מן הצפוי באוויר בגובה 12 ק"מ (39,000 רגל), אך הנחיתה כשלה והמטוס התפרק. מתוך 175 בני אדם שהיו על המטוס, 50 שרדו, ובכללם שני הטייסים. זוג שהיה בירח דבש על החוף הצליח לתעד את המקרה המזעזע.

ב-31 באוקטובר 1999 מטוס 767-300 בטיסת איג'יפטאייר 990 שהמריא מניו יורק לקהיר, לאחר שהגיע מלוס אנג'לס, נכנס לפתע אל צלילה מסוכנת והתרסק לאוקיינוס האטלנטי. כל 203 הנוסעים ו-14 אנשי הצוות נהרגו.

ב-11 בספטמבר 2001 נחטפו 2 מטוסי בואינג 767-200 בטיסות טיסה 11 של אמריקן איירליינס וטיסה 175 של יונייטד איירליינס ורוסקו בכוונה לעיני מאות צופים במגדלי התאומים כחלק מפיגועי ה11 בספטמבר. במטוס של אמריקן נהרגו כל 92 הנוסעים ואנשי הצוות ובמטוס של יונייטד נהרגו 65. בסך הכל, עם התמוטטות המגדלים, נהרגו מעל 2,700 בני אדם.

ב-12 באוקטובר 2010 אדי שמן דלפו לתא הנוסעים וגרמו לעשן בו בטיסה של יו אס איירווייז.

ב-1 בנובמבר 2011 טיסת לוט פוליש איירליינס 016 בקו שבין ניו יורק לוורשה נחתה נחיתת חירום על גחונה. לקראת הנחיתה התגלו כשלים בכן הנסע של המטוס. הטייסים נאלצו לנחות ללא גלגלי הנחיתה. המטוס נחת בנמל התעופה ורשה פרדריק שופן. כל 230 הנוסעים על סיפונו פונו ללא פגע. לאחר הנחיתה המוצלחת ביטלו רשויות נמל התעופה בוורשה את כל הטיסות היוצאות והנכנסות לאותו היום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 767 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]