נמל התעופה בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נמל התעופה בן-גוריון
مطار بن غوريون الدولي

Ben gurion international airport terminal 3.jpg
טרמינל 3 כפי שהוא נראה מטיסת
רויאל ג'ורדניאן הפונה לכיוון עמאן
נתוני השדה

קוד IATA
TLV

קוד ICAO
LLBG

סוג השדה ציבורי
מפעיל רשות שדות התעופה
עיר סמוכה לוד, תל אביב
בסיס ל אל על, ארקיע, ישראייר, סאן דור, ק.א.ל.
קואורדינטות 32°0′34″N 34°52′37″E / 32.00944°N 34.87694°E / 32.00944; 34.87694קואורדינטות: 32°0′34″N 34°52′37″E / 32.00944°N 34.87694°E / 32.00944; 34.87694
גובה מעל פני הים 135 רגל
41 מטר
אתר נמל התעופה בן-גוריון
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
03/21 5,840 2,780 אספלט
08/26 14,042 4,280 אספלט
12/30 10,210 3,112 אספלט
מיקום נתב"ג
נתב"ג
נתב"ג
סטטיסטיקה (2013)
נוסעים 14,227,608
תנועות מטוסים 104,850
קיבולת
טרמינלים 2

נמל התעופה בן-גוריון (ראשי תיבות נתב"ג) הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה הראשי למדינה.

בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו.

השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה, ומשמש כמרכז הפעילות ומושב הנהלתה של חברת אל על, חברת הדגל של ישראל. עוד משמש הנמל כמרכז פעילותן של חברות התעופה הישראליות ישראייר וארקיע, של חברת השכר סאן דור ושל חברת המטען ק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2013 עברו בו 14,227,608 נוסעים בכמעט 105,000 תנועות מטוסים.

נמל התעופה בן-גוריון זכה בתואר "נמל התעופה הידידותי ביותר" בסקר פתוח בקרב 350 לקוחות שנערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית (Airports Council International) בדצמבר 2006; הוא דורג במקום הראשון מבין 40 שדות תעופה אירופיים, ובמקום החמישי מבין 77 שדות תעופה ברחבי העולם‏[1]. גם בשנת 2008 דורג השדה בראש סקר לבדיקת איכות השירות אשר נערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית. בסקר זה, המבוסס על 200,000 שאלונים שחולקו ב-108 שדות תעופה ברחבי העולם, השיג נמל התעופה בן-גוריון את המקום הראשון מבין שדות התעופה במזרח התיכון ואת המקום השני מבין שדות התעופה ברחבי העולם, אשר היקף תנועת הנוסעים השנתית בהם נע בין 5 ל-15 מליון‏‏‏‏‏[2]. עם זאת, הנמל ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין ליקויים בבטיחות התעופה, ובמיוחד בכל הקשור למערך ההמראות והנחיתות.

נמל התעופה משמש גם כמרכזה של התעשייה האווירית לישראל וכמקום מושבה של רשות שדות התעופה. רשות התעופה האזרחית שוכנת סמוך לו, באיירפורט סיטי.

מיקום וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית שדה התעופה עם הקמתו בידי הבריטים - מבנה הטרמינל מסומן בשחור ואילו ארבעת המסלולים שבתרשים נבלעו עם השנים ברחבות החנייה שסביב טרמינל 1, ואין בינם לבין המסלולים הקיימים חפיפה
שדה התעופה לוד בבנייתו, בין השנים 1934 ל-1939
שלטי הנצחה בסמוך לתחנת הרכבת בנמל המנציחים את תקיפת האצ"ל ב-1946 ואת שחרורו ב-1948
הנמל ב-1948, עם כיבושו בידי חטיבה 8 במבצע דני
שדה התעופה לוד, 1950
עולים מעיראק עוזבים את השדה לאחר שהגיעו אליו במסגרת מבצע עזרא ונחמיה ב-1951
טרמינל 1 ב-1958

נמל התעופה בן-גוריון שוכן בשטח מישורי בשפלה בגובה של 30 עד 41 מטרים מעל פני הים. הוא נמצא בשוליו של גוש דן, כ-20 ק"מ דרומית-מזרחית לתל אביב וכ-13 ק"מ מחופי הים התיכון. צורתו של הנמל כשל משולש, ושטחו מנוקז על ידי נחל איילון, הזורם כיום בתעלה מלאכותית מדרום לשדה, נחל בית עריף החוצה שניים ממסלולי הטיסה, ויובלו נחל יהוד, העובר מצפון לשטח השדה, בינו לבין העיר יהוד. מספר יישובים שוכנים בקרבת גבולותיו של הנמל, ועם אלה נמנים זיתן ויגל מדרום, צפריה וחמד ממערב, אור יהודה ויהוד-מונוסון מצפון ובני עטרות, טירת יהודה, בית עריף וכפר טרומן ממזרח. סמוך ממזרח לנמל שוכן גם פארק העסקים ותעשיית ההיי-טק איירפורט סיטי, שבו מספר חברות וארגונים הקשורים לנמל, ובהם רשות התעופה האזרחית, DHL, חברת ק.א.ל. ודיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון.

שטח הנמל מוגדר כשטח גלילי, אך בשנת 2008 העלה חבר הכנסת יורם מרציאנו הצעת חוק לספח אותו לעיר לוד, שתאוחד, אגב כך, עם המועצה המקומית שוהם. מטרת ההצעה היא לאפשר לעירייה החדשה ליהנות מפירות מסי הארנונה העירוניים ולשקם את העיר לוד, אולם ועד עובדי רשות שדות התעופה הביע את התנגדותו להצעה‏‏‏[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. בסמוך לעיר לוד בנו הבריטים תשתיות לוגיסטיות נוספות, ביניהן תחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סרפנד (צריפין) הסמוך. בשנת 1935 החלה בניית השדה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים שאורך כל אחד מהם עמד על 800 מטר ורוחבם הגיע ל-100 מטר‏‏‏[4]. מאז פתיחתו, עבר השדה שינויים ושיפוצים רבים, הנמשכים עד היום, כדי להתאימו להיקף התנועה האווירית הגדל עם השנים ולשימושם של מטוסים מודרניים. השדה הוקם במהלך המרד הערבי הגדול בשיתוף פעולה יוצא דופן לתקופה של יהודים, נוצרים ומוסלמים. על הקמת השדה הופקדה החברה הקבלנית אלבינה, דוניה וקטינקא הירושלמית‏[5].

לפני מלחמת העולם השנייה שימש השדה מספר מועט של חברות תעופה - מסראייר המצרית טסה ממנו ליעדים באזור, ביניהם קהיר, ניקוסיה, ביירות ובגדד. מטוסי חברת KLM ההולנדית ביצעו חניית ביניים בשדה בטיסות מאמסטרדם לאינדונזיה, ולוט הפולנית הפעילה קו סדיר לוורשה. צ'ק איירליינס הפעילה קו למזרח אירופה (דרך איטליה) ואימפיריאל איירווייז הבריטית, פעלה בשדה גם היא. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש השדה את המטוסים הצבאיים של בעלות הברית, והחל ביום 1 במרץ 1943 שכן במקום בסיס של חיל האוויר המלכותי (RAF Lydda). בתקופה זו כמעט ופסקה כליל הפעילות האזרחית בשדה. מיד לאחר המלחמה התחדשה הפעילות האזרחית בנמל, וב-1946 חנכה חברת TWA קו טיסות ראשון לארצות הברית.

ב-26 בפברואר 1946 תקפו כוחות האצ"ל את בסיס חיל האוויר המלכותי בשדה התעופה, והשמידו 11 מטוסי קרב בריטיים. בעת פרוץ מלחמת העצמאות, בסוף 1947, עבדו בשדה התעופה 250 עובדים, מהם כ-120 יהודים. כן היה במקום בית מלון ובו עבדו 40 יהודים, עובדי החברה הקבלנית שהרחיבה את הבניין המרכזי בשדה שמנו 20-25 עובדים, כמחציתם יהודים, ועובדי חברות תעופה שונות. בסמוך לשדה התגוררו משפחות אנגליות, יהודיות וערביות אלה לצד אלה. השדה נשמר על ידי שתי יחידות של משטרת המנדט ומצב הביטחון היה מעורער. בתחילת ינואר 1948 הושגה הסכמה חשאית עם האחראי הבריטי על הביטחון, להכניס לשדה כוח ביטחון יהודי של כ-30 איש אשר יוסוו כפועלים. הכוח, שכונה "ציפורה", הוקם ממתנדבים מחטיבת גבעתי ובראשו הועמד יעקב פרנק[6]. ב-15 בינואר הועבר הביטחון בשדה התעופה לאחריות הצבא הבריטי. לקראת קום המדינה, פינתה ההגנה מהשדה את כל העובדים היהודיים ואת יחידת ציפורה, והלגיון הערבי השתלט על השדה.

מקום המדינה עד סוף שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 1948, נכבש השדה במסגרת מבצע דני לכיבוש לוד ורמלה על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, וסמוך לצומת אל על ניצבת האנדרטה לחללי החטיבה. ב-24 בנובמבר 1948 הוא נפתח כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי היחיד של המדינה החדשה. בשנה הראשונה לפעולתו עברו בו 40,000 נוסעים‏‏‏[7] והשדה היה קטן במידותיו. עם זאת היה השדה מרכיב חשוב בקליטת העלייה ההמונית לאחר קום המדינה, ובמיוחד במבצע על כנפי נשרים להעלאת יהודי תימן ובמבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עיראק. השדה ממשיך לשמש גם כיום כשער הכניסה העיקרי ליהודי התפוצות העולים למדינת ישראל.

בשנת 1949 הוקמה חברת אל על ושדה התעופה בלוד היה לבסיס האם שלה. בשנת 1950 החלה חברת ארקיע להפעיל קווי תעופה פנימיים מהנמל לאילת, לחיפה ולמחניים. שנה לאחר מכן הורחב הנמל באופן משמעותי, כך שיוכל לטפל בתעבורה שנתית של כ-1,200,000 נוסעים, וכן הוארך המסלול העיקרי בו לכ-2,400 מטר‏‏‏[8]. השדה כלל בנוסף מסלול משני באורך 1,770 מטר ומסלול שלישי באורך 1,280 מטרים‏[9]. בפועל עברה בשנים 1957-1958 תנועה שנתית של כ-110,000-130,000 נוסעים‏[10]. ב-1953 הוקם בשדה "המכון הממשלתי לבדק מטוסים" שהפך בהמשך למפעל התעשייה האווירית.

מסוף שנות ה-50 עד שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת כניסת עידן הסילון הועלו תוכניות שונות לשדרוג הנמל לקליטת מטוסי הסילון‏[11] ומנגד היו שטענו שעדיף לבנות נמל תעופה חדש קרוב יותר לים, ולא להשתמש בנמל הקיים בגלל קרבתו לגבול‏[12]. אולם בסופו של דבר הוחלט על שדרוג השדה הקיים. בנובמבר 1959 נחת בנמל מטוס דה הבילנד קומט סילוני בגודל בינוני לצורך ניסוי‏[13], ובאפריל 1960 הוא החל לשמש בטיסות סדירות לנמל התעופה.

באמצע 1959 הוחל בבניית מסלול באורך של 2,700 מטרים, להם נוספו עוד 300 מטר תוך כדי העבודות, לצורך נחיתת מטוסי סילון גדולים‏[14][15][16]. המסלול נחנך ב-21 בדצמבר 1960 בהמראת מטוס לא סילוני של אל על‏[17]. במקביל, שופץ מבנה הטרמינל‏[18].

מטוס סילוני גדול ראשון נחת בנמל בתחילת ינואר 1961[19][20]. כניסת מטוסי הסילון הציבה בפני הנהלת הנמל אתגרים שונים‏[21].

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 הופסקה הפעילות האווירית הפנים ארצית בנמל והועברה לשדה דב. רק ב-1969 שבו טיסות פנים לפעול בנמל‏‏‏[22].

בשנת 1961 נפתח בקרבת שדה התעופה מלון אוויה, מלון התעופה הראשון במזרח התיכון, ששרת אנשי עסקים וצוותי אוויר. שירותי המלון פעלו ללא הפסקה לאורך כל היום והלילה כולל המסעדות ושירות ההסעה לשדה התעופה אשר יצא מדי חצי שעה.

עד שנת 1972 היה אולם הנוסעים הנכנסים פתוח ומקבלי הפנים יכלו לגשת אל הנוסעים המגיעים מיד עם נחיתתם, אולם בעקבות הטבח בנמל התעופה לוד הוקם קיר זכוכית משוריינת גדול שהפריד בין מקבלי הפנים לבין הנוסעים.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שוב הצטמצמה התנועה האווירית האזרחית בנמל, וזה קלט את 566 מטוסי הרכבת האווירית שהטיסו ציוד צבאי לישראל.

לאחר מותו של דוד בן-גוריון בדצמבר 1973 נקרא על שמו שדה התעופה, ושנים ספורות לאחר מכן השתרש שם הקיצור "נתב"ג" ככינויו של נמל התעופה.

עם השנים והעלייה בתנועה האווירית, הורחב השדה באופן משמעותי על ידי רשות שדות התעופה שקמה ב-1977 והופקדה על ניהולו של הנמל. בין היתר, נוספה קומה שנייה לטרמינל הנוסעים ובה מתחם לחנויות פטורות ממכס (דיוטי פרי), נבנו שערי עלייה למטוס חדשים, אולם מקבלי פנים חדש ומגדל פיקוח חדש. כל אלה נוספו לבניין המנדטורי בשיטת "טלאי על טלאי". בתחילת שנות ה-90 נסלל מסלול הסעה במקביל למסלול הנחיתה הראשי.

מראשית שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 נערכה הבדיקה הראשונה למציאת חלופות להקמת בית נתיבות חדש בנמל. טרמינל 1 היה מסוגל באותה עת להעניק מענה להיקף תנועה של עד 5 מיליון נוסעים בשנה, וההערכות דיברו על הכפלת היקף התנועה בנמל בתוך 7 עד 10 שנים, ועל סיום הקמת המבנה בתוך 4 עד 5 שנים, בעלות של כ-500 מיליון דולר‏‏‏[23].

לפי ההחלטה המקורית של ממשלת ישראל ב-16 בינואר 1994, הוכרזה הקמתו של טרמינל 3 כפרויקט לאומי ותאריך היעד לפתיחתו נקבע לשנת 2000, כחלק מאירועי המילניום החדש. לפי התחזיות, שנת 2000 הייתה אמורה להביא ארצה גל של תיירות צליינית, ומסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000". תנועת הנוסעים והמטוסים בנמל אכן הגיעה לשיא בשנת 2000, אך לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בחודש ספטמבר באותה שנה, צנח מספר הנוסעים השנתי בכ-2.5 מיליון בשנת 2002. הנמל התאושש מתקופת שפל זו לאחר חמש שנים, ורק בשנת 2007 עברו נתוני התעבורה דרכו את אלה של שנת 2000.

בשל התדיינות משפטית הוקפאו עבודות ההקמה של טרמינל 3 עד שנת 1997‏‏‏[24]. לתוכנית היו מתנגדים רבים שטענתם המרכזית הייתה כי הגדלת שדה תעופה, הנמצא בלב גוש דן, במקום בניית שדה תעופה חדש מרוחק יותר, היא צעד שגוי. כך הוצעו מספר אתרים חלופיים לתוכנית בניית טרמינל חדש, ביניהם בסיסי חיל האוויר בחצור ובנבטים. על פי התוכנית החלופית, היה אמור שדה התעופה המרוחק להיות מחובר אל מרכז הארץ באמצעות רכבת מהירה או כביש מהיר. בניית הטרמינל התעכבה בעקבות התנגדויות תושבי האזור, באמצעות פעילות ציבורית ומשפטית. לאחר שכשלו במאבקם נגד הרחבת שדה התעופה, הונחה אבן הפינה לטרמינל החדש ב-25 באוקטובר 1998. שנתיים מאוחר יותר הקבלן הראשי של הטרמינל, חברת קבלנות טורקית, פשט רגל, והפרויקט התעכב בשנה נוספת. את מקומה של החברה הטורקית תפסו קבלנים ישראלים, אולם אף בעבודתם חלו מספר עיכובים והפתיחה התעכבה ב-18 חודשים נוספים. לבסוף נחנך טרמינל 3 באופן רשמי ב-2 בנובמבר 2004.

למעלה משמונים גופי תכנון השתתפו במערך התכנון של נתב"ג 2000, דבר המצביע על מורכבותו וגודלו של הפרויקט. משרדי האדריכלים המרכזיים שפעלו באתר היו משרד "יונה פיטלסון-שילה-יעקובסון אדריכלים" שתכננו את מבנה הטרמינל המרכזי, את האגפים הלוגיסטיים ואת מבני החניונים, משרד רם כרמי ועדה כרמי בשיתוף משרד האדריכלים לישר-אלדר שתכננו את אגף מקבלי הפנים, משה ספדיה שתכנן את אגף היוצאים וכן את קניון הדיוטי פרי. את גן הדקלים הסמלי שבין שני מבני החניונים שבחזית הטרמינל, תכנן משרדו של אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון.

אף על פי שבטרמינל החדש הותקנו 24 גשרי עלייה למטוס ("שרוולים"), כמקובל ברוב נמלי התעופה המודרניים בעולם, חלק מחברות התעופה עדיין מעדיפות להשתמש באוטובוסים על מנת להעביר נוסעים מהטרמינל למטוס מטעמי חסכון בעלויות, ומותקנים בו שישה שערי יציאה המיועדים למטרה זו.

בעקבות הקמת הטרמינל החדש הוגשו כחמשת אלפים תביעות לפיצויים בסכום כולל הנאמד בחמישה מיליארד ש"ח במחירי שנת 2000, על ירידת ערך נכסים בסביבת נמל התעופה בגלל התגברות הרעש מהרחבת הנמל. בתחילת שנת 2011 טרם גובש מתווה מוסכם לקביעת גובה הפיצויים והעניין מצוי בערעור בפני בית המשפט העליון[25].

בחודש יוני 2010 החלו עבודות להארכת המסלולים הקיימים והוספת מסלולי הסעה, ואלה יסתיימו בתחילת שנת 2014‏‏[26]. במסגרת שיפור השירותים ותנאי הבטיחות האווירית בנמל, החלה הקמת מגדל פיקוח חדש ובניית זרוע רביעית בטרמינל 3. במהלך העבודות הופעל הנמל במשך כל שעות היממה עקב סגירת מסלולי טיסה, דבר שגרם למפגעי רעש לתושבי האזור, עד שעתירת ראש עיריית חולון, מוטי ששון, התקבלה, ונקבע כי המצב ישוב לקדמותו.

בחודש יולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, השתנו סדרי ההמראה והנחיתה בנמל בעקבות סגירת חלקים מהמרחב האווירי האזרחי, ומסירתם לשימושו של חיל האוויר. דבר זה, יחד עם שיגורי הרקטות התכופים לעבר מרכז הארץ, שבמהלכם לא התאפשרו נחיתות והמראות, הביא לעיכובים ולאיחורים בזמני הטיסות. ב-22 ביולי 2014, בעקבות נפילת רקטה ביהוד, הודיעו עשרות חברות תעופה אמריקניות ואירופאיות על הפסקת טיסותיהן לישראל וממנה‏[27]. שינוי מדיניות היירוט של רקטות לאזור הנמל הביא לחידוש הטיסות‏[28], למעט טיסותיה של חברת קוריאן אייר אשר חדשה את פעילותה רק ב-13 בספטמבר 2014.

נתוני תנועה, מגמות ויעדי טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנפון של מטוס חברת סוויס על רקע טרמינל 3
מטוסי בואינג 737 של אל על בזרוע C של טרמינל 3. מימין מגדל התיאום על שם אילן רמון וברקע זרוע D

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 עברו בנמל לראשונה בתולדותיו‏‏ מעל אחד-עשר מיליון נוסעים‏[29]. נתון זה הוא תוצאה של תהליך התאוששות בן מספר שנים, שבמהלכו שב השדה להיקף התנועה שלפני האינתיפדה השנייה, ואף עבר אותו. לתהליך זה תרמו קידומה של מדיניות השמים הפתוחים על ידי משרד התחבורה, ומעברן של עשר חברות שכר להפעלת טיסות סדירות. לפי נתוני משרד התחבורה בשנת 2008 פעלו בנמל 42 חברות תעופה סדירות, לעומת 38 בשנת 2007, 36 בשנת 2006 ו-33 בשנת 2005‏, והיקף קיבולת המושבים בטיסות לנמל וממנו עלה ב-18% בשנת 2008‏‏[30]. בחודשים יולי ואוגוסט 2008 עברו דרך הנמל 2,534,803 נוסעים בסך הכול, נתון המהווה עלייה של שלושה אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנת 2007‏‏‏[31]. כצפוי, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 והורגש ביתר שאת במהלך שנת 2009, חלה ירידה דרסטית של יותר מ-5% בסך תנועת הנוסעים בנמל, וזו ירדה שוב אל מתחת ל-11 מיליון. עם זאת, במחצית השנייה של 2009 חלה התאוששות במספר הנוסעים, וחודש אוגוסט 2009, שבמהלכו עברו 1,421,846 נוסעים בנמל, היה החודש העמוס ביותר בתולדותיו עד אותה עת. בשנת 2010 שוב התחדשה מגמת הצמיחה בתנועת הנוסעים והמטוסים בנמל, ושוב נשבר שיא כל הזמנים, עת סך הנוסעים שעברו דרכו עלה על 12 מיליון, מהם כמעט 11 מיליון וחצי בטיסות בינלאומיות. ב-23 באוגוסט 2013 נשבר שיא התנועה בנמל ביממה אחת בכל הזמנים, ו-73,000 נוסעים עברו דרכו. בשנת 2013 נשבר שיא תנועות המטוסים בנמל, ולראשונה בתולדותיו נרשמו בו למעלה מ-100,000 תנועות מטוסים.

להלן נתוני התפתחות תנועת הנוסעים המלאים בשדה בין שנת 2000 לשנת 2013‏‏‏[32]:

שנה נוסעים טיסות בינ"ל תנועות טיסות בינ"ל נוסעים טיסות פנים תנועות טיסות פנים סה"כ נוסעים שינוי באחוזים בסך הנוסעים סה"כ תנועות
2000         9,879,470 - 80,187
2001 7,878,306 59,574 471,351 9,652 8,349,657 15.5- 69,226
2002 6,853,094 54,351 455,883 8,855 7,308,977 12.5- 63,206
2003 6,786,763 53,380 505,263 7,822 7,392,026 1.1 61,202
2004 7,664,262 59,190 387,633 7,448 8,051,895 8.9 66,638
2005 8,506,584 62,303 410,387 7,836 8,917,421 10.7 70,139
2006 8,816,597 67,766 404,961 8,969 9,221,558 3.4 76,735
2007 10,109,793 74,459 416,769 10,109 10,526,562 14.2 84,568
2008 11,081,213 82,649 469,220 11,995 11,550,433 9.7 94,644
2009 10,500,960 81,703 425,010 7,731 10,925,970 5.4- 89,442
2010 11,485,509 86,229 674,830 8,942 12,160,339 11.3 95,171
2011 12,226,023 90,237 752,582 9,295 12,978,605 6.7 99,532
2012 12,400,800 89,737 733,270 8,087 13,134,070 1.2 97,824
2013 13,461,571 96,915 766,037 7,935 14,227,608 8.3 104,850

בניגוד לתנועת הנוסעים בנמל בטיסות פנים הנותרת יציבה במשך כל השנה, כפופה תנועת הנוסעים הבינלאומית דרכו לתנודות עונתיות. תנועה ערה יחסית מורגשת החל בחג הפסח עד לאחר חגי תשרי, והיא מגיעה לשיאה בחודשי הקיץ. כך יוצא שהתנועה בחודש העמוס ביותר (אוגוסט) גדולה פי 2.37 מהתנועה בחודש השפל (פברואר). ניתן לראות דוגמה לתנודות אלה בנתוני תנועת הנוסעים והתנועות בשנת 2010‏‏‏[33] ‏‏‏[34]:

נתון ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
נוסעים 664,313 624,993 897,877 884,023 953,729 982,691 1,214,565 1,481,379 1,122,980 1,104,816 810,886 743,257
תנועות 5,776 5,300 6,649 6,641 7,366 7,512 8,572 9,677 8,335 7,756 6,326 6,319

קיימים הבדלים בהיקף תנועת הנוסעים גם בין ימות השבוע השונים. ימי ראשון וחמישי עמוסים יחסית בגלל עלייה בהיקפן של טיסות השכר, וגם בשל תוספת של טיסות פנים לאילת. מיום שישי בערב עד מוצאי שבת התנועה בנמל קטנה יחסית מכיוון שאל על אינה טסה בשבת. בשעות הבוקר המוקדמות מורגשת תנועה ערה של טיסות יוצאות, לאחר סיום איסור ההמראות בשעה 04:10. התופעה חוזרת על עצמה בשעות הערב המאוחרות ולפני שהאיסור נכנס שוב לתוקפו בשעה 01:40. עומס בהיקף הטיסות הנכנסות מורגש בעיקר בשעות אחר הצהריים. ב-8 באפריל 2010 הודיע משרד התחבורה כי בהתאם להחלטת הממשלה לצמצם את הגבלות התנועה בנמל התעופה, יבוטל איסור המראות הלילה בתקופות בהן מתבצעות עבודות שדרוג במסלולי הטיסה. בנוסף הוחלט על הקמת צוות בקרה ומעקב שיבחן את התועלת וההשלכות של החלטת הממשלה‏[35]. אחת לשנה, ביום הכיפורים, נפסקת הפעילות האווירית בנמל לחלוטין למשך כ-32 שעות.

חברות תעופה ויעדי טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 פעלו בנמל 72 חברות תעופה בסך הכול, והחברות המובילות בהיקף תנועת הנוסעים היו אל על (4,014,433 נוסעים), ארקיע (כ-559,000 נוסעים), לופטהנזה (כ-462,000 נוסעים), יונייטד איירליינס (כ-354,000 נוסעים) וטורקיש איירליינס (כ-334,000 נוסעים). אחריהן ניצבו דלתא איירליינס, אליטליה, איירוסוויט, סוויס ובריטיש איירווייז. מדינות היעד העיקריות בשנת 2011 היו ארצות הברית (כמיליון וחצי נוסעים), צרפת (853,000 נוסעים), איטליה (848,000 נוסעים), הממלכה המאוחדת (817,000 נוסעים), רוסיה (773,000 נוסעים), ספרד (670,000 נוסעים) ויוון (כ-591,000 נוסעים). קווי הטיסה העמוסים ביותר בשנת 2011 היו ליעדים הבאים:

יעד מספר הנוסעים מובילים עיקריים
Flag of France.svg פריז (נמל התעופה שארל דה גול) 769,000 אייר פראנס, אייר מדיטרנה, ארקיע, אל על
Flag of the United States.svg ניו יורק (נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי) 661,000 דלתא איירליינס, אל על
Flag of Russia.svg מוסקבה (נמלי התעופה דומודדובו, שרמטייבו וונוקובו) 595,000 אארופלוט, אל על, ישראייר, טראנסאארו
Flag of the United Kingdom.svg לונדון (נמל התעופה לונדון הית'רו) 557,000‏[36] בריטיש איירווייז, אל על
Flag of Italy.svg רומא (נמל התעופה לאונרדו דה וינצי-פיומיצ'ינו) 521,000 אלאיטליה, אל על, ישראייר
Flag of the United States.svg ניוארק (נמל התעופה הבינלאומי ניוארק ליברטי) 501,000 יונייטד איירליינס, אל על
Flag of Ukraine.svg קייב (נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל) 403,000 אארוסוויט, אל על, יוקריין אינטרנשיונל איירליינס
Flag of the Netherlands.svg אמסטרדם (נמל התעופה סכיפהול) 382,000 ארקיע, אל על, KLM

להלן מפות יעדי הטיסה אליהם מופעלות טיסות מהנמל:

טיסות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקף תנועת הנוסעים בטיסות פנים עמד בשנת 2013 על כ-5.7% מסך הנוסעים, וקו שירות הפנים הסדיר היחיד המופעל מנתב"ג כעניין שבשגרה הוא לנמל התעופה אילת. תנועת הנוסעים בטיסות הפנים כמעט והכפילה את עצמה בין השנים 2005 ו-2013, ובשנת 2010 לבדה גדלה בשיעור של כ-50 אחוזים, בעיקר בגלל חנוכת קו התעופה של אל-על לאילת.

מטען[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום המטענים טיפל הנמל בסחורה בהיקף של 340,000 טון בשנת 2007, והיה זה גידול של 7% לעומת נתוני השנה הקודמת. כשני שלישים מסך המטען שעבר בנמל, הוטס ב-4,532 טיסות מטען ייעודיות‏[37]. בשנת 2008 עמד היקף תנועת המטען בנמל על 331,000 טון, אך בשנה שלאחר מכן ירד ב-17.4% ל-274,000 טון בלבד‏[38].

בתי נתיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין טרמינל 1 תוכנן במקור על ידי אגף התכנון של שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בראשית שנות ה-30. סגנון הבנייה המקורי של הבניין אופיין בסגנון הבינלאומי, והורכב ממבנה קובייתי מטויח בטיח לבן ונקי, ומעליו ניצב מגדל פיקוח מעוגל. עם הקמת המדינה הורחב המבנה, ובשנות ה-50 נבלע לחלוטין במערך אגפים חדש שלא השאיר זכר למבנה המקורי. בשנת 1995 נחנך אולם קבלת פנים חדש בתכנונו של האדריכל מרדכי בן-חורין. עד פתיחתו של טרמינל 3, שימש טרמינל 1 כבית הנתיבות הראשי של שדה התעופה, ושירת את רוב תעבורת הנוסעים הבינלאומית בו. הטרמינל נסגר והוסב לבניין משרדים לאחר הפעלת טרמינל 3, אם כי המשיך לשמש גם לקליטת עולים חדשים.

ב-7 בפברואר 2007 נפתח חלק מהמבנה מחדש כטרמינל לטיסות פנים, והחליף את טרמינל 2. אולם הנוסעים המשופץ משתרע על פני שטח של 7,686 מ"ר בקומה בודדת, וכולל אולם בידוק ורישום ובו 13 דלפקים, אולם נוסעים יוצאים ובו ארבעה שערי יציאה, וכן אולם נוסעים נכנסים ובו מסוע כפול לאיסוף כבודה. ב-26 באוקטובר 2008, עם תחילת עבודת השיקום והחלפת תאורת מסלול הטיסה בנמל התעופה דב הוז, הועברו כל טיסות הפנים הפועלות בשדה תעופה זה לטרמינל 1. הסדר זה עמד בתוקף עד לפתיחתו המחודשת של שדה דב ב-13 בדצמבר 2008.

רשות שדות התעופה הודיעה כי בכוונתה להפעיל בטרמינל 1 מסוף לטיסות אח"מ ומסוף לטיסות חברות תעופה במחיר נמוך. הטרמינל אכן שימש את הטיסות היוצאות בלבד של חברת סקאי איירליינס הטורקית מה-1 ביולי 2008 ועד ל-21 באוקטובר 2008‏‏[39], ובשנת 2009 החל משרת את הטיסות הבינלאומיות היוצאות של מספר חברות במחיר נמוך. נכון לשנת 2014 עושות בו שימוש חברות: נורוויג'ן אייר שאטל, ויז אייר, איזיג'ט ואיזיג'ט שווייץ. נוסעי החברות מבצעים את תהליכי הבידוק בטרמינל 1, אך העלייה למטוס והירידה ממנו נעשות בטרמינל 3‏‏‏‏[40]. ב-27 באוקטובר 2013 נחנך מחדש אולם הנוסעים המערבי בבנין הטרמינל, וזה מיועד לטיסות במחיר נמוך, אשר ימשיכו לצאת גם מאולם טיסות הפנים בבניין הטרמינל‏[41].

גן הדקלים בחזיתו של טרמינל 3
מראה "הכיכר". במרכזה המזרקה וסביבה החנויות הפטורות ממס
מטוסים בזרוע B בטרמינל 3
מטוסים של אל על, מאלב וישראייר בטרמינל 3
פסל דוד בן-גוריון בקצה הצפוני של השדרה בטרמינל 3. ברקע הכיכר

טרמינל 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 2 נחנך בשנת 1969 לאחר שחברת ארקיע שבה לפעול בנמל התעופה לאחר מלחמת ששת הימים‏‏‏[42]. הטרמינל היה בית נתיבות קטן אשר שימש את הטיסות הפנים-ארציות עד 20 בפברואר 2007, וטיסות בינלאומיות פעלו ממנו רק בתקופות עומס. לאחר העברת תנועת הנוסעים בטיסות הפנים אל טרמינל 1, נסגר טרמינל 2 ונהרס, ותחתיו הוקם בניין שינוע של חברת UPS.

טרמינל 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הטרמינל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק היבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 3, בית הנתיבות הגדול והמודרני המוכר גם בכינוי נתב"ג 2000, נחנך ב-2 בנובמבר 2004. טרמינל 3 הוקם במרחק של 2.5 ק"מ מערבית לטרמינל 1, ובנייתו הייתה אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הטרמינל, שבו 24 גשרי עלייה למטוסים הערוכים בשלוש זרועות (B, C ו-D), מסוגל לטפל בלמעלה מ-10 מיליון נוסעים בשנה, אך ניתן להגדיל את הקיבולת שלו עד ל-16 מיליון נוסעים בשנה, באמצעות הקמת שתי זרועות נוספות (A ו-E). גם החלק היבשתי של טרמינל 3 נבנה באופן המאפשר את הרחבתו בשני צדדיו.

בטרמינל חמש קומות. קומות G ו-3 הן הקומות המרכזיות המשמשות את הנוסעים הנכנסים והנוסעים היוצאים בהתאמה. דרך תלת-מפלסית מגיעה אל טרמינל 3. המפלס העליון מגיע לקומת הנוסעים היוצאים (קומה 3), המפלס התחתון מגיע לקומת הנוסעים הנכנסים (קומה G), והמפלס האמצעי מגיע אל הקומה השנייה ומשמש את התחבורה הציבורית. בקומה השלישית נמצא אולם המבואה ששטחו 10,000 מ"ר, ומשמש לרישום ולבידוק לטיסה ובו 110 דלפקים. המבואה עוצבה תוך שילוב אבן ירושלמית, נירוסטה וזכוכית המאפשרת חדירת אור יום. סמוך למבואה נמצאים טרקלין אח"מ המכונה טרקלין "ארבל", ומרכז קניות בשטח של 10,000 מ"ר הידוע בכינוי "Buy & Bye", ובו חנויות בשטח כולל של 1,500 מ"ר. הטיפול בנוסעים הנכנסים מתבצע בקומת הקרקע שבה נמצאים אולם מקבלי פנים ואולם הנוסעים הנכנסים ובו שמונה מסועים לאיסוף מטען. בקומה זו נמצאים גם 19 דלפקי רישום נוספים לנוסעים בטיסות היוצאות של חלק מחברות ברית חברות התעופה סטאר אלייאנס‏‏‏[43], אשר עולים לקומה השלישית להמשך תהליכי הנוסע לאחר סיום הבידוק. בכל אחת מהקומות ישנו אולם ביקורת גבולות - אחד עבור נוסעים נכנסים והאחר עבור היוצאים - ובכל אחד מהם 40 עמדות.

השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק היבשתי מקושר אל החלק האווירי באמצעות שדרה משופעת באורך של 180 מטר. השדרה מוארת באור יום באמצעות חלונות זכוכית בצידה המזרחי, בעוד שצידה המערבי מחופה באבן ירושלמית. השדרה מחברת בין אולמות ביקורת הגבולות למבנה הכיכר, והשיפוע מוביל את הנוסעים היוצאים מהקומה השלישית של המסוף היבשתי אל הקומה הראשונה בכיכר, ואת הנוסעים הנכנסים מהקומה השנייה של הכיכר אל קומת הקרקע בחלק היבשתי. בקצה הדרומי של השדרה מקדמים שלושה לוחות פסיפס את פני הנוסעים המגיעים. הפסיפסים הונחו במקומם בשנים 2005 ו-2007[44]:

  • בלוח העליון נראה פסיפס מהמאות ה-5 וה-6 מבית שאן, ובו ציפורים העונדות סרט ומעליהן כיתוב ביוונית לאמור: "ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך" (דברים כ"ח, 6).
  • בלוח התחתון קבועה רצפת פסיפס מהמאה ה-6 מקיסריה המעוטרת בדגמים גאומטריים, בעלי חיים, עצים, מבנים ודמות רוכב. במרכז נראית דמות אישה המחזיקה סל פירות, ושמה, "קלוקאריה", מרמז על האנשה של עונה מוצלחת או שפע.
  • משמאל לשני הלוחות קבוע לוח מוארך שבו רצפת פסיפס מעוטרת בשריגי גפן ודגמי בעלי חיים, ציפורים ועצים, וכן סל ענבים וקונכייה. פסיפס זה התגלה בבית לחם הגלילית, והוא מתוארך למאות ה-5 וה-6.

בקצה הצפוני של השדרה מוצג פסלו של דוד בן-גוריון, ולאורכה הוצגו במשך השנים מספר תערוכות[45]:

החלק האווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיכר היא מבנה עגול בשטח של 30,000 מ"ר, שסביבה שישה שערים - שער מלבני המוביל דרומה אל השדרה, וחמישה שערים בצורת קשת המוליכים אל שלוש הזרועות הקיימות ואל שתי הזרועות המתוכננות. מחצית משטח קומתה הראשונה של הכיכר מוקדשת לחנויות פטורות ממס (דיוטי פרי), ויתר שטחה משמש כאולם המתנה שבו בתי קפה ודלפקי שירות של חברות מסחריות, ובמרכזו מזרקה. הקומה השנייה של הכיכר משמשת למעבר הנוסעים הנכנסים לכיוון החלק היבשתי של המבנה, ונמצא בה גם אולם הנוסעים במעבר. מהכיכר יוצאות שלוש הזרועות באורך של 160 מטר כל אחת, שבהן נמצאים שערי העלייה למטוסים, שטחי המתנה, מסעדות וחנויות פטורות ממכס נוספות. בכל זרוע פועל טרקלין אח"מ ובה שמונה גשרי עלייה למטוסים (2-9) ושני שערים המשמשים לגישה למטוסים באמצעות אוטובוסים (1 ו-1A). בדצמבר 2013 אישרה מועצת רשות שדות התעופה את הקמת הזרוע הרביעית בטרמינל 3, זרוע E. שטחו של המבנה צפוי להשתרע על פני 17,000 מ"ר, והוא יבנה בסגנון דומה לשלוש הזרועות הקיימות, אך יכלול שלושה שערי עלייה למטוס שבכל אחד מהם שני גשרי עלייה למטוס. עלות הקמת הזרוע החדשה מוערכת בכ-660 מיליון דולר, והערכה היא שהבנייה תסיים בשנת 2017[46][47].

שירותים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף פועלים בטרמינל שני בתי כנסת, שלושה סניפי בנק, משרדי כרטוס וסוכנויות נסיעות, וכן חברות להשכרת רכב. בכל רחבי הבניין פועל שירות אינטרנט אלחוטי ללא תשלום המופעל על ידי חברת 012 סמייל. תחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון ממוקמת בקומה התחתונה של הטרמינל היבשתי (קומה S).

טרמינל 3 תוכנן במטרה לענות ככל הניתן על צרכיהם של נוסעים ומלווים בעלי מוגבלות. במגרשי החנייה הוקצו 240 מקומות חנייה לנכים. המעליות הותאמו לבעלי מוגבלויות (כפתורי לחיצה נמוכים, כיתוב ברייל ומערכת כריזה), וברחבי המבנה שולבו ברזי שתייה, מתקני שירותים וטלפונים ציבוריים העונים על צרכיהם. בביקורת הגבולות הוקצו עמדות המותאמות לשימוש בעלי מגבלות, וכיסאות גלגלים ורכב חשמלי עומדים לשרתם. במקרה חירום יינתנו התראות לכבדי שמיעה באמצעות הבזקי אור.

ב-24 ביולי 2013 פורסם כי מועצת רשות שדות התעופה אישרה את הקמתו של בית מלון בנמל התעופה, ובו יהיו מאות חדרים. בית המלון מתוכנן לקום בצמוד לטרמינל 3, ורמתו, גודלו וזהות הרשת אליה ישתייך יקבעו במכרז[48].

טכנולוגיה בתהליך נוסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אפריל 2013 הציבה רשות שדות התעופה עשר עמדות לבידוק עצמי בטרמינל 3, שש מהן עבור נוסעי חברת אל על, והיתר עבור נוסעי דלתא איירליינס, אייר פראנס ואייר קנדה. בהמשך יוצבו עמדות בידוק עצמי נוספות אשר ישרתו את נוסעי כל החברות‏[49]. עוד צפויה הכנסתן לשימוש של עמדות הפקדת מזוודות ממוחשבות.

במעבר הגבול בטרמינל 3 פועל "מסלול מהיר", המאפשר זיהוי ביומטרי של נוסעים הנכנסים והיוצאים מן הארץ. השימוש במערכת פתוח לתושבי ישראל שגילם מעל 18 שנים והוא מלווה בתהליך רישום חד-פעמי. המסלול מבוסס על קריאה גאומטרית של גב כף היד, ודרכונו של הנוסע אינו מוחתם. עם זאת על הנוסע להצטייד בדרכון בכל מקרה וכן בכרטיס ייעודי המשמש להזדהות במערכת. בכל שימוש במערכת מונפק לנוסע אישור חתום המשמש ראיה לכך שהשלים את תהליך המעבר במעבר גבול.

ב-6 בינואר 2010 הודיעה רשות שדות התעופה על השלמת פיתוחה של מערכת "יוניפאס" (Unipass) אשר תאפשר לנוסעים המעוניינים בכך, לבצע תהליך בידוק ביטחוני עצמאי. המערכת מתבססת על שימוש ב"כרטיס חכם" ועל השוואת טביעת אצבע ותמונת פנים ממוחשבת של הנוסעים. המערכת החלה בשלב נסיוני בן חצי שנה ב-5 בינואר 2010, בשלב הראשוני בקרב נוסעי מועדון מתמיד של חברת אל על. מטרת הרשות היא כי בסופו של דבר תאפשר המערכת לנוסעים לבצע את כלל הליכי הטיסה - החל בבידוק הביטחוני, דרך הרישום לטיסה, המעבר בביקורת הגבולות וכלה בעלייה למטוס - באופן עצמאי‏[50]. ההיענות הראשונית למערכת הייתה טובה, ועד יום המחרת נרשמו אליה 250 נוסעים‏[51]. עם זאת, הפרסום גרר ביקורת על כך שהמערכת מיועדת לכלול מאגר ביומטרי עצמאי, והמבקרים הוסיפו כי די בכרטיס החכם כדי להשיג את מטרותיה. במענה לטענות אלה השיבה הרשות כי המאגר הביומטרי של מסלול ביקורת הגבולות המהיר פועל כשורה וללא תקלות מזה 14 שנים, וכי המאגר החדש "יישמר על פי חוק מאגרי המידע של משרד המשפטים, ובאמצעים מחמירים יותר"‏[52].

טרמינל 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 4 הוא טרמינל שנבנה בשנת 1999 וממוקם בקצה שדה התעופה, בסמוך לבסיס חיל האוויר העזוב. מטרת בנייתו הייתה לשרת את התיירים שהגיעו לישראל לקראת המילניום החדש, אך הוא מעולם לא נפתח לתנועה וטרם נמצא לו שימוש אחר. עד עתה, השימושים שנעשו בו היו בדיקת הנוסעים הנכנסים מארצות המזרח הרחוק בעת מגפת הסארס בשלהי שנת 2002, ובעת הבאת שרידי גופותיהם של אילן רמון ושל שלושת החיילים שהושבו לארץ במסגרת פרשת טננבוים.

תחבורה אל הנמל וממנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה בן-גוריון שוכן במרחק של כ-19 ק"מ מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לכביש 1 המקשר בין ירושלים ותל אביב. מחלף בן-גוריון הוא מחלף הכניסה הראשי אל הנמל וכביש 4503 הוא כביש הגישה הפנימי היוצא ממנו ומוליך אל מתקני הנמל. גישה אל הנמל אפשרית גם דרך צומת אל-על השוכנת על כביש 40 ממזרח לנמל. בנמל ישנם מספר מגרשי חניה לטווח ארוך ולטווח קצר שבהם כ-6,000 מקומות חניה‏‏‏[53]. המגרשים ממוקמים סמוך לטרמינלים 1 ו-3, במגרש החניה לטווח ארוך הסמוך לכניסה לנמל ובאזור המטענים. חניון נוסף, הנמצא סמוך לטרמינל 3 ובו 500 מקומות חניה, משרת את חברות השכרת הרכב הפועלות בנמל. בתי הנתיבות ומגרשי החניה מקושרים אלה לאלה בקו הסעה פנימי הפועל אחת ל-15 דקות והנסיעה בו אינה כרוכה בתשלום‏[54].

תחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון נמצאת בקומה התחתונה של טרמינל 3 (קומה S), והחלה לפעול ב-10 באוקטובר 2004 עוד בטרם נחנך מבנה הטרמינל. בתחנה עוצרות הרכבות בקוו השירות מודיעין-תל אביב-חיפה-נהריה ורכבות הלילה בקו באר שבע-לוד-תל אביב-חיפה-נהריה. משך רוב שעות היום פוקדות את התחנה שתי רכבות בשעה בכל כיוון.

קווי אוטובוס שיעדם הסופי הוא נמל התעופה מגיעים עד טרמינל 3. הקווים החולפים בסמוך לנמל עוצרים בצומת אל-על שממזרח לו ואינם נכנסים אליו. בין צומת אל-על לבתי הנתיבות פועל שירות הסעה המופעל על ידי חברת אגד, והמגיע גם לאיירפורט סיטי. ממפלס G בנמל יוצאות מוניות של שלוש חברות מוניות הפועלות על פי זיכיון, וכן פועל בנמל שירות לימוזינות.

יחידות הנמל ושירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלי הנמל משתמשים בסגווי לתנועה בין חלקיו השונים של טרמינל 3

בנמל התעופה בן-גוריון מספר חטיבות וצוותים כדלקמן‏‏‏[55]:

  • חטיבת תפעול ומבצעי קרקע מרכזת את מרבית פעילויות השגרה של הנמל, וכוללת ארבעה אגפים:
    • אגף השינוע אחראי על הטיפול במטענים, בדואר אוויר ובכבודת הנוסעים;
    • אגף מבצעי קרקע מופקד על תכנון והוצאה לפועל של לוח הטיסות, ניהול תנועת המטוסים ורחבות החניה למטוסים, הפעלה וניהול של מצבי חירום תעופתיים, וכן ניהול שירותי מטאורולוגיה, רפואה, הצלה, כיבוי אש וטיפול בחומרים מסוכנים.
    • אגף מפעילי ורכזי ציוד מנהל ומפעיל את הציוד התפעולי למטוסים.
    • אגף שירותי קרקע אחראי על ניהול מגרשי החנייה לכלי רכב, מסופי המטען והדלק הסילוני, והענקת שירותי ניקיון לפנים המטוסים ולכלל השטחים הפתוחים בנמל.
  • חטיבת אחזקה אחראית על החזקת כל המבנים והציוד בנמל התעופה בן-גוריון ובכל נמלי התעופה האחרים ובמסופי הגבול השייכים לרשות שדות התעופה.
  • חטיבת שרות לנוסע - עיקר תפקידה של החטיבה הוא לנהל את בתי הנתיבות. עוד עוסקת החטיבה בניהול הקשר עם משרדי הממשלה הפועלים בנמל, פיקוח על חברות המוניות ומתן מענה לפניות הציבור.
  • חטיבת הביטחון אחראית על נושא הביטחון בנמל ומונחית על ידי משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. החטיבה מורכבת מאגף הבודקים ("סלקטורים") העוסק בבידוק הביטחוני ואגף האבטחה המאבטח את מתקני הנמל.

בנמל פועלות נציגויות של מספר משרדים ממשלתיים, ובהם משרד הפנים, משרד הקליטה, משרד החקלאות, משרד התיירות ונציגות צה"ל‏‏‏[56]. סמוך לטרמינל 1 ממוקמת תחנת משטרת נתב"ג המהווה יחידה עצמאית הכפופה ישירות למחוז מרכז של משטרת ישראל והיא מפעילה את "יחידה 747", יחידת בילוש שייעודה העיקרי הוא תפיסת בלדרים ותפיסת משלוחי סמים המיובאים מחו"ל במטרה להפיצם בישראל.

מנהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויות מנהל נמל התעופה אל מול הממונים עליו במשרד התחבורה היו מוקד לסכסוכים במשך השנים. בשנת 1966 קיצץ שר התחבורה משה כרמל מסמכויות דן אבן מנהל הנמל ובעקבות זאת התפטר אבן מתפקידו‏[57]. גם מחליפיו, יעקב שלמון‏[58], ויוסף גולן התפטרו על רקע סמכויותיהם המצומצמות. בעקבות זאת נוצר קושי באיוש התפקיד לאורך זמן במועמד ראוי ובשנת 1976 קיבל גד יעקבי את המלצות ועדת גולן להרחיב את סמכויות מנהל הנמל ולהקים את רשות שדות התעופה[59]. ריב סמכויות התגלה שוב שנים רבות מאוחר יותר בין מנהל הנמל ישראל בן חיים, ומנהל רשות שדות התעופה, גבי אופיר.

עם מנהלי הנמל נמנים עמנואל צור (1948-1955)‏[60], בנימין בונה (1955-1960)‏[61], מיכאל קרן (1960-1961)‏[62], דן אבן (1962-1967)‏[63], יעקב שלמון (1967-1968)‏[64], יוסף גולן (1968-1969)‏[65], יוסף באהר (1969 - 1970), יצחק ורדי (1970-1971)‏[66], שמואל כסלו (1971 - 1974)‏[67], אליעזר כהן(1974-1976)‏[68], עזרא בלס (1976-1978)‏[69], ישראל הוד(1978-1983)‏[70], מוטי דבי, ישראל בן חיים (1996-2001)‏[71], קובי מור (2001-2004)‏[72], זאב שריג (2004-2010) ושמואל קנדל (2009 - 2011). המנהל הנוכחי של נתב"ג הוא שמואל זכאי.

המסלולים ורחבות החנייה למטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת נמל התעופה עם גמר הארכת מסלולי הטיסה בשנת 2014

מסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה התעופה שלושה מסלולים, כולם ברוחב של 45 מטר, ובשני הארוכים שבהם מותקנת מערכת נחיתת מכשירים. מערך המסלולים של השדה שופץ לאחרונה בשנים 2011-2014 בעלות כוללת של 900 מיליון ש"ח[73]:

תצלום אוויר של מסלולי הנמל ומגרשי החניה בו בשנת 2007. סמלי המצלמות מסמנים את שני האתרים המאפשרים תצפית לעבר מטוסים ממריאים ונוחתים (להלן)
  • מסלול הנחיתה הראשי 12/30 - מסלול הנחיתה הראשי הוא המסלול הקרוב לטרמינלים ובמקביל לו קיים מסלול הסעה (K). אורכו של המסלול 3,112 מטר ורוב הנחיתות התבצעו במסלול זה ממערב למזרח, בגישה מהים ומעל דרום תל אביב (כיוון 12). בעת נשיבת רוח מערבית בעוצמה של יותר מעשרה קשרים (כ-18.5 קמ"ש), בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, נהגו המטוסים לנחות בכיוון ההפוך (כיוון 30)‏‏‏[74]. לעתים נדירות, בהתאם לתנאי מזג האוויר מסוימים, המסלול שימש גם להמראות (כיוון 12 ממערב למזרח). המסלול שופץ במהלך שנת 2007, ובהתאם לתוכנית המתאר הארצית יוכל להגיע עד לאורך מרבי של 3,426 מטר‏‏‏[75]. המסלול נסגר בספטמבר 2011, עם תחילת העבודות להארכתו ולהארכת המסלול הקצר‏‏[76]‏‏‏[77], ונפתח מחדש ב-1 במרץ 2014[73].
  • המסלול השקט 08/26 שאורכו 4,280 מטר, הוא המסלול הארוך בשדה. המסלול שימש כמסלול ההמראות הראשי ממזרח למערב (כיוון 26), והוא מכונה "המסלול השקט" מכיוון שהמטוסים אשר המריאו ממנו חלפו מעל חולות ראשון לציון, שלא היו מאוכלסים בימים בהם הוקם‏[78]. המסלול נחנך בשנת 1971, ובחודש פברואר 2006 הסתיים שיפוצו המקיף בעלות של 24 מיליון ש"ח, והוא הותאם לשימוש גם במטוסים מדגם איירבוס A380. הארכת המסלול שאורכו היה 3,657 מטר לכיוון מערב, החלה בחודש יוני 2010 והסתיימה בתחילת חודש יוני 2011‏[77]. עם סגירתו של מסלול הנחיתות הראשי לשם שיפוצו בשנת 2011, הפך המסלול השקט למסלול הפעיל היחיד בנמל, והוא תפקד ככזה עד לסיום העבודות להארכת שני המסלולים האחרים.
  • המסלול הקצר 03/21 - אורכו של מסלול זה עמד על 1,780 מטר בלבד, אך לפי התמ"א הוא הוארך לאורך של 2,780 מטר, ולאורכו נסלל מסלול הסעה (E). המסלול שימש בעבר את טייסות התובלה של חיל האוויר הישראלי, ולאחר מכן הפך לשמש בעיקר כמסלול הסעה (כיוון 03) לקראת המראה מהמסלול השקט (כיוון 26). העבודות לשיפוצו ולהארכתו של המסלול החלו להתבצע במקביל לעבודות על מסלול 12/30, והסתיימו בשנת 2014.

השמת המסלולים בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החלטת גיורא רום, מנהל רשות התעופה האזרחית אשר פורסמה ביום 20 בינואר 2014, עם סיום שיפוץ המסלולים ב-1 במרץ 2014, שב הנמל לפעול במתווה של שני מסלולים, לפי המתווה הבא‏[79]:

  • נחיתות:
    • מסלול הנחיתה המועדף הוא מסלול 12 (מסלול הנחיתה הראשי לכיוון מזרח).
    • נחיתה על מסלול 21 (המסלול הקצר לכיוון דרום) תותר כאשר נושבת בשדה רוח מערבית בעלת רכיב של 5 קשר או יותר; או בשעות עומס בשדה; או כאשר מרווח הזמן בין שתי הפעלות צפויות של מסלול 21 קטן מ-90 דקות. עם זאת, מסלול 21 לא יוכל לשמש לנחיתה בימי חול בין השעות 2200 ל-0500 ובשבתות ובחגי ישראל. סך הנחיתות במסלול 21 לא יחרוג מ-40% מכלל התעבורה בנמל בחישוב עונתי. בתחילת מבצע צוק איתן התקיימו רוב הנחיתות וההמראות בנמל במסלול זה, ובאופן יוצא דופן, בשל צמצום המרחב האווירי האזרחי של ישראל, הטיסות יצאו צפונה והגיעו מאותו כיוון. הדבר גרם לעיכובים ואיחורים. בהמשך המבצע הופנו הטיסות הממריאות למסלול 08 והטיסות הנוחתות המשיכו לעשות שימוש במסלול 21.
    • מסלול 30 (מסלול הנחיתה הראשי לכיוון מערב) ישמש לנחיתות בעדיפות שלישית.
  • המראות - מסלול ההמראה המועדף הוא מסלול 26 (המסלול השקט לכיוון מערב), והמראות תותרנה גם במסלול 30 (מסלול הנחיתה הראשי לכיוון מערב).

מגרשי חניית המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה מספר רחבות חנייה למטוסים:

  • ממזרח לטרמינל 1 שוכן מגרש B ובו 15 עד 20 עמדות חניה.
  • ממערב לטרמינל 1 שוכנים מגרש J שבו 14 עמדות, מגרש L שבו 6 עמדות ואזור התחזוקה של אל על שבו חמישה מקומות חניה. במגרשים J ו-L יכולים לחנות מטוסים קטנים רבים יותר.
  • בנוסף ל-24 עמדות החניה הצמודות לטרמינל 3, נמצאות חמש עמדות ממזרח לו (מגרש EH) וחמש עמדות ממערב לו (מגרש WH). גם שני מגרשים אלה יכולים להכיל מספר גדול יותר של מטוסים קטנים יחסית.
  • מגרש A נמצא בין טרמינל 1 לבין טרמינל 3, ובו ארבע עמדות חניה המיועדות לתחזוקה ולחניית מטוסים לטווח ארוך.
  • מגרש Q ובו שש עמדות חניה שוכן בפינה הצפון-מזרחית של נמל התעופה והשימוש בו כפוף להנחיות הפקחים.
  • מגרש V שוכן במקביל למסלול 03/21.

בקרה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הבקרה הטרמינלי של נמל התעופה בן-גוריון
מגדל הפיקוח מימין ומגדל רמון משמאל
שער רימון - אחד משערי הגישה אל רחבות חניית המטוסים
מראה באזור התמך המזרחי
מסוף המטען של חברת United Parcel Service

נמל התעופה בן-גוריון מוגדר כנמל המשרת טיסות לפי כללי טיסת ראייה מבוקרת (כטר"ם; Controlled Visual Flight Rules או CVFR) ולפי כללי טיסת מכשירים (כט"מ; Instrument flight rules או IFR), והוא פעיל 24 שעות ביממה. אין פעילות של טיסות ממריאות מהשדה בלילות בין השעות 01:40 ל-05:30 (04:10 בעת עבודות השיפוץ של הנמל), למעט במקרים מיוחדים. משרד התיירות מעוניין בשינוי מדיניות זו כדי לעודד את תנועת התיירות לארץ‏‏, והוא מחזק את דרישתו בטענה כי איסור ההמראות בלילה גורם להיווצרות עומס בהיקף התנועה היוצאת בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות, ובכך מביא להגברת הרעש דווקא בשעות היממה הרגישות‏[80].

מגדלי הפיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך הבקרה האווירית בנמל נחלק בין מגדל הפיקוח שממזרח לטרמינל 3 לבין מגדל התיאום על שם אילן רמון, הצמוד למבנה טרמינל 3. הקמת מגדל הפיקוח החדש החלה בשנת 2013, והוא צפוי להיות מבצעי לקראת סוף שנת 2014[81]. המגדל שזכה לשם "מגדל המאה", צפוי להתנשא לגובה של מאה מטרים. בוכת הבקרה בראשו תוקף בחזית זכוכית אקוסטית בגובה של שלושה מטרים, ללא יצירת עמודים במעטפת המבנה, כדי להבטיח ראות מקסימלית. עלות הקמת המגדל והתקנה המכשור האלקטרוני הדרוש לו, עומדת על כמאה מיליון ש"ח.

אזור הפיקוח של השדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הפיקוח של השדה (LLBG CTR) משתרע על פני שטח ברדיוס של 5 מייל ימי (כ-9.25 ק"מ) סביב השדה, מגובה הקרקע (GND) ועד לגובה של 2,000 רגל (מפה משמאל - מסומן כעיגול מקווקו).

אזור בקרת הטרמינל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור בקרת הטרמינל (Terminal Control Area או TMA) של נמל התעופה בן-גוריון משתרע על פני רצועה ברוחב של כ-35 ק"מ, החוצה את מדינת ישראל ממזרח למערב, החל מגבול ירדן במזרח ועד למרחק של 10 מייל ימי ממערב לחופי הים התיכון. הגבול הדרומי של רצועה זו עובר מפלמחים במערב לקלי"ה שלחופי ים המלח במזרח, והגבול הצפוני עובר מגעש במערב ועד לפצאל במזרח. אזור זה מחולק לשתי גזרות - בקרת גישה ובקרה טרמינלית:

  • בקרת גישה (Approach Control או APP) מטפלת בכלי טיס הנמצאים בגישה אל הנמל מכל כיוון למעט מצפון או ממזרח, וכן בכלי טיס היוצאים ממנו לכיוונים אלה (מפה משמאל - בחלקו השמאלי התחתון של אזור בקרת הטרמינל). כלי טיס המגיעים לנמל מכיוון צפון או מזרח מטופלים על ידי הבקרה הטרמינלית בתיאום עם בקרת הגישה. יש להבהיר כי טיסות המגיעות ממערב ונוחתות במסלול 30 אינן נחשבות כטיסות המגיעות מכיוון מזרח ועל כן הן מטופלות על ידי בקרת הגישה.
  • הבקרה הטרמינלית מטפלת בכל יתר המטוסים במרחב שאינם נמצאים בגישה לנחיתה בנמל או ביציאה ממנו, וכן בכלי הטיס שנמצאים באחריותה יחד עם בקרת הגישה כאמור לעיל (מפה משמאל - חלקו העליון והימני של אזור בקרת הטרמינל). על טיסות אלה נימנות טיסות אל על מיוהנסבורג, טיסות אתיופיאן איירליינס מאדיס אבבה וטיסות רויאל ג'ורדניאן מעמאן הנוחתות בשדה.

בקרת הגישה והבקרה הטרמינלית מופקדות על גבהים הנעים בין 1,300 ל-5,000 רגל, ועד לגבהים הנעים בין 8,000 ל-10,000 רגל, הכל בהתאם לאזור הגאוגרפי.

כלי טיס באזור שאינם באחריות הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס הטסים מעל לתקרת האחריות של נמל התעופה בן-גוריון, ובכלל זה מטוסים העושים את דרכם לירדן דרך המרחב האווירי של ישראל, נמצאים באחריותו של אזור הבקרה המרחבית של ישראל. אזור זה משתרע מעל לכל שטחה של ישראל, ובמרכז הארץ הוא ממשיך כ-25 מייל ימי מערבה אל תוך הים התיכון מעבר לקו עשרת המייל הימי, ועד לקו הגבול שבינו לבין אזור הבקרה המרחבית של ניקוסיה שבקפריסין. בנוסף, האזור הטרמינלי של נמל התעופה בן-גוריון כולל גם את אזורי הפיקוח של שדות התעופה (CTR) נמל התעופה דב הוז (שדה דב) בתל אביב, שדה התעופה הרצליה ושדה התעופה עטרות שבירושלים (מפה משמאל למעלה - מסומנים כתאים מקווקווים)‏‏‏[82]. כלי טיס הנמצאים בסביבתם של שדות תעופה אלה בגבהים נמוכים, וכן טיסות אימונים באזורים מסוימים, נמצאים באחריותם של שדות אלה.

פיגועים ואבטחה בנמל התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הטבח בנמל התעופה לוד, חטיפת מטוס סבנה

בשנות ה-70 של המאה העשרים הייתה התעופה הבינלאומית יעד לפיגועי טרור כנגד ישראל ומטרות ישראליות.

הפיגוע המשמעותי ביותר שבוצע בשטח הנמל התרחש ב-30 במאי 1972, כאשר שלושה מחבלים יפנים מארגון "הצבא האדום היפני" שנחתו בטיסה שהגיעה מפריז, המתינו באולם הנוסעים למזוודותיהם, ושלפו מהן רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד והחלו פוגעים ללא הבחנה בנוסעים ובעובדי נמל התעופה שמילאו אותה שעה את האולם. כתוצאה מהירי ומזריקת הרימונים נהרגו 27 בני אדם ו-72 נפצעו. פעולת הטרור כונתה "הטבח בנמל התעופה לוד".

ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת התעופה "סבנה" הבלגית שהיה בטיסה 571 מווינה לתל אביב. המטוס נחת בנמל התעופה ונוסעיו חולצו למחרת בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל, שעלתה בחייהם של אחת הנוסעות ושל שניים מהחוטפים.

בעקבות אירועי טרור אלה, הוגברה משמעותית האבטחה בנתב"ג והוא נחשב כיום לאחד מנמלי התעופה הבטוחים בעולם. מערך האבטחה כולל, בין היתר, נקודת ביקורת בכניסה למתחם הנמל ובה שומרים חמושים, שומרים חמושים במדים ובלבוש רגיל בכניסות לבתי הנתיבות ובאולמות הנוסעים, סיורים ממונעים ברחבי שטח הנמל ומערכת מצלמות אבטחה במעגל סגור. בנמל מופעל מערך תשאול ("סלקטורים") ומערכות שיקוף רנטגן לכבודת המטען לפני עמדות הרישום לטיסה, ואזור בידוק לכבודת היד ולנוסעים עצמם לפני עמדות ביקורת הדרכונים. לאחר פיגועי 11 בספטמבר, החלו נמלי תעופה רבים בעולם ללמוד וליישם את שיטות האבטחה הנהוגות בנתב"ג.

בתכנונו של טרמינל 3 הוקצה שטח נרחב בבטן הטרמינל להצבת מכונות שיקוף מתקדמות שבעזרתן אמור היה להתבצע שיקוף של כל כבודת המטען המיועדת לטיסה, אולם הטכנולוגיה הנדרשת לכך לא הייתה בשלה מספיק בעת פתיחת הטרמינל ובמקום שיקוף לאחר הרישום, הוצבו מכונות פשוטות יותר שבעזרתן נעשה לעתים שיקוף מלא ולעתים סלקטיבי. בסוף 2010 החלה רשות שדות התעופה לבצע פיילוט של מכונות השיקוף המתקדמות במפלס התחתון של הטרמינל‏[83] והכוונה היא להכניס את המערכת לפעילות מלאה בקיץ 2013‏[84].

ב-1 במרץ 2010 נכנסה לפעולה מערכת קוד פוזיטיבי שנועדה להתריע מפני חטיפת מטוסים. המערכת מבוססת על כרטיס חכם שנמצא ברשות הטייס המטיס כלי טיס אזרחיים. לקראת הנחיתה בארץ, אמור הטייס לשדר קוד זיהוי אישי וסודי אל מרכז בקרה שהוקם לשם כך בבית דגן. המערכת הוזמנה על ידי משרד התחבורה כלקח מפיגועי 11 בספטמבר, ופותחה על ידי חברת אלביט מערכות. המערכת מופעלת בשלב הראשון במטוסיהן של חמש חברות תעופה (אייר קנדה, קונטיננטל איירליינס, דלתא איירליינס, יו אס איירווייז ואתיופיאן איירליינס) בטיסותיהן לנמל התעופה בן-גוריון, והכוונה היא להכניסה בהמשך לשימוש בכל מטוסי החברות הטסים לישראל.

תקריות תעופה ותקלות בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנמל התעופה בן-גוריון אירעו מספר תקריות ותקלות בטיחות שהיו על סף תאונת תעופה:

  • ב-6 בפברואר 1950 התרסק מטוס אל על מדגם דאגלס DC-4 ‏(4X-ACD) בעת המראה מהנמל בתנאי שלג ועלה באש. כל 46 נוסעיו ו-4 אנשי צוות ניצלו‏[85].
  • ב-26 באוקטובר 1969 התרסק מטוס ארקיע מדגם וייקרס ויסקאונט בעת תרגול טיסת לילה. שלושת אנשי הצוות נצלו אך המטוס יצא מכלל שימוש.
  • התאונה החמורה ביותר שהתרחשה בנמל, ארעה ב-30 בנובמבר 1970 בשעה 02:53, כאשר מטוס מטען מדגם בואינג 707 של חברת התעופה TWA‏ (מספר זנב N790TW) בטיסה TW691, החל את נסיעת ההמראה שלו על מסלול 30 בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי של פרנקפורט ולקנזס סיטי. הטייס שקיבל ממגדל הפיקוח אישור המראה, הבחין על המסלול שלפניו במטוס תובלה מסוג סטרטוקרוזר (זנב 4X-FPS) של חיל האוויר, שנגרר על ידי טרקטור במסגרת תרגיל גרירת מטוסי מטען לאורך המסלולים ומשטחי החנייה לעבר מחסות, כתרגול מפני תקיפה אוירית. גם הסטרטוקרוזר וגם הטרקטור הגורר נסעו ללא אורות. טייס הבואינג ניסה ברגע האחרון להסיט את המטוס ימינה, אך ללא הועיל. כנפו השמאלית של הבואינג פגעה בזנבו של הסטרטוקרוזר ושני המטוסים החלו לבעור. הבואינג המשיך בנסיעתו ימינה, ירד מהמסלול ועלה באש בשדה שלף סמוך. שלושת אנשי הצוות של הבואינג ניצלו אך שני נהגי הטרקטור ומכונאי במטוס הסטרטוקרוזר נהרגו ושני המטוסים הושמדו.
  • ב-18 ביוני 2001 נפגע מטוס ישראייר מדגם ATR-42 בעת נחיתת חירום בנמל, לאחר שאחד מכני הנסע לא נפתח. איש לא נפגע, אך הנזק למטוס גרם להוצאתו משימוש‏[86].
  • בשנים 2005-2006 נרשמו 448 אירועי בטיחות בנתב"ג, בהם 102 מקרים בהם חלפו המטוסים זה לצד זה במידה העלולה לגרום לתאונה‏[87].
  • ב-8 בפברואר 2007 מטוס של חברת התעופה איבריה איירליינס כמעט שהתנגש בזמן הנחיתה במטוס של אל על שנחת באותו זמן במסלול קרוב, לאחר שטייסי איבריה לא הבחינו במטוס שנמצא לפניהם ו"חתכו" את מסלול טיסתו‏‏‏[88].

בעקבות אירוע זה ואחרים נעשו מספר בדיקות של רמת הבטיחות בנתב"ג, בהן:

  • ועדת בדיקה בראשות עמוס לפידות שמונתה על ידי שר התחבורה, שאול מופז. הוועדה הגישה את ממצאיה ב-15 באוגוסט 2007. בין היתר, הוועדה מתחה ביקורת על מצב הבטיחות בנמל התעופה ובמיוחד על מערך ההמראות והנחיתות, הציעה לתקן את חוק הטיס והתקנות שהוצאו מכוחו (המסגרת הפורמלית לרגולציה של הפעילות בנמל), והתריעה על הסיכון הנובע משידורי רדיו פיראטיים.
  • צוות מיוחד של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (FAA). הצוות הגיש את ממצאיו לשר התחבורה בספטמבר 2007. בין היתר, מתח הצוות ביקורת על המחסור בפקחי טיסה ועל הכשרתם הלקויה של פקחים, על מצבם הפיזי של המטוסים המגיעים לנמל התעופה ועל חוסר שליטה של חלק מהטייסים באנגלית, על מיקומו של מגדל הפיקוח ועל העדר שליטה מלאה על הנעשה במסלולי ההמראה‏[89].
  • דו"ח של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) בדק אף הוא את ליקויי הבטיחות בנמל התעופה, ומצא 102 נקודות שיש לתקנן.

ב-13 ביולי 2008 הודיע משרד התחבורה, כי שר התחבורה, שאול מופז, הנחה את רשות שדות התעופה לקבוע לוח זמנים מקוצר לתכנונו ולהקמתו של מגדל הפיקוח החדש בנמל. המגדל החדש אמור לקום בצמוד לטרמינל 3 בעלות של מאה מיליון ש"ח, והקמתו תיעשה לאור מסקנותיה של וועדת לפידות שקבעה כי מגדל הפיקוח הקיים אינו עונה על צורכי הבטיחות בשדה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החנויות הפטורות ממכס בנתב"ג
משטח הפרסום הענק שממזרח לשדרה המקשרת בין החלק היבשתי והחלק האווירי
שלט מעל עמדת ביקורת הגבולות
  • החנויות הפטורות ממכס ("דיוטי פרי") הפכו למושא תאווה בישראל בעיקר בשנות ה-90. תופעה זו הונעה, בין היתר, על ידי הנהגת שירות "פטור ושמור", במסגרתו יכולים הנוסעים היוצאים לרכוש מוצרים פטורים ממס, בהם גם מוצרים גדולים כמו טלוויזיות ומקררים, ולקבל אותם עם שובם לישראל. בשנת 1995 עתרו רשתות השיווק סופר פארם, שקם והמשביר לצרכן לבג"ץ, בטענה שהסדר "פטור ושמור" אינו חוקי, אך עתירתן נדחתה ב-1999, בשל כך שהסדר זה משרת את הציבור ותורם לכלכלת המדינה‏[90][91].
  • מאחר שטיסה דרך הנמל היא הדרך הכמעט יחידה להגיע לישראל או לצאת ממנה, קיימת במדינה רגישות ציבורית לשביתות ולעיצומים המתרחשים בו. העיתונאי גדעון לוי התייחס לסוגיה זו, ומתח עליה ביקורת אגב השביתה במשק בשנת 2007, תוך שטען כי דעת הציבור נתונה רק ל"אורכו של התור לצ'ק-אין" ולא למטרותיה של השביתה או למצבו של המשק‏‏‏[92].
  • הסרט מתנה משמיים בבימויו של דובר קוסאשווילי עסק בחמישה קרובי משפחה, סבלים גאורגים בנמל התעופה בן-גוריון, אשר מתכננים לבצע שוד של משלוח יהלומים, אך נתקלים בקשיים עקב יצריהם, ובעיקר יצריהם המיניים. הנמל מופיע בסרטים רבים נוספים, כמו בסצנת הפתיחה של הסרט עטור הפרסים ביקור התזמורת ובסרט מבצע יונתן.
  • מאיר אריאל הנציח בשירו "טרמינל לומינלט"‏[93] את חווית הישראלי בנמל התעופה בן-גוריון בשנות ה-70. השיר שהופיע באלבום הבכורה של אריאל שירי חג ומועד ונופל, מזכיר, לדוגמה, "דלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן", ומתכוון בכך לדלתות המופעלות באמצעות עין אלקטרונית, שהיו חידוש בארץ באותה עת. כמו כן מוזכרת מרפסת התצפית על גג טרמינל 1 שהייתה פעילה עד ראשית שנות ה-80, וממנה נהגו אנשים לצפות במטוסים הממריאים והנוחתים. לשיר ניתנו פירושים נוספים, ויש המפרשים אותו כתיאור מפורט של אקט מיני, פחד מפני השיגעון או תאונה בה מעורב מטוס, הנרמזת מהחלקתו ומ"התפוצצות" פתאומית.
  • ממזרח לשדרה בטרמינל 3, שוכן על הקרקע משטח פרסום ענק באורך של 60 מטר וברוחב של 20 מטר. שטחו הכולל של המשטח הוא 1,200 מ"ר והוא נחשב לאחד הגדולים בעולם. שטח הפרסום נחשף מידי יום לכ-40,000 נוסעים העושים את דרכם בשדרה. עד שנת 2008 ניצבה במקום פרסומת של נוקיה שהחלה כשלט פרחים בצבעי כחול ולבן, ואשר הוחלפו לאחר מכן בחלוקי נחל. בשנת 2008 שכרה חברת תנובה את משטח הפרסום למשך שנה‏‏, ובינואר 2010 פרסומת זו עדיין הייתה מוצגת במקום‏[94]. המשטח הפך לאחד מסימני ההיכר של השדרה והוא אף נראה מגובה של מאות מטרים באוויר.
  • קטע מכביש 412 סמוך לכניסה הדרומית לאור יהודה חולף בסמוך לקצה המערבי של המסלול השקט ושל מסלול הנחיתה הראשי. במקום זה ניתן להבחין מקרוב במטוסים ממריאים ונוחתים, והוא נחשב לאתר עלייה לרגל לחובבי מטוסים‏[95]. נקודת תצפית נוספת, בעיקר על מטוסים הממריאים מהמסלול השקט, נמצאת על כביש 4404, בין חמד לצפריה (ראו בתצלום האוויר כאן).
  • מועדון הלילה "TLV" בצפון תל אביב אימץ כשמו את קוד יאט"א של נמל התעופה בן-גוריון.
  • הרומן "נתב"ג" מאת יואב כ"ץ מספר על תחיית המתים המתרחשת בנמל התעופה.

בסיס חיל האוויר לוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס חיל האוויר לוד

הנמל שימש בעבר גם את בסיס חיל האוויר לוד (בח"א 27) עד לסגירתו. הבסיס היה בסיס־טיסה ותובלת האוויר של חיל האוויר הישראלי. כחלק מהמגמה הצה"לית להעברת בסיסים מהמרכז לנגב, נסגר הבסיס בשני שלבים. בשלב ראשון, עד ה-27 באוגוסט 2008 (תאריך שבו התקיים טקס הסגירה הרשמי‏[96]), עברו כל יחידות הבסיס (למעט יחשת"פ וי"ק 533) לבסיס נבטים שבנגב הצפוני‏[97][98]. בשלב שני, עד תחילת ינואר 2010, הועברו היחידות הנותרות משטח הבסיס. יחשת"פ עברה לבנין הכנרית במטה חיל האוויר ולבסיס פלמחים. י.ק.533 עברה לבית הספר להגנה אווירית (ביסנ"מ לשעבר) כשהיא מחליפה בו בזמן את הפיקוד עליה למערך ההגנה האווירית ("מערך הנ"מ" לשעבר). שטחו של הבסיס (כ- 1500 דונם) נמסר למינהל מקרקעי ישראל[99].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט פנורמי מאזור טרמינל 1 לכיוון צפון-מערב: טרמינל 3 (משמאל) ונקודת המפגש של המסלול השקט ושל מסלול הנחיתה הראשי (מימין). מעליה נראים בתי הערים אור יהודה ויהוד, וברקע גורדי השחקים של תל אביב
Magnify-clip.png
מבט פנורמי מאזור טרמינל 1 לכיוון צפון-מערב: טרמינל 3 (משמאל) ונקודת המפגש של המסלול השקט ושל מסלול הנחיתה הראשי (מימין). מעליה נראים בתי הערים אור יהודה ויהוד, וברקע גורדי השחקים של תל אביב
בואינג 747 של אל-על ("תל אביב") בשער D7 של טרמינל 3
Magnify-clip.png
בואינג 747 של אל-על ("תל אביב") בשער D7 של טרמינל 3
אולם הבידוק
Magnify-clip.png
אולם הבידוק
טרמינל 3 ממטוס ממריא
Magnify-clip.png
טרמינל 3 ממטוס ממריא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ben Gurion ranks first in airport survey
  2. ^ ACI 2008 Airport Service Quality Awards
  3. ^ יסמין גיל, "כלכליסט", נתב"ג לא מעוניין להסתפח לעיריית לוד , באתר ynet‏, 15.06.08
  4. ^ האתר הרשמי - שנות ה-30
  5. ^ משה חננאל, הירושלמים, עמוד 45
  6. ^ עידו אמבר, שורשי חיל האוויר, חיל-האוויר, צבא הגנה לישראל, 1997, עמ' 138-139
  7. ^ האתר הרשמי - שנות ה-40
  8. ^ האתר הרשמי - שנות ה-50
  9. ^ שדה התעופה בלוד זקוק להרחבה לקליטת מטוסי סילון, דבר, 11 בספטמבר 1957
  10. ^ מליון נוסעים לשנה יעברו דרך לוד, דבר, 28 באפריל 1959
  11. ^ ת. לויטה, לוד אינה מתאימה בשביל מטוסי המחר, מעריב, 22 בדצמבר 1957; המשך
  12. ^ מציעים שדה תעופה חדש, דבר, 29 באפריל 1958
  13. ^ מטוס קומט נחת בלוד, דבר, 25 בנובמבר 1959
  14. ^ הכשרת מסלול חדש למטוסי סילון בלוד, מעריב, 19 במאי 1959
  15. ^ תכנית אב לפיתוח נמל התעופה בלוד, דבר, 18 ביולי 1960
  16. ^ הושלם המסלול למטוסי סילון, דבר, 20 בדצמבר 1960
  17. ^ נחנך המסלול החדש בנמל התעופה לוד, דבר, 22 בדצמבר 1960
  18. ^ גיל קיסרי, צוואר הבקבוק נסתם בלוד, מעריב, 24 באוגוסט 1961
  19. ^ אורי דןתקופת הסילון בארץ - החלה, מעריב, 5 בינואר 1961
  20. ^ היום טיסת סילון ראשונה באל על, דבר, 6 בינואר 1961
    סילונים ממריאים בלוד, דבר, 20 בינואר 1961
  21. ^ קשיים רבים בהפעלת מטוסי הבואינג בלוד, דבר, 27 בינואר 1961
  22. ^ האתר הרשמי - שנות ה-60
  23. ^ סקירה בפרסום מאת רשות התעופה האזרחית (1993)
  24. ^ האתר הרשמי - שנות ה-90
  25. ^ בר"ם 7310/10 - א', החלטה מ-7 בפברואר 2011
  26. ^ פרויקט שדרוג מערך המסלולים בנתבג
  27. ^ איתי בלומנטל, הלל פוסק, מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, בשל האיום הרקטי: חברות תעופה זרות מבטלות הטיסות לישראל, באתר ynet‏, 23 ביולי 2014
    רינה רוזנברג, הרשימה המלאה // כל חברות התעופה שביטלו את הטיסות לישראל וממנה, באתר TheMarker‏, 23 ביולי 2014
  28. ^ אמיר אורןהרקטה ביהוד שהביאה לאיסור הטיסה: החלטה שגויה של חיל האוויר שלא ליירט, באתר הארץ, 26 ביולי 2014
  29. ^ נשבר שיא כל הזמנים: מעל 11 מיליון נוסעים עברו בנתב"ג בשנת 2008
  30. ^ אתר משרד התחבורה
  31. ^ קיץ של שיאים: למעלה מ-2.5 מיליון נוסעים עברו בחודשים יולי-אוגוסט 2008 בנתב"ג
  32. ^ האתר הרשמי - סטטיסטיקה (2010)
  33. ^ סטטיסטיקה- נוסעים
  34. ^ סטטיסטיקה - תנועות
  35. ^ הודעת משרד התחבורה
  36. ^ http://www.caa.co.uk/docs/80/airport_data/2011Annual/Table_12_1_Intl_Air_Pax_Route_Analysis_2011.pdf
  37. ^ משרד התחבורה
  38. ^ רש"ת: ירידה של 17.4% בנפח המטענים בשנת 2009 לעומת אשתקד
  39. ^ SKY AIRLINES
  40. ^ מידע לממריאים בטיסות EASY JET ו JET2
  41. ^ זוהר בלומנקרנץ, שמיים פתוחים עולה שלב: טרמינל 1 בנתב"ג נפתח לטיסות ה-Low cost, באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2013
  42. ^ האתר הרשמי - היסטוריה - שנות ה-60.
  43. ^ לופטהאנזה, לוט פוליש איירליינס ואוסטריאן איירליינס
  44. ^ תצוגה ארכיאולוגית בנמל התעופה בן-גוריון
  45. ^ [http://www.iaa.gov.il/he-IL/rashot/ArtandCulture/Pages/ArtandCulture.aspx אומנות ותרבות
  46. ^ נמל התעופה בן-גוריון- "הזרוע הרביעית"
  47. ^ מצגת אודות הזרוע הרביעית
  48. ^ ynet, ועכשיו גם בישראל: בית מלון יוקם בנתב"ג, באתר ynet‏, 24 ביולי 2013
  49. ^ בידוק עצמי לטיסה בשירות נוח וידידותי החוסך זמן יקר בשדה התעופה: רשות שדות התעופה עוברת לשימוש בעמדות בידוק עצמי של הנוסעים
  50. ^ מערכת היוניפאס
  51. ^ נתב"ג: 250 נרשמים למערכת הבידוק העצמאי, באתר ynet‏, 06.01.10
  52. ^ אהוד קינן, האם נחוץ מאגר ביומטרי לרשות שדות התעופה?, באתר ynet‏, 06.01.10
  53. ^ האתר הרשמי - מערך החניה
  54. ^ האתר הרשמי - שרות הסעה פנימי "שאטל"
  55. ^ האתר הרשמי - תפקידים ומבנה
  56. ^ האתר הרשמי - משרדי ממשלה
  57. ^ צו על תנאי נגד שר התחבורה, מעריב, 14 באפריל 1969
  58. ^ מלחמת עצבים סביב תפקיד מנהל נמל לוד, מעריב, 14 ביולי 1968
    אריה ארד, נמל התעופה בלוד חייב להיות עצמאי, דבר, 11 באוגוסט 1968
  59. ^ מונה צוות להגשמת ההמלצות, דבר, 28 באפריל 1976
  60. ^ שדה התעופה בלוד נפתח לנוסעים, על המשמר, 25 בנובמבר 1948
  61. ^ נתמנה מנהל שדה התעופה בלוד, דבר, 25 באוקטובר 1955
    מנהל שדה לוד עומד לפרוש מתפקידו, חרות, 22 בפברואר 1960
    עד כה דאג להמראת מטוסי בריטניה, חרות, 10 במרץ 1960
  62. ^ פלגי מנהל זמני של נמל לוד, מעריב, 22 במאי 1961
  63. ^ אלוף דן אבן - מנהל נמל התעופה לוד, דבר, 21 בדצמבר 1961
  64. ^ א/מ שלמון פרש מתפקידו, מעריב, 30 ביולי 1968
  65. ^ גולן התפטר מתפקיד מנהל נמל התעופה לוד, דבר, 30 בדצמבר 1968
  66. ^ יצחק ורדי - מנהל נמל לוד, דבר, 5 באוגוסט 1970
    ועדת גבע תמליץ להחליף מנהל נמל התעופה י. ורדי, דבר, 19 באוגוסט 1971
    מנהל נמל לוד פורש, דבר, 8 באוקטובר 1971
  67. ^ אל"מ ש. כסלו נכנס היום לניהול נ.ת. לוד, דבר, 17 באוקטובר 1971
    מנהל נמל בן גוריון הגיש כתב התפטרות, מעריב, 15 במרץ 1974
  68. ^ מנהל נמל התעופה יפרוש ב-1 באפריל, דבר, 16 במרץ 1976
  69. ^ 200,000 נוסעים יעברו החודש בנמל התעופה בן גוריון, דבר, 20 באפריל 1976
  70. ^ ישראל הוד הובא למנוחות, דבר, 26 באוקטובר 1983
  71. ^ זוהר בלומנקרנץ, התפטר מנהל נתב"ג, באתר הארץ, 26 ביוני 2001
  72. ^ אריה אגוזי, 3 חודשים לפני הפתיחה: מנהל נתב"ג התפטר, באתר ynet‏, 29 ביולי 2004
  73. ^ 73.0 73.1 זוהר בלומנקרנץ, לראשונה מזה שלוש שנים וחצי - נתב"ג שב לפעול במתכונת של שני מסלולים, באתר TheMarker‏, 2 במרץ 2014
  74. ^ International Arrivals
  75. ^ תבנית תפעול מועדפת
  76. ^ עולים על המסלול הבטוח
  77. ^ 77.0 77.1 שיפוץ המסלולים בנתב"ג מתקדם מהר מהמתוכנן - דה מרקר
  78. ^ המסלול השקט המשודרג
  79. ^ החלטת מנהל רת"א באשר לתבנית התפעול המבצעי של נתב"ג לאחר גמר מיזם שדרוג התשתיות
  80. ^ זוהר בלומנקרנץ, ‏יוזמה חדשה: לפתוח את נתב"ג להמראות בלילה, באתר הארץ
  81. ^ מגדל המאה: מגדל הפיקוח בנתב"ג צפוי להיות מבצעי כבר ברבעון האחרון של 2014
  82. ^ שירותי פיקוח ובקרה על תנועה אווירית במרחב מדינת ישראל קובץ PDF
  83. ^ זוהר בלומנקרנץ, גם בראש השנה התורים בנתב"ג לא יתקצרו: נדחתה הפעלת מערכת לקיצור הבידוק הביטחוני, באתר TheMarker‏, 7 באפריל 2010
  84. ^ זוהר בלומנקרנץ, ממתינים בתור - בידוק המזוודות האוטומטי בנתב"ג יתחיל לפעול רק בקיץ, באתר TheMarker‏, 20 בינואר 2013
  85. ^ Accident description 4X-ACD
  86. ^ Accident description
  87. ^ דו"ח: בזכות חברות התעופה, לא היה אסון תעופה המוני, חדשות נענע, 31 ביולי 2007
  88. ^ אלי סניור, סכנה באוויר: שני מטוסים התקרבו מעל נתב"ג, באתר ynet‏, 08.02.07
  89. ^ סכנה, שדה תעופה, באתר הארץ, 11.10.2007
  90. ^ בג"ץ 4140/95 סופרפארם ואחרים נ' מנהל המכס ומע"מ ואחרים, פ"ד נד(1) 49, ניתן ב-23.8.1999
  91. ^ לעניין זה ראו גם בערך דיוטי פרי
  92. ^ קדושת הנתב"ג
  93. ^ מילות השיר
  94. ^ קוטג' תנובה מחליף את נוקיה בשלט הענק בטרמינל 3 בנתב"ג
  95. ^ "Aircraft spotting". ראו (אנ')
  96. ^ נעמה סיקולר, "כלכליסט", עלות מעבר בסיס ח"א מלוד - 1.6 מיליארד ש', באתר ynet‏, 10.08.08
  97. ^ בסיס התובלה המרכזי של חיה"א בלוד עובד לנגב - גלי צה"ל
  98. ^ אמיר בוחבוט ואורי בינדר, ההרקולסים יעזבו את לוד בפעם האחרונה, באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2008
  99. ^ החלטת מועצת מקרקעי ישראל מתאריך 27.1.08 לגבי שטח בח"א 27


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg