אנדומטריוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Adenomyosis.jpg

אנדומטריוזיס (בלעז: Endometriosis) היא מחלה גינקולוגית, אשר בה ניתן למצוא תאי רירית רחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח.

רקמת רירית הרחם מגיבה לשינויים הורמונליים המתרחשים בגוף האישה בזמן המחזור החודשי. כאשר רירית הרחם הנמצאת בתוך הגוף מדממת, נוצר דימום פנימי בו לדם אין לאן להתנקז. האזורים המדממים בתוך הגוף יוצרים דלקת מקומית, שלבסוף יוצרת צלקות באיבר הנגוע והידבקויות לסביבתו. לעתים אף נוצרת ציסטה באזור הנגוע הנקראת "אנדומטריומה".

מרבית הנשים הלוקות באנדומטריוזיס מאובחנות בגילאי 25 עד 40 שנים. זהו מצב כרוני (מתמשך) שעלול לגרום לא רק נזק לאברי מערכת הרבייה אלא גם לעייפות ולדיכאון. טרם נמצא הגורם לאנדומטריוזיס וכיום אין דרך לרפא מצב זה. יחד עם זאת מרבית מהתופעות האופייניות ניתנת לטיפול יעיל ואף קשיי הפריון ניתנים במקרים רבים לפתרון באמצעות טיפולי פוריות שונים.‏[1]

אחד התסמינים השכיחים של המחלה הוא כאבים עזים במהלך המחזור החודשי, מעבר להתכווצויות הרגילות בזמן מחזור, לעתים אף כאב משתק. ההידבקויות והצלקות הפנימיות גורמות להפרעות בתפקוד האיברים הנגועים, כגון כאבים במגע מיני, הפרעות בשלפוחית השתן, בעיות במערכת העיכול ועוד. עם התקדמות המחלה ניתן לראות בהרבה מן המקרים בעיות פוריות.

סיבת המחלה אינה ידועה לאשורה, ויש שתי תאוריות עיקריות להיווצרותה. האחת טוענת כי ישנה יציאה של תאי רירית רחם מהרחם בזמן המחזור דרך החצוצרות אל חלל הבטן, דבר המתרחש אצל מרבית הנשים. מומחים סוברים כי אצל נשים המפתחות אנדומטריוזיס מערכת החיסון לא מצליחה להילחם בנגעים אלו היטב והם מצליחים להתמקם בתוך חלל הבטן. תאוריה זו אינה מצליחה להסביר מקרים נדירים של היווצרות המחלה באזורים רחוקים מהרחם, או הימצאותם אצל גברים. התאוריה השנייה גורסת כי ישנם שרידים של תאי גזע מזמן היות האישה עובר, אשר בבגרותה עלולים להתפתח לתאי רירית רחם בתנאים הורמונליים מסוימים. הסיבוכים במחלה מובילים לעתים למצבים הדורשים ניתוחי חירום (התפוצצות ציסטות אנדומטריומה, חסימת מעי וכדומה), ולכן חשוב לשמור בה על מעקב.

מתן אבחנה סופית של אנדומטריוזיס יכול להיעשות רק בניתוח הנקרא לפרוסקופיה בו ניתן לראות בבירור נגעים בחלל הבטן והידבקויות של איברים. כמו כן בניתוח זה ניתן לקבוע את מידת חומרתה של המחלה. הטיפול באנדומטריוזיס משתנה עם השנים, אך כיום עדיין אין טיפול המרפא מהמחלה. ישנם טיפולים הורמונליים שונים שמטרתם לדכא ביוץ לזמן ארוך ככל האפשר ובכך להשיג תקופה זמנית של דיכוי במחלה, אך לטיפולים כגון אלו עלולות להיות תופעות לוואי. טיפול ניתוחי להסרת הנגעים יכול להקל בסימפטומים לתקופה, כמו כן הריון נחשב כמביא הפוגה במחלה. ישנם טיפולים נוספים אלטרנטיביים כגון שינויי תזונה, דיקור סיני וכדומה המקלים על התסמינים של חלק מהנשים.

אנדומטריוזיס אינה גורמת למוות ישיר, אך בהחלט גורמת לירידה קשה ומשמעותית של איכות החיים. הקושי שבהתמודדות עם כאבים חזקים, בלתי נפסקים ומתישים, מביא לכך שלעתים ישנה פגיעה של ממש ביכולת לעבוד, לתפקד ולעסוק בפעילות שגרתית שוטפת. ההשלכות הרב מערכתיות של המחלה מובילות לצורך קבלת טיפול במקום המכיל רופאים בעלי ידע נרחב במחלה וההתמודדות עימה, בין היתר אף קבלת טיפול במרפאת כאב, מרפאת גיל המעבר (בשל הטיפולים ההורמונליים) וטיפול במרפאת גסטרו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.