וסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחזור וסת אופייני
המחזור החודשי

וסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבה אצל חלק מהיונקים והוא הכרחי לצורכי רבייה. בגוף הנקבה האנושית הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל הבלות (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא - תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המחזור החודשי, השחלה של הנקבה הבוגרת מינית משחררת ביצית אחת או יותר, בתהליך הקרוי ביוץ. רירית הרחם (Endometrium) מתעבה במקביל. לאחר הביוץ רירית הרחם מתכוננת לקראת קליטה אפשרית של ביצית מופרה, באופן שיאפשר הריון. בהיעדר הפריה והריון, הרחם משיל את הרירית, וכך נוצר מחזור חדש. חלק מרירית הרחם מופרש מן הגוף יחד עם נוזלים דמיים אחרים דרך הנרתיק. הווסת היא תהליך ניתוק רירית הרחם.

הדימום, הנמשך בין יומיים לשבעה ימים אצל נשים, מעיד על כך שההריון לא התממש. אי-קבלת וסת בשנות הפוריות עשויה להוות אינדיקציה ראשונה לכך שהאישה הרה. הכוונה בביטוי "מחזור מאחר" היא שהווסת טרם התחילה במועד הצפוי, וכי קיים לפיכך סיכוי סביר להריון.

הווסת היא תהליך מחזורי טבעי המתרחש בגופה של אישה בריאה במהלך שנות הפוריות שלה. המחזור הראשון (Menarche) מתרחש בדרך כלל בטווח הגילאים 10 ל - 15, ואילו המחזור האחרון (מנופאוזה) מתרחש בין הגילאים 45 ל - 55, השנים של הפסקת הווסת נקראות בעברית "גיל הבלות". סטיות מדפוס זה מצריכות בדיקה רפואית. מצב של אי-קבלת מחזור בשנות הפוריות שלא מחמת הריון קרוי אמנוריה (Amenorrhea). אחוזי שומן נמוכים בגוף (למשל, כתוצאה של אנורקסיה), ידועים כמעכבי-מחזור. בנוסף, ייתכנו מצבים של דימום ללא ביוץ (למשל, כאשר האישה נוטלת גלולות למניעת הריון, מגיעה לשלב גיל האל-וסת או סובלת מתסמונת שחלה פוליציסטית) או ביוץ ללא דימום.

הווסת הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הנערות מקבלות את הווסת הראשון שלהן בין גילאי 10 ל-16. הווסתות הראשונות עלולות להתאפיין בחוסר יציבות, הן מבחינת סדירות והן מבחינת זרימה. אחרי הדימום הראשון יכולים לעבור חודשים עד לקבלת הווסת הבא, והוא יכול להימשך יום אחד עד 10 ימים. לאחר תקופה מסוימת, הגוף ייכנס למחזור סדיר. זה יכול לקחת שנתיים או יותר.

באופן כללי, נשים מקבלות כיום את הווסת הראשון שלהן מוקדם יותר מבעבר. יש לכך מספר גורמים אפשריים כמו תורשה, ריבוי הורמונים ובייחוד אסטרוגן במאכלים תעשייתיים וכן משקל יתר, מאחר ששומן מייצר אסטרוגן.

מחזור הווסת האנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים בשחלה במהלך מחזור הווסת: 1. דימום. 2. + 3. השלב הפוליקולרי. 4. ביוץ. 5. גופיף צהוב. 6. הפרשת רירית הרחם.

אורך המחזור עשוי להשתנות, אפילו באותה אישה בין מחזורים שונים, והוא נע בין 21 ל-40 ימים. מחזור ביוץ של 28 יום נחשב למחזור סדיר ונורמלי. ראשית הדימום מציינת את תחילת המחזור, היום הראשון לדימום הוא היום הראשון למחזור, וכך הלאה.

ישנה דעה כי בקרב נשים הגרות יחדיו או מבלות זמן ניכר ביחד כמו בתקופת הלימודים, זמן תחילת המחזור נוטה להסתנכרן. אפקט זה הנקרא גם "סנכרון וסתי" תואר לראשונה ב-1971 על ידי הפסיכולוגית מרתה מק-קלינטוק. ב-1998 היה ניסיון להסביר את התופעה בעזרת פרומונים. ההסבר לא התקבל בעיני רבים והתופעה איננה מובנת עד היום. בכחצי מהמחקרים בנושא לא זיהו השפעה בין זמני הווסת של נשים שונות, ונמתחה ביקורת לגבי התכנון והניתוח במחקרים שבהם זוהה קשר כזה.‏[1]

שלב הדימום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדימום אורך בין שלושה לשבעה ימים. נפח נוזלי הווסת הממוצע הוא 35 מ"ל והם מכילים בין היתר דם ורירית רחם. הרירית מכילה אנזים בשם פלזמין, אשר מונע מהדם להיקרש[2]. לנוכח איבוד הדם, נשים צורכות כמות רבה יותר של ברזל מאשר גברים [דרוש מקור]. נשים רבות חשות התכווצויות רחמיות (דיסמנוריה, Dysmenorrhea) ואי-נוחות ניכרת במהלך הדימום.

השלב הפוליקולרי (שלב הזקיק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת השפעתם של הורמונים מעוררי זקיקים (Follicle Stimulating Hormones - FSH) מייצרת השחלה מספר תאי זקיקים, אשר מפרישים בתורם אסטרוגנים, ובעיקר אסטרדיול. הורמונים אלה מעבים את רירית הרחם ושולחים מסר שלילי לבלוטת יותרת המוח ומפחיתים את ייצור ה-FSH. באופן טיפוסי, רק הזקיק המפותח ביותר יכול להוסיף לגדול, כך שרק ביצית אחת תיווצר בתא נתון.

שלב הביוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביוץ

כשהזקיק המפותח ביותר מגיע לכלל בגרות, הוא מייצר די אסטרדיול כדי לעורר הפרשה חזקה של LH, או הורמון מחלמן. הדבר מתרחש בדרך כלל ביום ה-12 למחזור, ואורך קרוב ל-92 שעות. ה-LH מפתח את הביצית ומחליש את דפנות הזקיק בשחלה. תהליך זה מביא לביוץ: שחרור ביצית בוגרת (חצי מילימטר קוטרה - הגדולה בתאי האדם). השחלה המבייצת עשויה להיות השמאלית או הימנית - לא קיים תיאום כלשהו. באופן נורמלי, הביצית נקלטת בחצוצרה, שם אמורה להתבצע ההפריה. במקביל נוצרת רירית שקופה בצוואר הרחם, לצורך קליטת נוזל הזרע במהלך משגל. ביצית שאינה מופרת תתפרק.

השלב הלוטֶ‏אלי (השלב הצהוב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הביוץ, יותרת המוח הופכת את הזקיק ממנו התפתחה הביצית למסת תאים המכונה גופיף צהוב ("קורפוס לוטיום"). גוף זה יפריש פרוגסטרון כמו גם אסטרוגנים נוספים לתקופה כבת שבועיים. הפרוגסטרון הנו חיוני לעיבוי רירית הרחם באופן שיאפשר קליטה והתפתחות של הריון מוקדם. במהלך שלב זה עולה חום הגוף של האישה. אם הופרתה הביצית, היא תנוע כתא עוברי בחצוצרה אל הרחם, שם תיקלט כעבור שבוע מאז הביוץ. בשלב זה העובר מאותת על קיומו באיתותים הורמונליים, אותם ניתן לאמוד בעזרת ערכות לבדיקת הריון. איתותים אלה שומרים על קיומו של הקורפוס לוטיום ומאפשרים לו להוסיף ולייצר פרוגסטרון. בהיעדר הפריה והריון, הקורפוס לוטיום מתפרק ורמות הפרוגסטרון צונחות. כך מתחיל מעגל מחזורי חדש: ללא פרוגסטרון, רירית הרחם מופרשת דרך הנרתיק ורמות ה-FSH עולות כך שנוצרים זקיקים חדשים בשחלה.

תסמיני הווסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים רבות חוות תסמינים בלתי נעימים לפני, במהלך או לאחר שלב הדימום כתוצאה מהשינויים ההורמונליים והתכווצויות הרחם. תסמינים אלו עשויים להיות כאבי גב, כאבים לאורך החלק הפנימי של הירך, כאב או התכווצות בחלק התחתון של הבטן, "כאבי מחזור" עזים (דיסמנוריאה), מיגרנות וכאבי ראש, מצבי רוח משתנים, דיכאון ועצבנות. נשים אחדות חוות תסמונת קדם וסתית (PMS), בעיה קלינית-מחזורית. התסמינים וחומרתם משתנה ממחזור למחזור כך שייתכן שבמחזור מסוים אישה תחוש בכאב ובמחזור הבא היא לא תרגיש בשום בעיה. עם זאת, יש נשים שכלל לא סובלות מאי נוחות במשך המחזור.

ישנן מגוון דרכים להקל על תסמינים אלו, כאשר מידת האפקטיביות של כל אמצעי משתנה בין נשים שונות. דרכים נפוצות להקלה על כאבי הווסת:

  • נטילת משככי כאבים
  • עיסוי הבטן בעדינות.
  • הנחה של בקבוק חם על הבטן.
  • תרגילי התעמלות קלים.

"חלון הפוריות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שאורך השלב הפוליקולרי עשוי להשתנות - ואגב כך משתנה אורכו של המחזור החודשי כולו - השלב הצהוב קבוע אצל כל אישה ואורך כמעט תמיד בין 14-18 ימים. בהינתן העובדה שתאי הזרע מסוגלים לשרוד בגוף האישה בין שלושה לששה ימים ‏‏[3] ‏‏[4], התקופה הפוריה ביותר (כלומר, פרק הזמן בו קיים הסיכוי הטוב ביותר לכך שיחסי מין יביאו להריון) היא בערך חמישה ימים לפני הביוץ ועד יום או יומיים לאחר הביוץ. במחזור חודשי נורמלי בן ארבעה שבועות, הכוונה לשבוע השני ולתחילת השבוע השלישי של התהליך.

רבים רואים בדפוסי המחזור החודשי, וליתר דיוק בקביעה מדויקת של שלב הביוץ, בבחינת אמצעי לתכנון הריונות או למניעתם. מסיבה זו נשים רבות עורכות רישום של הופעת המחזור על שלביו השונים. יש הסבורים בטעות כי המחזור החודשי תמיד נמשך 28 ימים, והביוץ תמיד מתחיל 14 יום לאחר שלב הדימום. טעויות אלה מסתיימות פעמים רבות בהריונות בלתי רצויים, וככלל רופאים אינם ממליצים על שיטה זו כאמצעי מניעה יעיל. בנוסף, לא כל דימום נרתיקי הוא בהכרח חלק משלב הדימום הווסתי, מה שעלול להטעות רבים בחישוביהם.

השחלה כמאגר ביציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריכים כי בין 400,000 ל-450,000 ביציות בלתי-בוגרות שוכנות בכל אחת מהשחלות עם הגעתה של האישה לבגרות מינית. במסגרת מחזור החודשי, כאירועי ביולוגי, משוחררת על-פי-רוב ביצית אחת מדי חודש. כך, במהלך חייה האישה תבייץ כ-400 פעמים. יתר הביציות יתפרקו בתהליך הקרוי אטרזיה. ביציות שכבר נאגרו בשחלה לא יוחלפו בביציות חדשות במהלך חייה הפוריים של האישה.

חריגות וסתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המעגל המחזורי התקין" מתרחש מדי 28 ימים ± 7 ימים. מצב של מרווחים בני פחות מ-21 ימים בין מחזור למחזור מכונה פולימנוריה; מאידך, מצב של מרווחים בני יותר מ-35 ימים בין מחזור למחזור מכונה אוליגומנוריה (או אל-וסת, אם המרווחים הם בני יותר מ-180 ימים אצל אישה עם מחזור תקין).

לעתים המחזור נפסק כתוצאה משיבוש מסוים בגוף לדוגמה הפרעות אכילה חמורות ורזון קיצוני עלולים לגרום להפסקת המחזור באופן זמני.

זרימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפח נוזלי הווסת הממוצע הוא 35 מ"ל, כאשר 10-80 מ"ל נחשבים טיפוסיים. זרימה העולה על 80 מ"ל (היפרמנוריה או מנורגיה, בעגה: "מחזור חזק") עשויה לנבוע מחוסר איזון הורמונלי, הפרעות ברחם (ביניהן סרטן הרחם וסרטן צוואר הרחם) וסיבות אחרות. התופעה ההפוכה קרויה היפומנוריה.

אחוז קטן של נשים מתאפיינות ברירית הרחם החסכונית. גופן של אותן נשים ממחזר את רירית הרחם במקום להשיל אותה וכתוצאה מכך הווסתות של אותן נשים קצרות וקלילות. לרפואה אין כיום הסבר מדוע זה קורה, אבל נשים אלו בריאות ופוריות לחלוטין‏[5].

משך הדימום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב של דימום וסתי ממושך (מטרורגיה או מנו-מטרורגיה) המחזור כולו נעשה בלתי סדיר. מצב זה מצריך בדיקה רפואית.

גלולה למניעת הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלולה למניעת הריון

אסטרוגנים והורמונים דמויי-פרוגסטרון הם המרכיב הפעיל העיקרי בגלולות למניעת הריון. על פי רוב, הורמונים אלה מדמים מחזור חודשי מלא, אך מדכאים את שלב הביוץ. בדרך כלל, אישה נוטלת גלולות הורמונליות אלה לתקופה בת 21 יום, ובשבעת הימים הבאים היא נוטלת גלולות-דמה חסרות השפעה, עד לתחילתו המחודשת של המחזור. במהלך שבעת הימים האחרונים מתרחש דימום, אך ללא ביוץ.

היגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום טמפון בנרתיק
טמפון ממוקם בקרבת צוואר הרחם. זהו המיקום הנוח ביותר המאפשר לו להתרחב לאורך ולרוחב
מיקום סופטקאפ בנרתיק
סופטקאפ מכסה את צוואר הרחם באופן דומה לדיאפרגמה. הוא מוחזק במקומו בעזרת לחץ מעצם החיק
מיקום גביעונית בנרתיק
גביעונית ממוקמת קרוב לפתח הנרתיק ומוחזקת על ידי שרירי הנרתיק.

בעשורים האחרונים התפתחו מגוון אמצעים לספיגת נוזלי הווסת, כדי למנוע את הכתמת הבגדים. כמו בהרבה מקרים אחרים, בעבר השתמשו באמצעי ספיגה רב-פעמיים. משם עבר המשקל לאמצעי ספיגה חד-פעמיים, וכיום, עם המודעות הבריאותית והאקולוגית, פותחו אמצעי ספיגה ואגירה רב פעמיים משוכללים העושים שימוש בחומרים חדישים. בין אמצעי הספיגה והאגירה ניתן למצוא:

  • תחבושות היגייניות חד פעמיות (פדים), המיועדות לשימוש חיצוני. ישנם סוגים שונים של תחבושות: האחד מכיל צמר גפן ארוז ומסודר. סוג אחר, מכיל חומרי ספיגה דחוסים. יש הטוענים שחומרים אלו וחומרים אחרים שמטרתם להלבין את הפד להשגת מראה 'היגייני' יותר, מזיקים לעור הרגיש הבא איתם במגע. התחבושות נבדלות גם בקיומן או באי-קיומן של "כנפיים" - תוספת חומר שתפקידה עיטוף התחתונים וקיבוע התחבושת למקומה.
  • תחבושות בד- עשויות ממספר שכבות בהתאם לכושר הספיגה הרצוי. השכבה העליונה היא לרוב מכותנה רכה. השכבות הפנימיות הן מכותנה, מבד טבעי בעל כושר ספיגה גבוה יותר כגון קנבוס ו-במבוק או מבד סינתטי בעל כושר ספיגה גבוה כגון Zorb. חלקן מכילות בנוסף שיכבה דקה מבד סינתטי נושם כגון PUL המונע דליפות בצורה יעילה יותר מבד טבעי. תחבושות הבד הן לרוב בעלות 'כנפיים' הנסגרות על ידי לחצני 'תיקתק' או 'סקוטש'. עבור נשים רבות, מגע בד טבעי רך עם הגוף נעים יותר ממגע תחבושת חד פעמית.
  • טמפונים חד פעמיים, המיועדים לשימוש פנימי - לספיגת נוזלי הווסת טרם צאתם מהגוף על ידי החדרת הטמפון לתוך הנרתיק. הטמפונים מתחלקים לשני סוגים: עם מוליך ובלעדיו. שימוש בטמפון אחד לאורך פרק זמן ממושך עלול ליצור זיהום ואף לגרום לתסמונת הלם רעלי. פרק הזמן המרבי המומלץ כיום לטמפון הנו 4-6 שעות. ישנם טמפונים המולבנים ליצירת מראה 'היגייני' ויש הטוענים שחומרים אלו מזיקים. קיימים טמפונים 'אורגנים' שעשויים מכותנה שאינה מרוססת ואינה מולבנת.
  • גביעונית - כוסית קטנה, רכה וגמישה אשר יושבת בפתח הנרתיק ואוגרת את נוזלי הווסת. כשהגביעונית מתמלאת, היא מרוּקנת, נשטפת ומוכנסת שנית. בסוף הווסת הגביעונית מחוטאת. גביעונית מיוצרת מסיליקון באיכות רפואית[א] וניתן להשתמש בה שנים רבות.
  • סופטקאפ - מזכיר בצורתו דיאפרגמה. הוא מכסה את צוואר הרחם ואוגר את נוזלי הווסת. קיימים שני דגמים. הדגם הראשון מיועד לשימוש חד פעמי ואילו הדגם השני עמיד יותר ומיועד לשימוש חוזר במשך וסת אחת.
  • צמר גפן - היה בשימוש כסופגן עיקרי עד שנות השבעים.

הווסת בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות רבות, הווסת הנשית מקבלת התייחסות רחבה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נידה

על-פי ההלכה, בתקופת הווסת ומספר ימים לאחריה האישה נחשבת נידה או זבה, ואין לה לקיים יחסי מין בתקופה זו. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה האישה נחשבת לטמאה בזמן הנידה והיו לזה השלכות שונות. אולם בימינו ההשלכה העיקרית וכמעט היחידה היא איסור לקיים יחסי מין. נושא זה מכונה בשיח היהודי "טהרת המשפחה" ונוהגים בזמן זה הרחקות בין הבעל לאשה כאשר עיקר הסיבה להרחקה כיום הוא מניעת התלקחות היצרים של בני הזוג בעת הווסת, כדי שלא להעמידם בניסיון. בעת הווסת, בני הזוג נדרשים לישון במיטות נפרדות, ואסור להם לגעת זה בזה. כמו כן, ישנם מנהגים נוספים הנהוגים בימי הווסת המשתנים בין עדה לעדה.

לאחר תום הווסת על האישה לוודא, באמצעות החדרת פיסת בד לבנה הניקראת "עד", כי הדימום אכן פסק. בדיקה זו נקראת הפסק טהרה. לאחר מכן, על האשה להמתין שבעה ימים, ובסיומם, לאחר שביצעה בדיקות טהרה יומיות בכל אחד מהם, להגיע לטבילה במקווה.

רבנים מעדיפים להשיא זוגות כאשר הכלה אינה בנידתה, כדי שיהיה מותר לבני הזוג להתייחד (לשהות לבד במקום סגור) לאחר נישואיהם, אף כי קיימת אפשרות להנשא בעת הווסת. לכן מזומן מועד הנישואים בדרך כלל לאחר חישוב שעורכת הרבנית עם הכלה, בקשר למועד הווסת.

איסור המגע המיני במשך 4-7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות לאחר מכן גורם לכך שבדרך כלל בני הזוג מקיימים יחסי מין לראשונה בכל חודש במועד התואם את זמן הביוץ, כלומר בזמן הפורה ביותר של האישה. ישנם מקרים בהם הקפדה על חוקי הנידה גורמת לכך שהאישה אינה יכולה להתעבר, מאחר שהביוץ מתרחש בזמן שבו היא אסורה על פי ההלכה. מצב זה נקרא "עקרות הלכתית". בימינו יש לכך פתרונות שאינם סותרים את ההלכה [1] [2] [3].

התייחסות נוספת בהלכה לווסת היא לגבי חובה שיש על בני הזוג להימנע מקיום יחסי אישות בזמן בו עתיד, לפי חישובים שונים, להגיע הווסת של האישה. חובה הלכתית זו נקראת "פרישה סמוך לווסת".

הרמב"ן כתב‏[6] שאם אישה נידה תביט במראה של ברזל זמן ממושך יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי, ורוע האוויר ידבק במראה.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הזרמים בנצרות אין מנהגים מיוחדים הקשורים לווסת. ישנם זרמים, והנצרות האורתודוקסית בכללם, האוסרים על נשים לקבל את המיסה בזמן הווסת, אם כי הלכה זו לא ידועה ולא נהוגה בכל המקומות. ישנם זרמים בנצרות המקיימים את הלכות נידה שבספר ויקרא בדומה למקובל ביהדות. בכנסייה האתיופית האורתודוקסית נאסר על נשים להיכנס לכנסייה בנידתן, או לקיים יחסי אישות.‏[7]

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות המסורתית לקוראן אוסרת קיום יחסי מין בזמן הווסת, אך קירבה אחרת מותרת. כמו כן נאסר על הנשים להתפלל או לצום בזמן הווסת. יש אוסרים על נשים אף להיכנס למסגד בזמן הווסת. בסיום הווסת האישה נדרשת לבצע רחיצת היטהרות כדי שתוכל שוב להתפלל, לצום או להיכנס למסגד (בדומה לטבילה הנדרשת מהגבר והאישה לאחר שקיימו יחסי מין).

אמונות תפלות הקשורות בווסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות רבות בעולם יש אמונות תפלות הקשורות לימי הווסת‏[8]. איסורים שונים הנקשרים בימי הדימום כוללים, בין היתר: איסור לחפוף את השיער, איסור לאכול גלידה, איסור לאכול אוכל מטוגן, איסור לשתות משקאות קרים, איסור ללכת יחפה, איסור לגעת בתינוקות, איסור לעשות פעילות גופנית, איסור לאכול עם אחרים, איסור לאפות עוגות.

הווסת בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריך פרום, בספרו "השפה שנשכחה" מספק הסבר פסיכואנליטי למקורה של אגדת "כיפה אדומה", כאגדה שסופרה בתקופות מוקדמות על ידי האם לבנותיה, בתחילת גיל הבגרות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה, קרי וסת, עליך להיזהר מ"זאבים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה שריר, איילת מקבלת. ספר הסברה לנערות בנושא המחזור החודשי. ISBN 9653870041

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anna Gosline, "Do Women Who Live Together Menstruate Together?", Scientific American, December 7, 2007
  2. ^ Are Blood Clots Normal During Periods
  3. ^ כיצד לשפר את הסיכוי להיכנס להריון- מדריך מעשי מקיף, אתר mamy‏
  4. ^ ביוץ, שאלה ותשובה של רב משיב ממכון פועה באתר כיפה‏
  5. ^ סודות מהוואגינה, ד"ר קארול ליווטי ואליזבת' טופ, הוצאת פוקוס, 2007 - עמוד 33.
  6. ^ רמב"ן ויקרא י"ח י"ט
  7. ^ http://www.directionjournal.org/28/1/reverse-contextualization-jesuit.html
  8. ^ Monthly Tabboos, אתר Snops, ‏14 ביוני 2005

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוב הגביעוניות מיוצרות מסיליקון באיכות רפואי. קיימת גביעונית אחת מגומי וגביעונית אחת מ-TPE

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.