אריך קסטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל ברונזה במוזיאון אריך קסטנר בדרזדן.
פסל ברונזה במוזיאון אריך קסטנר בדרזדן.

אריך קסטנר (23 בפברואר 1899 - 29 ביולי 1974), סופר ומשורר גרמני, התפרסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב, כמו "אמיל והבלשים", "הכיתה המעופפת", "פצפונת ואנטון" ועוד. נחשב אחד מגדולי הסופרים לילדים בעולם.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו ויצירתו

[עריכה] צעירותו

אריך קסטנר נולד ב-1899, בדרזדן שבגרמניה, כבן יחיד לאב שהיה רצען ולאם תופרת וספרית.

על פי עדותו בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן", הוא לא סבל מהיותו ילד יחיד, היו לו חברים והוא לא היה בודד או מפונק. רק פעם בשנה, בחג המולד, הצטער שאין לו אחים "בגלל המתנות", והעיד כי הוריו התחרו ביניהם על תשומת לבו בחג זה, כשהוא מקפיד להראות שמח "וכך, ברצינות, בזהירות ובבגרות מוקדמת, מילאתי את תפקידי בהצגה המשפחתית השנתית".

קסטנר לא גדל במשפחה עשירה, הוריו עבדו קשה לפרנסתם, אך השקיעו רבות בחינוכו ולא חסר לו כמעט דבר. על פי עדותו, הוא לא היה קשור לאביו ונקשר מאוד לאמו. הוא אהב לקרוא ספרים ואהב ללמוד. ב-1914, בהיותו בן 15, פרצה מלחמת העולם הראשונה עליה העיד "מלחמת העולם החלה, ותמו ימי ילדותי". המלחמה השפיעה עליו עמוקות, בייחוד על דעותיו האנטי-מיליטריסטיות.

הוא החל ללמוד במכינה לסמינר למורים כבר בגיל 14, סיים את לימודי ההוראה, אך לבסוף התחרט ולא רצה יותר להיות מורה. "זו הייתה הטעות הגדולה ביותר בחיי, לא הייתי מורה אלא תלמיד. לא השתוקקתי ללמד אלא ללמוד" טען. בגיל עשרים החל לפרסם שירים שכתב.

הוא למד ספרות גרמנית ברוסטוק, בברלין ובאוניברסיטת לייפציג, ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שעסקה בפרידריך השני מלך פרוסיה ובספרות גרמנית.

[עריכה] כסופר ילדים

בול גרמני לכבוד 100 שנה להולדת אריך קסטנר. הכתובת על העמוד היא: "אמיל והבלשים"
בול גרמני לכבוד 100 שנה להולדת אריך קסטנר. הכתובת על העמוד היא: "אמיל והבלשים"

אחרי סיום לימודיו עבר קסטנר לברלין והחל לכתוב בעיתונים, בין היתר בשבועון די ולטביהנה ששוייך לאנשי השמאל האינטלקטואלי. ב-1927 פרסם ספר שירים שלא הצליח.

הוא פנה לכתוב ספר ילדים בעקבות עצה של בעלת עיתון שבו עבד. בהתחלה הרעיון נראה לו מוזר אך לאחר מכן חשב להתנסות בכך. בתחילה ניסה לחבר סיפור בדיוני שלא עלה יפה, ולבסוף החליט לכתוב סיפור על עניינים שהוא בקיא בהם, כמו על ילדותו ועל הילדים במקום מגוריו "שגם אנו היינו פעם כמותם". כך כתב ב-1928 את הספר "אמיל והבלשים", סיפור הרפתקה אודות נער שכספו נשדד וביחד עם חבורת נערים שנקלע אליהם, הם יוצאים לתפוס את השודד ברחובות ברלין. הספר הצליח מאוד והיווה חידוש בספרות הילדים, כשהגיבורים היו נערים בני זמנו (גיבור הספר נקרא אמיל, שהיה שמו השני של קסטנר).

בשנים הבאות פרסם קסטנר ספרים נוספים לילדים ולנוער שהיו בעלי אותו ז'אנר ספרותי: ספרים ריאליסטיים, רובם ספרי הרפתקאות שגיבוריהם ילדים בני זמנו, שהיו בעלי מסרים של שוויון, חברות ועזרה הדדית שביטאו את דעותיו הסוציאליסטיות. הדגש בספריו הושם על ערכי חברות בין נערים או נערות, חלקם עניים וחלקם לא, כשהעוני לא מהווה מגבלה או אמצעי אפיון מרכזי של גיבוריו הצעירים אלא האכפתיות שלהם ומוכנותם לעזרה ללא תנאי, כנותם ורצונם לקחת אחריות על גורלם. יחד עם זאת, ספריו לא היו דידקטיים אלא רוויים במתח והרפתקאות ותיארו בשפה הומוריסטית ופשוטה את הווי החיים היומיומי של נערים בני זמנו.

בנושאים אלה עסקו הספרים שפרסם לאחר "אמיל והבלשים", בהם: "פצפונת ואנטון" (1931), המתאר ידידות הנרקמת בין ילד עני לבת עשירים השוגה בדמיונות, שיחדיו הם יוצאים למסע הרפתקאות; "הכיתה המעופפת" (1933), המתאר הווי חיים בפנימיה של נערים; "אמיל והתאומים" (1934), ספר המשך לספרו הראשון "אמיל והבלשים"; ו"שלושה גברים בשלג" (1934), סיפור למבוגרים העוסק בבלבול זהויות בין עני ועשיר. יוצא דופן בז'אנר זה הוא ספרו "שלושים וחמישה במאי" (1931), שהוא ספר הרפתקאות דמיוני לא ריאליסטי הרווי הומור אבסורדי.

כתיבתו של קסטנר מתייחדת בכך שהוא מתייחס לילדים בכבוד כאל בוגרים. הוא נותן להם עצות ומזהיר אותם מפני קשיי החיים, ויחד עם זאת מחזק אותם. בהקדמה לספרו "הכיתה המעופפת" פונה קסטנר לילדים ואומר להם: "אל תאמינו לאלה האומרים לכם כי הילדות אינה אלא אושר וצחוק. גם לילדים יש קשיים וצרות בחיים, והרי אין זה משנה על מה מתאבלים אלא כמה גדול הוא האבל, וילד קטן יכול להתאבל על בובה שאבדה יותר ממבוגר שמתמודד עם קשיי הפרנסה." הוא מעודד את הילדים להישיר מבטם ולהתמודד עם החיים בשכל ובגבורה, כיוון שלטענתו האחד בלי השני לא שווה דבר.

בספר אורה הכפולה, הוא מסביר את החלטתו לכתוב על הנושא הכואב של הורים גרושים לילדים קטנים במשל הבא: כששירלי טמפל הייתה קטנה, היא שחקה בסרטים ובהצגות רבים, והייתה כוכבת. אבל כשרצתה ללכת לראות את ההצגות בהן כיכבה לא הרשו לה, כיוון שהייתה קטנה מכדי לראות אותם. בתפקידי משחק היא לא הייתה קטנה מידי, אבל בתפקיד צופה כן. כך טוען קסטנר כלפי המבוגרים המגוננים - הרי הילדים חיים במצב של הורים גרושים, ומתמודדים עם זאת בצער וקושי רב. אז לקרוא על גירושין אסור להם ולחיות במצב כזה מותר? אדרבה, אם הורים חושבים שילדים לא צריכים לשמוע על גירושין, שלא יתגרשו הורים לילדים קטנים, לפני שיבינו את הנזק שהם גורמים להם.

בהקדמת "הכיתה המעופפת", הוא כותב: "רוצה אני לבקש מכם, כי לעולם לא תשכחו את ימי ילדותכם. המבטיחים אתם לי? עכשיו הבקשה הזאת נראית לכם תמוהה, אך מבוגרים רבים שוכחים זאת. אני בגרתי ולא שכחתי את ימי ילדותי, ועליכם להבטיח שתעשו זאת גם אתם."

ספריו מלאים בדיאלוגים והרהורים שהוא מנהל עם קוראיו, רעיונות, מסרים, מחשבות וערכים נעלים, כולם מובאים בספריו לצד עלילה מותחת והומור בריא. בהקדמה לספר "פצפונת ואנטון" הוא מספר על דילמה שהייתה לו, אם להתחשב בילדים שאוהבים מחשבות מעמיקות או בילדים "אשר מפחדים שמא יתקמט מצחם החמוד", כפשרה הוא כותב לכל פרק הקדמה בשם "הרהור 1" "הרהור 2" וכו' אשר אפשר לדלג עליה. זאת אולי הסיבה כי ספריו אהובים כל כך על ילדים במשך שנים רבות ובארצות רבות.

[עריכה] בגרמניה הנאצית

טוריו הסאטיריים בעיתונות, דעותיו הסוציאליסטיות ההומניות והרומן הסאטירי "פביאן" שפרסם ב-1931, המתאר הדרדרות מוסרית על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר, השניאו את קסטנר בעיני הנאצים, שעלו לשלטון בגרמניה ב-1933. תקופה קצרה לאחר עליית הנאצים, היה קסטנר בציריך אצל המו"ל השווייצרי של ספריו.

קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ובשנת 1933 שרפו הנאצים את ספריו, אסרו על קריאתם בגרמניה וסילקוהו מאגודת הסופרים הגרמנים בעוון "פעילות קומוניסטית רדיקלית". קסטנר גם נאסר פעמיים על ידי הגסטאפו, בשנת 1934 (בטענה, שהוא הכחישה, כי פרסם שיר אנטי-נאצי בעיתון פולני) ובשנת 1937. הוא נמצא על ידי הממשל הנאצי כ"בלתי כשיר" לשירות בוורמכט. שנים אלו כונו על ידו בשם "השנים האבודות".

קסטנר בחר להשאר בגרמניה הנאצית ופרסם את ספריו בשווייץ, והם המשיכו להצליח מחוץ לגרמניה. מאורעות התקופה לא הופיעו בהם, למרות שהיה עד לאירועים כמו ליל הבדולח וגירוש היהודים מברלין ב-1941. הוא גם הצניע מאוד את ביקורתו הסאטירית על מנת לא להרגיז יותר מדי את השלטון. על כך קמו לו מקטרגים לאחר המלחמה, שמצאו את ביטוים גם בביוגרפיות שנכתבו עליו. הסופר קלאוס מאן כתב עליו ביקורת חריפה עוד ב-1934, כי ספרו "שלושה גברים בשלג" הותאם כביכול לדרישות הנאצים. מקטרגיו הוסיפו, כי הוא המשיך להיות תסריטאי מבוקש בגרמניה, גם אם בעילום שם, וכי ב-1941 כתב תסריט לסרט על הברון מינכהאוזן, לרגל חגיגות 25 שנה לקולנוע הגרמני, בהזמנה מפורשת של פריץ היפלר, עוזרו של שר התעמולה יוזף גבלס [1]. סניגוריו הזכירו כי היה אנטי-נאצי, גם אם לא אקטיבי, הכחיש בכתביו הלא ספרותיים את קיומה של "גרמניה האחרת" וכי נשאר במולדתו, על פי עדותו לאחר המלחמה, כיוון שחש מחויבות "לעשות מה שאפשר, אחרת אהיה פחדן בעיני עצמי" וכן עקב מצבה של אמו הזקנה. קסטנר רחש אהדה ליהודים, לציונות ולמדינת ישראל.

[עריכה] לאחר המלחמה

לאחר המלחמה התמנה קסטנר לעורך התרבות בעיתון Die Neue Zeitung. מאוחר יותר ייסד את כתב העת לילדים Der Pinguin.

הוא המשיך להוציא ספרי ילדים מצליחים בהם שפעו רעיונותיו ההומניים כמו בספריו הקודמים, בהם "אורה הכפולה" שכתב בשנת 1949. ב-1957 פרסם אוטוביוגרפיה על ימי ילדותו ונעוריו בשם "כאשר הייתי נער קטן". בנוסף לספרי ילדים, כתב קסטנר גם שירים, מחזות ופזמונים לקברט פוליטי.

אריך קסטנר היה רווק וטען תמיד שלא היו לו ילדים. בביוגרפיה שפורסמה בשנת 1998 נכתב שהוא חי בשנותיו האחרונות עם חברה לחיים, שלאחר מותו השמידה כתבים ומסמכים סודיים שיכלו אולי לשפוך אור שלילי על חייו של הסופר. בין השאר נטען שם שלקסטנר נולד ב-1957 בן (תומס) לאישה בשם פרידל זיברט. הוא נפטר במינכן ב-29 ביולי 1974. בן 75 היה במותו.

על מקומו המיוחד בעולם ספרות הילדים ניתן ללמוד מדבריו של יהודה אטלס (בראיון לאילת נגב, ידיעות אחרונות, 31.10.2003):

"יש המון ספרים בעולם, ועל רובם אפשר לוותר, אבל ספרי קסטנר שייכים לנכסים האמיתיים של התרבות האנושית, אותן אבני-דרך שאם אתה פוסח עליהן, נשארים לך חורים שחורים באישיות, ברקמה האנושית, בהבנת טבע האדם".

אחדים מספריו עובדו לסרטי קולנוע והצגות ילדים. מרבית ספריו תורגמו לעברית פעמים אחדות (חלקם על ידי מיכאל דק).

[עריכה] מספריו המתורגמים

[עריכה] קישורים חיצוניים


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%A8
כלים אישיים