שריפת הספרים בגרמניה הנאצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסרים מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שריפת ספרים בברלין, מאי 1933

בגרמניה הנאצית אורגנו שריפות רבות של ספרים שלא תאמו את האידאולוגיה הנאצית. הנאצים השמידו בשריפה ובשיטות אחרות (כמו גריסה) ספרות שנכתבה בידי יהודים, ספרות קומוניסטים וספרות של אידאולוגיות "סוטות" אחרות כמו הבונים החופשיים. השמדה זו התרחשה בגרמניה עצמה, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה גם בארצות השונות שנכבשו על ידיה. במהלך המלחמה הושמדו גם אוספי ספרים בארצות הכבושות ללא קשר לתוכנם, אם כתוצאת לוואי של הקרבות ואם במטרה מכוונת להשמיד את תרבות הארצות הכבושות. מנגד, היו גופים שפעלו לשימור אוספים אלו ולא הייתה מדיניות אחידה וברורה בנושא זה.

אחת השריפות המפורסמות הייתה שריפת הספרים בכיכר האופרה בברלין (קרויה כיום כיכר בֶּבֶּל), ב-10 במאי 1933, שאורגנה על ידי משרד התעמולה בעקבות יוזמה של שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס. בשריפה זו נשרפו 20,000 ספרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933 ניסה שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, להתחיל בסינכרוניזציה של התרבות בגרמניה עם ההשקפה הנאצית - גבלס ביקש לשקף מטרות נאציות דרך האמנות. כדי לממש פעולה זו, הממשלה התנכלה לארגונים תרבותיים יהודיים והשמידה יצירות שלא תאמו את דעתה.

מבצעי שריפת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באפריל 1933 הפיצה אגודת הסטודנטים הגרמנית רשימה של ספרים "המאיימים על הרוח הגרמנית", אותם לטענתה יש להשמיד באש, כדי לטהר את הספריות בגרמניה. רשימת הספרים הופצה ברדיו הגרמני והודפסה בעיתונות. ב-8 באפריל פרסמה אגודת הסטודנטים גם שנים עשר "עקרונות", על כל דלתות הספריות בגרמניה (בדומה למעשה שביצע מרטין לותר); על פי העקרונות, יש לטהר את השפה הלאומית והתרבות הגרמנית, לתקוף "אינטלקטואליזם יהודי", ולהקים באוניברסיטאות מרכזים של לאומיות גרמנית. הסטודנטים תיארו את הפעולה כתשובה לקמפיין השמצה שמארגנת יהדות העולם נגד גרמניה ונגד ערכים גרמניים מסורתיים.

במהלך הלילה של ה-10 במאי 1933, בהוראתו של גבלס, שרפו סטודנטים ופרופסורים, בליווי מוזיקלי של מקהלות אס אס ואס אה, למעלה מ-20 אלף ספרים שנבזזו מספריות סמוכות ואוספים פרטיים רבים; הספרים שנשרפו נכתבו על ידי כ-200 סופרים, אנשי מדע, פילוסופים, אנשי אמנות ועיתונאים, כשני שלישים מהם יהודים, והשאר קומוניסטים, ליברלים ומתנגדי השלטון. בין יתר הספרים אשר נשרפו היו עבודות של ולתר רתנאו, תומאס מאן, היינריך היינה, קרל מרקס, זיגמונד פרויד, אריך קסטנר, אריך מריה רמרק, שטפן צווייג, אנדרה ז'יד ועוד. שריפת ספרים פומבית זו גררה גל של שריפות ספרים על ידי סטודנטים ברחבי גרמניה. ספרים של הבונים החופשיים נשרפו גם הם, משום שגבלס האשים אותם בפריצות מינית, בפולחן השטן ובמגע עם שדים; בנוסף הוא טען שהבונים הם עושי דברם של אנשי היהדות העולמית, על כן יש להתייחס לספריהם כמו ספרים יהודים או קומוניסטים.

בשל גשמים שירדו במספר כפרים, לא כל הספרים נשרפו בתאריך זה כפי שהאגודה תיכננה, ולכן שריפת הספרים נדחתה ל-21 ביוני, תאריך חג מסורתי. אך ב-34 אוניברסיטאות בגרמניה הוכתרה הפעולה בהצלחה מבחינת אגודת הסטודנטים. בכמה מקומות, ובעיקר בברלין, שידורי רדיו הביאו את הנאומים והשירים מהשריפות בשידור חי למאזינים הגרמנים.

השמדת ספרים באירופה הכבושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הערכות שונות, בין השנים 1933 ל-1945 נשרפו בהוראת השלטון הנאצי כמאה מליון ספרים בגרמניה ובארצות הכבושות. כך למשל, בפולין הכבושה נרצחו רבבות של סופרים, אינטאקטואלים וספרנים פולנים כחלק מרצון הנאצים להרוס את התרבות הפולנית. הספריות בפולין נסגרו בזו אחר זו, עד סגירת הספרייה האחרונה בפולין כשנתיים לאחר הכיבוש. לאחר מכן נסגרו גם חנויות ספרים, נאסר פרסום של ספרים, ורוב העיתונים נסגרו. בנוסף, עשרות אלפי ספרים נבזזו מהספרייה הלאומית הפולנית ומהמוזיאון הפולני הלאומי.

שריפת ספרים בגרמניה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946 הכינו בעלות הברית רשימה של מעל 30,000 ספרים, החל מספרי שירה ועד לספרי תעמולה נאצית, שכותביהם השתייכו למפלגה הנאצית או שהיו חשודים כחברים בה. מיליוני העתקים של ספרים אלו הוחרמו והושמדו. הנציג הצבאי הבריטי שהיה אחראי על ניהול מבצע זה, הודה שאופן השמדת הספרים לא היה שונה מדרכי ההשמדה של הספרים שבוצעה על ידי הנאצים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ספרייה" של מיכה אולמן, ברצפת הכיכר
"ספרייה" של מיכה אולמן, מוארת בלילה

לזכר אירוע שריפת הספרים, הוקמה בככר בבל שבברלין, בה נערך אחד מאירועי השריפות המפורסמים ביותר, אנדרטה "ספרייה" שעוצבה על ידי האמן הישראלי מיכה אולמן. האנדרטה נחנכה ב-20 במרץ 1995. האנדרטה בנויה כחדר תת-קרקעי בעל תקרת זכוכית, הנמצא מתחת לכיכר במקום המדויק בו נשרפו הספרים. החדר מואר בתאורה פנימית ומכוסה במדפי ספרים לבנים ריקים, המתאימים לאחסונם של 20,000 ספרים ומייצגים את החלל התרבותי שנותר לאחר שריפת הספרים. ממדי האנדרטה הם חמישה מטרים אורך, רוחב ועומק. ליד האנדרטה הוצבו שני לוחות ברונזה, עליהם חקוק, בין היתר, משפטו הנבואי של המשורר הגרמני-יהודי היינריך היינה:

"Das war ein Vorspiel nur. Dort wo man Bücher verbrennt, verbrennt man am Ende auch Menschen
(הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם)."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]