אריסטיד מאיול
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
אריסטיד בונאוונטור ז'אן מאיול או אריסטידס מאיול (צרפתית Aristide Bonaventure Jean Maillol, 8 בדצמבר 1861 בניול-סיר-מר - 27 בספטמבר 1944) היה פסל, צייר ורשם צרפתי ממוצא קטלאני. גודל בעיקר על ידי שתי דודות שלו, קלר ולוסי.
תוכן עניינים |
ילדותו וצעירותו [עריכה]
אריסטיד מאיול נולד בשנת 1861 כילד הרביעי מבין חמשת הילדים של רפאל מאיול וקאתרין לבית רוּז'ה (Rougé)[1]. אביו היה סוחר בדים ובעל כרם בכפר בניול-סיר-מר שבקצה הדרום-מזרחי של צרפת. כפר זה נמצא במפגש שבין מרגלות הרי הפירנאים ובין הים התיכון, קרוב לגבול בין צרפת ובין ספרד. השפה שדוברה בבית הייתה הקטלאנית. שם המשפחה "מאיול" משמעותו בשפה זו "יין צעיר"[2]. האב היה עסוק מאוד בעסקיו באלג'ריה לשם נסע לעתים קרובות גם בגלל אחות שהחזיקה שם חנות טקסטיל. האם שעבדה כמוכרת בחנות בגדים הייתה כבר עמוסה בלגדל לבד את שלושת ילדיה הראשונים. לכן לאריסטיד דאגו רוב הזמן דודותיו קלר ובמיוחד, לוסי, הרווקה, וסבו מצד האב, גם שמו רפאל מאיול, ימאי לשעבר, שככל הנראה, עסק בצעירותו בהברחות סחורות בין ספרד ובין צרפת[3],[4].
בבית הספר העממי שבכפר נראה הילד תכופות מצייר ושוקע בחלומות. לא אהב כל כך לשחק עם ילדים אחרים אלא היה מעדיף לאסוף לבד פרפרים וחרקים מן הכרם או שדפים בחוף הים.[5]. בגיל 12, בסיום בית הספר העממי, עבר ללמוד בפנימיה במכללה קתולית "סן לואי" (לואי הקדוש) בעיר פרפיניאן, 30 ק"מ מרחק מבניול. הדבר היחיד שמשך עיניינו באותו בית ספר היה שיעורי הציור של מורה ממוצא פולני, היאסנט אלשימוביץ'. בגיל 13 מאיול צייר גם את ציוריו הראשונים בצבע שמן La Passe d'Ouve - על המפרץ של נמל בניול ועל סוס הדוהר מעל הר געש[6].
בשנת 1877 מותו המוקדם של האב אחרי מחלה ממושכת[7], צימצם באופן משמעותי את פרנסת המשפחה להכנסות שהופקו מהכרם, אך גם אלה נפגעו אחרי שנתיים, מנזקי הפילוקסרה.[8][9]. כשבשנת 1879 החליטו הכמרים לסלקו מבית הספר, שב מאיול לכפרו נחוש בדעתו להיות צייר. אחרי זמן מה חזר לפרפיניאן אל מורו לשעבר מבית הספר, אלשימוביץ', שלימד שיעורי ציור במוזיאון היאסנט ריגו בעיר. כשסבר מאיול כי מיצה את השיעורים, ביקש מהמורה רשות לראות את אוספי המוזיאון, אך נתקל בסירוב, מה שהעכיר את היחסים ביניהם. אחרי שכנועים רבים, הסכימה בלב כבד דודתו לוסי, להעניק לו הקצבה חודשית לצורך לימודי אמנות בפריז הרחוקה. מאיול חי שם בתנאי דלות, ונכשל פעמים חוזרות במבחני הכניסה לבית הספר לאמנויות יפות. בנסיבות אלה בחר להשתתף כסטונדט -חוץ בשיעורי הציור של ז'אן לאון ז'רום. ז'רום ייעץ לו בקרירות שילמד קודם ב"בית הספר לאמנויות הקישוט". באותה תקופה בגלל העוני סבל מאיול מת-תזונה וממחלת פרקים והתאשפז מספר פעמים.[10].
בגיל 21, בשנת 1882 התיישב בפריז והתמחה עד שנת 1886 בסטודיו של הצייר אלכסנדר קבאנל בעיצוב טאפטים וגובלנים. בשנים 1893-1885 למד בבית הספר לאמנויות יפות בפריז ובבית הספר לאמנויות דקורטיביות. אולם היכרותו עם פול גוגן עזרה לו למצוא את דרכו האישית ולקנות לעצמו שם בסביבה האקדמית. מכאן והלאה הקדיש את עצמו במשך ארבעים שנה לפיסול בלבד. בהתחלה פיסל בעיקר בטרקוטה ובעץ. את פסלו הגדול הראשון מאבן "שלווה" (Sérénité) (1905) רכש האספן הגרמני קראל ארנסט אוסטהאוס בשביל החווילה שלו בהוהנאגן. הנושא המועדף עליו היה העירום הנשי כאידאל של יופי פלסטי:דמויות הנשים שעיצב הן חזקות, חסונות, גדולות, ברוח קלאסית כפי שיכול היה לראות בביקורו ביוון בשנת 1908. סגנונו מנוגד בסטטיות ובפורמליזם שלו ליצירותיו של אוגוסט רודן. ב1904 הציג לראשונה בסלון הסתיו בפריז. ב1905 התפרסם בפסלו "ים התיכון" שהוצג גם כן בסלון הסתיו.
מאיול נהרג בתאונת דרכים בשנת 1944. היה נשוי לקלוטילד ולבני הזוג נולד בן בשם לוסיין, שנקרא כך אולי לזכרה של הדודה לוסי שגידלה את האמן בילדותו.[11]
יצירות [עריכה]
- 1900 Idea אידיאה
- Ile de France, 1901 איל-דה-פראנס
- Leda, 1902 לדה
- 1905 La Méditerranée
- 1911 פלורה - במוזיאון לאמנות מערבית במוסקבה
- Pomona, 1912 פומונה
- 1912-1925 אנדרטה לסזאן,
- 1930 ונסו עם שרשרת - במוזיאון לאמנות "קונסטהאוס" בציריך
- 1938-1936 - שלוש נימפות בגלריית טייט בלונדון
מקורות וקישורים חיצוניים [עריכה]
- , - Isabelle Cahn, Jean-Luc Daval,Bertrand Lorquin, Antoinette Lenormand-Romain, Dina Vierny
l'ABCdaire de Maillol,Paris Flammarion, 2009(בצרפתית)
- ריוזו הימינו - אריסטיד מאיול - תרגום לצרפתית מהספר ביפנית של Ryozo Himino 2001(בצרפתית)
- Russel T. Clement, Annick Houzé, Christiane Erbolato-Ramsey A Sourcebook of Gauguin's Symbolist Followers :Les Nabis, Pont Aven, Rose+Croix Westport,CT, USA, Praeger Publishers 2004
(באנגלית)
