אשה בורחת מבשורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשה בורחת מבשורה
עטיפת הספר
מחבר דויד גרוסמן
שפת המקור עברית
הוצאה הספריה החדשה
שנת הוצאה 2008
מספר עמודים 633

אשה בורחת מבשורה הוא ספר מאת דויד גרוסמן, שיצא לאור בתחילת 2008 במסגרת "הספריה החדשה". הספר מספר על אורה, אם של חייל המשתתף במבצע צבאי, היוצאת לטיול ברחבי ישראל כדי "לברוח" מהבשורה על מות בנה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח בבית חולים בזמן מלחמת ששת הימים. שלושה נערים בני 16 - אורה, אברם ואילן, נמצאים בבידוד, החולים היחידים. שלושת הנערים סובלים מאוד בחיי היום-שלהם, כל אחד מסיבותיו שלו. בתחילה נראה שאורה ואברם מפתחים רומן, אולם בסופו של דבר אורה דווקא מתאהבת באילן.

לאחר מכן הספר "קופץ" כמה עשורים קדימה. אנו מגלים שאורה ואילן התחתנו, ויש להם שני בנים. הבן הצעיר, עופר, יוצא למבצע צבאי גדול. אורה מנסה בהתחלה לחכות לו בבית, אבל מפתחת חרדות מפני כניסתם של חיילי קצין העיר והודעתם על מות בנה. היא מחליטה לצאת לטיול, כדי לא להיות בבית בזמן שהבשורה מגיעה, וכך "לברוח" ממנה. היא מגדירה את עצמה כ"סרבנית הבשורה הראשונה". היא מחליטה לקחת איתה לטיול את אברם. לאורך שאר הספר השניים מטיילים בקטעו הצפוני של שביל ישראל, פוגשים אנשים, ואורה מספרת לאברם על חייה.

מטרת הטיול היא לדבר על עופר, אולם למעשה נפרשת תמונה של סיפור חייה של המשפחה ושל אברם. אנו מגלים שאברם נשבה במלחמת יום הכיפורים, בזמן שהיה חייל, וכששוחרר מן השבי הוא איבד את הרצון לחיות. אנו שומעים את סיפור התבגרותם של שני הבנים של אורה ואילן. אנו גם שומעים על חוויותיהם של אברם ואילן מהמלחמה והשבי. אנו מגלים שהמשפחה של אורה ואילן נמצאת במשבר בנקודת הזמן שבו הסיפור מתרחש.

מלבד הסיפורים הרבים, הספר גדוש בתיאורים של הטיול עצמו, אנשים שאורה ואברם פוגשים במהלך הדרך, וכדומה. במהלך הטיול מתואר תהליך השיקום החלקי של אברם. לכל אורך הספר עומדת באוויר השאלה שאורה שואלת את עצמה- האם עופר נפגע במהלך המבצע הצבאי?

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בספר חמש דמויות מרכזיות. הספר מספר על אישיותן וחייהן בפירוט יוצא דופן. מלבד זאת יש עוד הרבה מאוד דמויות משניות. חמש הדמויות המרכזיות הן

  • אורה- הדמות הראשית בספר. למדה עבודה סוציאלית ואז הפכה לפיזיוטרפיסטית. מתוארת כאישה רגישה ואינטליגנטית, הכי פחות "מחוספסת" במשפחה שלה.
  • אברם- אהוב נעוריה של אורה. מתואר כנער אינטליגנטי ושנון באופן יוצא דופן, מלא יצירתיות וחן, ובעל השכלה ספרותית רחבה מאוד. חולם להיות כותב תסכיתים כשיגדל. לאחר שהוא נשבה במלחמה אברם מאבד את כל הקסם והחן שלו, והופך לשבר כלי. במהלך הטיול הוא משתקם מעט.
  • אילן- בעלה של אורה. ציניקן מחוספס, מלא שנינות. לא מראה רגשות לעתים קרובות. בנעוריו היה חברו הטוב ביותר של אברם, והשניים חלמו לכתוב תסכיתים יחדיו. במהלך המלחמה הוא מחליט שלא יעסוק יותר באומנות, ופונה לעסקים.
  • עופר- בנם של אורה ואברם. מגודל על ידי אורה ואילן. חלק ניכר מהספר סובב סביב התאור שלו, של גדילתו ושל התבגרותו. מתואר כנער כובש וחייכני.
  • אדם- בנם של אורה ואילן. אחיו הגדול של עופר. כמו אביו, גם הוא ציני ומחוספס. עוסק בהיפ הופ

מלחמות ישראל בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות ישראל השונות עוברות כחוט השני במהלך הספר, ומחוללות שינויים בחיי הדמויות. אורה, אברם, ואילן מכירים בזמן מלחמת ששת הימים, בעודם בני נוער. מלחמת יום הכיפורים מתרחשת בזמן שהשלושה משרתים בצבא, ובמהלכה אברם נשבה. ייתכן שהמלחמה שמתנהלת במהלך הספר היא מלחמת לבנון השנייה. נושא שחוזר הרבה פעמים במהלך הספר הוא היחסים המורכבים בין אזרחי ישראל לסכסוך הישראלי פלסטיני. גרוסמן עצמו היה נער בזמן מלחמת ששת הימים, חייל בזמן מלחמת יום הכיפורים, ואבא בזמן מלחמת לבנון השנייה.

על כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן החל את כתיבת הספר ב-2003, וסיים אותה לאחר נפילת בנו אורי במלחמת לבנון השנייה. בדף המופיע בסוף הספר הוא מספר לקוראיו על הקשר בין הספר והמציאות:

אורי הכיר היטב את עלילת הספר ואת הדמויות. בכל פעם ששוחחנו בטלפון, ובעיקר כשהיה מגיע לחופשות, היה שואל מה התחדש בסיפור ובחיי גיבוריו ("מה עוללת להם השבוע?" הייתה השאלה הקבועה שלו). את מרבית שירותו הוא עשה בשטחים הכבושים, בסיורים, בתצפיות, במארבים ובמחסומים, ומדי פעם היה משתף אותי בדברים שהתנסה בהם שם.

הייתה לי אז תחושה – או נכון יותר, מִשאלה – שהספר שאני כותב יגונן עליו.

בשנים-עשר באוגוסט 2006, בשעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה, נהרג אורי בדרום לבנון. הטנק שלו נפגע מטיל במהלך פעולת חילוץ של טנק פגוע. יחד עם אורי נהרגו כל אנשי צוות הטנק, בנייה ריין, אדם גורן ואלכס בונימוביץ'.

לאחר תום ה'שבעה' חזרתי אל הספר. רובו כבר היה כתוב. מה שהשתנה, יותר מכל, הוא תיבת התהודה של המציאות שבה נכתבה הגרסה האחרונה.

– דויד גרוסמן, עכשיו, כשהספר נגמר, באתר הספריה החדשה

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לשפות שונות וזכה לביקורות נלהבות בארץ ובעולם.בספטמבר 2009 הופץ בתרגום לגרמנית, התקבל בהתלהבות והוגדר על ידי המבקרים כ"יצירת מופת עולמית".‏[1] בתחילת שנת 2010 יצא בארצות הברית בתרגום לאנגלית, ובחודש נובמבר באותה שנה נבחר למקום השמיני ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר של שנת 2010 שפרסם אתר המכירות אמזון.‏[2] בשנת 2009 זכה דוד גרוסמן בפרס אלבטרוס הגרמני על כתיבת ספר זה.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצה בן-דב, "קולות מלחמה ואהבה, על אשה בורחת מבשורה של דויד גרוסמן", גג, חורף 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]