מבצע חומת מגן

מבצע חומת מגן
עימות: האינתיפאדה השנייה תאריך: 29 במרץ - 10 במאי 2002 קרב לפני: אין קרב אחרי: מבצע "דרך נחושה" מקום: הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון תוצאה: ניצחון ישראלי שהוביל למפנה במערכה הצדדים הלוחמים ישראל (צה"ל) הרשות הפלסטינית וארגוני טרור מפקדים רה"מ אריק שרון שהב"ט בנימין בן אליעזר הרמטכ"ל שאול מופז מפקד פקמ"ז יצחק איתן יאסר ערפאת מרואן ברגותי מוחמד טואלבה כוחות חטיבת הצנחנים, חטיבת גולני, חטיבת הנח"ל, חטיבת חי"ר במילואים 5, חטיבת חי"ר במילואים 408,חטיבה 55(צנחנים במילואים), חטיבת ירושלים(מילואים), שייטת 13, כוחות הנדסה, כוחות שריון, אוגדת איו"ש, חטיבת יפתח (שריון מילואים) התנזים, החמאס, הג'יהאד האיסלמי וארגוני טרור נוספים אבידות 29 חיילים הרוגים למעלה מ-100 נפצעו הערכות האו"ם: 497 פלסטינים נהרגו 1447 נפצעו מאות מחבלים נעצרו

מבצע חומת מגן היה מבצע רחב היקף של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון שהתרחש בין ה-29 במרץ ל-10 במאי 2002. מטרתו העיקרית של המבצע הייתה לפגוע ב"תשתיות הטרור" הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם. בפועל צה"ל הרס גם את רוב התשתית הארגונית של הרשות הפלסטינית ביו"ש. במסגרת המבצע גויס סדר כוחות רחב היקף של יחידות חי"ר, שריון והנדסה במילואים, סדר כח מגויס שלא היה כמוהו מאז תום מבצע שלום הגליל.

המבצע הוכתר בהצלחה וסימן נקודת מפנה באינתיפאדה השנייה, נקודה שלאחריה פחתו מאוד פיגועי הטרור ומספר האבדות הישראלי.

מרץ השחור

בחודש מרץ 2002 ספגה ישראל את מספר האבידות הגבוה ביותר מבין כל חודשי אינתיפדת אל-אקצה: בשטחים נרצחו למעלה מ־30 חיילים ואזרחים ישראלים, ובתחומי הקו הירוק נערכו 11 פיגועי התאבדות, שבהם נרצחו 81 ישראלים נוספים (לשם השוואה, בכל שלוש שנותיה של האינתיפאדה הראשונה נהרגו 90 ישראלים). כמעט לא חלף יום בחודש זה ללא פיגוע עם הרוגים, ובסך הכל נרצחו 105 אזרחים ישראלים ונהרגו 26 חיילים ישראלים בחודש זה. שיאם של הפיגועים היה הפיגוע במלון פארק - פיגוע התאבדות שנערך במלון פארק בנתניה בעיצומו של ליל הסדר (ב־27 במרץ 2002), ובו נרצחו 30 חוגגים. חודש מרץ 2002 קיבל את הכינוי "מרץ השחור".

במהלך החודש תקפה ישראל את ארגוני הטרור במתקפה חסרת תקדים וב־10 במרץ הודיע הרמטכ"ל שאול מופז כי כ־200 פלסטינים נהרגו על ידי ישראל. ניסיון של אריאל שרון למנוע את התדרדרות המצב על ידי ויתור על הדרישה ל"שבעת ימי השקט" ב־8 במרץ לא הצליח למנוע את ההסלמה המהירה וכן לא מנעה זאת גם הגעתו של אנתוני זיני, השליח האמריקאי לאזור, ב־14 במרץ.

"מרץ השחור" התרחש שנה בדיוק לאחר כניסתו של אריאל שרון לתפקיד ראש ממשלת ישראל, בתום מסע בחירות שבו הבטיח לעם בישראל "שלום וביטחון". שנה זו התאפיינה בהסלמה הדרגתית, שבצד הישראלי הובילו אותה ראש הממשלה שרון, שר הביטחון בנימין בן אליעזר והרמטכ"ל מופז. המצב שעלה במלוא חומרתו ב"מרץ השחור", של אובדן מוחלט של הביטחון האישי בערי ישראל ותחושה של קריסה מדינית, הוביל את ממשלתו של אריאל שרון לפעול בצורה דרסטית לשינוי המצב.

ההחלטה לצאת למבצע חומת מגן

בישיבה שנערכה במוצאי החג (28 - 29 במרץ) החליטה הממשלה על יציאה למבצע שכונה מבצע חומת מגן. כל שרי הממשלה תמכו ביציאה למבצע למעט שניים שנמנעו: שמעון פרס ומתן וילנאי. החלטת הממשלה זכתה לתמיכה כמעט מוחלטת של הציבור היהודי בישראל. ההסכמה הרחבה השתקפה בהיענות גבוהה לכעשרים אלף צווי המילואים ששלח צה"ל ובמוטיבציה הגבוהה ששררה בקרב המגויסים.

מטרותיו של המבצע הוצגו על ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, בהודעה מדינית שמסר לכנסת ב־8 באפריל 2002:

	לחיילי צה"ל ולמפקדיו ניתנו הוראות ברורות: להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים, ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית.

מוקדי המבצע

רמאללה

המבצע התחיל בבוקרו של ה־29 במרץ בפלישה לרמאללה - הבירה השלטונית והמרכז הכלכלי של הרשות הפלסטינית, בה ישב יאסר ערפאת, יו"ר הרשות. כוחות צה"ל שנכנסו לעיר הטילו מצור על ה"מוקטעה", בניני השלטון ומקום מושבו של ערפאת. בנייני המוקטעה שבהם לא ישב ערפאת נהרסו על מנת לצמצם את אזור הלחימה לתא שטח קטן ככל האפשר, וערפאת הסתגר בלשכתו עם אחדים מעוזריו, שהוגדרו כמבוקשים על ידי ישראל, בשל השתתפותם בפעולות טרור. לאחר מצור ממושך התערבו האמריקאים ויצרו הסדר בו יוסר הכתר והלחץ על ערפאת תוך שהוא מצידו יסגיר את המבוקשים שתפסו מחסה אצלו והם יועברו לכלא ביריחו תחת פיקוח בריטי. ערפאת, אשר חיפש דרך לצאת מהמצב אליו נקלע הסכים וכך היה. פרט לאירוע זה, ברמאללה נתפסו מבוקשים רבים ואמצעי לחימה רבים, אשר שימשו ללחימה, וכך למעשה נפל מערך הלחימה של השוטרים הפלסטינים ושל ארגוני הטרור; לכן הגדיר צה"ל משימה זאת כמוצלחת מאד. לקראת סיום הלחימה ברמאללה נתפס מרואן ברגותי, מפקד התנזים, לו מיוחסים פיגועים רבים, והובא למשפט בישראל.

בעיירה ביתוניא הסמוכה הוטל מצור על מפקדתו המשוכללת של ג'יבריל רג'וב, ראש המודיעין המסכל בגדה, שחלש על כוח שמנה 4,000 חמושים, שלא השתתף בפיגועים. המצור הוטל בשל מידע (שהתברר כמוטעה) כי ברגותי נמצא במקום ובשל נוכחותם של מבוקשים אחרים. במהלך היומיים שארך המצור נוהל משא ומתן עם רג'וב, שלא היה במפקדה, ולבסוף נאלצו הפלסטינים במקום להיכנע והמפקדה נהרסה על ידי כוחות צה"ל‏‏. במסמכים שנתפסו במקום נמצא חומר מפליל רב, ובו בין היתר ניסיון של רג'וב לגייס חיילות ישראליות לשירותי המודיעין שלו‏‏.

שכם

ערך מורחב – קרב שכם (2002)

שכם נחשבה לאחד ממעוזי ההתנגדות הפלסטינית (בעיר היו יותר מ־8,000 חמושים מלבד כוחות הביטחון הפלסטינים) והקסבה של שכם נחשבה לעוינת במיוחד לישראלים. במהלך הקרב, המעבר בתוך הקסבה נעשה דרך הקירות, על ידי פריצה קרה או חמה (כלומר - בעזרת פטישים או חומר נפץ, בהתאמה) ופתיחת תעלות מאובטחות לאורכה של הקסבה. ואכן כוחות הצנחנים שפעלו בעיר הצליחו לכבוש את העיר במספר מועט יחסית של נפגעים. קצין צנחנים (רס"ן אסף אסולין) נהרג מאש כוחותינו בשכם, לאחר שזוהה בטעות על ידי קלע סער כחמוש פלסטיני. יותר מ־70 חמושים פלסטינים נהרגו באותה פעולה בשכם. בנוסף לחיסול המחבלים, עצרו כוחות הצנחנים עשרות מבוקשים בכירים. כלי נשק רבים ואמצעי לחימה נתפסו והוחרמו על ידי הכוחות. בנוסף לכלי הנשק נתפס בכלא גניד ציוד מגוון, כדוגמת ספרי דת יהודיים ומדי צה"ל.

בכיבוש שכם השתתפו שלוש חטיבות: חטיבת הצנחנים שבאה ממערב, חטיבת גולני שבאה מדרום למרכז העיר וחטיבת יפתח שכבשה את החלק המזרחי של העיר ובכלל זה את מחנות הפליטים העוינים - בלאטה, עסכר (חדש וישן) ומסכאן א-שעבייה. חטיבת יפתח גם כבשה את קבר יוסף ואת השכונה שסביבה. חטיבת יפתח הייתה חטיבת המילואים היחידה של חיל השריון שנלחמה במשימה חטיבתית במבצע חומת מגן. על החטיבה פיקד אל"מ במיל' אורן בן ג'ויה, וסגנו היה סא"ל במיל' אליעזר שנוולד. במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלה החטיבה בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובמעבירי מים שעל הכביש. את המטענים ניטרלו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית. עשרות חמושים ירו על הכוחות הפורצים, אולם לא הצליחו לעצור את התקדמות הכוחות וגם לא הצליחו לגרום לנפגעים בקרב הכוחות. חמושים רבים נהרגו ונפצעו ותוך מספר שעות ספורות הצליחה החטיבה לכבוש את מזרח העיר שכם. לאחר מכן לכדה החטיבה מבוקשים ואמצעי לחימה והשמידה מעבדות נפץ וטרור.

ג'נין

הקרב בג'נין

ערך מורחב – הקרב בג'נין 2002

הקרב הקשה ביותר במבצע ניטש במחנה הפליטים ג'נין. הפלסטינים, בראשות מחמוד טואלבה, מלכדו את המחנה במטעני חבלה (בקול ישראל דווח שבמחנה הפליטים היו כ־15,000 מטעני חבלה) והכינו מארבים בסמטאות הצרות של ג'נין. כוחות צה"ל נכנסו לג'נין ב־2 באפריל ולחמו מבית לבית, תוך סיוע לא סדיר של מסוקי קרב, טנקים ודחפורי די-9 שניקו מטענים ופתחו דלתות ממולכדות. ההתקדמות הייתה איטית ולוותה באבדות לא מעטות.

דחפורי די-9 משוריינים מדגמי D9L (ימין) ו-D9N (שמאל) ששימשו להכרעת הקרב בג'נין.

ביום השביעי של הפעולה, ב־9 באפריל, נתקלה קבוצת לוחמי מילואים מגדוד נחשון של צה"ל במארב, שבו נהרגו 13 מאנשיה. המאמץ לחלץ לוחמים אלה ולאחר מכן להכריע את המחבלים שהתרכזו במרכז מחנה הפליטים הביא לקורבנות רבים בקרב הפלסטינים, ולהרס רב במחנה הפליטים ג'נין, לאחרי שהוחלט להרוס כל בית שבו יש חשש להסתתרות מחבלים. נוהל הריסת הבית, שפותח על ידי סא"ל אופק בוכריס, כלל כריזת אזהרה לפינוי הבניין ומתן הזדמנות למבוקשים להסגיר את עצמם לפני שהדחפור החל לטלטל את הבית עם ה"סכין" הענקית שלו. טקטיקה זו גרמה לעשרות מחבלים (כולל בכירים) להסגיר את עצמם לכוחות צה"ל. במהלך הפעולה נהרג בכיר הג'יהאד האיסלאמי מחמוד טואלבה אחרי שדחפור D-9 מוטט עליו את אחד מקירות המבנה.

שיא ההרס נגרם בשכונת חאוואשין, שנהרסה ושוטחה כליל באמצעות הדחפורים המשוריינים, בעקבות הערכות ששם מצויים רוב המחבלים ורוב מלכודות הנפץ שהכינו הפלסטינים. הקרב בג'נין הסתיים אחרי שמרבית המחבלים נכנעו בעקבות חוסר יכולתם לפגוע בדחפורי צה"ל ולעוצרם.

בישראל נמתחה ביקורת חריפה על ההתנהלות שהובילה למספר קורבנות רב בקרב לוחמי צה"ל (23 הרוגים ו־75 פצועים).

הטענות על טבח בג'נין

סגירתו המוחלטת של המחנה בפני התקשורת במהלך המבצע ואחריו גרמו להפצת שמועות על טבח בתושבי מחנה הפליטים. הפלסטינים אף נקבו במספרים של כ־500 עד 3,000 הרוגים. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו אף האשים שישראל חופרת קברי אחים ל־900 פלסטינים שרצחה בג'נין. בהתחלה, התקשורת העולמית דיווחה על הטבח בג'נין ללא פקפוק בהאשמות הפלסטינים, דבר שגרם לעלייה חדה בהתקפות האנטישמיות כנגד יהודים באירופה - בייחוד בצרפת, אנגליה ובלגיה. ישראל טענה שלא היה טבח והאשימה את הפלסטינים ב"עלילת דם" שנועדה להסית כנגד ישראל.

כתבת תחקיר שפרסם השבועון "טיים" הפריכה את ההאשמה הפלסטינית על טבח מכל וכל. ועדת חקירה של האו"ם שהגיעה במיוחד קבעה שלא היה טבח ושמספר ההרוגים הוא רק 56. ועדות חקירה של ארגוני זכויות אדם כגון אמנסטי ו-Human Rights Watch קבעו אף הן שלא היה כל טבח בג'נין והורידו את מספר ההרוגים ל־56, מתוכם 27 חמושים. צה"ל דיווח שמצא רק 46 גופות, מתוכן 5 היו ממולכדות. לטענת צה"ל - הרוב המוחלט של ההרוגים היו חמושים. למרות שארגוני זכויות האדם ניקו את ישראל מאשמת הטבח, הם מתחו ביקורת קשה על שימוש מופרז ולא מידתי בכוח, בייחוד על ההפעלה הנרחבת של הדחפורים והריסת כל שכונת חאוואשין. בנוסף, טענו כי הופרו זכויות-אדם באורח יסודי, נמנע סיוע רפואי מנפגעי המחנה, בוצעו מעצרים המוניים, ונהרס רכוש אזרחי רב. בצה"ל השיבו שהם עשו מעל ומעבר כדי לא לפגוע באזרחים, כולל הימנעות מהפצצה אווירית, ושההרס הרב שגרמו הדחפורים היה הכרחי. כמו כן, טענו בצה"ל שחלק מההרס נגרם בגלל המטענים וחומרי הנפץ שהניחו הפלסטינים ברחבי המחנה. טענה זו זכתה לחיזוק מחמוש פלסטיני שהתראיין למגזין "טיים".

למעלה מעשרה מחיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, נהרגו בפריצה לאזור הממולכד, למרות שצה"ל ידע על המילכוד ועל כך שיש חמושים בבתים שיירו מעמדות עדיפות על החיילים, הוא נכנס רגלית במטרה שלא לפגוע באזרחים, גם כאלו שסייעו ללוחמים. רק לאחר הקרב הקשה של ה־9 באפריל ונפילתם של שלושה עשר לוחמי מילואים בו, הוחלט על שינוי טקטיקה ומעבר לשימוש בדחפורים.

בית לחם

העיר בית לחם נכבשה על ידי חטיבה 310, חטיבת חי"ר מילואים בפיקוד אל"מ רמי חכם, בסיוע גדוד מחטיבה 576, חטיבת שריון במילואים, שהתפרס בחלק הצפוני והמערבי של העיר וגדוד אדם של חטיבה 500 נכנס מדרום. טוהרה על ידי חטיבה 310 וגדוד 21 של חטמ"ר עציון. במקביל נכבשה העיירה הסמוכה אל-עובידייה על ידי חטיבת מילואים "הנגב" של פיקוד הדרום. לאחר כניסת צה"ל לעיר ומעצר של עשרות מבוקשים, התבצרה ב-2 באפריל 2002 קבוצה של 39 מבוקשים חמושים ברובי סער ובמטעני חבלה בכנסיית המולד‏‏. הקבוצה, שבראשה עמד הקולונל עבדאללה דאוד‏‏, ראש המודיעין הפלסטיני בבית לחם, לקחה כבני ערובה את 46 הכמרים ששהו בכנסייה ובנוסף כמאתיים אזרחים בהם נערים וילדים. המשא ומתן איתם עורר הד רחב ועניין רב ברחבי העולם, ואף גינויים לישראל. הוותיקן הזהיר את ישראל שלא לפגוע בכנסייה בה נולד ישו. ב-2 במאי התפרצו למתחם כעשרה אנשי שמאל תושבי חו"ל שהביאו לנצורים אוכל‏‏ ותמיכה מורלית.

לאחר שבועות ארוכים ומורטי עצבים, שבהם ניסה צה"ל להתיש את המתבצרים באמצעים שונים, כמו הרעבה ויצירת רעשים, ולאחר שנכשל ניסיון חילוץ של ימ"מ, הושג ב-9 במאי הסכם על ידי צוות משא ומתן בכיר, והחל פינוי מדורג של אזרחים והגליית 26 מבוקשים מדרג הביניים לעזה. פרשת ההתבצרות הסתיימה ב-23 במאי 2002, לאחר שישראל הסכימה להגליית 13 המבוקשים הבכירים לחו"ל, לאחר שנוצרה נכונות בינלאומית לקלוט אותם בשש מדינות האיחוד האירופי הקתוליות: איטליה, יוון, אירלנד, בלגיה, פורטוגל וספרד‏‏. בשל הרגישות הבינלאומית הגבוהה, כוחות צה"ל נכנסו למקום כדי לפרוק את מטעני החבלה שמילכדו את המקום רק לאחר שהקליטו את ראשי הכנסייה מבקשים מהם לעשות כן. במהלך ההתבצרות נהרגו לפחות שישה פלסטינים, מבוקשים ואנשי הרשות.

מסמכי שלל שנתפסו במהלך המבצע, חשפו כי בשנים שקדמו להתבצרות סבלו תושבי בית לחם, בעיקר תושביה הנוצרים, מהתנכלויות של כנופיות של מיליציות חמושות, שבתוכן בולטים אנשי הפת"ח על זרועותיו וכינוייו השונים ("תנזים-פת"ח", "גדודי חללי אל אקצה").

חברון

צה"ל פסח במבצע חומת מגן על העיר חברון וסביבתה, פעילי החמאס (בראשות עבדאללה קוואסמה) והגא"פ (בראשות מוחמד סידר) המשיכו לפעול בה ולשלח ממנה מתאבדים. במאי 2003 פתחו צה"ל והשב"כ במבצע נגד פעילי הטרור בעיר, מה שהביא לפגיעה קשה בתשתיות הטרור בחברון וסביבתה. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2003 התגברו המאמצים עקב קריסת הפסקת האש, ופעילות צה"ל, הימ"מ והשב"כ באזור הוביל לחיסול הנהגת החמאס בעיר ולמעצר מחבלים רבים, ביניהם פעילי טרור בכירים.

טול כרם

כוח מחטיבת צנחנים במילואים 55 בסיוע כוח שריון כבש את העיר בהתקפה מהירה, כוחות המחבלים שהתבצרו בעיר הוכו בהלם ומרביתם נטמעו באוכלוסייה המקומית תוך הפקרת נשקם. בנין המשטרה הבריטי ששימש כמרכז לכוחות המחבלים נהרס עד היסוד בהתקפת מטוסי חיל האויר, ולמעשה ההגנה על העיר התמוטטה עם תחילת הפעולה. בקרב נהרגו 9 מחבלים. בהמשך כבשו הכוחות גם את הכפרים הסמוכים וטיהרו את מחנות הפליטים תוך מעצר מאות מבוקשים. לאחר המבצע נעצרה בכפר הסמוך לטול כרם המחבלת המתאבדת הראשונה שאפה שנלכדה בבית הוריה בערב טרם יציאה לפיגוע. כוח מהחטיבה המשיך וכבש בקלות רבה את קבטיה, שנחשבה טרם המבצע למעוז בלתי חדיר. לכוחות צה"ל לא היו אבדות בנפש בכל מהלך המבצע. על החטיבה פיקד אל"מ יוסי בכר.

קלקיליה

עיר נוספת שבה פעלו כוחות צה"ל הייתה העיר קלקיליה, בה פעלו כוחות חי"ר, שריון והנדסה בליווי כוחות נוספים. כניסת הכוחות בוצעה בלילה שבין ה-31 במרץ ל-1 באפריל. הכוחות שהו בעיר עד ה-9 באפריל. רוב המבוקשים שהתגוררו בקלקיליה עזבו את העיר טרם כניסת הכוחות, ובעיר התנהלה לחימה מועטת. במהלך המבצע ביצעו הכוחות סריקות מבית לבית ועצרו מספר מבוקשים.

יריחו

כוחות חטיבת הבקעה נערכו לכיבוש יריחו, אולם מאמצי תיווך של אנשי עסקים פלסטינים הוביל לכניעת העיר ללא קרב.

לחצים מדיניים

העובדה כי המבצע הגיע לאחר "מרץ השחור" שבו נהרגו ישראלים רבים ובמיוחד לאחר הטבח בליל הסדר הקלה על ישראל את העברת המבצע בדעת הקהל העולמית. עם זאת, ישראל הותקפה בצורה חמורה על ידי הערבים לגבי כניסתה לתחומי שטחי A ועל ידי האירופאים והאו"ם בקשר ל"טבח" בג'נין. גם ארצות הברית, למרות שגילתה הבנה למרבית פעולות ישראל, פעלה כנגד המבצע, כך הכריז הנשיא בוש ב־5 באפריל כי "מספיק זה מספיק" ולאחר שבוע הגיע קולין פאואל לאזור במטרה להרגיע את השטח. באופן מעשי לא היו ללחצים אלו השפעה ממשית על המבצע וישראל, שהכריזה כי היא צריכה חודש על מנת להשלים אותו, זכתה לחודש זה.

תוצאות המבצע

מבצע חומת מגן היה הצלחה צבאית ברורה. ישראל הצליחה תוך זמן קצר, במחיר דמים לא גדול יחסית לנפגעים בפיגועי ההתאבדות, לבלום את גל הטרור, להפסיק את אווירת הטרור ששלטה ברחובות ישראל, ולמוטט עד היסוד את כוחה הצבאי של הרשות הפלסטינית ואת ארגוני הטרור ברוב שטחי הרשות הפלסטינית. במבצע נכבשו חמש מתוך שש הערים הפלסטיניות הראשיות ביהודה ושומרון, ועוד מספר רב של כפרים, ונשבר המחסום הפסיכולוגי שעצר את צה"ל מלהיכנס לשטחי הרשות.

בנוסף, ישראל הרגה או עצרה בכירים רבים בארגוני הטרור: ב-5 באפריל נהרג קייס עדואן, מחבל בכיר בחמאס ומתכנן הפיגוע במלון פארק ("טבח ליל הסדר"), אחרי מצור על ביתו שבכפר טובאס, יחד איתו נהרגו עוד 5 מחבלים מירי הכוחות ועל ידי דחפור ה-D9 המשוריין שהרס את הבית; ב-15 באפריל לכד כוח של לוחמי יחידת דובדבן את מרואן ברגותי, ראש התנזים ואחד מבין המבוקשים הפלסטינים הבכירים ביותר; בג'נין הרג דחפור D9 משוריין את מוחמד טואלבה, מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי ומפקד הפלסטינים במחנה; במהלך הקרב בג'נין נעצרו סגניו של טואלבה, תאבת מרדאווי והשייח עלי ספורי.

חרף האמור לעיל, היקף ההשפעה של המבצע עצמו שנוי במחלוקת. את התפיסה המקובלת בציבור בהקשר לסיבה לירידת מספר פיגועי ההתאבדות בשטחי ישראל בעשרות אחוזים בשנת 2003 לעומת 2002‏ ייצגו אנשים כמו האלוף (מיל') יעקב עמידרור, האלוף (מיל') אורן שחור‏‏, והפרשן הצבאי רון בן ישי שזקפו עובדה זו לכניסה הקרקעית: למיטוט תשתיות החמאס ביו"ש, שהיו אחראיים למרבית פיגועי ההתאבדות הקשים‏‏, לתפיסת מבוקשים, לפריסת מחסומים, כתרים וסגרים שהקשו על ניוד מחבלים וחומרי חבלה, וגרמו לתפיסתם, ואכן רק במחסום חווארה נתפסו במהלך השנים מספר רב של מחבלים וחומרי נפץ שהתכוונו להגיע לערים ישראליות בתחומי הקו הירוק. ‏‏

הפרשן עפר שלח כתב ב-2008:

	אחרי "חומת מגן" אמרו אנשי תנזים לחוקריהם מהשב"כ, שעד שלא נתקלו בחיילי צה"ל פנים אל פנים לא הייתה להם תחושה אמיתית של עוצמת ישראל. הפצצות ממטוסים נתפסו בעיניהם לא רק כהוכחה שהישראלים חוששים להילחם, אלא גם כלגיטימציה לפיגועי התאבדות: אתם פוגעים בנו בכלים שאין לנו מה לעשות נגדם, גם אנחנו נשתמש בכאלה.
– עפר שלח, כשיתבהר מזג האוויר, מוספשבת של "מעריב", 26 בדצמבר 2008

לעומתם היו אנשים כמו רביב דרוקר שקראו על תפיסה זו תיגר, וטענו כי על פי פרסומי השב"כ, הקרדיט להפסקת הפיגועים צריך להינתן דווקא לבניית גדר ההפרדה ולא למבצע עצמו ‏‏. זאת למרות העובדה שקל להראות ירידה חדה באבדות הישראליות מטרור כבר בשנת 2002 בעקבות המבצע, וירידה חדה נוספת כל שנה עד להעלמות כמעט מוחלטת בשנת 2007 - שנים שבהן גדר ההפרדה עדין לא נבנתה (ראה אבדות באינתיפאדת אל-אקצה).

הישגים מבצעיים-צבאיים

במבצע עצמו הרשות הפלסטינית עצמה פורקה מנשקה, סמלי שלטונה כולל ה"מוקטעה" נהרסו, ערפאת הושם במצור ובבידוד, תשתיות החמאס נהרסו, נתפס מספר רב של מבוקשים ואנשי טרור, נתפסו כמויות גדולות של חומרי נפץ ונשקים, והופסק הירי לעבר שכונת גילה בירושלים.

כמו כן, תוצאה עיקרית של המבצע, הייתה הגברת חופש הפעולה של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון. אם בתקופה שקדמה למבצע כל כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית הייתה כרוכה באישור ממשלה, הרי שלאחריו כל מג"ד יכול להחליט לפי שיקול דעתו המבצעי על כניסה לשטחי הרשות. בנוסף, בעקבות המבצע התשתית המרכזית של הטרור נפגעה קשות ואיומי המטענים וטילי הנ"ט צומצמו באופן משמעותי. חודש אחרי "חומת מגן" פתח צה"ל במבצע "דרך נחושה" - סדרת פעולות אינטנסיבית שנועדה להמשיך את הישגי מבצע חומת מגן ולפגוע בתשתית הטרור המוכה והחבולה. נכון ל-2007, צה"ל נכנס לשטחי A באופן כמעט חופשי מידי לילה כדי לעצור מבוקשים. לערים כמו שכם, בית לחם וג'נין - שפעם אפשר היה להיכנס אליהם רק בליווי טנקים וכלים כבדים - נכנסו מידי לילה כוחות חי"ר בג'יפים ממוגנים או ברגל.

בעקבות המבצע, שכלל צה"ל את טקטיקות הלש"ב (לוחמה בשטח בנוי) והפיק לקחים מבצעיים רבים. חלק מהלקחים יושמו על ידי האמריקנים במלחמת עיראק, בשנת 2003.

מפקד חטיבת גולני בלחימה בטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה, ובכלל זה במבצע "חומת מגן", תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, כתב בספרו מלחמה ללא אות, כי החברה בישראל הפגינה חוזקה נוכח אירועי הטרור באינתיפאדת אל-אקצה ותמיכה בפעולות צה"ל, שאפשרה ליחידות השדה שלו לבצע פעולות התקפיות רבות כנגד תשתיות הטרור באיו"ש , פעולות שהיו לשיטתו של תמיר מורכבות ונועזות ומעידות על יכולתן הגבוהה של יחידות השדה של צה"ל בשדה הקרב. תא"ל תמיר, יחד עם קבוצת מפקדים נוספים מיחידות השדה, ובהם מח"ט הנח"ל גולן ומח"ט הצנחנים כוכבי וכן מפקדי החטיבות המרחביות בגדה הירש ותיבון, היה מהדוחפים לפעול כנגד מקורות הטרור הפלסטיני באינתיפאדת אל אקצה, בקסבות ובמחנות הפליטים, למרות היותם מרחבים אורבנים צפופים ומסובכים ללחימה, וזאת למרות היסוסי הפיקוד הבכיר של צה"ל.

השגים מדיניים

במהלך המבצע נתפסו מסמכים רבים מהם עלה כי ערפאת קשור לטרור ומממן אותו, וכי ערב הסעודית מממנת פעילות טרור פלסטינית ותומכת במשפחות הטרוריסטים המתאבדים.

בעקבות התוצאות ההרסניות של מבצע זה כלפי הפלסטינים, היו גורמים פלסטינים שביקרו את דרכי התנהלותו השלטונית של ערפאת וקראו לעשות חשבון נפש. ברם, ערפאת המשיך בעידוד הטרור כאשר הוא נצור במוקטעה.

בעקבות החומר המודיעיני שנתפס בחומת מגן, שלל הנשק הבלתי חוקי שנמצא במוקטעה, מעורבות ערפאת בפרשת אניית הנשק קארין איי ומסמכים של הרשות הפלסטינית שיירט המודיעין הישראלי הקושרים אותו לפעילויות טרוריסטיות, ובהם הוראות של ערפאת לתשלום 20,000 דולר לגדודי חללי אל-אקצא (ארגון טרור המסונף לפת"ח), השתכנע נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש שערפאת אינו פרטנר והחליט להחרימו. הבידוד המדיני של ערפאת (שאילץ אותו למנות שני ראשי ממשלה, אבו מאזן ואבו עלא, שאת כהונתם הוא ניסה לטרפד) נמשך עד למותו ב־11 בנובמבר 2004.

התייחסות הציבור הישראלי למבצע ותוצאותיו

בקרב מרבית הציבור הישראלי, מבצע חומת מגן תרם להעלאת המוראל בתקופה הקשה של הפיגועים. אחוז התייצבות חיילי המילואים שזומנו והתנדבו למבצע היה גבוה. ישראלים רבים הזדהו עם הגדרת הרמטכ"ל דאז שאול מופז כי מבצע חומת מגן הוא "המלחמה על הבית". מבחינה פוליטית נחלק הציבור הישראלי. בתנועת סרבני הגיוס טענו כי חומת מגן היה אחראי לעצירת המומנטום של התפתחות הסרבנות בקרב הציבור הישראלי. בקרב השמאל היו כאלה (כמו ח"כ יוסי שריד) שהתנגדו למבצע ומתחו ביקורת על הסבל הרב שהוא גרם לאזרחים פלסטינים חפים מפשע. ביקורת נוספת מצידה השמאלי של המפה הפוליטית התמקדה בחוסר התוחלת המדינית של ההישג הצבאי. לעומת זאת, אנשי הימין טענו שמבצע חומת מגן הוא הוכחה שאפשר לעצור את הטרור באמצעות כוח צבאי.

בעקבות ההסלמה ברצועת עזה, אנשי ציבור רבים (כגון ח"כ יובל שטייניץ ואלוף (מיל') יעקב עמידרור) קראו למבצע "חומת מגן 2" ברצועה. בתחילת מאי 2002 אף הוכן מבצע כזה ‏‏ בשם "מגן הבית" אולם הוא בוטל ברגע האחרון כאשר התברר שהמחבלים שפגעו במועדון הסנוקר בראשון לציון לא היו מרצועת עזה.

לקריאה נוספת

• דור דני, מאחורי חומת מגן, הוצאת בבל.
• עופר סגל-עז-כאריאל, "חומת מגן" שלי, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
• משה יעלון, דרך ארוכה קצרה, פרק י'

קישורים חיצוניים

• מבצע חומת מגן - לקט ידיעות מהיום החמישי, אתר ynet ( ה־7 באפריל 2002)
• נאום של הרמטכ"ל משה יעלון בכנס הרצליה ה-5 (2004) המנתח את הישגי מבצע חומת מגן
• מבצע חומת מגן, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
• מבצע חומת מגן, באנציקלופדיה ynet

הערות שוליים

האינתיפאדה השנייה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי
שנת 2000	הרוגים: יש' 47 פל' 299	פסגת קמפ דייוויד (יולי) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | אירועי הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ופרשת מוחמד א-דורה (30.9) | מהומות אוקטובר בקרב ערביי ישראל (10. 10-1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12)
שנת 2001	יש' 247 פל' 538	ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) |הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי 11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) |
שנת 2002	יש' 453 פל' 1033	לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד כרמי (14.1) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגוע במסעדת מצה (31.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה
שנת 2003	יש' 212 פל' 553	הפיגוע בקו 37 (5.03) | מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12)
שנת 2004	יש' 117 פל' 468	סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנטיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה‏ ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מות יאסר ערפאת (11.11)
שנת 2005	יש' 45 פל' 425	אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דן חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגועי התאבדות בחדרה (26.10) ונתניה (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש
שנת 2006	יש' 38 פל' 505	ירי קסאמים על אשקלון, שדרות והנגב המערבי | ניצחון לחמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (25.1) | גל סיכולים ממוקדים נגד חוליות קסאם (5.2) | מבצע הבאת ביכורים: לכידת רוצחי זאבי (3.14) | ירי רקטת גראד על אשקלון, בחירות בישראל (28.3) | השבעת ממשלת חמאס (29.3) | פיגוע התאבדות בתל אביב (17.4) | סיכול ממוקד של ג'מאל אבו סמהדאנה (9.6) | התקפות ישראליות על רצועת עזה וירי מסיבי של קסאמים (9.6-25.6) | חטיפת גלעד שליט (25.6) ומבצע גשמי קיץ (28.6-26.11) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח
שנת 2007	יש' 13 פל' 717*	פיגוע התאבדות באילת (29.1) | גבי אשכנזי מחליף את דן חלוץ כרמטכ"ל (14.2) | מבצע "חורף חם" בשכם (25.2-1.3) | הקמת ממשלת אחדות פלסטינית עם חמאס ופת"ח (17.3) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח וירי רקטות כבד על שדרות, ומנגד תקיפות אוויריות מצד צה"ל נגד מטרות חמאס (15.5-1.6) | חמאס כובש את רצועת עזה (11.6-16.6) ופירוק ממשלת האחדות | ישראל מכריזה על רצועת עזה בשליטת החמאס כ"ישות עוינת" (19.9) | ועידת אנאפוליס (27.11) | הפיגוע בנחל תלם (28.12) | * כולל 334 הרוגים פל' בעימותים פנימיים
שנת 2008	יש' 63 פל' +1200 *	פריצת הגבול בין רצועת עזה למצרים בידי החמאס (23.1) | מטח רקטות כבד, לרבות גראד, ובעקבותיו מבצע חורף חם (29.2-3.3) | הפיגוע בישיבת מרכז הרב (6.3) | הפסקת אש בין ישראל לחמאס ברצועת עזה נכנסת לתוקפה (19.6) | פיגועי דריסה באמצעות יעה אופני ברחוב יפו בירושלים (2.7), ובאמצעות מחפרון בסמוך לגן הפעמון (22.7) | שבירת הרגיעה ברצועת עזה (5.11) | חמאס מודיע על סיום הרגיעה (18.12) | מטח רקטות כבד על יישובי עוטף עזה (24.12) | מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה (27.12-18.1) | * כולל הרוגי עופרת יצוקה ב-2009
ערכים משניים: אבדות באינתיפאדה השנייה | הטקטיקה באינתיפאדה השנייה | האינתיפאדה השנייה בתרבות
ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל