אריה אלדד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריה אלדד
אריה אלדד
תאריך לידה י"ד באייר ה'תש"י
1 במאי 1950 (בן 64)
כנסות 16 - 18
סיעה האיחוד הלאומי (מטעם מפלגת מולדת)
האיחוד הלאומי-מפד"ל, מולדת - האיחוד הלאומי, עוצמה לישראל
תפקידים בולטים
עיסוק קודם רופא כירורג, פרופסור לרפואה
אריה אלדד
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות עד שנת 2000
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

פרופ' אריה אלדד (נולד ב-1 במאי 1950, י"ד באייר ה'תש"י) הוא רופא כירורג פלסטי ופוליטיקאי ישראלי. בעברו היה קצין רפואה ראשי בצה"ל. לשעבר חבר הכנסת מטעם סיעות האיחוד הלאומי ועוצמה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדד נולד בתל אביב בשנת 1950, בן לפרופ' ישראל אלדד שהיה אחד ממנהיגי לח"י, ולבתיה ושיץ-אלדד. בשנות ה־70 היה אלדד בין מגישי תוכנית הרדיו לנוער "חתול בשק" ברשת א' של קול ישראל, שם עבד בין היתר לצידם של השחקנית עליזה רוזן והסופר דויד גרוסמן. אלדד אף כתב כמה תסכיתים והגיש אותם בקולו. בין היתר כתב והגיש את התסכית "שכרון סיני" המבוסס על חוויותיו כרופא בסיני לפני מסירתה למצרים, ומתאר את חייהם של הבדואים תושבי חצי האי, וכן את סדרת התסכיתים "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול" "אברבנאל 30" "מערת השד השחור" המתארים את ילדותו בשכונת רחביה ובעמק המצלבה בירושלים. חבר לאביו בכתיבת מילות השיר שני אליהו.

אלדד למד רפואה באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, ועם סיום לימודיו התגייס אלדד לצה"ל ושירת בחיל הרפואה. שירת כרופא גדודי וחטיבתי בבקעת הירדן, קצין הרפואה של מרחב שלמה, מפקד בית חולים שדה מדרום לבירות במלחמת לבנון הראשונה, קצין רפואה אוגדתי בלבנון, קצין רפואה של פיקוד המרכז, מפקד בית חולים שדה של צה"ל בגומא, זאיר, בעת מלחמת האזרחים ברואנדה, סגן קצין רפואה ראשי וב-1997 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לקצין רפואה ראשי. במקביל לתפקידיו הצבאיים התמחה בכירורגיה פלסטית בבית החולים "שערי צדק" וביחידת כוויות בלונדון ולאחר סיום ההתמחות הקים יחידת כוויות בבית החולים הדסה עין כרם, והוא נחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ ובעולם בתחום הטיפול בכוויות. אלדד זכה גם בפרס אוונס מהאגודה האמריקנית לטיפול בכוויות (American Burns Treatment Association).

בשנת 2000 השתחרר מצה"ל, והוזמן על ידי בית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, לעמוד בראשות המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לטיפול בכוויות בבית החולים. אלדד עזב את פעילותו בבית החולים כאשר נכנס לפעילות פוליטית בכנסת.

אלדד חבר במספר עמותות ציבוריות, שאת חלקן גם ייסד: מייסד ויו"ר האיגוד הישראלי לכוויות, שימש כמנהל הרפואי של מאגר העור הלאומי (2000-2010) (אותו הקים יחד עם פרופ' מנחם רון וכסלר בשנת 1987), פעיל באיגודים בינלאומיים למחקר וטיפול בכוויות, חבר העמותה להנצחת חללי לח"י, ויושב ראש החוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.

עמדותיו ופעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, פרש אלדד מעבודתו בבית החולים, הצטרף למפלגת "מולדת" ושובץ בה במקום השני, אחרי בנימין אלון. רשימת מולדת התמודדה בבחירות במסגרת רשימת האיחוד הלאומי, ואלדד שובץ ברשימה זו במקום השביעי, ונבחר לכנסת. אלדד מונה ליושב ראש ועדת האתיקה, תפקיד ממנו התפטר בשנת 2004.[דרוש מקור]

אריה אלדד הוא איש ימין חילוני המאמין בארץ ישראל השלמה. אלדד מאמין בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל ומתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, מהלך שהוא מגדיר כ"אסון". אלדד מציע שיקום של הפליטים הפלסטינים בארצות ערב, והוא מוביל תוכנית מדינית הנקראת: "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן" על בסיס הרעיון כי "ירדן היא פלסטין".

בשנת 2005 התבטא אלדד בחריפות נגד תוכנית ההתנתקות. בשלב מסוים הוא אף העתיק את מגוריו מכפר אדומים להתנחלות שא-נור שיועדה לפינוי, ויצא לצעדה משא-נור לגוש קטיף, וכן בנה אתר אינטרנט שבו הוא קורא למרי אזרחי לא אלים כנגד תוכנית ההתנתקות. אלדד יזם הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את השחיתות במוסדות השלטון ועל אף התנגדויות של חברי הכנסת בסיעות שונות, הוועדה הוקמה אך פעולתה נקטעה בשל מערכת הבחירות, ומליאת הכנסת נמנעה מלחדש את פעולתה לאחר הבחירות.

בבחירות הפנימיות בתנועת מולדת לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר למקום השני בתנועה, אחרי היו"ר בני אלון, דבר שהקנה לו את המקום השישי ברשימת האיחוד הלאומי. אלדד ערער על מקומו הנמוך ברשימה, ולבסוף "הוצלב" עם חבר הכנסת אורי אריאל, כהצעתו, והועלה למקום החמישי ברשימה. עם איחודן של האיחוד הלאומי והמפד"ל לרשימה אחת, היא האיחוד הלאומי-מפד"ל, מוקם אלדד במקום השמיני ברשימה המשותפת.

ב-1 בפברואר 2006 הגיע יחד עם אפי איתם, אורי אריאל ובני אלון למאחז עמונה בעת הריסת תשעת הבתים. אלדד היה אחד מהפצועים באירועים, הוא נפגע בידו הימנית (קרע ברצועות) ואיבד את הכרתו עקב הכאתו על ידי השוטרים במקום.‏[1] הוא פונה לבית החולים הדסה הר הצופים ואחרי שהתאושש וידו גובסה תקף בחריפות את המשטרה והאשים את אהוד אולמרט, ראש הממשלה בפועל, בכך שהורה לשוטרים לפעול בשביל לשפוך דם למטרות תעמולת בחירות. באירוע זה נגרמו לאלדד לטענתו נזקים בידו. אלדד תבע על כך את מדינת ישראל, אך באוקטובר 2008 דחה בית משפט השלום בירושלים את תביעתו.‏[2]

במסגרת הבחירות לכנסת ה-17 לקח חלק במטה ההסברה של האיחוד הלאומי-מפד"ל לצד חבר הכנסת אפי איתם (ציונות דתית) וחבר הכנסת שאול יהלום. אלדד ואיתם הרבו בפעילות שטח ובייחוד במבצעי "פנים אל פנים" לשכנוע אנשים בביתם להצביע לרשימה המשותפת.

ב 4 בפברואר 2008 הניח אלדד על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית (פ/17/ 3361) שקראה לסילוק כל התושבים הפלסטינים מחברון בזו הלשון: "מדינת ישראל תפנה את העיר חברון מתושביה הפלסטינים ואת כל מתקני הרשות הפלסטינית הקבועים בה, כמפורט במפה המצורפת בתוספת לחוק זה עד ליום כ"ה באדר ב' התשס"ח ( 1 באפריל 2008 ); עם השלמת הפינוי, לא תיוותר בחברון נוכחות קבועה של אזרחים או של תושבים פלסטינים".‏[3]


ביוני 2008 טען אלדד בדיון של השדולה למען רמת הגולן בכנסת כי "מי שעשה מעשה שיש בו כדי להוציא שטח משטחי המדינה מתחום ריבונותה - דינו מיתה או מאסר עולם", וזאת "לפי הגדרה של סעיף 29 ("הבגידה") בחוק העונשין". בדבריו רמז אלדד לראש הממשלה אהוד אולמרט שהחל לנהל משא ומתן עקיף עם סוריה. בעקבות תלונתה של חברת הכנסת קולט אביטל לוועדת האתיקה של הכנסת, הוחלט להרחיקו ליום אחד מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה.


אלדד החל לכתוב ב-2002 בידיעות אחרונות ומ-2006 מאמרי דעות לעיתון מעריב ולאתר nrg.

בכנסת ה-16 הוא עמד בראש ועדת האתיקה, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון (מ"מ) ובועדת העבודה הרווחה והבריאות, ובראש השדולה בכנסת למאבק בשחיתות הציבורית. בשנת 2007 זכה באות אביר איכות השלטון המוענק על ידי התנועה לאיכות השלטון, ובספטמבר 2008 קיבל את אות אומ"ץ.‏[4]

ב-4 בנובמבר 2008 הודיע אלדד שירוץ לכנסת ה-18 בראשות מפלגת ימין בשם "התקווה".‏[5] ב-9 בדצמבר נבחר לעמוד בראש המפלגה.‏[6] ב-28 בדצמבר הצטרפה מפלגת התקווה יחד עם תקומה וארץ ישראל שלנו לרשימת האיחוד הלאומי-מולדת ואלדד הוצב במקום השלישי ברשימה. אלדד נבחר לכנסת ה-18 לאחר שהאיחוד הלאומי זכה ב-4 מנדטים. בכנסת ה-18 כיהן אלדד בוועדת החוץ והביטחון, ועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת האתיקה. יחד עם ח"כ זאב אלקין הוא כיהן כיו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת, השדולה הגדולה ביותר בכנסת המונה 42 חכי"ם ושרים. שדולה זו הובילה את המאבק הפרלמנטרי להפסקת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. לקראת סוף פעילות הכנסת פרשו אלדד ומפלגתו מהאיחוד והלאומי ויחד עם מיכאל בן ארי (חזית יהודית לאומית, נבחר מטעם ארץ ישראל שלנו) הקימו את עוצמה לישראל במטרה לרוץ ברשימה משותפת בראשות אלדד בבחירות לכנסת התשע עשרה. עוצמה לישראל הוכרה כסיעה עצמאית ב-19 בנובמבר 2012. ב-29 בנובמבר 2012 בתגובה לפניית מחמוד עבאס לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להכרה במדינה פלסטינית כמדינה משקיפה, שרף אלדד יחד עם מיכאל בן ארי את הדגל הפלסטיני. עם תום ספירת הקולות בבחירות לכנסת ה-19 שהתקיימו ב-22 בינואר 2013 התברר, כי פרופ' אלדד לא יכהן בה, שכן רשימת "עוצמה לישראל" לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 2%.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו בכנסת, יזם אלדד את חקיקתם של מספר חוקים, ובהם:

המשך פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביולי 2012 דווח על הצעתו של אלדד לנסר את כיפת הסלע בהר הבית כדי לפנות מקום לבית המקדש השלישי‏[7]

החל מ-2013 מגיש אלדד תוכנית רדיו יומית בתחנת "רדיו ללא הפסקה" לצדו של בן כספית.

ב-24 ביוני 2013 נבחר ליו"ר ארגון חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, עמותת דוקטורים ופרופסורים המזוהים עם הימין הישראלי.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדד מתגורר בכפר אדומים, נשוי לאליאורה, אב לחמישה ילדים וסב ל-15 נכדים. בתו הבכורה, קרני אלדד, היא מוזיקאית, זמרת ופובליציסטית. שימשה עוזרת פרלמנטרית של חבר הכנסת אורי אריאל. בנו הצעיר אוריאל הקים את מכינת מלח הארץ בעין גדי ואת המכינה הקדם צבאית "שחר" שממוקמת במקווה ישראל וכרגע הוא ראש מכינת שחר.

פרסומים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים רשמיים
מכתביו
שונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אפרת פורשר ואבישי זוהר, "מעולם לא האמנתי שאפצע מידי שוטר יהודי", באתר nrg‏, 1 בפברואר 2006‬
  2. ^ ‫רותי אברהם, השופטים: לאלדד לא מגיע פיצוי על עמונה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 18 במרץ 2009‬
  3. ^ ‫knesset.gov.il/privatelaw/data/17/3361.rtf ‎
  4. ^ ‫לי-אור אברבך, אות אומ"ץ לרביב דרוקר, כרמלה מנשה ונתן זהבי, באתר nrg‏, 23 ביולי 2008‬
  5. ^ ‫אריק בנדר, מפלגה חדשה נוספת בישראל: "התקווה", באתר nrg‏, 4 בנובמבר 2008‬
  6. ^ ‫אריק בנדר, ח"כ אריה אלדד יעמוד בראש מפלגת התקווה, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2008‬
  7. ^ http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/390/465.html‎


קציני רפואה ראשיים (קרפ"ר)

חיים שיבא · אברהם עצמון · ברוך פדה · אליהו גילון · ראובן אלדר · משה קורדובה · דן מיכאלי · ערן דולב · משה רווח · יהודה דנון · מיכאל וינר · יהושע שמר · אריה אלדד · גיורא מרטינוביץ' · חזי לוי · נחמן אש · יצחק קרייס