אריה אלדד
| אריה אלדד | |
|---|---|
| תאריך לידה | י"ד באייר ה'תש"י 1 במאי 1950 |
| כנסות | 16 - 18 |
| סיעה | האיחוד הלאומי (מטעם מפלגת מולדת) האיחוד הלאומי-מפד"ל, מולדת - האיחוד הלאומי, עוצמה לישראל |
| תפקידים בולטים |
|
| אריה אלדד | |
|---|---|
| השתייכות | |
| תקופת שירות | עד שנת 2000 |
| דרגה | |
| תפקידים צבאיים |
|
| מלחמות וקרבות | |
אריה אלדד (נולד ב-1 במאי 1950, י"ד באייר ה'תש"י) הוא רופא ופוליטיקאי ישראלי. אלדד הוא פרופסור לרפואה ומומחה בעל שם בכירורגיה פלסטית. בעברו היה קצין רפואה ראשי בצה"ל. היה חבר הכנסת, בסוף הכנסת ה-18 מטעם סיעת עוצמה לישראל ובעבר מטעם האיחוד הלאומי. כיום הוא יו"ר עוצמה לישראל שלא עברה את אחוז החסימה.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה[עריכה]
אלדד נולד בתל אביב בשנת 1950, בן לישראל אלדד שהיה אחד ממנהיגי לח"י, ולבתיה ושיץ-אלדד. בשנות ה־70 היה אלדד בין מגישי תוכנית הרדיו לנוער "חתול בשק" ברשת א' של קול ישראל, שם עבד בין היתר לצידם של השחקנית עליזה רוזן והסופר דויד גרוסמן. אלדד אף כתב כמה תסכיתים והגיש אותם בקולו. בין היתר כתב והגיש את התסכית "שכרון סיני" המבוסס על חוויותיו כרופא בסיני לפני מסירתה למצרים, ומתאר את חייהם של הבדואים תושבי חצי האי, וכן את סדרת התסכיתים "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול" "אברבנאל 30" "מערת השד השחור" המתארים את ילדותו בשכונת רחביה ובעמק המצלבה בירושלים.
אלדד למד רפואה באוניברסיטת תל אביב, ועם סיום לימודיו התגייס אלדד לצה"ל ושירת בחיל הרפואה. שירת כרופא גדודי וחטיבתי בבקעת הירדן, קצין הרפואה של מרחב שלמה, מפקד בית חולים שדה מדרום לבירות במלחמת לבנון הראשונה, קצין רפואה אוגדתי בלבנון, קצין רפואה של פיקוד המרכז, מפקד בית חולים שדה של צה"ל בגומא, זאיר, בעת מלחמת האזרחים ברואנדה, סגן קצין רפואה ראשי וב-1997 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לקצין רפואה ראשי. במקביל לתפקידיו הצבאיים התמחה בכירורגיה פלסטית בבית החולים "שערי צדק" וביחידת כוויות בלונדון ולאחר סיום ההתמחות הקים יחידת כוויות בבית החולים הדסה עין כרם, והוא נחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ ובעולם בתחום הטיפול בכוויות. אלדד זכה גם בפרס אוונס מהאגודה האמריקנית לטיפול בכוויות (American Burns Treatment Association).
בשנת 2000 השתחרר מצה"ל, והוזמן על ידי בית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, לעמוד בראשות המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לטיפול בכוויות בבית החולים.
אלדד משמש פרופסור לכירורגיה פלסטית בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
אלדד חבר במספר עמותות ציבוריות, שאת חלקן גם ייסד: מייסד ויו"ר האיגוד הישראלי לכוויות, שימש כמנהל הרפואי של מאגר העור הלאומי (2000-2010) (אותו הקים יחד עם פרופ' מנחם רון וכסלר בשנת 1987), פעיל באיגודים בינלאומיים למחקר וטיפול בכוויות, חבר העמותה להנצחת חללי לח"י, וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, פרש אלדד מעבודתו בבית החולים, הצטרף למפלגת "מולדת" ושובץ בה במקום השני, אחרי בנימין אלון. רשימת מולדת התמודדה בבחירות במסגרת רשימת האיחוד הלאומי, ואלדד שובץ ברשימה זו במקום השביעי, ונבחר לכנסת. אלדד מונה ליושב ראש ועדת האתיקה, תפקיד ממנו התפטר בשנת 2004.[דרוש מקור]
עמדותיו ופעילות פוליטית[עריכה]
אריה אלדד הוא איש ימין חילוני המאמין בארץ ישראל השלמה. אלדד מאמין בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל ומתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, הלך שהוא מגדיר כ"אסון". אלדד מציע שיקום של הפליטים הפלסטינים בארצות ערב, והוא מוביל תוכנית מדינית הנקראת: "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן" על בסיס הרעיון כי "ירדן היא פלסטין".
בשנת 2005 התבטא אלדד בחריפות נגד תוכנית ההתנתקות. בשלב מסוים הוא אף העתיק את מגוריו מכפר אדומים להתנחלות שא-נור שיועדה לפינוי, ויצא לצעדה משא-נור לגוש קטיף, וכן בנה אתר אינטרנט שבו הוא קורא למרי אזרחי לא אלים כנגד תוכנית ההתנתקות. אלדד יזם הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את השחיתות במוסדות השלטון ועל אף התנגדויות של חברי הכנסת בסיעות שונות, הוועדה הוקמה אך פעולתה נקטעה בשל מערכת הבחירות, ומליאת הכנסת נמנעה מלחדש את פעולתה לאחר הבחירות.
בבחירות הפנימיות בתנועת מולדת לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר למקום השני בתנועה, אחרי היו"ר בני אלון, דבר שהקנה לו את המקום השישי ברשימת האיחוד הלאומי. אלדד ערער על מקומו הנמוך ברשימה, ולבסוף "הוצלב" עם חבר הכנסת אורי אריאל, כהצעתו, והועלה למקום החמישי ברשימה. עם איחודן של האיחוד הלאומי והמפד"ל לרשימה אחת, היא האיחוד הלאומי-מפד"ל, מוקם אלדד במקום השמיני ברשימה המשותפת.
ב-1 בפברואר 2006 הגיע יחד עם אפי איתם, אורי אריאל ובני אלון למאחז עמונה בעת הריסת תשעת הבתים. אלדד היה אחד מהפצועים באירועים, הוא נפגע בידו הימנית (קרע ברצועות) ואיבד את הכרתו עקב הכאתו על ידי השוטרים במקום.[1] הוא פונה לבית החולים הדסה הר הצופים ואחרי שהתאושש וידו גובסה תקף בחריפות את המשטרה והאשים את אהוד אולמרט, ראש הממשלה בפועל, בכך שהורה לשוטרים לפעול בשביל לשפוך דם למטרות תעמולת בחירות. באירוע זה נגרמו לאלדד לטענתו נזקים בידו. אלדד תבע על כך את מדינת ישראל, אך באוקטובר 2008 דחה בית משפט השלום בירושלים את תביעתו.[2]
במסגרת הבחירות לכנסת ה-17 לקח חלק במטה ההסברה של האיחוד הלאומי-מפד"ל לצד חבר הכנסת אפי איתם (ציונות דתית) וחבר הכנסת שאול יהלום. אלדד ואיתם הרבו בפעילות שטח ובייחוד במבצעי "פנים אל פנים" לשכנוע אנשים בביתם להצביע לרשימה המשותפת.
ביוני 2008 טען אלדד בדיון של השדולה למען רמת הגולן בכנסת כי "מי שעשה מעשה שיש בו כדי להוציא שטח משטחי המדינה מתחום ריבונותה - דינו מיתה או מאסר עולם", וזאת "לפי הגדרה של סעיף 29 ("הבגידה") בחוק העונשין". בדבריו רמז אלדד לראש הממשלה אהוד אולמרט שהחל לנהל משא ומתן עקיף עם סוריה. בעקבות תלונתה של חברת הכנסת קולט אביטל לוועדת האתיקה של הכנסת, הוחלט להרחיקו ליום אחד מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה.
אלדד החל לכתוב ב-2002 בידיעות אחרונות ומ-2006 מאמרי דעות לעיתון מעריב ולאתר nrg.
בכנסת ה-16 הוא עמד בראש ועדת האתיקה, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון (מ"מ) ובועדת העבודה הרווחה והבריאות, ובראש השדולה בכנסת למאבק בשחיתות הציבורית. בשנת 2007 זכה באות אביר איכות השלטון המוענק על ידי התנועה לאיכות השלטון, ובספטמבר 2008 קיבל את אות אומ"ץ.[3]
ב-4 בנובמבר 2008 הודיע אלדד שירוץ לכנסת ה-18 בראשות מפלגת ימין בשם "התקווה".[4] ב-9 בדצמבר נבחר לעמוד בראש המפלגה.[5] ב-28 בדצמבר הצטרפה מפלגת התקווה יחד עם תקומה וארץ ישראל שלנו לרשימת האיחוד הלאומי-מולדת ואלדד הוצב במקום השלישי ברשימה. אלדד נבחר לכנסת ה-18 לאחר שהאיחוד הלאומי זכה ב-4 מנדטים. בכנסת ה-18 כיהן אלדד בועדת החוץ והביטחון, ועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת האתיקה. יחד עם ח"כ זאב אלקין הוא כיהן כיו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת, השדולה הגדולה ביותר בכנסת המונה 42 חכי"ם ושרים. שדולה זו הובילה את המאבק הפרלמנטרי להפסקת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. לקראת סוף פעילות הכנסת פרשו אלדד ומפלגתו מהאיחוד והלאומי ויחד עם מיכאל בן ארי (חזית יהודית לאומית, נבחר מטעם ארץ ישראל שלנו) הקימו את עוצמה לישראל במטרה לרוץ ברשימה משותפת בראשות אלדד בבחירות לכנסת התשע עשרה. עוצמה לישראל הוכרה כסיעה עצמאית ב-19 בנובמבר 2012. ב-29 בנובמבר 2012 בתגובה לפניית מחמוד עבאס לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להכרה במדינה פלסטינית כמדינה משקיפה, שרף אלדד יחד עם מיכאל בן ארי את הדגל הפלסטיני. עם תום ספירת הקולות בבחירות לכנסת ה-19 שהתקיימו ב-22 בינואר 2013 התברר, כי פרופ' אלדד לא יכהן בה- שכן רשימת "עוצמה לישראל" לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 2%.
חקיקה[עריכה]
במהלך כהונתו בכנסת, יזם אלדד את חקיקתם של מספר חוקים, ובהם:
- תיקון לחוק הביטוח הלאומי השולל קבלת גמלה במקרה שבו הזכות לקבלת הגמלה נוצרה בנסיבות של ביצוע פשע על רקע לאומני
- חוק המסדיר את פעילותה ומעמדה של הספרייה הלאומית
- חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם יובל שטייניץ)
- הרחבת תחולתו של חוק התשלומים לפדויי שבי, כך שיחול גם על פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים)
- חוק האוסר על יציאה שלא כדין לאיראן
- חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי
- תיקון לחוק רישוי עסקים המחייב התקנת מד רעש במועדונים ובדיסקוטקים (יחד עם לאה נס)
- חוק להעצמת סמכויותיו של נציב תלונות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
- סדרת חוקים להסדרת מקצועות הבריאות.
- החוק לאיסור הטלת חרם
- תיקונים בחוק יישום תוכנית ההתנתקות לשיפור מצבם של המגורשים מגוש קטיף
- תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע כי מי שתרם איבר בישראל בחייו יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות ממלכתי למשך תקופה שיקבע שר הבריאות באישור שר האוצר.
- תיקון לפקודת המועצות המקומיות המחייב את המועצות המקומיות לתת שמות לדרכים ולרחובות שבתחומה, ולתת מספרים לבתים.
- תיקון לפקודת הרופאים הקובע את ידיעת השפה העברית כתנאי לקבלת רישיון לעיסוק ברפואה.
- תיקון לפקודת הרוקחים הקובע כי משרד הבריאות יערוך בחינה שתהווה תנאי לקבלת רישיון עיסוק ברוקחות.
- תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה) המרחיב את האיסורים על חשיפת פרטיו של קטין (יחד עם זבולון אורלב, אלי אפללו ואורי אריאל)
- סדרת חוקים להגנה על חושפי שחיתות במנהל הציבורי.
משפחתו[עריכה]
אלדד מתגורר בכפר אדומים, נשוי לאליאורה, אב לחמישה ילדים וסב ל-15 נכדים. בתו הבכורה, קרני אלדד, היא מוזיקאית, זמרת ופובליציסטית. שימשה עוזרת פרלמנטרית של חבר הכנסת אורי אריאל. בנו הצעיר אוריאל הקים את מכינת מלח הארץ בעין גדי ואת המכינה הקדם צבאית "שחר" שממוקמת במקווה ישראל וכרגע הוא ראש מכינת שחר.
פרסומים וספרים[עריכה]
- "ירושלים אתגר" - ד"ר ישראל וד"ר אריה אלדד (הוצאת כרטא)
- חתול בשק - סיפורי ילדים - (הוצאת תמוז)
- שכרון סיני - סיפורי ילדים - (הוצאת כתר)
- כ-120 מאמרים מקצועיים בכירורגיה פלסטית - כוויות, רפואה צבאית, בריאות הציבור.
- ערך - עם בתו קרני אלדד- "דם ודמע נגה וזהב" -שיעורים בשירת אורי צבי גרינברג מפי אביו ד"ר ישראל אלדד (הוצאת שוקן)
- ערך והוסיף פרקי מבוא וסיכום למהדורה השנייה של JEWISH REVOLUTION מאת ד"ר ישראל אלדד (הוצאת גפן)
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אריה אלדד, באתר הכנסת
- כרטיס ביקור - ח"כ אריה אלדד, בערוץ הכנסת באתר YouTube

- האתר הרשמי של חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד
- הבלוג של אריה אלדד, ישראבלוג
- מאמריו של אריה אלדד במעריב, אתר nrg
- אריה אלדד, האופק המדיני ירוק, לבחינת החלופות של פתרון הסכסוך הערבי ישראל, נתיב, מאי 2006
- עדי גרסיאל, שתי אצבעות על דונם אחד, באתר בשבע - ערוץ 7, 2 בדצמבר 2004
- מחקריו הרפואיים של אריה אלדד, באתר PubMed
- נאום של אריה אלדד ביום בחירות בגימנסיה הריאלית
יוטיוב
הערות שוליים[עריכה]
- ^ אפרת פורשר ואבישי זוהר, "מעולם לא האמנתי שאפצע מידי שוטר יהודי", באתר nrg מעריב, 1 בפברואר 2006
- ^ רותי אברהם, השופטים: לאלדד לא מגיע פיצוי על עמונה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1), 18 במרץ 2009
- ^ לי-אור אברבך, אות אומ"ץ לרביב דרוקר, כרמלה מנשה ונתן זהבי, באתר nrg מעריב, 23 ביולי 2008
- ^ אריק בנדר, מפלגה חדשה נוספת בישראל: "התקווה", באתר nrg מעריב, 4 בנובמבר 2008
- ^ אריק בנדר, ח"כ אריה אלדד יעמוד בראש מפלגת התקווה, באתר nrg מעריב, 9 בדצמבר 2008
| קציני רפואה ראשיים (קרפ"ר) | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- חברי חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
- חברי כנסת מטעם האיחוד הלאומי
- חברי כנסת מטעם האיחוד הלאומי-מפד"ל
- חברי כנסת מטעם מפלגת מולדת
- חברי כנסת מטעם עוצמה לישראל
- כירורגים פלסטיים ישראלים
- מדענים ישראלים
- משפחת בן ציון
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: רפואה
- פובליציסטים ישראלים
- קציני רפואה ראשיים
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה