קנאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קנאה בזולת היא רגש המתעורר אצל אנשים, וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה. בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים. בעברית, לפועל "לקנא ל-" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה מוגזמת בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה.

צרות עין. ציור של ויליאם בלייק

[עריכה] קנאה בזולת

רגש הקנאה יכול להתעורר בשל כל יתרון הקיים לאדם אחד על אחר. קנאה מתקיימת בעקבות הרצון להיות במצבו הקיים של אדם אחר. היא מתבססת על יתרון חומרי, גופני, שכלי, נפשי או רוחני, שאדם מוצא בזולתו.

קנאות נפוצות הן קנאה בפופולריות או ביחס שאדם אחר מקבל מן הסביבה או קנאה במצב רווחתי או בריאותי של אדם אחר (אדם, בדרך כלל הנחות במצבו הרווחתי או הבריאותי, מקנא באדם שני, מתוך שאיפה להיות במצבו של זה האחר).

רגש הקנאה כולל תחושת מועקה ותסכול של האדם ובמקרים קיצוניים יכול לבוא לידי ביטוי אף בהבעות הפנים. הדבר החיובי ברגש זה שהוא עשוי לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל והוא עומד לא מעט בבסיס התחרותיות האנושית, אך מצד שני הוא יכול להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו.

דניאל גולמן מציין כי רגש זה הוא למעשה רגש משני, המורכב משלושה רגשות בסיסיים: כעס, פחד ועצב[1]. אפשר לראות בקנאה התעוררות של פחד מיתרונו של הזולת, יחד עם עצבות וכעס עצמי על כך שהמקנא איננו נהנה מן היתרון שיש לזולת.

תלמידתו של זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין הבדילה בין שני סוגי קנאה[2]. היא טענה שרגש הקנאה הגלוי (jealousy) מתבטא תמיד במשולש - בין שלושה אנשים. אדם אוהב אובייקט אחד ומקנא באובייקט אחר, יריב, שעלול לקחת ממנו את מושא אהבתו. סוג קנאה זה מתבטא, למשל, ביחסים בין בני זוג או בתסביך אדיפוס. סוג הקנאה השני, על פי קליין, הוא גם סוג הקנאה הבסיסי והראשוני. קנאה זו, המכונה envy, היא בעצם רגש בסיסי שנמצא בתת מודע. הוא יוצא לידי ביטוי בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר כאשר אדם מבין שאובייקט אחר מחזיק בדבר מה שהוא עצמו חושק בו. קליין טענה שרגש זה, המהווה כוח מניע לפעולות אנושיות רבות, מתפתח כבר בגיל הינקות כאשר התינוק לא מקבל באופן תמידי את השד שמעניק לו מזון וביטחון.

רגש זה נחשב לחזק ומתסכל במיוחד, והוא מתואר בשיר השירים (פרק ח' 6) במילים הבאות: "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה - רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה" - רגש זה, מתואר כעז במיוחד כמו השאול הבוער באש, והוא ממחיש את דמותו של המקנא, שניתזים מעיניו ניצוצות ורשפים של אש קנאה למראה מושא קנאתו.

קנאה המביאה לידי תחרות מאלצת בני אדם להתעלות על עצמם, לשקוד ביתר שאת על פיתוח יכולתם ולהגיע לשיאים שלא היה מגיעים אליהם אלמלא התחרות ("קנאת סופרים תרבה חוכמה"). אדם מקנא עלול להתמודד עם רגש הקנאה על ידי שיפור עצמו או על ידי ניסיון להכשיל את מושא קנאתו או להקטין את תדמיתו בעיני אחרים.

יש המציינים כי רגש זה בניגוד לרגשות אחרים הינו רגש אנושי, שלא מצוי אצל בעלי חיים, אך האמת היא, שבעלי חיים מגלים קנאה כלפי בני מינם בכל הנוגע למעמד השליטה בלהקה או בתחרות על נקבות. בעלי חיים מבויתים מתחרים על תשומת לבו ותפנוקיו של המטפל ומגלים קנאה ברורה כשהאדם הקרוב ללבם מתייחס לבעל חיים אחר ומתעלם מהם.

המהר"ל מציין כי הקנאה קיימת בין שווים, אבל לא כאשר מדובר בשונים, כאשר אין אפשרות פוטנציאלית להגיע למעלת הזולת. (אור חדש עמוד פו)

בנצרות הקנאה נחשבת כאחד משבעת החטאים.

[עריכה] ביהדות

בתנ"ך אפשר לראות טיפוסים שונים של קנאה, החל מקנאה דתית וכלה בקנאה כלכלית.

תגובת הקנאה הראשונה המתוארת בתנ"ך היא קנאה דתית, של קין, המקנא באחיו הבל, על כך שאלוהים קיבל את קורבנו של הבל בעוד קורבנו שלו נדחה. המתוארת במילים: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו." (בראשית ד' 5). קנאה זו הסתיימה ברצח של הבל בידי קין.

מאוחר יותר מסופר על האחים ששונאים את יוסף ומקנאים בו על תשומת הלב הרבה שהוא מקבל מאביהם, ועל חלומותיו השלטוניים, דבר המביא אותם לכדי הניסיון לרצוח אותו נפש ולבסוף למכירתו לעבד.

קנאה נוספת הנגמרת בניסיון לרצח היא הקנאה שמקנא שאול בדוד, כאשר הם חוזרים מהמלחמה והנשים מהללות את דוד יותר משאול, שאול מקנא בכבוד הרב שנוחל דוד.

"וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה" (שמואל א', י"ח 8)

קנאה זו גורמת לו להתנהג בעוינות כלפי דוד, ואף לנסות להרוג אותו למחרת בחנית אשר בידו. בקנאת שאול בדוד אפשר לראות את מרכיב הפחד הקיים בקנאה, שבו חושש שאול שדוד ינשל אותו ואת בניו מהמלכות.

סיפור קנאה נוסף במקרא, הוא קנאה כלכלית, פלשתים המקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק ותגובתם היא סתימת הבארות אשר חפר. (בראשית כ"ו י"ד-ט"ו)

עוד במקרא, מתוארת קנאתה של רחל בלאה, על פוריותה ותגובתה הקיצונית המסתכמת ברצונה למות בפסוק, "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (בראשית ל' 1)

אף שרבי אלעזר הקפר מנה במסכת אבות (ד' כ"א) את הקנאה בין הדברים המוציאים את האדם מהעולם, על בסיס הפסוק "ורקב עצמות קנאה" (משלי י"ד 30) חכמים אחרים ניסו להראות צדדים חיובים ברגש זה ואמרו "קנאת סופרים - תרבה חכמה" (בבלי, מסכת בבא בתרא דף כא/א) דבר התואם למחקריה של מלאני קליין על שני סוגי הקנאה.

עוד ציינו חז"ל שהאדם מתקנא בכל - חוץ מבנו ותלמידו. (בבלי מסכת סנהדרין דף קה/ב) אך בניגוד לאימרה זו, יש הסוברים במדרש שאף משה רבנו כאשר פרש מתפקידו, קינא קנאה עזה ביהושע תלמידו, כאשר יהושע סירב לגלות לו מה דיבר אליו אלוהים, ובתגובה ביקש משה למות ואמר "מאה מיתות ולא קנאה אחת." (מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ט)

[עריכה] הערות שוליים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קנאה

אינטליגנציה רגשית, נספח על הרגש, עמ' 312

  1. ^ דניאל גולמן, אינטליגנציה רגשית, נספח על הרגש, עמ' 312
  2. ^ גישתה של מלאני קליין למושג הקנאה


שבעת החטאים בנצרות
כלים אישיים