בוריס סקוסירב
 | |
| סקוסירב בעת ניסוח החוקה | |
| לידה |
12 בינואר 1896 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 1989 (בגיל 93) בופרד, גרמניה המערבית |
| שם לידה |
Борис Михайлович Скосырев |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, אנדורה, ממלכת ארצות השפלה |
| תפקיד |
מלך (7 ביולי 1934–21 ביולי 1934) |
  | |
בוריס מיכאלוביץ' סקוסירב (ברוסית: Бори́с Миха́йлович Ско́сырев, בקטלאנית: Borís Mikhàilovitx Skóssirev; 12 בינואר 1896 – 27 בפברואר 1989) היה גולה לבן, הרפתקן, משתף פעולה עם הנאצים והטוען לכתר נסיכות אנדורה, אשר המליך את עצמו כנסיך אנדורה לתקופה קצרה בראשית שנות השלושים כבוריס הראשון מאנדורה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס סקוסירב ב-1920
לפני אנדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקוסירב נולד ב-12 בינואר 1896 בווילנה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, ככל הנראה למשפחה ממעמד אצולה נמוך. לא הרבה ידוע על משפחתו מעבר לפרטים הבודדים שסיפק בראיונותיו לתקשורת אך לטענתו תוארו היה ברון, תואר אותו אימץ בהמשך חייו כ-Baron Boris de Skossyreff.
עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה בשנת 1917, נמלט סקוסירב לבריטניה שם קיבל מקלט מדיני. בבריטניה התגייס לצי המלכותי הבריטי ושירת כקצין בחזית הרוסית עד לתום מלחמת העולם הראשונה.
לאחר שחרורו מהצבא טען סוקוסירב כי יצר קשרים עם האצולה הבריטית והחל בלימודים באוקספורד, פרטים שהתבררו לאחר מכן כשגויים. במקביל הואשם סקוסירב מספר פעמים בהונאות פעוטות דבר שהוביל אותו ככל הנראה להצטרף למשרד החוץ כסוכן בתמורה לסילוק ההאשמות, שם שירת עד לשנת 1925.
בהמשך אותה שנה עבר להולנד שם קיבל דרכון הולנדי והחל לכנות את עצמו בתואר"הרוזן מאורנג", תוך השמעת טענות כי תואר זה ניתן לו על ידי בית המלוכה ההולנדי, דבר שהוכחש על ידי האחרונים. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 הוגדר סקוסירב על ידי שירותי הביטחון ההולנדים כ"נוכל בינלאומי" וגורש מהמדינה.
סקוסירב עבר לקולומביה שם הקים חברה לגידול טבק שכשלה ולמד ספרדית, הוא נשאר בדרום אמריקה עד לשנת 1932 עת עבר לספרד, שם התוודע לראשונה לנסיכות אנדורה.
באנדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934 ביקר סקוסירב לראשונה באנדורה והחל בתכנון "הפיכה". הוא יצר קשרים עם אזרחים מכל שכבות האוכלוסייה והחל לפזר בנסיכות הזעירה כסף רב שניתן לו בידי משקיעים אמריקאים אותם פגש בעת שהותו בדרום אמריקה. ב-17 במאי 1934 הופיע סקוסירב בפני המועצה הכללית של העמקים, והציע להשקיע במדינה ולערוך רפורמות בתמורה לנטילת השלטון. הצעתו נדחתה פה אחד על ידי המועצה, והתובע הכללי של המדינה האשים אותו בניסיון המרדה.
גלות ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כישלונו עזב סקוסירב את אנדורה לספרד, לעיירה La Seu d'Urgell (אנ') הממוקמת כ-5 קילומטר בלבד מגבול אנדורה, שם הכריז על עצמו כ"שליט אנדורה בגלות". סקוסירב החל להתנהג כמונרך לכל דבר ועניין, אירח נשפים וכנסים, העניק חנינות וערך ראיונות עם עיתונים מובילים כמו הטיימס והדיילי הרלד.
סקוסירב פגש בספרד את הנסיך ז'אן, דוכס גיז, אשר היה הטוען לכתר צרפת מטעם בית אורליאן, והשיג ממנו לכאורה הסכמה לקבלת הזכות לתואר "נסיך אנדורה" בכפוף לכתר הצרפתי. סקוסירב טען כי מכיוון שאנדורה נשלטת על ידי נסיכים-שותפים אשר אחד מהם היה טרם המהפכה הצרפתית מלך צרפת, הרי שלנסיך ז'אן הסמכות להעניק לו את כס הנסיכות.
במקביל החל סקוסירב בניסוח חוקה לאנדורה, במסגרתה הציע להפוך את אנדורה למקלט מס ולהביא חופש דת, מודרניזציה והשקעות חיצוניות, דבר שהיה בשורה גדולה לנסיכות המסוגרת ושהוביל לתמיכה גדולה בתוכניתו ברחבי המדינה.
בשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)
דגל אנדורה תחת סקוסירב
ב-7 ביולי 1934 שב סקוסירב מגלותו לאנדורה וכשהוא מלווה בתומכיו צעד לאנדורה לה ולה כדי להופיע פעם נוספת בפני המועצה הכללית של העמקים. הוא נשא נאום בפני המועצה בו הציג את עצמו כרוזן מאורנג', הציג את החוקה שניסח וביקש לקבל בתמורה את השלטון בנסיכות. למחרת (ב-8 ביולי) אישרה האספה ברוב מוחץ את הבקשה, וביומיים שלאחר מכן קיבלה את החוקה החדשה והכתירה את סקוסירב כ"בוריס הראשון מאנדורה" (Boris I of Andorra).
לאחר ההכתרה לא נרשמה תגובה בקהילה הבינלאומית. ספרד וצרפת לא הגיבו לאירועים ולמעט מספר כתבות בעיתונות הצרפתית לא קיבלו האירועים תהודה, אך כאשר סקוסירב הכריז מלחמה על הנסיך השותף השני של אנדורה הבישוף מאורז'יי כדי לבסס את שלטונו, פנה האחרון לשלטונות הספרדים ודרש לסלק את סקוסירב מאנדורה.
ב-21 ביולי 1934, שלושה עשר יום לאחר שעלה לשלטון, נכנסו לאנדורה 4 אנשי כוחות הביטחון הספרדים ועצרו את סקוסירב. בצו הבישוף מאורז'יי פוזרה המועצה הכללית של העמקים ומונו במקומם נציגים ספרדים וצרפתים.
גלות שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקוסירב הועבר לברצלונה ולאחר יומיים נשלח למדריד, שם נשפט ונשלח לכלא מקומי. במהלך שהותו בכלא המשיך לנהוג כמונרך ושלח מספר צווים לאנדורה.
בתחילת שנת 1935 גורש לפורטוגל שם שהה קרוב לשנה, במהלכה המשיך לטעון להיותו מונרך בגלות. לאחר זמן מה גורש לצרפת, שם נעצר בגין פקיעת תוקף דרכונו ונשלח לספרד. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נמלט סקוסירב פעם נוספת לצרפת ונשלח לכלא למספר חודשים, עד שבתחילת 1938 הורשה להתגורר בצרפת כגולה לבן.
המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפת התגורר סקוסירב באקס-אן-פרובאנס שבדרום המדינה ושם נישא. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונפילת צרפת בידי גרמניה הנאצית נעצר סקוסירב ושוחרר על ידי הגרמנים בשנת 1942. סקוסירב הצטרף לצבא הגרמני ושירת בחזית הרוסית[1].
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נעצר סקוסירב בשנת 1946 על ידי הכוחות הצרפתים בברלין והואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. הוא נאסר עד לסוף אותה השנה ונשלח לגרמניה המזרחית, שם נעצר בידי הסובייטים ונשפט ל 25 שנות מאסר. סקוסירוב ריצה את עונשו במחנה מאסר בסיביר עד לשנת 1956. לאחר שחרורו עבר להתגורר בעיירה בופארד (אנ') שבגרמניה המערבית עד למותו ב-27 בפברואר 1989 בגיל 93.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקוסירב היה אחד מן הגורמים שהובילו לפתיחתה של אנדורה לעולם, ורבים מן היוזמות שהעלה בחוקה יושמו מאוחר יותר. בנוסף הבאת גידולי הטבק[2] לאזור מיוחסת לו בנסיכות.
מספר ספרים נכתבו על חייו, ובשנת 2006 הועלתה בברצלונה הצגה בשם ("Borís I (el rei d'Andorra" המתארת את קורות חייו.
הבית בו שהה סקוסירב במחוז סנט ז'וליה דה לוריה, אחת מהקהילות האוטונומיות של אנדורה נקרא "הבית הרוסי" ("casa del Russos") ובו מיצג המנציח את חייו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ P L Kessler, Boris Skossyreff, www.historyfiles.co.uk
- ^ El rei Borís I d'Andorra: un visionari o un esperpent?, ElNacional.cat (בקטלאנית)