בז מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgבז מצוי
בז מצוי, זכר
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: בזיים
סוג: בז
מין: בז מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falco tinnunculus
תחום תפוצה
Falco tinnunculus ditsr.png
ביצת בז מצוי

בז מצוי (שם מדעי: Falco tinnunculus) הוא עוף דורס השייך למשפחת הבזיים, מסדרת דורסי היום. בני מין זה נפוצים ברחבי אירופה אסיה ואפריקה. הבז המצוי הוא הציפור הלאומית של בלגיה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם העברי בז מהתלמוד. מקור השם הלטיני נגזר מ-falc שמשמעו חרמש, על שם מקורו וטפריו המעוקלים, ו-tinnulus שמשמעו מצלצל או הד (בדומה לפעמון), בשל קריאותיו הקצרות והחדות של הבז שחוזרות על עצמן. בשל קריאות אלו בני האדם נהגו להחזיקו בכלובים על מנת להרחיק להקות יונים. שמו בערבית הוא 'צאקר אל ג'ראד', שמשמעו "בז החגבים". שמות עתיקים לבז המצוי מהמאה ה-17 הם windfucker וגם windhover שמשמעם, בתרגום חופשי, "המרפרף בכנפיו" בשל מנהגו לרפרף בכנפיו במקום.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז זה הוא כשמו כן הוא, הנפוץ בבזי ישראל, הן כמקנן והן כחולף-חורף ברוב חלקי הארץ, אינו שכיח ביערות צפופים ובמדבריות חשופים. הוא שכיח יותר בחבל הים תיכוני. הבז המצוי הוא דורס סתגלן, ונפוץ בעולם מרום של 400 מטר מתחת לפני הים ועד 3,500 מעל פני הים, בחלקים ניכרים של יבשת אירופה אסיה ואפריקה למעט הסהרה ואגן קונגו בתחומי אקלים מגוונים ממדבריים ועד ממוזגים-קרים למעט טונדרה.

הבז המצוי בישראל, הן המקנן והן החולף, דומה לתת-מין F.t.tinninculus השכיח באירופה ובאסיה עד סיביר ומונגוליה. הבז המצוי בנגב ובסיני קטנים ובהירים יותר ודומים יותר לתת-מין F.t.rupicolaeformis המקנן בחצי האי ערב, סודאן ומצרים. ישנה השערה כי התת-מין הישראלי הוא גרסת ביניים של תת-מינים אלו.

בשנות החמישים והשישים הבז המצוי היה בסכנת הכחדה בשל ההרעלות ההמוניות של חיות הבר. אולם מאז נפסקו ההרעלות אוכלוסייתו התאוששה בצורה מרשימה ובבתי קומות רבים אפשר לשמוע את צווחותיהם האופייניות בתקופת האביב. כיום הבז המצוי נפוץ בישראל ומספריו נאמדים באלפים רבים והוא הדורס הנפוץ ביותר בישראל. השכיח בבזים החנוטים של מצרים העתיקה הוא הבז המצוי, שנחשב למקודש. לאל המצרי הורוס ראש בדמות בז.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך גופו 30 - 34 ס"מ, מוטת כנפיו 70 - 80 ס"מ. משקל הזכר כ-150 גרם, והנקבה כ-190 גרם. בדומה ליתר מיני הבזים, לבז המצוי כנפיים וזנב ארוכים. הנקבה וגם הזכר בצבע חום מנוקד בשחור ושחור בהיר. אצל הזכר הנקודות קטנות יותר, הצבע החום נוטה במעט לאדמדם ועל הלחי, מגלגל העין, יורד פס שחור, לזכר בוגר צבע הראש אפרפר. ראשה של הנקבה בצבעי הגוף, כנפי הנקבה רחבות וקהות יותר משל הזכר. בז אדום דומה מאוד לבז המצוי, שניהם מקבוצת הבזים המרפרפים בכנפיהם, הבז המצוי חי בגפו או בזוג ואילו הבז האדום חברותי יותר וימצא בלהקות.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונו של הבז המצוי מגוון ומשתנה בהתאם לבית גידולו; הוא צד ציפורי שיר, מכרסמים, זוחלים וחרקים כגון חגבים נדלים וחיפושיות, לגוזלים בקן ההורים מביאים בעיקר ציפורים קטנות, מכרסמים ולטאות. הבז המצוי מאתר את טרפו כשהוא נח על עמדה שולטת וגבוהה או תוך כדי מעוף כשהוא סורק את הטריטוריה שלו. כשהוא מבחין בטרפו, הוא מרפרף בכנפיו במקום כשראשו מקובע ועיניו נעוצות במטרה, צולל מטה לשלב ביניים שם הוא מרפרף שוב ואז צולל מטה במהירות לעבר טרפו. יש פעמים שהבז צולל מיד לעבר טרפו, כמו לעבר דרורים. לאחר שדרס את טרפו, אם הוא מספיק קטן הוא יעוף כשטרפו בטפריו לעבר תחנת אכילה, מצוק גבוה, עמוד או עץ שם יאכל את טרפו בבטחה.

יחס הצלחותיו בציד הם 1:10, כלומר בכל 10 ניסיונות תקיפה הוא יצליח לצוד פעם אחת. הבז המצוי נחשב כמדביר ביולוגי מוצלח וטוב לחקלאות בשל העובדה שהוא מדלל מזיקים כגון מכרסמים, נברנים ועכברי שדה, חגבים וכדומה.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוגות מונוגמיים, החיזור והזיווג מתחיל בחודש ינואר והקינון החל מסוף פברואר ועד יוני. הם אינם בונים קינים, אלא משתמשים בתוואי שטח קיימים, החל משקערוריות במצוקים וכלה באדניות בבתים. הנקבה מטילה 3 עד 6 ביצים אדמדמות מנוקדות במשך כמה ימים, ודוגרת עליהן כחודש. במשך תקופת הקינון הזכר מוצא עמדת תצפית אל מול הקן. הוא מביא לשם מזון לנקבה, ולעתים מחליף אותה בדגירה. עם הבקיעה הגוזלים עטופים בפלומה לבנה, כאשר מתחת לה צומחות נוצותיהם. בתחילה הנקבה נשארת בקן ודוגרת עליהם, אבל ככל שהם גדלים, היא נמצאת פחות זמן בקן, ומצטרפת לזכר בהבאת מזון, אותו היא קורעת בשביל להאכיל את הגוזלים. אחרי כחודש הגוזלים מסוגלים לעוף. בשלב זה צבעי נוצותיהם דומים לאלה של הנקבה, ללא קשר למינם.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]