בלו (מס)
בְּלוֹ הוא מס עקיף המוטל על רכישת מוצרים מייצור מקומי (להבדיל ממכס המוטל על מוצרי יבוא).
הבלו תורם להכנסות המדינה, אך מטרתו העיקרית היא צמצום הצריכה של המוצרים שעליהם הוא מוטל. בהתאם לכך מוטל הבלו על מוצרי טבק, משקאות אלכוהוליים ודלק.
הבלו נגבה מהיצרן, והוא נכלל במחיר הטובין שהוא גובה מהספקים.
מקור המילה הוא בפרסית, והיא מופיעה בספר עזרא (ד, יג) ומשמעותה - מס.
[עריכה] בישראל
שיעורי הבלו על מוצרי הדלק השונים נקבעים על ידי אגף המכס והמע"מ במשרד האוצר, ומתעדכנים בצו.
נכון לינואר 2013, שיעורי הבלו על ליטר דלק הם[1]:
- בנזין - 3.00 שקלים
- נפטא - 3.00 שקלים
- קרוסין - 2.88 שקלים
- סולר - 2.88 שקלים
- גפ"מ - 12 אגורות
- מזוט - 1.5 אגורה
- גז טבעי - 1.7 אגורות
- שמן ממוחזר - 2.9 אגורות
- ביו דיזל - 2.88 שקלים (על סוגים מסוימים של ביודיזל 2.9 א"ג)
- תערובת דלק - 3.00 שקלים לליטר
בסוף יולי 2011 הוחלט באופן חריג להפחית את הבלו על בנזין בשיעור של 30 אג' לתקופה של חודש, על מנת למנוע את העלייה במחיר הבנזין שהייתה אמורה להתרחש בראשית אוגוסט עקב עליית מחיר הנפט בעולם. החלטה זו הייתה על רקע מחאת האוהלים שהתרחשה בתקופה זו[2].
בחודש אוגוסט 2011 הוריד שר האוצר יובל שטייניץ את הבלו על הסולר, על מנת למנוע עליה חדה של תעריפי החשמל.
בישראל עוסקת בגביית הבלו רשות המסים, וקודם להקמתה עסק בכך אגף המכס ומע"מ. בשנת 2005 היו הכנסות המדינה מבלו על טבק כ-851 מיליון ש"ח. בשנת 2009 ההכנסות מבלו על דלק היו כ-12 מיליארד ש"ח[3].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עדכון בלו ינואר 2013, אתר רשות המסים
- ^ עמירם ברקת, נזיד עדשים לציבור: מחיר הדלק יוקפא לחודש אחד בלבד, באתר גלובס, 31/07/2011
- ^ שחר הזלקורן, האם המדינה רוצה שתבזבזו דלק?, באתר ynet, 1 בדצמבר 2009
