יובל שטייניץ
| יובל שטייניץ | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 10 באפריל 1958 כ' בניסן ה'תשי"ח |
| ממשלות | 32 |
| כנסות | 15 - 18 |
| סיעות | הליכוד |
| תפקידים בולטים |
|
ד"ר יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958) הוא שר האוצר המכהן בממשלת ישראל וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כמרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
שטייניץ נולד למינה ודן, גדל והתחנך ברמות השבים. עם גיוסו לצה"ל בחר לשרת בחטיבת גולני[1] ושובץ בגדוד 12 (ברק) של החטיבה. בגולני עבר שטייניץ מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מפקדי כיתות ושימש כסמל מחלקה[2]. לאחר שחרורו השלים שטייניץ תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט בפילוסופיה, שנושאו "מנקודת מבט רציונליסטית", עשה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. בתום לימודיו, בשנת 1993 הוענקה לו "מלגת אלון" לחוקרים צעירים מצטיינים, והוא החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה. שטייניץ פרסם מספר ספרים פופולריים בפילוסופיה; הראשון שבהם, "הזמנה לפילוסופיה", הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בתולדות מדינת ישראל וזכה לכ-40 הדפסות. גם ספרו "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" בו הוא מוכיח, לטענתו, את קיומו של אלוהים ברמה לוגית מדעית, היה לרב מכר וזכה ל-10 הדפסות.
במסגרת תפקידיו בצבא ובכנסת התעניין שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית. שטייניץ כתב מספר מאמרים בנושאים אלה לבטאון הצבאי "מערכות".
[עריכה] פעילותו הציבורית
שטייניץ גדל בבית ליברלי ובראשית פעילותו הפוליטית בשנות ה-80 היה פעיל בשמאל וחבר ב"שלום עכשיו". הוא נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי וממנו נהרג אמיל גרינצווייג. בשנת 1994 שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין, בעקבות ההתחמשות המצרית למרות הסכם השלום ובעקבות ביקורתו על הסכמי אוסלו. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו. בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לבנימין נתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. במסגרת תפקידו בכנסת ה-15 שימש שטייניץ כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון וכחבר בועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובועדת המדע והטכנולוגיה.
שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, ויו"ר הוועדה הביטחונית המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולקונגרס ארצות הברית. בכהונתו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, נחשב שטייניץ כמי שהצליח ליצור סדר יום עצמאי לוועדה. הוא הרבה לתחקר בכירים במערכת הביטחון, לרבות הרמטכ"ל ושר הביטחון, שבעבר זכו ליחס אוהד אוטומטי מהוועדה. שטייניץ יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק שביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כשלונה לגלות את תוכנית הגרעין של לוב. כמו כן, יזם שטייניץ את הקמתה של הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו. הרבה להתריע על הסכנה הטמונה בהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית[3]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים והפיכתו לזרוע אסטרטגית בעלת יכולות תקיפה ארוכות טווח, בדומה לחיל האוויר[4].
בדיון על תוכנית ההתנתקות, שבה תמך[5], הוביל את המאבק הפרלמנטרי והציבורי נגד מסירת ציר פילדלפי לידי מצרים, וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל[6]. לטענתו בזכות התנגדותו הצליח לצמצם משמעותית את פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[דרוש מקור]. בנוסף, קרא שטייניץ לעריכת "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה, לפני ההתנתקות, על מנת שלא תצטייר כנובעת מחולשה של ישראל[7]. לאחר מכן הצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית. נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום התשיעי ברשימת המפלגה. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי בבחירות שנערכו ביוני 2006, אך הפסיד לדני דנון, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.
בשנים 1999-2004 כיהן שטייניץ כנשיא ”האגודה לזכות הציבור לדעת”.
שטייניץ סבור שבית המשפט העליון פוגע בקביעות בשנים האחרונות ב"סטטוס קוו" ובחרדים, ואף התראיין לקלטת בשם "הרצל והציונות", שיצר והפיץ אמנון יצחק בה הוא מאשש מנסיונו והשקפת עולמו את טענות החרדים.[8]
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, ולאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה לתפקיד שר האוצר.
בשנת 2011 קיבל אות כבוד מטעם המרכז האוניברסיטאי אריאל על פעילותו בפיתוח וקידום הכלכלה והחברה בישראל, בניווט המאמץ הלאומי ליציאה מהירה מהמשבר הכלכלי הבין לאומי, בהנהגת מערכת הרפורמות במשק המיועדות להעצמת האזרח והמשק הלאומי, תוך מאבק פוליטי ציבורי עם גורמי כוח ואינטרסים רבי עוצמה, בהקצאת תוספת משאבים משמעותית למערכת החינוך בכלל ומערכת ההשכלה הגבוהה בפרט[9].
[עריכה] חקיקה
בין החוקים שיזם שטייניץ במהלך כהונתו בכנסת:
- חוק המאריך את תקופת הצינון הנדרשת ממשרתים בכוחות הביטחון בטרם יתמודדו על מקום בכנסת או בממשלה מחצי שנה לשלוש שנים (יחד עם אבשלום וילן)
- חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם אריה אלדד)
- חוק המחייב התקנת מד רעש באולמות אירועים
- "חוק ישראכרט" לצמצום הריכוזיות בשוק האשראי. חברת אשראי שמחזיקה לפחות 10% משוק כרטיסי האשראי תחויב לאפשר גם לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. - 2011.
[עריכה] שר האוצר
עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו מונה שטייניץ לשר האוצר. הוא נכנס לתפקידו בעת שהמשק הישראלי והמשק העולמי נמצאים במשבר. כהונתו החלה במהלכים אחדים של העלאת מסים, ובראשם העלאת מס ערך מוסף מ-15.5% ל-16.5% החל מ-1 ביולי 2009. שטייניץ התייחס לכך באומרו: "מדיניות המסים שלנו הייתה נכונה לאורך המשבר, ברוב מדינות המערב הורידו מסים. אנחנו הלכנו בתוואי הפוך, העלינו מסים בעיצומו של המשבר, חטפנו גם על זה ביקורת, אמרו שזה מנוגד לתאוריות הכלכליות להעלות מסים ובעיקר עקיפים כמו מע"מ, אבל בה בעת קבענו תוכנית רב שנתית של הורדת מסים".[10] מגמה זו של העלאת מסים באה לסיומה ב-1 בינואר 2010, עם הורדת מס ערך מוסף ל-16%.
באפריל 2009 מינה את פרופסור עומר מואב לעמוד בראש הוועדה המייעצת לשר האוצר. מואב התפטר כעבור שנה, ובמקומו מינה שטייניץ לתפקיד את ד"ר אבי שמחון. בנובמבר 2009 מונה חיים שני למשרת מנכ"ל המשרד, אך הוא התפטר כשנה וחצי לאחר מכן בעקבות מחאת האוהלים.
בתקופה זו (נובמבר 2009) זכה באזרחות כבוד מטעם עיריית שדרות, אחת הערים שסבלו מהקיצוץ במענקי האיזון (כספים המועברים מהממשלה לרשויות המקומיות לצורך איזון תקציבן) שמשרד האוצר יזם[11].
שטייניץ תקף את פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את החוק המאפשר להפעיל בתי כלא פרטיים, וכינה אותה "הפקרות כלכלית". טענתו הייתה שכשם שבית המשפט מתחשב בשיקולים ביטחוניים כך עליו להתחשב בשיקולים כלכליים. בפסיקה זו, בית המשפט העליון ביקר בחריפות את הכנסת על העברת סמכויות כליאה לידיים פרטיות וביטל את תיקון 28 לחוק בתי הסוהר המתיר העברת סמכויות של שב"ס לידים פרטיות.
ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. במהלך נוסף של העלאת מיסים בשנה זו, הודיע שיקדם העלאת מסים חריפה בסקטור האנרגיה, בעקבות המלצות ועדת ששינסקי, אותה מינה לבדיקת סוגיה זו. בעקבות כך נפתח ויכוח ציבורי ומשפטי, שבו נאבקו היזמים והמשקיעים בסקטור האנרגיה בהעלאת המס, אל מול אלו שתמכו בצעד זה.
כשר אוצר שטייניץ התבטא פעמים רבות בעד הגדלת המיסוי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. יחד עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הוביל את התמיכה בועדת ששינסקי לגביית מס על רווחי הנפט, ביטל הטבות מס על כרית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס בעבר והכפיל את הסכום אותו משלמות חברות סלולריות עבור התדרים.[12]
ביולי-אוגוסט 2011 נאלץ שטייניץ להתמודד עם סדרת מחאות חברתיות כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה ויוקר המחיה בישראל. ההפגנות וצעדי המחאה, שהתרחשו במספר רב של מוקדים ולאורך זמן רב, התמקדו במחירי הדיור הגבוהים בישראל, יוקר מחיה ועלויות מעונות יום, ולוו במחאות נוספות של רופאים, עובדים סוציאלים, מורים ורפתנים אשר קראו לשינוי התפיסה החברתית של משרד האוצר והממשלה. בתחילת המאבק שלל שטייניץ את טענות המפגינים, אך עם התגברות המחאות, לרבות קולות מהקואליציה שקראו להדחתו, והתגייסות עשרות ארגונים למאבק, הגמיש את יחסו למחאה, ונקט צעדים לריצוי המוחים, כגון הורדת מס לשם צמצום העלאת מחיר החשמל.[13] במקביל, בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני.[14]
במהלך כהונתו, בשנת 2011, התקיימה שביתת הרופאים במשך ארבעה וחצי חודשים. השביתה הסתיימה עם חתימת שר האוצר ונציגי הרופאים על הסכם קיבוצי ששיפר את תנאי העסקתם תוך מתן עדיפות לבתי החולים בפריפריה. אף על פי כן, נמשכו מחאות של מאות רופאים מתמחים (בעיקר מבתי חולים במרכז הארץ) שהתנגדו להסכם, דרשו לבטלו ואף הגישו מכתבי התפטרות (אך על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון שדן בערעור מטעם המתמחים, נקבע שההתפטרות קבוצתית, בניגוד לעמדת ארגון העובדים שמייצגם ולכן איננה תקפה). בנובמבר 2011 הצטרפו למתמחים יותר מ-200 רופאים מומחים (מבתי חולים במרכז הארץ) שהגישו אף הם מכתבי התפטרות.
במהלך כהונתו של שטייניץ כשר האוצר הוא שם דגש על פיתוח העסקים עם כלכלות מתפתחות ובעיקר עם סין והודו. בשנים 2010-2011 היצוא הישראלי לאזורים אלה בעולם גדל מ-30% (מכלל הייצוא הישראלי) ל-40%. במהלך שני ביקורים רשמיים, בסין ובהודו, הוביל שטייניץ מו"מ לחתימה על שורה של הסכמים בין המדינות אשר נועדו להגדיל את היקף העסקים עימן. בינהן: פרוטוקולים פיננסים (ביטוח סיכונים של יצואנים), הקמת אזורי שכר חופשי, הקמת קרן משותפת לעידוד יזמות ופיתוח טכנולוגי ויישום תוכנית החלפת פוסט-דוקטורנטים.[15]
[עריכה] משפחתו
שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. הם הורים לשלושה, ומתגוררים במבשרת ציון.
[עריכה] ספריו
- הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987
- לעולם תהא המטפיזיקה, דביר, 1990
- עץ הדעת - אלוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
- טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יובל שטייניץ, באתר הכנסת
- שאלה תשובה- עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, הארץ
- ביקורת על ספרו של שטייניץ טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה
- אלי אשד, תוכנית החלל של יובל שטייניץ
- ועדת שטייניץ - דוח מיוחד בסוגיית מוכנות העורף לאיומים בלתי קונבנציונאליים באתר הכנסת
- דוח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק באתר הכנסת
- אמריקה תבוא - איראן תיכנס, רון בן ישי מראיין את ח"כ שטייניץ ב-ynet
- מוטי בסוק, "זה טבעי שראש ממשלה יתערב בנושאים כלכליים", באתר הארץ, 17.7.2009
- יובל שטייניץ, טילים, רבותיי, טילים!, מערכות 404-403, דצמבר 2005
- יובל שטייניץ, ההיגיון והשיגעון שמאחורי מסכות המגן, באתר הארץ - מאמר של שטייניץ בנושא מיגון העורף
- יהודה שרוני, יובל שטייניץ מסכם שנה בתפקיד: לא נער של אף אחד, nrg, 9.4.2010
- משנתה הכלכלית של הממשלה, הרצאה שניתנה בתאריך 28/4/2010 בפורום סטודנטים לכלכלה של האוניברסיטה העברית
- עמוס רגב, שלמה צזנה וזאב קליין, להיכנס לפרופורציות, באתר ישראל היום, 19 באוגוסט 2011
- יובל שטייניץ, הים כעומק האסטרטגי של ישראל, מערכות, גיליון
גיליון 383, מאי 2002, עמודים 6-11.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ליאת רון, יובל שטייניץ: "אני לא מרגיש שהכעס של המחאה מופנה אליי; לא מצטער לרגע שאני שר האוצר", גלובס, 12.10.2011, "היה ברור שאהיה קרבי. כשכל החבר'ה הלכו לסיירות ולטיס, אני החלטתי ללכת לגולני. היפכא מסתברא. כשהייתי יו"ר ועדת החוץ והביטחון, גבי אשכנזי, שהיה אז סגן הרמטכ"ל, הגיע לדבר ומישהו אמר שהיושב ראש היה בגולני ושאל אם הוא זוכר. בטח, הוא אמר, הוא היה הבלונדיני היחיד.".
- ^ אראל סג"ל ויהודה שרוני, "אני משרי האוצר החברתיים שהיו", nrg, , 29.10.2011, יובל שטייניץ: "גם כשמוניתי ליו"ר ועדת חוץ וביטחון פקפקו בי. תהו איך ד"ר אשכנזי לפילוסופיה, סמל בגולני, ישלוט בוועדה. אבל הפילוסופיה היא נשק בלתי קונבנציונלי".
- ^ ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, מדרום תפתח הרעה, אתר מנהיגות יהודית, 28 ביוני 2005
- ^ אריה בנדר, הצעה בכנסת: הקמת זרוע אסטרטגית בחיל- הים, באתר nrg מעריב, 14 בפברואר 2002
- ^ שאלות ותשובות עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, מקום תשיעי ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
- ^ דיאנה בחור-ניר, הממשלה אישרה: משנים את חוזה השלום עם מצרים, באתר ynet, 28 באוגוסט 2005
- ^ אילן מרסיאנו, שטייניץ: לצאת למבצע צבאי או לדחות ההתנתקות, באתר ynet, 25 במאי 2005
- ^ אבישי בן חיים, ח"כ שטייניץ מככב בקלטת אנטי ציונית של אמנון יצחק, באתר ynet, 2.2.2001
- ^ המרכז האוניברסיטאי אריאל העניק אות הוקרה לשר האוצר יובל שטייניץ
- ^ נעמה סיקולר, פרסום ראשון: חברת האשראי פיץ' אישררה את הדירוג של ישראל, באתר כלכליסט, 6.11.2009
- ^ יניר יגנה, כך הפך שר האוצר ליקיר העיר שדרות, אשר מתקציבה קיצץ, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2009
- ^ שטייניץ על ששינסקי: "לא הבנתי למה אני נכנס; רוב בכירי האוצר ייעצו לי לא לגעת"
- ^ תני גולדשטיין ויעל דראל, שטייניץ הוריד המס, החשמל יתייקר "רק" ב-12%, באתר ynet, 7 באוגוסט 2011
- ^ תני גולדשטיין, בעקבות מחאת האוהלים: חיים שני התפטר, באתר ynet, 31 ביולי 2011
- ^ שר האוצר דר' יובל שטייניץ בשיחה עם נגה קינן, יו"ר פורום CFO, לרגל הענקת אות ההוקרה של הפורום לשנת 2011. 22/12/2011, CFO TV
| שרי האוצר בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת | ||
|---|---|---|
|
