יובל שטייניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יובל שטייניץ
ד"ר יובל שטייניץ, יולי 2008
תאריך לידה 10 באפריל 1958
כ' בניסן ה'תשי"ח
ממשלות 32, 33
כנסות 15 - 19
סיעה הליכוד
תפקידים בולטים

ד"ר יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958) הוא השר לנושאים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים בממשלת ישראל וחבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד. כיהן כשר האוצר וכמרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייניץ נולד וגדל ביישוב החקלאי רמות השבים. הבכור מבין ארבעת ילדיו של דן, מהנדס שעלה לארץ מבראונשווייג שבגרמניה עם משפחתו בשנת 1934‏[1], ושל מינה, מורה לספרות ולפילוסופיה.

עם גיוסו לצה"ל בחר לשרת בחטיבת גולני[2] ושובץ בגדוד 12 (ברק) של החטיבה. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר ושימש כסמל מחלקה‏[3]. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע ליטני, כאיש מילואים לחם בשורות חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון ונפצע.

לאחר שחרורו מצה"ל למד לתואר ראשון ושני בפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב דוקטורט בפילוסופיה בנושא "סניגוריה לאונטולוגיה הראציונאליסטית באמצעות בדיקת מהותם ותקופתם של טיעונים מטאפיזיים להוכחת קיומו של האלהים"‏[4], בהנחיית זאב בכלר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (1994). בשנת 1993 הוענקה לו "מלגת אלון" לחוקרים צעירים מצטיינים, והוא החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה. פרסם מספר ספרים פופולריים בפילוסופיה; הראשון שבהם, "הזמנה לפילוסופיה", הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בישראל וזכה לכ-40 הדפסות. גם ספרו "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" העוסק בהוכחת קיומו של האל היה לרב מכר וזכה ל-10 הדפסות.

במסגרת תפקידיו בצבא ובכנסת עסק שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית. שטייניץ כתב מספר מאמרים בנושאים אלה לבטאון הצבאי "מערכות".‏[5]

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייניץ גדל בבית ליברלי ובראשית פעילותו הפוליטית בשנות ה-80 היה פעיל שמאל וחבר ב"שלום עכשיו". הוא נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי וממנו נהרג אמיל גרינצווייג. בשנת 1994 שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין, בעקבות ההתחמשות המצרית למרות הסכם השלום ובעקבות ביקורתו על הסכמי אוסלו. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו. בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לנתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. במסגרת תפקידו בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון וכחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, ויו"ר הוועדה הביטחונית המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולקונגרס ארצות הברית. הוא יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק ועמד בראשה. הוועדה ביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כשלונה לגלות את תוכנית הגרעין של לוב. דו"ח הוועדה כלל המלצות אחדות:‏[6]

  • לשקול הוצאת יחידה 8200 מאחריותו של צה"ל והפיכתה לרשות סיגינט אזרחית.
  • פיתוח מערך לווייני הריגול של ישראל והפעלתו על ידי גוף משותף לצה"ל ו"המוסד".
  • בחינת ההכשרה של אנשי המודיעין בצה"ל עד כדי הקמת אקדמיה לתחום.
  • מינוי מזכיר למודיעין במעמד זהה למזכיר הצבאי לראש הממשלה.
  • הקמת ועדת שרים למודיעין.
  • חקיקת חוק המודיעין.
  • רפורמה במבנה קהילת המודיעין.

שטייניץ יזם את הקמתה של הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו. הרבה להתריע על הסכנה הטמונה בהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית‏[7]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים, בדומה לחיל האוויר[8].

בדיון על תוכנית ההתנתקות, שבה תמך‏[9], הוביל את המאבק הפרלמנטרי והציבורי נגד מסירת ציר פילדלפי לידי מצרים, וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל‏[10]. לטענתו בזכות התנגדותו הצליח לצמצם משמעותית את פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[דרוש מקור]. בשנת 2005 קרא שטייניץ לעריכת "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה, לפני ההתנתקות, על מנת שלא תצטייר כנובעת מחולשה של ישראל‏[11]. לאחר מכן הצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית.

נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום התשיעי ברשימת המפלגה. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי בבחירות שנערכו ביוני 2006, אך הפסיד לדני דנון, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.

בשנים 1999–2004 כיהן כנשיא "האגודה לזכות הציבור לדעת".

שטייניץ סבור שבית המשפט העליון פוגע בקביעות בשנים האחרונות ב"סטטוס קוו" ובחרדים, ואף התראיין לקלטת בשם "הרצל והציונות", שיצר והפיץ הרב אמנון יצחק בה הוא מאשש מנסיונו והשקפת עולמו את טענות החרדים.‏‏‏[12]

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, ולאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר האוצר.

בשנת 2011 קיבל אות כבוד מטעם המרכז האוניברסיטאי אריאל על פעילותו בפיתוח וקידום הכלכלה והחברה בישראל, בניווט המאמץ הלאומי ליציאה מהירה מהמשבר הכלכלי הבינלאומי, בהנהגת מערכת הרפורמות במשק המיועדות להעצמת האזרח והמשק הלאומי, תוך מאבק פוליטי ציבורי עם גורמי כוח ואינטרסים רבי עוצמה, בהקצאת תוספת משאבים משמעותית למערכת החינוך בכלל ומערכת ההשכלה הגבוהה בפרט‏[13].

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החוקים שיזם שטייניץ במהלך כהונתו בכנסת:

  • חוק המאריך את תקופת הצינון הנדרשת ממשרתים בכוחות הביטחון בטרם יתמודדו על מקום בכנסת או בממשלה מחצי שנה לשלוש שנים (יחד עם אבשלום וילן)
  • חוק בעלויות צולבות בתקשורת אשר מטיל מגבלות על ריכוז עוצמת השליטה בתקשורת, בעל שליטה של למעלה מ- 10% בגוף תקשורת ארצי אחד לא רשאי להחזיק יותר מ-5% בשום גוף תקשורת ארצי אחר.‏[14]
  • חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם אריה אלדד)
  • חוק המחייב התקנת מד רעש באולמות אירועים.

שר האוצר (2009-2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו מונה שטייניץ לשר האוצר. הוא נכנס לתפקידו בעת שהמשק הישראלי והמשק העולמי נמצאו במשבר. כהונתו החלה במהלכים אחדים של העלאת מסים, ובראשם העלאת מס ערך מוסף מ-15.5% ל-16.5% החל מ-1 ביולי 2009. שטייניץ התייחס לכך באומרו: "מדיניות המסים שלנו הייתה נכונה לאורך המשבר, ברוב מדינות המערב הורידו מסים. אנחנו הלכנו בתוואי הפוך, העלינו מסים בעיצומו של המשבר, חטפנו גם על זה ביקורת, אמרו שזה מנוגד לתאוריות הכלכליות להעלות מסים ובעיקר עקיפים כמו מע"מ, אבל בה בעת קבענו תוכנית רב שנתית של הורדת מסים"‏[15]. מגמה זו של העלאת מסים באה לסיומה הזמני ב-1 בינואר 2010, עם הורדת מס ערך מוסף ל-16%.

באפריל 2009 מינה את פרופסור עומר מואב לעמוד בראש הוועדה המייעצת לשר האוצר. מואב התפטר כעבור שנה, ובמקומו מינה שטייניץ לתפקיד את ד"ר אבי שמחון. בנובמבר 2009 מונה חיים שני למנכ"ל המשרד, אך הוא התפטר כשנה וחצי לאחר מכן בעקבות מחאת האוהלים.

ביוני 2009 אישרה ממשלת ישראל את הצעת שטייניץ לתיקון פקודת מס הכנסה, לפיה אימהות עובדות יקבלו נקודת זיכוי נוספת בגין הוצאות הטיפול בילדיהן, במקום ההכרה בהוצאות לצורכי מס עליה החליט בית המשפט העליון בפסק דין ורד פרי.

ביולי 2009 אישרה הממשלה את הצעתו של שטייניץ להעביר לראשונה תקציב דו-שנתי, וזאת על רקע המשבר הכלכלי העולמי. יתרונותיו של התקציב הדו-שנתי הוצגו:

  • מתן אפשרות לגמישות תקציבית בעת המשבר הכלכלי.
  • אפשרות לתכנון תקציבי לטווח ארוך מהנהוג.
  • הקטנת חוסר הוודאות התקציבית במשרדי ממשלה ובגופים הנתמכים על ידי הממשלה.
  • הבטחת תקצוב לפרויקטים ארוכי טווח כגון תשתיות וחוזי רכש והצטיידות.
  • עידוד השקעות הון בעקבות הגדלת היציבות התקציבית הנהוגה במדינה.

התקציב הדו שנתי הונהג בישראל בין השנים 2009–2014.

בנובמבר 2009 זכה שטייניץ באזרחות כבוד מטעם עיריית שדרות, אחת הערים שסבלו מהקיצוץ במענקי האיזון (כספים המועברים מהממשלה לרשויות המקומיות לצורך איזון תקציבן) שמשרד האוצר יזם‏[16].

שטייניץ תקף את פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את תיקון 28 לחוק בתי הסוהר המאפשר להפעיל בתי כלא פרטיים, וכינה אותה "הפקרות כלכלית". טענתו הייתה שכשם שבית המשפט מתחשב בשיקולים ביטחוניים כך עליו להתחשב בשיקולים כלכליים.

במאי 2010, לאחר חמש עשרה שנים של ניסיונות, הצליחה ישראל להתקבל לארגון ה-OECD.

ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. במהלך נוסף הודיע שיקדם העלאת מסים חריפה בסקטור האנרגיה, בעקבות המלצות ועדת ששינסקי, אותה מינה לבדיקת סוגיה זו. בעקבות כך נפתח ויכוח ציבורי ומשפטי, שבו נאבקו היזמים והמשקיעים בסקטור האנרגיה בהעלאת המס, אל מול אלו שתמכו בצעד זה.

כשר אוצר שטייניץ התבטא פעמים רבות בעד הגדלת המיסוי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. יחד עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הוביל את התמיכה בועדת ששינסקי לגביית מס על רווחי הנפט והגז, ביטל הטבות מס על כריית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס בעבר. במסגרת מדיניות זאת הוביל השר שטייניץ בשנת 2011 את תיקון החוק לעידוד השקעות הון במסגרת החוק בוטלו ההטבות שניתנו עד כה לחברות כימיקלים לישראל ולתעשיות הביטחוניות, הוקצו הטבות מס ליזמים המעוניינים להשקיע בפריפריה ולא במרכז הארץ, בוטלו הטבות בלעדיות שניתנו עד אותה העת לתושבי חוץ בלבד ושונו תנאי הזכאות להטבות המס. כמו כן הוביל רפורמה בתחום הקצאת התדרים והכפיל את הסכום אותו משלמות חברות סלולריות עבור התדרים‏[17].

בתחילת 2010, במסגרת המדיניות להגדלת התחרות במשק הישראלי מינה שטייניץ ועדה לבחינת הטבות המס והמענקים הניתנים לפי חוק במטרה לגבש את הדרכים למיצוי מרבי של התקציב המיועד לעידוד השקעות הון בתעשייה. הוועדה שהורכבה מבכירים במשרדי האוצר והכלכלה המליצה כי תנאי הזכאות להטבות המס ישונו ויכללו את ביטול הדרישה להשקעה מזערית מזכה כתנאי סף לקבלת הטבות המס, ביטול הטבות בלעדיות שהוענקו לתושבי חוץ המשקיעים בארץ וביטול יחס המחזורים, כך שבפועל חברה שתעמוד בקריטריונים המוגדרים בחוק תהיה זכאית להטבות מס בשיעור מס קבוע מראש בהתאם לאזור בו ממוקם המפעל תוך כדי מתן העדפה להקמת מפעלים בפריפריה. בסוף דצמבר 2010 נכנס לתוקפו תיקון 68 לחוק עידוד השקעות הון, הנחשב לשינוי המשמעותי ביותר שנעשה בחוק מאז חקיקתו ב-1959.

בתחילת שנת 2011 נכנס לתוקפו החוק לצמצום הריכוזיות בשוק האשראי. לפי החוק, שיזם שטייניץ, חברת אשראי שמחזיקה לפחות 10% משוק כרטיסי האשראי תחויב לאפשר גם לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. חוק זה הגביר את התחרות בשוק כרטיסי האשראי והפחית באופן ניכר את התשלומים שמעבירים בעלי העסקים לחברות האשראי. כמו כן החוק אפשר לעסקים קטנים ובינוניים לבחור חברת סליקה כרצונם ללא תלות בחברה כזו או אחרת.

במהלך כהונתו, בשנת 2011, התקיימה שביתת הרופאים במשך ארבעה וחצי חודשים. השביתה הסתיימה עם חתימת האוצר והרופאים על הסכם קיבוצי ששיפר את תנאי העסקתם של הרופאים תוך מתן עדיפות לבתי החולים בפריפריה. אף על פי כן, נמשכו מחאות של מאות רופאים מתמחים (בעיקר מבתי חולים במרכז הארץ) שהתנגדו להסכם, דרשו לבטלו ואף הגישו מכתבי התפטרות (אך על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון שדן בערעור מטעם המתמחים, נקבע שההתפטרות קבוצתית, בניגוד לעמדת ארגון העובדים שמייצגם ולכן איננה תקפה). בנובמבר 2011 הצטרפו למתמחים יותר מ-200 רופאים מומחים (מבתי חולים במרכז הארץ) שהגישו אף הם מכתבי התפטרות. בסופו של דבר שככה המחאה.

בקיץ 2011 נאלץ שטייניץ להתמודד עם סדרת מחאות חברתיות כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה ויוקר המחיה בישראל. ההפגנות וצעדי המחאה, שהתרחשו במספר רב של מוקדים ולאורך זמן רב, התמקדו במחירי הדיור הגבוהים בישראל, יוקר מחיה ועלויות מעונות יום, ולוו במחאות נוספות של רופאים, עובדים סוציאלים, מורים ורפתנים אשר קראו לשינוי התפיסה החברתית של משרד האוצר והממשלה. בתחילת המאבק שלל שטייניץ את טענות המפגינים, אך עם התגברות המחאות, לרבות קולות מהקואליציה שקראו להדחתו, והתגייסות עשרות ארגונים למאבק, הגמיש את יחסו למחאה, ונקט צעדים לריצוי המוחים, כגון הורדת מס לשם צמצום העלאת מחיר החשמל‏[18]. במקביל, בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני[19]. בעקבות מינויה של ועדת טרכטנברג טיפל במימוש המלצותיה בנושאים הקשורים למשרדו, כגון מסים.

במהלך כהונתו של שטייניץ כשר האוצר הוא שם דגש על פיתוח העסקים עם כלכלות מתפתחות ובעיקר עם סין והודו. בשנים 2010-2011 היצוא הישראלי לאזורים אלה בעולם גדל מ-30% (מכלל הייצוא הישראלי) ל-40%. במהלך שלושה ביקורים רשמיים, בסין ובהודו, הוביל שטייניץ משא ומתן לחתימה על שורה של הסכמים בין המדינות אשר נועדו להגדיל את היקף העסקים עימן. בהם: פרוטוקולים פיננסיים (ביטוח סיכונים של יצואנים), הקמת אזורי סחר חופשי, הקמת קרן משותפת לעידוד יזמות ופיתוח טכנולוגי ויישום תוכנית החלפת פוסט-דוקטורנטים[20].

ביולי 2012 חזר שטייניץ למהלך של העלאת מסים, במסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והוחלט על העלאת שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי החל מינואר 2013‏[21].

בנובמבר 2012, בשלהי כהונתו כשר האוצר, פעל שטייניץ לחקיקת חוק לטיפול ברווחים הכלואים, לפיו יוענקו הטבות מס בשיעור של כ- 40%-70% לחברות אשר יבחרו במסלול הכולל הטלת מיסוי על מענקים אותם קיבלו מהממשלה. בעקבות תיקון זה, בנובמבר 2013 גבתה רשות המסים רווחים כלואים מ-214 חברות בסכום של כ- 4.387 מיליארד שקלים.

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן‏[22].

השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין (2013-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 נבחר שוב כח"כ מטעם סיעת הליכוד, ומונה לשר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין. חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

במסגרת תפקידו כשר לענייני מודיעין עוסק השר שטייניץ במספר נושאים מרכזיים:

  • תוכנית הגרעין האיראנית - שטייניץ הוסמך על ידי הממשלה לרכז את המערכה הדיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית בנושא. מאז כניסתו לתפקיד נפגש בקביעות עם בכירים רבים העוסקים בנושא כגון שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, שר החוץ הגרמני – גידו וסטרוולה, שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס וסגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן. במהלך פגישותיו הדגיש שטייניץ את גודל האיום הנשקף לישראל ולעולם כתוצאה מפרויקט הגרעין הצבאי של איראן והזהיר מפני הסכמי ביניים אשר עלולים לאפשר לאיראנים להעשיר אורניום לרמת העשרה נמוכה של 3.5% - רמה שממנה אפשר להתקדם בקלות יחסית להעשרת אורניום לשימושים צבאיים.
  • אחריות על גופי המודיעין האזרחיים של מדינת ישראל - השר שטייניץ אחראי על היבטי בניין הכוח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושל שירות הביטחון הכללי.
  • אחריות על הדיאלוג האסטרטגי מול הממשל האמריקאי – במסגרת פעילות זו דן שטייניץ עם צמרת הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית בשיתוף הפעולה בין המדינות בסוגיות מדיניות, פוליטיות, כלכליות, צבאיות ומודיעיניות וזאת על מנת לחזק את הברית האסטרטגית בין המדינות.
  • אחראי מטעם הממשלה על פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית.
  • אחריות על נושא ההסתה והדה לגיטימציה – משרד המודיעין אחראי בין היתר להובלת המאבק שמנהלת ממשלת ישראל נגד הניסיונות לפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. במסגרת זו, המשרד מנהל מעקב מתמשך אחר תופעת ההסתה ומאמצי הרש"פ לקדם הסתה לשנאה ואלימות ולמנוע את התפתחותה של תרבות של שלום בקרב החברה הפלסטינית. השר שטייניץ פרסם בהקשר זה מאמר בניו יורק טיימס[דרוש מקור] שמתאר את השלכותיה הקשות ועומד על המכשולים הרבים שהיא מציבה בדרך לקידום שלום אמת עם הפלסטינים.
  • עוד בהיותו שר האוצר הוביל שטייניץ חתימה על הסכם כלכלי בין ישראל והרשות הפלסטינית, עליו חתם יחד עם ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. במסגרת הסכם זה הוחלט על הגברת המלחמה המשותפת בהברחות סחורות, וחיזוק יכולות גביית המסים של הרשות הפלסטינית. בממשלה הנוכחית, עם חידוש המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית, מונה שטייניץ על ידי ראש הממשלה נתניהו לרכז את הטיפול בנושאים הכלכליים במשא ומתן. כחלק מכך, הוביל שטינייץ חבילה של צעדי סיוע לכלכלה הפלסטינית, כמו הרחבת שעות פתיחת מעברי הסחורות, הגדלת מספר העובדים הפלסטינים בישראל ועוד. בנוסף לכך, עמד שטייניץ בראש המשלחת הישראלית לכנס המדינות התורמות, בשולי עצרת האו"ם בחודש ספטמבר 2013.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. הם הורים לשלושה, ומתגוררים במבשרת ציון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987.
  • לעולם תהא המטפיזיקה, דביר, 1990
  • עץ הדעת - אלוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
  • רב המכר טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר היקים, באתר יוצאי מרכז אירופה
  2. ^ ליאת רון, ‏יובל שטייניץ: "אני לא מרגיש שהכעס של המחאה מופנה אליי; לא מצטער לרגע שאני שר האוצר", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2011
  3. ^ אראל סג"ל ויהודה שרוני, "אני משרי האוצר החברתיים שהיו", באתר nrg‏, 29.10.2011
  4. ^ אתר מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות
  5. ^ יובל שטייניץ, ‏הים כעומק האסטרטגי של ישראל, מערכות 6-11, מאי 2002
    יובל שטייניץ, ‏טילים, רבותיי, טילים!, מערכות 404-403, דצמבר 2005
  6. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק
  7. ^ ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, מדרום תפתח הרעה, אתר מנהיגות יהודית, 28 ביוני 2005
  8. ^ אריה בנדר, הצעה בכנסת: הקמת זרוע אסטרטגית בחיל-הים, באתר nrg‏, 14 בפברואר 2002
  9. ^ שאלות ותשובות עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, מקום תשיעי ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
  10. ^ דיאנה בחור-ניר, הממשלה אישרה: משנים את חוזה השלום עם מצרים, באתר ynet‏, 28 באוגוסט 2005
  11. ^ אילן מרסיאנו, שטייניץ: לצאת למבצע צבאי או לדחות ההתנתקות, באתר ynet‏, 25 במאי 2005
  12. ^ ‏אבישי בן חיים, ח"כ שטייניץ מככב בקלטת אנטי ציונית של אמנון יצחק, באתר ynet‏, 2.2.2001‏
  13. ^ המרכז האוניברסיטאי אריאל העניק אות הוקרה לשר האוצר יובל שטייניץ
  14. ^ הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות בתקשורת, התשס"ב-‎2002 - פרוטוקול הדיון בקריאה ראשונה, "דברי הכנסת", ‎20 בפברואר ‎2002
  15. ^ נעמה סיקולר, פרסום ראשון: חברת האשראי פיץ' אישררה את הדירוג של ישראל, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2009
  16. ^ יניר יגנה, כך הפך שר האוצר ליקיר העיר שדרות, אשר מתקציבה קיצץ, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2009
  17. ^ רם עוזרי, שטייניץ על ששינסקי: "לא הבנתי למה אני נכנס; רוב בכירי האוצר ייעצו לי לא לגעת", באתר TheMarker‏, 15 במאי 2011
  18. ^ תני גולדשטיין ויעל דראל, שטייניץ הוריד המס, החשמל יתייקר "רק" ב-12%, באתר ynet‏, 7 באוגוסט 2011
  19. ^ תני גולדשטיין, בעקבות מחאת האוהלים: חיים שני התפטר, באתר ynet‏, 31 ביולי 2011
  20. ^ שר האוצר דר' יובל שטייניץ בשיחה עם נגה קינן, יו"ר פורום CFO, לרגל הענקת אות ההוקרה של הפורום לשנת 2011. 22/12/2011, CFO TV
  21. ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet‏, 27 ביולי 2012
  22. ^ אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
השרים לנושאים אסטרטגיים בממשלות ישראל

אביגדור ליברמן | אהוד אולמרט | משה יעלון | יובל שטייניץ

שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקין