בן ציון הלברשטאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי בן צין הלברשטאם
הרבי מבאבוב, האדמו"ר מבאבוב
Kedishas tzion p.gif
רבי בן ציון הלברשטאם
חיבורו העיקרי "קדושת ציון"
תאריך לידה י' באייר תרל"ד
מקום לידה בוקובסק
תאריך פטירה ד' באב תש"א
חורשה ליד יאנוב
רצח על ידי הנאצים
מקום קבורה החורשה ליד יאנוב
חסידות באבוב
מקום מגורים וישניצה, באבוב, קראקא, טשבין (בין קרקוב לצ'בין חזר לבאבוב וכך לאחר צ'בין)
מקום פעילות וישניצה, באבוב, קראקא, צ'בין
מספר בשושלת שני
הקודם רבי שלמה הלברשטאם (הראשון)
הבא רבי שלמה הלברשטאם (השני)
תחילת כהונה א' בתמוז תרס"ה
סיום כהונה ד' באב תש"א
נושאים בהם עסק חסידות, ש"ס, הלכה
חיבוריו "קדושת ציון"
אב ר' שלמה
אם רבקה הנה בת ר' יהושע רוזנפלד מקמינקה
בת זוג בזיווג ראשון תרצה, בת ר' נפתלי הורוביץ ממליץ ואחות ר' אלימלך הורוביץ ממליץ-קראקא, ובזיווג שני חיה פראדיל, בת ר' שלום אליעזר הלברשטאם מרצפרט
ילדים אחד-עשר (7 בנות) שכולם מנישואיו השניים

רבי בן-ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (ה'תרל"ד, 1874 - ד' באב ה'תש"א, 28 ביולי 1941) היה האדמו"ר השני מבאבוב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבוקובסק (Bikofsk) שבגליציה לאדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (תר"ז-תרס"ה), שלימד בישיבת וישניצה, ולרבקה הנה. אביו היה בנו של ר' מאיר נתן הלברשטאם, מבני ר' חיים הלברשטאם מצאנז, ואמו הייתה בת רבי יהושע מקמינקא. נישא לבתו של רבי נפתלי ממעליץ ובזיווג שני לבתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם (בנו של רבי חיים מצאנז וחתנו של רבי מרדכי דב מהורניסטייפול חתנו של רבי חיים מצאנז) ממנה נולדו לו ילדיו. בשנת תרנ"ב (1892) עברה המשפחה לבאבוב, בשל מחלת האב. העיירה באבוב נחשבה למקום שקט יותר ובריא יותר עבור האב. לאחר זמן מה החריפה מחלת האב, ורבי בן ציון קיבל על עצמו את הרבנות במקומו. בא' בתמוז תרס"ה (4 ביולי 1905) נפטר אביו, והחסידים הכתירו אותו כאדמו"ר מבאבוב.

מנהיג ישיבת עץ חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה ר' בן ציון פליט באוסטריה, ושב לפולין לאחר המלחמה. הוא הקים מחדש את ישיבתו בבאבוב, וקרא לה "עץ חיים". הישיבה מנתה 300 בחורים. בהמשך הקים עשרות סניפים ברחבי גליציה ופולין והשפעתו על הנוער הייתה מרובה, ורבים שהתרחקו מהדת, חזרו בתשובה בזכותו. השפעתו התפשטה במערב גליציה, וחסידות באבוב הייתה לחסידות הגדולה ביותר באזור. הוא הקים את "אגודת הרבנים דמערב גליציה", לארגון פעולות הדת. היה בעל דעות קנאיות והתנגד לציונות ולאגודת ישראל, אך עם זאת גילה פתיחות בפעולותיו עם הנוער, ובשל כך נמתחה עליו ביקורת מחוגים קנאיים יותר.

הלחין למעלה מ-100 ניגונים, בין המפורסמים שבהם:יה ריבון ו"מה אשיב".

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה ר' בן ציון בלבוב, שנפלה בידי הנאצים ביולי 1941. הרבי התגורר באותה עת בביתו של אחד מחסידיו, אליהו אביגדור ברינר. במשך כחודש הרב הסתתר בחדר שכוננית הסתירה את דלתו, אולם חבר ניסה לשכנעו לצאת ממקום מסתורו, בטענה שהגרמנים גילו אכזריות רבה יותר כלפי אלה שנתפסו במקומות מסתור. כמו כן החבר טען שהגרמנים יכבדו את המסמכים הרשמיים של הרב, שהעידו על היותו תושב זר. תחילה הרב לא קיבל את הטיעונים האלה, אך בסופו של דבר השתכנע. ביום שישי, ה-25 ביולי, ראש חודש אב, הוא יצא ממקום מסתרו והתמקם בגלוי באחד מחדרי הדירה.

בימים שלפני 25 ביולי (א' באב) הורגשה תכונה לא אופיינית בקרב המשטרה האוקראינית בעיר. היהודים השתדלו לא לצאת לרחובות. השכם בבוקר באותו יום קבוצות של איכרים מכפרי הסביבה החלו נוהרים ללבוב. הם התגודדו באזור תחנת המשטרה, ומשם יצאו לרחובות, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו תוקפים כל יהודי שנקרה בדרכם בעזרת אלות, סכינים וגרזנים. קבוצות יהודים הובלו לבית הקברות ונרצחו בברוטאליות. גירוש יהודים מבתיהם, שכלל ביזה ושוד, החל אחה"צ. השוטרים האוקראינים פעלו לפי רשימות שהוכנו מראש, וערכו את החיפושים בכל העיר.

הפוגרום נודע בשם "יום פטליורה", על שמו של המנהיג הצבאי האוקראיני האנטישמי סמיון פטליורה. פטליורה נרצח בפריז בשנת 1926 בתאריך זה בידי יהודי בשם שלום שוורצבארד כנקמה על רצח אלפי יהודים בשנת 1919. הגרמנים אישרו לאוקראינים לציין את יום השנה הזה בהשתלחות רצחנית ביהודים. במשך שלושה ימים ההמון האוקראיני המשיך במהומות במחוז של לבוב. האוקראינים לקחו קבוצות יהודים לבית הקברות היהודי ולכלא לונצ'קי (Lunecki) וטבחו בהם. ההמון החליט להתרכז בעשירי ובמכובדי הקהילה היהודית. שמו של ברינר, אצלו התאכסן הרב, היה ברשימה בשל עושרו ומעמדו.

בערך בשעה שש אחרי הצהריים של אותו יום, בזמן שהרב הסיר את התפילין של רבנו תם, הדלת נפתחה בפתאומיות וצעיר אוקראיני נכנס יחד עם הממונה המקומי על הבניין. הצעיר האוקראיני הבין לאחר מבט מהיר ברב, שמדובר בדמות מכובדת, והורה לו להתלוות אליו. בנו הצעיר של הרב, משה אהרן הלברשטם, ראה את אביו נלקח מן הבית, והתחנן להצטרף כדי לעזור לאביו. תחילה הצעיר האוקראיני התנגד, אך במהרה נעתר לבקשתו ולקח עמו גם את משה אהרון.

הם קובצו בקרן רחוב יחד עם שבויים נוספים מאזורים שונים של העיר. שוטרים הועמדו על המשמר על מנת למנוע בריחות. כשמספר השבויים הגיע למאה, השוטרים העמידו אותם בטור של שְלָשות, והורו להם לצעוד. הרב היה חלש מכדי לעמוד בקצב הצעידה המהיר ועבר לסוף הטור, דבר שגרם לשוטרים להכותו באלותיהם ולהורות לו להזדרז. ברינר אחז בידו האחת, ובנו משה אהרן אחז בידו האחרת, עד שהגיעו למפקדת הגסטאפו ששכנה ב–Polczinski 4. עד ראייה סיפר ש"הוא ראה מחלונו איך הרב, שהיה לבוש בבגדי השבת שלו, הותקף על ידי החיילים. האוקראינים האכזריים הכו אותו בראשו עם קתות רוביהם, והכיפה שלו נפלה ארצה. מדי פעם הרב רכן ארצה כדי להרימה, והם הכו אותו ביתר עוז".‏[1]

בשבת הייתה אקציה נוספת. בין השבויים היו הפעם חסיד באבוב, איצ'ה לסר, ושלושה חתנים של רבי בן ציון שהסתתרו בביתו. היו אלה רבי יחזקאל הלברשטאם, רבי משה סטמפל, ורבי שלמה רובין. ארבעתם הובאו לבניין הגסטאפו.

כל בני המשפחה, בהנהגתו של בנו של הרב, רבי שלמה, הפכו עולמות בנסיונם להבטיח את שחרורם של השבויים, והציעו שוחד עצום, אך כל מאמציהם היו לריק.

לאחר שלושה ימים, ביום שני ד' באב (28 ביולי), הוצאו השבויים להורג ביער יאנובר (Yanover), בפאתי העיר. 20,000 יהודים נטבחו באותו יום, ביניהם הרב, בנו ושלושת חתניו.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי שלמה מבאבוב. ירש את מקומו והחיה את חסידות באבוב שמרכזה בארצות הברית.
  • רבי חיים יהושע.
    • רבי ברוך דוד חתן רבי חיים מייזליש מסארוואש. כיום אב"ד סארוואש.
    • רבי יעקב יוסף, חתן רבי אהרן טייטלבוים. האדמו"ר מבית חיים יהושע.
  • הרב יחזקאל דוד (תרע"ד - כ"ה באדר ב' תשל"ח) האדמו"ר מפאקשיווניץ בבורו פארק, חתן רבי אברהם מפאקשיווניץ.
    • רבי יחיאל ממונסי, חתן הרב אהרן טייטלבוים.
    • רבי חיים חתן הרב יצחק אייזיק ליבס.
    • רבי בן ציון אברהם, חתן רבי שרגא פייבל בן רבי דוד מקשאנוב.
    • רבי שלמה חתן הרב פסח אברהם שיינפלד.
  • משה אהרן
  • דבורה לאה אשת רבי יעקב ישראל טברסקי מהורניסטייפול מילוואקי.
  • רבקה ביילא אשת רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם (בן רבי ישעיה מטשכויב) ובזיווג שני אשת הרב חיים פרלמן.
  • נחמה גולדה אשת הרב משה סטמפל (נרצח בשואה) ובזיווג שני אשת הרב יהושע פרישווסר (בניהם הם העשירים מלונדון).
  • ברכה אשת רבי שלמה רובין.
  • שיינדיל רייצא אשת הרב ישראל דוב ווייץ (נכד הרב ישראל דוב בער גילנרטר, אב"ד ישניצה).
  • גיטשא אשת הרב מרדכי צבי ליפשיץ.
  • מלכה אשת הרב ישראל יעקובר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Eilah Azkerah, by Naftoli Eherenberg, V. 1, page 141
הקודם:
רבי שלמה הלברשטאם (הראשון)
אדמו"רי באבוב הבא:
רבי שלמה הלברשטאם (השני)