ברוך שלום הלוי אשלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברוך שלום הלוי אשלג
האדמו"ר מאשלג
Rabash1.jpg
תאריך לידה ז' בשבט ה'תרס"ז
מקום לידה וורשה שבפולין הקונגרסאית
תאריך פטירה ה' בתשרי ה'תשנ"ב
בני ברק, ישראל
תאריך לידה לועזי 22 בינואר 1907
תאריך פטירה לועזי 13 בספטמבר 1991 (בגיל 84)
חסידות חסידות אשלג
מקום מגורים בני ברק
מספר בשושלת שני
הקודם הרב יהודה לייב הלוי אשלג
אב הרב יהודה לייב הלוי אשלג
בת זוג פייגה אשלג
פייגה לונץ

רבי ברוך שלום הלוי אשלג (מכונה גם הרב"ש; ז' בשבט ה'תרס"ז, 22 בינואר 1907 - ה' בתשרי ה'תשנ"ב, 13 בספטמבר 1991) היה אדמו"ר ומקובל, בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר. בין חיבוריו: "שלבי הסולם", "דרגות הסולם" ו"אגרות הרב"ש".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת האר"י אשלג, שבו העביר הרב ברוך אשלג את שיעוריו

ברוך שלום הלוי אשלג נולד בוורשה שבפולין הקונגרסאית ב-22 בינואר 1907. בגיל תשע החל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעות לרבי מפוריסוב ולרבי מבעלז. בגיל שלוש עשרה (1921) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והמשיך את לימודיו בישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד בירושלים. בגיל שבע עשרה הוסמך לרבנות על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יעקב משה חרל"פ[דרוש מקור].

הרב אשלג לא רצה להתפרנס מלימוד תורה ולכן במשך מרבית חייו עסק בסלילת כבישים, בנייה, פקידות ועוד.[דרוש מקור]

הוא ליווה את אביו בנסיעות ומילא שליחויות עבורו. כאשר היה אביו חולה העביר שיעורים במקומו. בעקבות מחלוקות שפרצו על זכויות הפצת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם" של אביו, עזב הרב אשלג את הארץ לתקופה של שלוש שנים שבהן שהה בעיקר בבריטניה. מסר שיעורי קבלה רבים בגייטסהד ועוד. למרות שלימד קבלה, השתדל כמו אביו ששמו לא יפורסם בתור מקובל. אשתו, פייגה, מעידה כי אפילו שכניהם לא ידעו שהוא מלמד את תורת הנסתר‏[1].

מסוף שנות השישים והוא החל ללמד קבלה בחוגים נרחבים יותר. הוא נהג להגיע לכל מקום שבו הייתה דרישה ללמוד קבלה. בין היתר נסע דרך קבע ללמד בחברון, טבריה וירושלים.

בשנת 1976 הרחיב הרב אשלג את בית מדרשו. החדר בביתו הצנוע בבני ברק, הפך לבית כנסת רחב ידיים אשר נבנה ברחוב חזון איש בבני ברק. הוא עצמו עבר להתגורר בקומה השנייה של הבניין. מדי פעם נהג לנסוע לטבריה להתבודדות.

בשנת 1983 הצטרפו כארבעים תלמידים חדשים. כדי לזרז את השתלבותם בקבוצה החל לכתוב מאמרים, המתארים את דרך ההתפתחות הרוחנית הרצויה לדעתו. משנת 1984 נהג לכתוב מאמר מדי שבוע ולפרסמו בין תלמידיו. ברבות הימים אספו תלמידיו את כל אותם מאמרים שכתב ואגדו אותם לסדרת ספרים בשם "שלבי הסולם". בין היתר שמעו בסוף ימיו את שיעוריו אמן הזכוכית ג'רמי לנגפורד, האלוף ומזכיר הממשלה (לימים) אביחי מנדלבליט והזמר דני גולן ("צמד דרום").

בכ"ט בסיון ה'תש"ן 22 ביוני 1990, נפטרה אשתו. בחנוכה ה'תשנ"א, כשנה לפני מותו, נישא בשנית לפייגה לונץ והוא בן 84, באומרו: "עניין החתונה אצלי אין בו דבר מלבד רוחניות, ולפיכך לא אנוח ולא אשקוט עד שאמלאו"‏[2].

נפטר בערב שבת תשובה, ה' בתשרי ה'תשנ"ב (1992), ונקבר בהר המנוחות בירושלים. על שמו היישוב ברוכין בשומרון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "שמעתי"
עטיפת הספר "שלבי הסולם"

הרב ברוך שלום התנגד בחייו נחרצות לכך שידפיסו פרשנות שלו על כתבי אביו, בהסתמכו על דברי אביו "שכל מעיין בינוני יכול להבין דברי" (הקדמת תלמוד עשר ספירות) וכן מתוך חשש שהעניינים יגיעו לאנשים לא הגונים שישתמשו בחכמת הקבלה כדי להרוויח ממון[דרוש מקור]. תלמידיו הוציאו מתורתו לאחר פטירתו, באמרם שאין מדובר בפרשנות על כתבי אביו אלא בהפצת חכמת הקבלה בשפה פשוטה בקרב העם.

  • ספר "שמעתי" – מחברתו שבה רשם את דברים ששמע מאביו בלימוד משותף. הספר מכיל מאמרים המתארים את המצבים הרוחניים שעובר האדם בדרכו. לפני מותו הוריש הרב אשלג את המחברת לתלמידו מיכאל לייטמן, וזה הוציאה לאור שלוש שנים מאוחר יותר. מקור השם הוא הכיתוב שרשם הרב ברוך על כריכת המחברת. במהדורה השנייה והלאה נוספו "ניגוני העולם הבא" – תווי הניגונים של 15 מהניגונים שחיברו הרב יהודה לייב הלוי אשלג ובנו הרב ברוך שלום.
  • אגרות הרב"ש - אגרות ששלח לתלמידיו בזמן שהותו בחוץ לארץ. באיגרותיו הוא עונה על שאלותיהם בנוגע לדרכם הרוחניות, עומד על המשמעות הרוחנית של חגי ישראל על פי הקבלה ועוד.
  • דרגות הסולם – ספר בן שני כרכים המורכב בעיקרו מרשימות שכתב כהכנה למאמרים או כתשובות לתלמידיו.
  • שלבי הסולם – חיבור בן חמישה כרכים המאגד בתוכו את כל מאמרי הרב"ש אשר נכתבו בין השנים 1991-1984. בחיבור זה פורס הרב ברוך בצורה מקיפה את יסודות משנתו, החל מעבודת האדם בקבוצה, המהווה את עיקרון היסוד במשנתו, וכלה בפירוש קבלי על התורה כאלגוריה לדרכו הרוחנית של האדם.

משנתו החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שקיבל מרבותיו‏[3], הרב ברוך אשלג ייסד את רעיונותיו על פסוקי התורה שבכתב, ופירשי חז"ל לפסוקים אלו - בדרך ה"סוד". כמו אביו, הוא פותח את ספרו בעניין קיום המצוות בציטוט מפסוק פרשת קדושים "ואהבת לרעך כמוך" ובדברי רבי עקיבא על פסוק זה (בבראשית רבה) "... זה - כלל גדול בתורה!". הרב אשלג מרחיב את הדיבור על משמעות קיום המצוות כולן ולימוד התורה כפירוט לכלל זה. על פי דברים אלו, ומתוך ניתוח מצוות רבות שנצטווינו, סבר הרב אשלג שקיום העולם - אשר "נברא כדי לקיים תורה ומצוות" הוא למעשה לצורך אהבת ה', אבל את אהבת ה' אפשר להשיג רק על ידי אהבה אמיתית לבני אדם, וזאת על ידי ביטול העצמיות, וטפלות אל הכלל‏[4], וזאת בייחוד למי שמזיק לו.

מכיוון שהאדם בעולמנו מושפע ללא הרף מהסביבה שבה הוא נמצא, ומהערכים של החברה בה הוא נתון, וחופש הבחירה שלו אליבא דאשלג, מצומצם ביותר, כמעט רק לבחור בסביבה שתשפיע עליו את הערכים אותם הוא יקבל, חשיבות חברת האדם תופסת מקום מרכזי במשנתו. מכיוון שאין דרך ללמד תורה ומצוות ל"גוי" - כלומר לאדם השקוע באהבה עצמית, נותר לצדיק ללמד את אותם אנשים רק את ה"חכמה". הרב אשלג מסביר על פי דרך אביו, שהדרך היחידה בה יהיה אפשר לקיים במלואו את מצוות ואהבת לרעך כמוך - על פי התורה והמצוות כלומר דאגה לקיום הזולת יותר מאשר הטיפול החיוני והחיובי בעצמו - היא רק במצב שעם ישראל כולו נתון באהבה זו האחד לשני, דרך קיום המצוות מתוך ראיה זו של מרכזיות "ואהבת לרעך כמוך". מתוך כך, ומכיוון שהדרך הרוחנית משולה לחבל דק מאוד עליו פוסע האדם לאורך זמן רב, תוך שעליו להישמר מנטות לימין הקו או לשמאלו, חשיבותה של חברת האדם מקבלת משנה תוקף.

על כן, בדומה לאביו, השקיע הרב ברוך אשלג שנים רבות בניסוח עקרונות היסוד להבנייתה של חברה שיתופית השואפת להגיע לרוחניות, על פי פירושי הקבלה על דברי התורה שבכתב ושבעל פה, וכפי שהמקובלים לאורך כל הדורות הבינוה – להגיע לאהבת הזולת ובאמצעות כך ל"השוואת הצורה" כלומר איחוד עם האל‏[5].

גישה נכונה ללימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ברוך אשלג סבר כי קיימים שני מרכיבים בעלי חשיבות מכרעת בדרכו הרוחנית של האדם. ראשית, עליו למצוא את הסביבה שתקדם אותו בצורה הטובה והמהירה ביותר לעבר "השוואת הצורה" לבוראו. שנית, על האדם לדעת כיצד לגשת נכון ללימוד הקבלה כדי שלא יבזבז את זמנו לריק. לאחר שעמדנו על המרכיב הראשון בסעיף הקודם, ניגש עתה לבאר את המרכיב השני. המקובלים לאורך הדורות סברו כי בזמן הלימוד מאיר על נשמת האדם "אור מקיף". כדי לקבל את אותו אור לתוך נשמתו כל שעל האדם לעשות הוא לרצות שאור זה יכנס לתוכה. או במילים אחרות, לרצות לחוות את המצבים עליהם כותב לו המקובל, מחברו של הספר. עם זאת, זהו תהליך מורכב הדורש זמן ומאמץ ניכר מצד הלומד, מכיוון שעליו להגיע ל"תפילה", קרי לגבש רצון שלם לגילוייה של המציאות העליונה.

עיקר הדגש במשנתו של הרב"ש אינו מושם על הבנתו של החומר הנלמד, אלא על רצונו של האדם. ברגע שבו האדם מגיע למידה שלמה של רצון להגיע לרוחניות, זו נפתחת בפניו והוא מגלה את העולמות עליונים שמתאר מחברו של הספר.

בספרו שמעתי מתאר הרב"ש את שלושת התנאים להגיע ל"תפילה" אמיתית, קרי לרצון שלם להגיע לרוחניות:

יש ג' תנאים בתפילה: א) להאמין שהוא [האל] יכול להושיע לו... ב) שכבר אין לו שום עצה, שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו. ג) שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו, שעניין תפילה הוא ע-אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה...

– ברוך שלום הלוי אשלג, שמעתי, מאמר רט', עמ' קצג'-קצד'

המשמעות הרוחנית של החגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות ניתן למצוא במאמריו של הרב"ש הסברים מפורטים וחדשניים על משמעותם הרוחנית של חגי ישראל. אם ננסח זאת בכללות נוכל לומר כי הרב"ש הסביר שהחגים מתארים את תהליך התפתחותו הרוחנית של כל אדם ואדם. להלן כמה דוגמאות לכך:

חג הסוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הסוכות מסמל את תחילת כניסתו של האור אל תוך נשמתו של האדם, עד אשר הוא ממלא אותה עד תום בימי שמחת תורה. במהלך שבעת ימי החג מתמלאות שבע הספירות התחתונות (ז"ת) של נשמת האדם באור. התמלאות באור מכונה "שמחה". ה"סוכה מסמלת את כלי הקיבול של האור, את הנשמה. עד אשר הנשמה אינה עוברת תיקון היא אינה יכולה לקבל את האור, לכן אור זה שרוי מחוצה לה – מסביבה, ולכן מכונה בשם "אור מקיף". הרב"ש טוען כי בעזרת לימוד חכמת הקבלה האדם מתקן את נשמתו ורק אז הוא מוכשר לקבל את אותו אור, שהופך כעת לפנימי. האור העליון יכול להיכנס אל תוך הנשמה, כלומר אל תוך המלכות (ה"אתרוג" מסמל בקבלה את ספירת המלכות) רק כאשר זו מחוברת לקב"ה, לזעיר אנפין (ה"לולב" מסמל בקבלה את ספירת זעיר אנפין) באמצעות ספירות נצח והוד (ה"הדסים" מסמלים את ספירת נצח ו"הערבות" מסמלית את ספירת הוד). כאשר כך קורה המלכות מתמלאת, כאמור, באור העליון.

חג הפסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הפסח מסמל את יציאתו של האדם הפרטי מעבדות ל"פרעה", קרי מרצונו האגואיסטי של האדם לקבל לטובת עצמו על חשבון הזולת, לחירות, קרי לרכישת תכונת הנתינה, "ההשפעה", של האל‏[6]. חג הפסח מכונה גם "חג החירות", הרב אשלג מפרש זאת במשמעות של חירות משליטת ה"רצון לקבל" – משליטת תכונותינו האגואיסטיות. אם נעיין ב"הגדה של הפסח", כפי שמבין אותה הרב אשלג, נוכל לראות כיצד זו מתארת שלב אחר שלב, את האופן שבו האדם יוצא להרגשת העולם הרוחני. בתחילה, הוא עובד "עבודה זרה", כלומר הוא משתחווה לרצונות האגואיסטיים שלו לקבל. לאחר מכן הוא "יורד מצרימה", כלומר מבין בהדרגתיות שהאגואיזם שלו מפריע לו להגיע לרוחניות ומביא לו רק ייסורים‏[7]. צעד אחר צעד האדם מתחיל להרגיש את המעמסה של הרע שלו עליו, ומתחיל להבין שהוא זה המפריע לעצמו להשיג את הרוחניות. הוא מתחיל לגלות שכל הרצונות החומריים שלו והוויתור על שאיפתו לרוחניות מזיקים לו, מצבו הולך ונהיה בלתי נסבל, ואז הוא מתחיל לעקוב כמו עיוור אחר שאיפתו לרוחניות, לקשר עם הבורא. השאיפה הזאת לרוחניות נקראת "משה" מלשון למשות, והיא זאת שמוציאה את האדם ממצרים, מהעבדות של האגואיזם‏[8].

חג החנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו "מהו עניין הדלקת המנורה בעבודה"‏[9] כותב הרב"ש כי "מנורה" היא הנשמה. אליבא דאשלג, על האדם לבנות את המנורה שלו, כלומר את הכלי שבו הוא יקבל את האור העליון ורק לאחר מכן "להדליקה", כלומר למלאותה באור. מנורה נעשית מזהב. לדבריו של הרב אשלג המילה "זהב" מתחלקת לזוג מילים – "זה-הב", המבטאות את רצונו האגואיסטי של האדם לקבל. כדי ש"כליו" של האדם יוכלו להתמלא באורו של הבורא עליו ל"הבעירם", כלומר לתקנם באש, או במילים אחרות לזככם באמצעות האור העליון. רק אחרי שכליו יהיו זכים דיים יהיה ביכולתו של האדם לקבל את אותו אור לתוכו.

ט"ו בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגרת יח', המצורפת לספר "שמעתי" מסביר הרב"ש כי האדם הוא "עץ השדה" וכי כל העבודה שיש לבצע באילנות עד שהם יהיו מוכשרים להניב פירות נוהגת גם באדם. הפירות הם תכליתו של האדם והם מסמלים את גילוי האלוהות. במילים אחרות, כאשר האדם מגלה את האלוהות ניתן לומר כי הוא הניב פירות בעבודתו הרוחנית. עד אשר האדם מגיע לאותו גילוי רוחני עליו לעבור את כל השלבים הנוהגים באילנות:

  • מזבלין – כפי שמדשנים את האילנות כך גם האדם צריך למצוא את המידות המגונות הנמצאות בתוכו. ההבדל היחיד הוא שבעוד שאת האילנות מזבלים באמצעות חומרים שמביאים מבחוץ, כל שעל האדם לעשות הוא לגלות את ה"זבל" שכבר נמצא בתוכו, כלומר להביא את רצונותיו האגואיסטיים מהעלם לגילוי.
  • מעדרין – כפי שחופרים בעיקרי האילנות, כך גם על האדם לחפור ולחקור מהי תכלית קיומו בעולם.
  • מיבלין – כפי שחותכים את המומים הצומחים על האילנות, כך גם על האדם לחתוך את רצונו להתגאות בעבודתו הרוחנית.
  • מפרקין – כפי ש"מפרקין" את העלים מהאילן כדי להקל עליו להניב לאחר מכן את פרותיו, כך גם צריך לעשות האדם: "עלים" הם המצבים המשתנים שעל האדם לעבור בדרכו הרוחניות. בכך שהוא עובר את כל אותם מצבים, הוא קובע את הצורה האמיתית של הרוחניות שהוא עתיד להשיג. ככתוב: "משלא לשמה" מגיע "לשמה".
  • מאבקין – נהוג לכסות את השורשים המגולים של האילן באבק. האדם צריך לנהוג בדיוק באותו האופן: השורשים מסמלים את המחשבות שהן שורשים למעשיו של האדם. על כן, טוען הרב"ש כי על האדם להיאבק עם המחשבות שמעלות בו ספקות לגבי דרכו הרוחנית.

באופן דומה מפרט הרב"ש את שאר השלבים בגידול האילן כאלגוריה לעבודת האדם.

ציטוטים נבחרים ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועכשיו נדבר בעניין אהבת ה'. קודם כל האדם צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחבירו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחבירו, הוא כמו חץ וכדור, שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות האהבה מושכת אליו נצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם.

– ברוך שלום הלוי אשלג, דרגות הסולם א', מאמר תשעו, עמ' .

...אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשותף את כולם, דהיינו בעניין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בעניין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה. אלא דווקא איש יכול לעזור להשני... היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחברו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בעניין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחברו מקום חסרון שהוא יכול למלא אותו.

– ברוך שלום הלוי אשלג, ספר המאמרים א', מאמר ד', עמ' ד

...וזה דומה, כמו שעומדים עשרה אנשים, ורואים מרחוק טס אווירון. ונראה לעיני האדם, את גודלו של האווירון כמו נקודה קטנה, ולחלק מהאנשים יש להם משקפות, המגדלת את האווירון פי כמה, ולכל אחד ואחד יש משקפת אחר, היינו לאחד יש שמגדלת הרבה ולאחר שמגדלת פחות. לכן יוצא שאחד רואה שהאווירון גדול ארבע מטר, והשני אומר שגדול שלש, ואחד אומר שגדול רק שני מטר וכו'. ובטח שכולם אומרים האמת מה שרואים, ומכל מקום יש שנויים בין אחד להשני. ויחד עם זה אין כל השנויים עושים איזה שנוי באווירון עצמו, אלא כל השנויים הם רק כלפי המשיגים. כמו כן הוא ברוחניות, שכל רבוי השנויים הם לפי ערך הכשרת התחתונים.

– ברוך שלום הלוי אשלג, שמעתי "אגרות", אגרת לז, עמ' פח'-צ'.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של הרב ברוך אשלג המשיכו אחדים מתלמידיו ללמד קבלה לפי שיטתו:

  • הרב שמואל אשלג - בנו. אדמו"ר בבני ברק. נפטר בכ"ח חשוון תשנ"ז.
  • הרב יעקב גרנירר - חתנו. אדמו"ר בבית מדרשו של חותנו בבני ברק.
  • הרב אברהם ברנדווין - האדמו"ר מסטרטין בעיר העתיקה בירושלים, בן הרב יהודה צבי ברנדויין
  • הרב שלום ספרין - האדמו"ר מקומרנא בירושלים
  • הרב מרדכי שיינברגר - מנהיג קהילת אור הגנוז שליד מירון
  • הרב אהרן בריזל - האדמו"ר מדזשירקא
  • הרב אלימלך שפירא - ראש ישיבת 'ארץ הצבי' והמכינה הקדם צבאית 'חוסן' בפדואל (נהרג ב-2002 בפיגוע ליד פדואל בעת שעשה דרכו לפנות בוקר לשיעור בבית מדרשו של הרב אשלג)
  • הרב מאיר כ"ץ - ראש ישיבת 'ארץ הצבי' והמכינה הקדם צבאית 'חוסן' בפדואל
  • הרב אברהם מרדכי גוטליב - ראש בית מדרש ברכת שלום‏[10]
  • ד"ר מיכאל לייטמן העומד בראש המכון ללימודי קבלה "בני ברוך". טוען להמשך דרכו של הרב ברוך אשלג אך יש החולקים על כך.
  • הרב אדם סיני - ראש בית מדרש "הסולם" ברמת גן. טוען להמשך דרכו של הרב ברוך אשלג אך יש החולקים על דרכו‏[11].
  • הרב מנחם אריה קניגסהפר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יונתן מאיר, "גילוי וגילוי בהסתר: על 'ממשיכי' הרי"ל אשלג, ההתנגדות להם והפצת ספרות הסוד", בתוך: קבלה ט"ז, תשס"ז, עמ' 151 - 258
  • פייגה אשלג, תפילתו של מקובל - מחיי הרב ברוך שלום אשלג, בני ברק, תשס"ו
  • הרב אברהם מרדכי גוטליב, הסולם - פרקי חייהם ומשנתם של רבותינו הקדושים האדמו"רים לבית אשלג ותלמידיהם, ירושלים, ה'תשנ"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוך שלום הלוי אשלג בוויקישיתוף

קישורים לכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פייגה אשלג, תפילתו של מקובל - מחיי הרב ברוך שלום אשלג, עמ' 8.
  2. ^ מהביוגרפיה של הרב ברוך אשלג באתר של תנועת "בני ברוך".
  3. ^ הרב אשלג הדגיש בכל ההקדמות בדומה לאביו, שהוא ממשיך בשלשלת הקבלה, אלא שמגלה ממנה טפח נוסף במוסתר עד כה
  4. ^ מאמר ראשון בספרו דרגות הסולם
  5. ^ עי' מאמרים ואגרות הרש"ב - תשמ"ט, וכן דרגות הסולם (לדוגמה מאמר קכ"ט - המאור שבה ועוד רבים)
  6. ^ ראו: אשלג ברוך, שלבי הסולם, כרך ד', מאמר י"ד (תשמ"ז), "הקשר בין פסח, למצה, מרור". עמ 125-114.
  7. ^ להרחבה ראו: אשלג ברוך, שלבי הסולם, כרך ב', מאמר י"א (תשמ"ח), "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה", עמ' 24-20.
  8. ^ ראו: אשלג ברוך, שלבי הסולם, כרך ד', מאמר י"ד (תשמ"ז), "הקשר בין פסח, למצה, מרור". עמ 125-114.
  9. ^ הרב ברוך שלום הלוי אשלג, "מהו עניין הדלקת המנורה בעבודה", בתוך: "שלבי הסולם, כרך ג' – במדבר, פרשת בהעלותך, עמ' 88.
  10. ^ בית מדרש ברכת שלום
  11. ^ קדוש עליון או גורו? תשפטו אתם, העתק הכתבה מאתר בחדרי חרדים.