בית מדרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביהדות, בית מדרש הוא מקום המשמש ללימוד תורה, לדיון ולתפילה.

המונח בית מדרש מציין מקום מיוחד לצורך לימוד התורה, במובחן מבית כנסת המציין מקום תפילה. אף על פי שגם בראשון מקיימים תפילות, עיקרו הוא בלימוד דווקא. במזרח אירופה רווח הכינוי "קלויז" לבית המדרש, ו"קלוזים" מפורסמים פעלו בברודי ובוילנה.

צורת המדרש הקדומה הייתה אורוטורית, כלו' הרב יושב ומסביביו תלמידיו והוא דורש להם בע"פ מקראות ופרושם, והם מחדדים לו בקושיות. דברים שבעל פה (תושב"ע) אי אתה רשאי לכותבם. עם השנים, מאחר שנכתבה המשנה, צורת הלימוד הלכה ונעשתה אוטו-דידדקטית או על ידי חברותות, מול חומר כתוב.

[עריכה] דיני יהדות לגבי בתי מדרש

בגלל ההבדל בין בית כנסת לבין בית המדרש, יש דינים שונים המתייחסים לשני המקומות: למשל, אסור לישון בבית כנסת אך מותר לנוח ולישון בבית מדרש לצורך הלימוד. (הטעם הוא הוא שבבית הכנסת נמצאים זמן מועט ובקלות אפשר להשאר ערים, אולם בבית מדרש נשארים שעות רבות וקשה יותר להשער ערים. מכל מקום נאמר בגמרא שכל הישן בבית המדרש נעשית תורתו קרעים קרעים, וזאת משום שבכדי לקנות תורה צריך להשקיע.)

[עריכה] ראו גם

ישיבה

[עריכה] בתי מדרש

• בית מדרש לתורה ועבודה